ביאור:בבלי יומא דף סו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואם נתעברה - נתעברה למוכר [1].'
התינח שעיר, פר [2] מאי איכא למימר?
גזירה פר אטו שעיר.
ומשום גזירה ימות? ועוד: חטאת שעברה שנתה לרעיה אזלא, דאמר ריש לקיש: 'חטאת שעברה שנתה - רואין אותה [3] כאילו היא עומדת בבית הקברות [4] ורועה' [5]!?
אלא אמר רבא: גזירה משום תקלה [6], דתניא [7]: 'אין מקדישין [8] ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה [9], ואם הקדיש והעריך והחרים - בהמה תיעקר, פירות כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלח;
ואי זה הוא 'עיקור'?
נועל דלת לפניה והיא מתה מאליה.'
'תקלה' - דמאי?: אי תקלה דהקרבה - אפילו כל רעיות נמי [10]! אי תקלה דגיזה ועבודה - אפילו כל רעיות נמי!?
לעולם תקלה דהקרבה, והנך דלאו בני הקרבה נינהו [11] - לא טריד בהו [12], הך דבת הקרבה היא [13] - טריד בה [14].
ותקלה עצמה - תנאי היא [15], דתניא חדא: פסח שלא קרב בראשון - יקרב בשני [16]; בשני - יקרב לשנה הבאה; ותניא אידך: לא יקרב; מאי, לאו בתקלה פליגי?
לא! דכולי עלמא לא חיישינן לתקלה, והכא בפלוגתא דרבי ורבנן קא מיפלגי, ולא קשיא: הא רבי [17] הא רבנן, והתניא: 'וכן המעות [18]', אלא לאו שמע מינה בתקלה פליגי?
שמע מינה.
משנה:
[19] בא לו [20] אצל שעיר המשתלח [21], וסומך שתי ידיו עליו, ומתודה, וכך היה אומר: "אנא השם! חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל; אנא השם! כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר: (ויקרא טז ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, והכהנים והעם העומדים בעזרה - כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול - היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד";
מסרו למי שהיה מוליכו;
הכל כשרין להוליכו, אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו [22];
אמר רבי יוסי: מעשה והוליכו ערסלא [23], וישראל היה.
וכבש עשו לו [24] מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו [25] ואומרים לו: "טול וצא! טול וצא! [26]".
גמרא:
ואילו "בני אהרן עם קדושך" לא קאמר! מאן תנא?
אמר רבי ירמיה: דלא כרבי יהודה, דאי כרבי יהודה - הא אמר יש להם כפרה בשעיר המשתלח!
אביי אמר: אפילו תימא רבי יהודה; אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו?
מסרו למי שמוליכו:
תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ד סוף הלכה ח]: ' אִישׁ (ויקרא טז כא: וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה) - להכשיר את הזר; עִתִּי -
שיהא מזומן [27]; עִתִּי [28] - ואפילו בשבת; עִתִּי - ואפילו בטומאה' [29]
' אִישׁ להכשיר את הזר' – פשיטא?
מהו דתימא כפרה כתיבא ביה - קא משמע לן.
עִתִּי ואפילו בשבת - למאי הלכתא [30]?
אמר רב ששת: לומר שאם היה חולה - מרכיבו על כתפו;
כמאן [31]?: דלא כרבי נתן, דאי רבי נתן - האמר 'חי נושא את עצמו [32]' [33]!
אפילו תימא רבי נתן: חָלָה שאני [34].
אמר רפרם: זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת, ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים [35]. |
עִתִּי ואפילו בטומאה למאי הלכתא [36]?
אמר רב ששת: לומר שאם נטמא משלחו - נכנס טמא לעזרה [37] ומשלחו.
שאלו את רבי אליעזר: חלה, מהו שירכיבהו על כתפו?
אמר להם: יכול הוא להרכיב אני ואתם [38]; [39]
חלה, משלחו מהו שישלחנו ביד אחר?
אמר להם: אהא בשלום אני ואתם [40]!
דחפו [41] ולא מת, מהו שירד [42] אחריו וימיתנו?
אמר להם (שופטים ה לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' [וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה]!
וחכמים אומרים: חלה - מרכיבו על כתפו; חלה משלחו - ישלחנו ביד אחר; דחפו ולא מת - ירד אחריו וימיתנו.
שאלו את רבי אליעזר: פלוני מהו לעולם הבא? [43]
אמר להם: לא שאלתוני אלא על פלוני [44]?
מהו להציל רועה כבשה מן הארי?
אמר להם: לא שאלתוני אלא על הכבשה?
מהו להציל הרועה מן הארי?
אמר להם: לא שאלתוני אלא על הרועה [45]?
ממזר, מה הוא לירש [46]?
מהו לסוד את ביתו [49]?
לא מפני שהפליגן [52] בדברים [53], אלא [54] מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם.
שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר: מאחר שמעשה העגל שוין [55], מפני מה אין מיתתן שוה [56]?
אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בפלך, וכן הוא אומר (שמות לה כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ [וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ].
איתמר רב ולוי: חד אמר: זיבח וקיטר - בסייף [57], גפף ונישק - במיתה [58], שמח בלבבו - בהדרוקן;
וחד אמר: עדים והתראה בסייף, עדים בלא התראה במיתה, לא עדים ולא התראה בהדרוקן.
אמר רב יהודה: שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים שנאמר: (שמות לב כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי [59].
יתיב רבינא וקאמר להא שמעתא; איתיביה בני רב פפא בר אבא לרבינא: (דברים לג ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו [וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ] [60]?
אביו = אבי אמו מישראל; אחיו = אחיו מאמו מישראל; בניו = בני בתו מישראל.
וכבש עשו לו [מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו: "טול וצא טול וצא [61]"]:
אמר רבה בר בר חנה: לא בבליים היו, אלא אלכסנדריים היו, ומתוך ששונאים [62] את הבבליים - היו קורין אותן [63] על שמן.
תניא: 'רבי יהודה אומר: לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו; אמר לו רבי יוסי: תנוח דעתך שהנחת את דעתי [64].'
טול וצא:
תנא: 'מה שהי צפירא דין [65], וחובי דרא סגיאין [66]'.
משנה:
מיקירי ירושלים [67] היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה;
עשר סוכות [68] מירושלים ועד צוק,
הערות
עריכה- ^ ולא תחלט עד שיגיע באותו יום באותו חדש שמכרה לו; ולרבי משכחת לה כגון שהקדישו ביום שמיני ללידתו בערב יום הכפורים בשנה פשוטה, וכי מטי יום הכפורים הבא - אכתי לא מלו ליה שס"ה ימים אלא שס"ד
- ^ שהוא בן שלש
- ^ בכל מקום שהיא
- ^ שאין הכהן יכול ליקרב אליה
- ^ אבל לא מחטאות המתות היא, אלא שאינה קריבה, הלכך רועה עד שיפול בה מום ותימכר
- ^ לקמן מפרש מאי תקלה
- ^ דחיישינן לתקלה
- ^ שום דבר שסתם הקדש לבדק הבית ואין להן תקנה
- ^ קסבר: סתם חרמין לבדק הבית, ופלוגתא היא במסכת ערכין (דף כח,ב)
- ^ כל הני דאמור רבנן 'ירעו עד שיסתאבו' ניחוש שמא יקריבם
- ^ שאר רועות אינן עומדות ליקרב הני עצמן אלא דמיהן
- ^ אינו מהרהר בהקרבתן ומסיח דעתיה מהקרבה דידהו
- ^ ליום הכפורים הבא
- ^ לבו על הקרבתו, ודילמא מקריב לה מקמי יום הכפורים
- ^ איכא דחייש ואיכא דלא חייש
- ^ בפסח שני ימכר לטמא ושהיה בדרך רחוקה
- ^ דאמר מפסח לפסח אפשר לו שלא עברה שנתו ואף על פי שהופרש לאחר שמונה ללידתו, דאלו מחוסר זמן לא קדיש
- ^ שהפרישו לפסח - אל יקרבו לשנה הבאה, ואיכא למאן דאמר יקרבו
- ^ השתא הדר תנא למילתיה לאורויי בסדר העבודה, וקאמר דלאחר שגמר כהן גדול מתן דמים של פר ושעיר - כדסליק פירקין ד'הוציאו לו' -
- ^ הכהן
- ^ במקום שהעמידו שם 'כנגד בית שילוחו', כדאמרן בפרק 'טרף בקלפי' (לעיל מא,ב)
- ^ שהרגילו לעשות את הכהנים קבע להיות מוליכים אותו ולא היו בית דין של כהנים מניחין את ישראל להוליכו
- ^ שם האיש
- ^ כמין מעלה עשו לו שהוא גבוה ויוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר
- ^ כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע במשולח לפי שהיו רגילין לתלשו בשערו
- ^ ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד
- ^ מוכן לכך מאתמול
- ^ בעתו ובמועדו ישתלח, ולא יעבור
- ^ ולקמן מפרש מאי איסור שבת וטומאה שייך בשילוחו דאיצטריך לרבויי;
- ^ מה חלול שבת יש שהוצרך להתירו? אי משום תחומין - דרבנן בעלמא נינהו, שגזרו עליהן לאחר מתן תורה
- ^ איצטריך לרבויי
- ^ ואין בו אלא משום שבות
- ^ ופלוגתא במסכת שבת (דף צד,א)
- ^ דהשתא לא נושא את עצמו, והנושא מחלל שבת
- ^ מדאיצטריך למתני עתי אפילו בשבת - איכא למשמע דאין איסור הוצאה ליום הכפורים, דאי יום הכפורים כשבת להוצאה - למה לי קרא להתיר משאו בשבת? הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי, וקאמר רחמנא ישלחנו; |align = "right"|עירוב כדי נסבא, אלא דהא בהא תליא: דלא תקינו חכמים עירובי חצרות אלא בשביל איסור הוצאה: שגזרו מרשות לרשות גזירה משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים
- ^ מה איסור טומאת מקדש או קדשיו יש בשילוחו שהוצרך לומר שידחה את הטומאה
- ^ שהכהן מוסרו לו שם
- ^ בריא וחזק היה השעיר להרכיב אותי ואתכם עליו
- ^ לקמן אמרינן שלא היה חפץ להשיב על שאלתם מה שלא שמע מפי רבו;
- ^ כלומר: מה לכם לשאול על זאת לא אני ולא אתם נזקק לשילוחו
- ^ לצוק
- ^ שיהא צריך לירד
- ^ על אדם אחד שאלוהו מה מעשיו בעיניך; ויש פותרים על שלמה בן דוד שאלוהו!
- ^ שמא על אבשלום שאלתוני
- ^ אם מותר להצילו מפי הארי
- ^ את אביו
- ^ אמר להם:
- ^ אשת אחיו שאלתם אותי
- ^ בזמן הזה מי אסור מפני צער חורבן הבית
- ^ אמר להם:
- ^ לא שאלתוני אלא
- ^ והפרישן
- ^ כאדם המתכוין לדחות כשאינו יודע להשיב
- ^ יודע היה אבל
- ^ עבודותיו שוות לאיסור
- ^ שהיו בו שלש מיתות מיתת סייף: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ (שמות לב כז), מיתת מגיפה: וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם (שמות לב לה), מיתת הדרוקן - דכתיב וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם (שמות ב כ) ואמרינן במסכת עבודה זרה (דף מד,א) לא נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות ב-לַצְבּוֹת בֶּטֶן (במדבר ה כב)
- ^ זיבח וקיטר הן עבודות שחייבין עליהן לעבודה זרה מיתה, כדתנן ב'ארבע מיתות' (סנהדרין ס ב) שהן בסקילה, וכאן בסייף: שעדיין לא נתפרשו להן ארבע מיתות בית דין, ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף, כדאמרינן בסנהדרין (נו,א)
- ^ גיפף ונישק אין בהן מיתת בית דין, כדתנן ב'ארבע מיתות' (שם ס,א) אלא בידי שמים נידונו במגפה
- ^ כָּל בְּנֵי לֵוִי - שכולן בכלל זה
- ^ הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּו - במעשה העגל לֹא רְאִיתִיו, נעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום; אלמא אביו ואמו אחיו ובניו עבדו עבודה זרה!
- ^ ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד
- ^ בני ארץ ישראל
- ^ כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן
- ^ משפחתו היתה מבבל והיה קשה לו הדבר
- ^ מה מתעכב שעיר זה כאן
- ^ ועונות הדור מרובין והן עליו
- ^ מחשובי ירושלים
- ^ סוכות עשו לו בדרך, ובני אדם הולכין לגור שם לפני יום הכפורים שמלוין אותו מסוכה לסוכה