פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל מהאי גיסא [1] ומהאי גיסא [2] אימא לא [3]!' – צריכא.

אמר רבי אלעזר משום בר קפרא: אומר היה רבי מאיר: איברי עולה שנתותרו - עושה להן מערכה בפני עצמה, וסודרן ואפילו בשבת

מאי קא משמע לן [4]?: תנינא: בכל יום היו שם ארבע מערכות [5]?!

אמר רבי אבין: לא נצרכה אלא לפסולין [6]; ודוקא שמשלה בהן האור [7], אבל לא משלה בהן האור – לא.

[8]

איכא דאמרי: אחד כשירין ואחד פסולין; אי משלה בהן האור – אִין, ואי לא – לא, ואפילו בשבת תנינא והיום חמש [9]!

אמר רב אחא בר יעקב: איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'הני מילי היכא דחל יום הכפורים להיות אחר השבת, דחלבי שבת קרבין ביום הכיפורים, אבל באמצע שבת לא' - קא משמע לן.

אמר רבא: מאן האי דלא חייש לקמחיה! הא בכל יום תנן!

קשיא.

ופליגא דרב הונא [10], דאמר תחילתו דוחה [11], סופו אינו דוחה [12].

גופא אמר רב הונא: תמיד - תחילתו דוחה, סופו אינו דוחה.

מאי אינו דוחה?

רב חסדא אמר: דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה, ורבה אמר: דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת. [13]

אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא ולרב חסדא קשיא:

לדידך קשיא: מאי שנא טומאה דכתיב (במדבר כח ב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי) בְּמוֹעֲדוֹ - ואפילו בטומאה, שבת נמי 'בְּמוֹעֲדוֹ ואפילו בשבת'!

ולרב חסדא קשיא: מאי שנא שבת, דכתיב 'בְּמוֹעֲדוֹ אפילו בשבת' - טומאה נמי 'בְּמוֹעֲדוֹ ואפילו בטומאה'!

אמר ליה: לא לדידי קשיא ולא לרב חסדא קשיא: לדידי לא קשיא - סופו כתחילתו:

עמוד ב

טומאה דתחילתו בר מידחא טומאה הוא [14], סופו נמי דחי; שבת דתחילתו לאו בר מידחא שבת הוא [15], סופו נמי לא דחי!

לרב חסדא לא קשיא 'סופו כתחילתו' לית ליה; שבת, דהותרה היא בציבור - סופו נמי דחי; טומאה, דדחויה היא בציבור [16], תחלתו דעיקר כפרה דחי, סופו דלאו עיקר כפרה לא דחי.

איתמר: המכבה אש מחתה ומנורה [17]: אביי אמר חייב [18], רבא אמר פטור.

דכבייה בראשו של מזבח דכולי עלמא לא פליגי דחייב; כי פליגי דאחתיה אארעא וכבייה: אביי אמר חייב: אש המזבח הוא (ויקרא ו ב: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ); רבא אמר פטור: כיון דנתקה – נתקה; אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה חייב, כמאן כאביי?

אפילו תימא כרבא: התם לא אינתיק למצותה, הכא אינתיקה למצותה [19].

איכא דאמרי: דאחתיה אארעא וכבייה דכולי עלמא לא פליגי דפטור, כי פליגי דכבייה בראשו של מזבח [20]: אביי אמר חייב, אש המזבח הוא; רבא אמר פטור: כיון דנתקה – נתקה;

אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה 'המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכבה חייב', כמאן?: לא כאביי ולא כרבא!?

התם לא אינתיק למצותה, הכא אינתיק למצותה.

הדרן עלך טרף בקלפי




הערותעריכה

  1. ^ דפתח
  2. ^ דפתח
  3. ^ ואף על גב דצד מערבי הוא
  4. ^ דקאמר 'עושה להן מערכה', בחול
  5. ^ וחדא מינייהו לאיברים שניתותרו
  6. ^ הנך דאם עלו לא ירדו
  7. ^ דמההיא שעתא נעשו לחמו של מזבח
  8. ^ הכי גרסינן אומר היה ר"מ איברי עולה שניתותרו כו', ולא גרסינן 'עולת שבת', דאי גרסינן ליה - מאי תנינא דקא פריך ליה? הא אתא לאשמועינן שבת!? ואם תאמר 'הכי פריך ליה: בכל יום תנן, ואפילו בשבת', דהא הדר פריך ליה תו אפילו בשבת פירכא אחריתי?
  9. ^ והרי יום הכיפורים כשבת, וקתני דאיברי תמיד של ערב יום הכיפורים עושה להן מערכה ביום הכיפורים
  10. ^ אדבר קפרא ואדרבא דאמר בכל יום דמתניתין - דווקא הוא ואפילו בשבת, דרב הונא סבר בכל יום - לבר משבת
  11. ^ תמיד של שבת נשחט בשבת וקרב בשבת
  12. ^ תמיד של ערב שבת - אין אבריו נקטרין משתחשך, אלא מעלן מבעוד יום
  13. ^ אינו דוחה את הטומאה הקטר חלבים ואימורין, אלא זריקת דמו בלבד; לישנא אחרינא: 'תחילתו' = הקטר חלבים, 'סופו' = איברים שניתותרו מבערב; וזה שמעתי, והראשון נראה בעיני.
  14. ^ אם אין כהן טהור לזרוק דמו
  15. ^ דתמיד דערב שבת לאו בר מידחא שבת: שהרי בין הערבים נשחט, ודם נפסל בשקיעת החמה
  16. ^ בקושי הותרה, וכל כמה דאפשר מהדרינן אטהורין
  17. ^ לאחר שחתה גחלים למחתה או למנורה - כיבן
  18. ^ משום לֹא תִכְבֶּה (ויקרא ו ה,ו)
  19. ^ לשום למחתה, ותו לא קרינן ביה אֵשׁ הַמִּזְבֵּח
  20. ^ לאחר שניתקה ממערכתה