פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ושמואל אמר: לפקח עליו את הגל [1]!

כי איתמר דשמואל - ארישא איתמר: אם רוב גוים – גוי; אמר שמואל: ולענין פקוח נפש אינו כן [2].

אם רוב גוים – גוי - למאי הילכתא [3]?

אמר רב פפא: להאכילו נבלות [4];

אם רוב ישראל – ישראל למאי הילכתא [5]?

להחזיר לו אבידתו;

מחצה על מחצה - ישראל למאי הילכתא?

אמר ריש לקיש: לנזקין [6].

היכי דמי?: אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה [7] - נייתי ראיה [8] ונשקול [9]!

לא, צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן - פלגא יהיב ליה [10], אידך פלגא [11], נימא ליה: אייתי ראיה דלאו ישראל אנא - ושקול.

מי שנפל עליו מפולת [ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל - מפקחין עליו את הגל; מצאוהו חי – מפקחין, ואם מת – יניחוהו]:

מאי קאמר [12]?

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם, דאי איתיה - חי הוא, דמפקחין; אלא אפילו ספק חי ספק מת – מפקחין;

ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דישראל, אלא אפילו ספק נכרי ספק ישראל – מפקחין.

מצאוהו חי מפקחין:

מצאוהו חי פשיטא!?

לא, צריכא, דאפילו לחיי שעה.

ואם מת יניחוהו:

הא נמי פשיטא!?

לא, צריכא לרבי יהודה בן לקיש, דתניא: 'אין מצילין את המת מפני הדליקה; אמר רבי יהודה בן לקיש: שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה [13]'.

ואפילו רבי יהודה בן לקיש לא קאמר אלא מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי, אבל הכא - אי לא שרית ליה - מאי אית ליה למעבד [14]?

תנו רבנן: '[15] עד היכן הוא בודק [16]?

עד חוטמו [17];

ויש אומרים עד לבו;

בדק ומצא עליונים מתים - לא יאמר כבר מתו התחתונים.

מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.'

נימא הני תנאי כי הני תנאי, דתניא: 'מהיכן הולד נוצר? – מראשו, שנאמר (תהלים עא ו) [עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן] מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי [בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד], ואומר (ירמיהו ז כט) גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי [וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה כִּי מָאַס ה' וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ] [18];

אבא שאול אומר: מטיבורו, ומשלח שרשיו אילך ואילך'!

אפילו תימא אבא שאול [19]: עד כאן לא קא אמר אבא שאול התם אלא לענין יצירה, דכל מידי - ממציעתיה מיתצר, אבל לענין פקוח נפש - אפילו אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה הוא, דכתיב (בראשית ז כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו [מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ].

אמר רב פפא: מחלוקת ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה - כיון דבדק ליה עד חוטמו - שוב אינו צריך, דכתיב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וכבר היה [20].

'רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר [21], ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן; נשאלה שאלה זו בפניהם:

מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?

נענה רבי ישמעאל ואמר: (שמות כב א) אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב [וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים]: ומה זה, שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים [22] מטמא את הארץ [23] וגורם לשכינה שתסתלק מישראל [24] - ניתן להצילו בנפשו, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת!

נענה רבי עקיבא ואמר: (שמות כא יד) וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת; מֵעִם מִזְבְּחִי [25] - ולא מעל מזבחי [26], ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית,

עמוד ב

אבל להחיות [27] - אפילו מעל מזבחי; ומה זה שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו, ועבודה [28]דוחה שבת [29] - קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת;

נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה שהיא [30] אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם דוחה את השבת [31] - קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת;

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: (שמות לא יג) [וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ] אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ [כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם]; יכול לכל [32]? תלמוד לומר: אַךְ – חלק;

רבי יונתן בן יוסף אומר: (שמות לא יד) [וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת] כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם [מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ]: היא מסורה בידכם, ולא אתם מסורים בידה;

רבי שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת [לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם]; אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה [33].'

אמר רב יהודה אמר שמואל: אי הואי התם - הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו: (ויקרא יח ה) [וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם] וָחַי בָּהֶם [אֲנִי ה’] - ולא שימות בהם.

אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, בר מדשמואל דלית ליה פירכא.

[ומבארת הגמרא:] דרבי ישמעאל - דילמא כדרבא, דאמר רבא: מאי טעמא דמחתרת? - חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו [34], והאי [35] מידע ידע דקאי [36] לאפיה [37], ואמר: אי קאי לאפאי - קטילנא ליה [38], והתורה אמרה: בא להרגך השכם להרגו; ואשכחן ודאי, ספק מנלן?

דרבי עקיבא נמי: דילמא כדאביי [39], דאמר אביי: מסרינן ליה זוגא דרבנן [40] לידע אם ממש בדבריו [41]; ואשכחן [42] ודאי [43], ספק מנא לן? [44]

וכולהו [45] אשכחן ודאי [46], ספק מנא לן [47]?

ודשמואל ודאי לית ליה פירכא [48].

אמר רבינא, ואיתימא רב נחמן בר יצחק: טבא חדא פלפלתא [49] חריפא - ממלא צנא דקרי.

משנה:

חטאת ואשם ודאי [50] מכפרין [51]; [52]

מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה;

תשובה מכפרת על עבירות קלות: על עשה ועל לא תעשה; ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יום הכיפורים ויכפר;

האומר: "אחטא ואשוב, אחטא ואשוב" - אין מספיקין בידו לעשות תשובה;

"אחטא ויום הכיפורים מכפר" - אין יום הכיפורים מכפר;

עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר;

עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו.

דרש רבי אלעזר בן עזריה: (ויקרא טז ל) [כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם] מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ: עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו.

אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם? - אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם [מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם], ואומר (ירמיהו יז יג) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' [כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ יסורי וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה’] מה מקוה מטהר את הטמאים - אף הקב"ה מטהר את ישראל.

גמרא:

אשם ודאי – אִין, אשם תלוי לא? והא כפרה כתיבא ביה [53]?

הנך מכפרי כפרה גמורה, אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה [54];

אי נמי: הנך אין אחר מכפר כפרתן, אשם תלוי אחר מכפר כפרתן, דתנן [כריתות פ"ו מ"ד]: 'חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין, אשמות תלוין פטורין [55]'.

מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשובה:

עם התשובה – אִין, בפני עצמן לא? נימא דלא כרבי, דתניא: רבי אומר: על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול [56] מהלועג על חבירו, ומגלה פנים בתורה [57], ומיפר ברית בשר [58], שאם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכיפורים מכפר.

אפילו תימא רבי: תשובה בעיא יום הכיפורים, יום הכיפורים לא בעיא תשובה.

תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה:

השתא על לא תעשה מכפרת על עשה מיבעיא?

אמר רב יהודה: הכי קאמר: על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, ועל לא תעשה גמור לא.

ורמינהו 'אלו הן קלות: עשה ולא תעשה

הערותעריכה

  1. ^ אם רוב ישראל, אבל במחצה על מחצה – לא, וכל שכן ברוב כותים
  2. ^ [אלא] אפילו ברוב כותים מפקחין
  3. ^ הוי כותי אליבא דשמואל? כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו, ולמאי הילכתא הוי כותי
  4. ^ עד שיגדל ויקבל עליו גירות
  5. ^ הוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה? אי שלא להאכילו נבילות - במחצה על מחצה לא ספינן ליה!
  6. ^ שור של ישראל שנגח של כותי – פטור, ושור של כותי שנגח של ישראל - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם, ושל ישראל שנגח של ישראל, תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם
  7. ^ וקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי
  8. ^ דישראל הוא
  9. ^ וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות - לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי
  10. ^ פלגא משלם, כישראל
  11. ^ ספק הוא וזה תובעו נזק שלם כדין כותי
  12. ^ כל הני ספיקי דקתני מאי אתו לאשמועינן
  13. ^ לחצר המעורבת, דליכא איסור אלא טלטול
  14. ^ דתיהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך
  15. ^ אם דומה למת שאינו מזיז איבריו -
  16. ^ עד היכן הוא מפקח לדעת האמת
  17. ^ ואם אין חיות בחוטמו שאינו מוציא רוח ודאי מת ויניחוהו
  18. ^ ונֵזֶר הוא שער הראש
  19. ^ נמי סבירא ליה עד חוטמו
  20. ^ הכי גרסינן: אמר רב פפא מחלוקת מלמטה למעלה: מחלוקת דהנך תנאי, דמר אמר עד לבו ומר אמר עד חוטמו - מלמטה למעלה: שמוצאו דרך מרגלותיו תחלה, ובודק והולך כלפי ראשו, דמר אמר: בלבו יש להבחין אם יש בו חיות, שנשמתו דופקת שם; ומר אמר: עד חוטמו: דזימנין דאין חיות ניכר בלבו וניכר בחוטמו
  21. ^ לא פורש לי מהו
  22. ^ שהותר לבעל בית לשפוך דמו של זה להצלת ספק נפשו; עבירה חמורה היא:
  23. ^ כדכתיב (במדבר לה לד) וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ גבי פרשת רוצחין
  24. ^ כדכתיב (שם) אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ - הא אם תטמאו איני שוכן, וגבי רוצח כתיב
  25. ^ אם כהן הוא שבא לעבוד עבודה
  26. ^ אם התחיל בעבודה - אין מפסיק לבא לידון אלא משלים עבודתו
  27. ^ כגון שיודע ללמד זכות על אדם שנדון בבית דין ליהרג
  28. ^ חמורה, ש
  29. ^ מפסיקה להצלת נפש
  30. ^ תיקון
  31. ^ לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן; כך שנויה בתוספתא דשבת
  32. ^ אפילו לפיקוח נפש
  33. ^ כדי לעשות שבתות אחרות - יזהרו בשבת זו: בקיום שמירת שבתות הרבה
  34. ^ מלהציל את ממונו מיד גנב
  35. ^ גנב דאתי במחתרת
  36. ^ בעל הבית
  37. ^ ואדעתא דהכי אתא
  38. ^ ואין זה ספק נפשות אלא ודאי נפשות
  39. ^ בסנהדרין (דף מג,א) על היוצא ליסקל ואמר "יש לי זכות ללמד על עצמי", דקתני התם: מחזירין אותו אפילו ארבע וחמש פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו, והוינן בה: מנא ידעי?
  40. ^ שמלוין אותו עד בית הסקילה
  41. ^ ואם אמר "יש לי ללמד זכות על עצמי" - ישמעו אלו אם יש ממש בדבריו אם לאו; והכי נמי גבי כהן העובד איכא למימר נמי דהכי עבדי ליה
  42. ^ מהכא
  43. ^ דאודאי פיקוח נפש מחללין
  44. ^ אבל ספק לא שמעינן מינה;
  45. ^ נמי, כגון אַך – חלק, איכא למימר
  46. ^ דודאי פיקוח נפש קא ממעט ולא ספק
  47. ^ וכן ולא אתם מסורין בידה למות – ודאי, וכן חלל עליו כדי שישמור ודאי שבתות הרבה
  48. ^ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה האדם המצות שיחיה בהם – ודאי, ולא שיבא בעשייתה לידי ספק מיתה; אלמא מחללין על הספק
  49. ^ גרעין אחד
  50. ^ הם אשם גזילות ומעילות
  51. ^ ומסתמא תשובה איכא, שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן
  52. ^ ויש אשם שהוא תלוי: הבא על שגגת ספק כרת; ובגמרא פריך: והא ביה נמי כפרה כתיבא?
  53. ^ [וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן] וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג [וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ] (ויקרא ה יח) באשם תלוי כתיב
  54. ^ אלא תולה להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת; הכי ילפינן לה בכריתות (דף כו,ב)
  55. ^ דיום הכפורים מכפר עליהן; וטעמא מפרש בכריתות (דף כה,ב)
  56. ^ כופר בהקב"ה
  57. ^ דורש את התורה לגנאי כגון מנשה שהיה דורש באגדות של דופי: לא היה לו למשה לכתוב אלא וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז? (בראשית לו יב)
  58. ^ מילה; ובמסכת שבועות יליף לה מקראי