ביאור:בבלי יומא דף פה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ושמואל אמר: לפקח עליו את הגל [1]!
כי איתמר דשמואל - ארישא איתמר: אם רוב גוים – גוי; אמר שמואל: ולענין פקוח נפש אינו כן [2].
אם רוב גוים – גוי - למאי הילכתא [3]?
אמר רב פפא: להאכילו נבלות [4];
אם רוב ישראל – ישראל למאי הילכתא [5]?
להחזיר לו אבידתו;
מחצה על מחצה - ישראל למאי הילכתא?
אמר ריש לקיש: לנזקין [6].
היכי דמי?: אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה [7] - נייתי ראיה [8] ונשקול [9]!
לא, צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן - פלגא יהיב ליה [10], אידך פלגא [11], נימא ליה: אייתי ראיה דלאו ישראל אנא - ושקול.
מי שנפל עליו מפולת [ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל - מפקחין עליו את הגל; מצאוהו חי – מפקחין, ואם מת – יניחוהו]:
מאי קאמר [12]?
לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם, דאי איתיה - חי הוא, דמפקחין; אלא אפילו ספק חי ספק מת – מפקחין;
ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דישראל, אלא אפילו ספק נכרי ספק ישראל – מפקחין.
מצאוהו חי מפקחין:
מצאוהו חי פשיטא!?
לא, צריכא, דאפילו לחיי שעה.
ואם מת יניחוהו:
הא נמי פשיטא!?
לא, צריכא לרבי יהודה בן לקיש, דתניא: 'אין מצילין את המת מפני הדליקה; אמר רבי יהודה בן לקיש: שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה [13]'.
ואפילו רבי יהודה בן לקיש לא קאמר אלא מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי, אבל הכא - אי לא שרית ליה - מאי אית ליה למעבד [14]?
תנו רבנן: '[15] עד היכן הוא בודק [16]?
עד חוטמו [17];
ויש אומרים עד לבו;
בדק ומצא עליונים מתים - לא יאמר כבר מתו התחתונים.
מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.'
נימא הני תנאי כי הני תנאי, דתניא: 'מהיכן הולד נוצר? – מראשו, שנאמר (תהלים עא ו) [עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן] מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי [בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד], ואומר (ירמיהו ז כט) גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי [וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה כִּי מָאַס ה' וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ] [18];
אבא שאול אומר: מטיבורו, ומשלח שרשיו אילך ואילך'!
אפילו תימא אבא שאול [19]: עד כאן לא קא אמר אבא שאול התם אלא לענין יצירה, דכל מידי - ממציעתיה מיתצר, אבל לענין פקוח נפש - אפילו אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה הוא, דכתיב (בראשית ז כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו [מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ].
אמר רב פפא: מחלוקת ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה - כיון דבדק ליה עד חוטמו - שוב אינו צריך, דכתיב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וכבר היה [20].
'רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר [21], ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן; נשאלה שאלה זו בפניהם:
מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?
נענה רבי ישמעאל ואמר: (שמות כב א) אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב [וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים]: ומה זה, שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים [22] מטמא את הארץ [23] וגורם לשכינה שתסתלק מישראל [24] - ניתן להצילו בנפשו, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת!
נענה רבי עקיבא ואמר: (שמות כא יד) וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת; מֵעִם מִזְבְּחִי [25] - ולא מעל מזבחי [26], ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית,
אבל להחיות [27] - אפילו מעל מזבחי; ומה זה שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו, ועבודה [28]דוחה שבת [29] - קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת;
נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה שהיא [30] אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם דוחה את השבת [31] - קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת;
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: (שמות לא יג) [וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ] אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ [כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם]; יכול לכל [32]? תלמוד לומר: אַךְ – חלק;
רבי יונתן בן יוסף אומר: (שמות לא יד) [וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת] כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם [מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ]: היא מסורה בידכם, ולא אתם מסורים בידה;
רבי שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת [לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם]; אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה [33].'
אמר רב יהודה אמר שמואל: אי הואי התם - הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו: (ויקרא יח ה) [וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם] וָחַי בָּהֶם [אֲנִי ה’] - ולא שימות בהם.
אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, בר מדשמואל דלית ליה פירכא.
[ומבארת הגמרא:] דרבי ישמעאל - דילמא כדרבא, דאמר רבא: מאי טעמא דמחתרת? - חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו [34], והאי [35] מידע ידע דקאי [36] לאפיה [37], ואמר: אי קאי לאפאי - קטילנא ליה [38], והתורה אמרה: בא להרגך השכם להרגו; ואשכחן ודאי, ספק מנלן?
דרבי עקיבא נמי: דילמא כדאביי [39], דאמר אביי: מסרינן ליה זוגא דרבנן [40] לידע אם ממש בדבריו [41]; ואשכחן [42] ודאי [43], ספק מנא לן? [44]
וכולהו [45] אשכחן ודאי [46], ספק מנא לן [47]?
ודשמואל ודאי לית ליה פירכא [48].
אמר רבינא, ואיתימא רב נחמן בר יצחק: טבא חדא פלפלתא [49] חריפא - ממלא צנא דקרי.
משנה:
חטאת ואשם ודאי [50] מכפרין [51]; [52]
מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה;
תשובה מכפרת על עבירות קלות: על עשה ועל לא תעשה; ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יום הכיפורים ויכפר;
האומר: "אחטא ואשוב, אחטא ואשוב" - אין מספיקין בידו לעשות תשובה;
"אחטא ויום הכיפורים מכפר" - אין יום הכיפורים מכפר;
עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר;
עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו.
דרש רבי אלעזר בן עזריה: (ויקרא טז ל) [כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם] מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ: עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו.
אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם? - אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם [מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם], ואומר (ירמיהו יז יג) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' [כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ יסורי וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה’] מה מקוה מטהר את הטמאים - אף הקב"ה מטהר את ישראל.
גמרא:
אשם ודאי – אִין, אשם תלוי לא? והא כפרה כתיבא ביה [53]?
הנך מכפרי כפרה גמורה, אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה [54];
אי נמי: הנך אין אחר מכפר כפרתן, אשם תלוי אחר מכפר כפרתן, דתנן [כריתות פ"ו מ"ד]: 'חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין, אשמות תלוין פטורין [55]'.
מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשובה:
עם התשובה – אִין, בפני עצמן לא? נימא דלא כרבי, דתניא: רבי אומר: על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול [56] מהלועג על חבירו, ומגלה פנים בתורה [57], ומיפר ברית בשר [58], שאם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכיפורים מכפר.
אפילו תימא רבי: תשובה בעיא יום הכיפורים, יום הכיפורים לא בעיא תשובה.
תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה:
השתא על לא תעשה מכפרת על עשה מיבעיא?
אמר רב יהודה: הכי קאמר: על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, ועל לא תעשה גמור לא.
ורמינהו 'אלו הן קלות: עשה ולא תעשה
הערות
עריכה- ^ אם רוב ישראל, אבל במחצה על מחצה – לא, וכל שכן ברוב כותים
- ^ [אלא] אפילו ברוב כותים מפקחין
- ^ הוי כותי אליבא דשמואל? כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו, ולמאי הילכתא הוי כותי
- ^ עד שיגדל ויקבל עליו גירות
- ^ הוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה? אי שלא להאכילו נבילות - במחצה על מחצה לא ספינן ליה!
- ^ שור של ישראל שנגח של כותי – פטור, ושור של כותי שנגח של ישראל - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם, ושל ישראל שנגח של ישראל, תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם
- ^ וקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי
- ^ דישראל הוא
- ^ וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות - לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי
- ^ פלגא משלם, כישראל
- ^ ספק הוא וזה תובעו נזק שלם כדין כותי
- ^ כל הני ספיקי דקתני מאי אתו לאשמועינן
- ^ לחצר המעורבת, דליכא איסור אלא טלטול
- ^ דתיהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך
- ^ אם דומה למת שאינו מזיז איבריו -
- ^ עד היכן הוא מפקח לדעת האמת
- ^ ואם אין חיות בחוטמו שאינו מוציא רוח ודאי מת ויניחוהו
- ^ ונֵזֶר הוא שער הראש
- ^ נמי סבירא ליה עד חוטמו
- ^ הכי גרסינן: אמר רב פפא מחלוקת מלמטה למעלה: מחלוקת דהנך תנאי, דמר אמר עד לבו ומר אמר עד חוטמו - מלמטה למעלה: שמוצאו דרך מרגלותיו תחלה, ובודק והולך כלפי ראשו, דמר אמר: בלבו יש להבחין אם יש בו חיות, שנשמתו דופקת שם; ומר אמר: עד חוטמו: דזימנין דאין חיות ניכר בלבו וניכר בחוטמו
- ^ לא פורש לי מהו
- ^ שהותר לבעל בית לשפוך דמו של זה להצלת ספק נפשו; עבירה חמורה היא:
- ^ כדכתיב (במדבר לה לד) וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ גבי פרשת רוצחין
- ^ כדכתיב (שם) אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ - הא אם תטמאו איני שוכן, וגבי רוצח כתיב
- ^ אם כהן הוא שבא לעבוד עבודה
- ^ אם התחיל בעבודה - אין מפסיק לבא לידון אלא משלים עבודתו
- ^ כגון שיודע ללמד זכות על אדם שנדון בבית דין ליהרג
- ^ חמורה, ש
- ^ מפסיקה להצלת נפש
- ^ תיקון
- ^ לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן; כך שנויה בתוספתא דשבת
- ^ אפילו לפיקוח נפש
- ^ כדי לעשות שבתות אחרות - יזהרו בשבת זו: בקיום שמירת שבתות הרבה
- ^ מלהציל את ממונו מיד גנב
- ^ גנב דאתי במחתרת
- ^ בעל הבית
- ^ ואדעתא דהכי אתא
- ^ ואין זה ספק נפשות אלא ודאי נפשות
- ^ בסנהדרין (דף מג,א) על היוצא ליסקל ואמר "יש לי זכות ללמד על עצמי", דקתני התם: מחזירין אותו אפילו ארבע וחמש פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו, והוינן בה: מנא ידעי?
- ^ שמלוין אותו עד בית הסקילה
- ^ ואם אמר "יש לי ללמד זכות על עצמי" - ישמעו אלו אם יש ממש בדבריו אם לאו; והכי נמי גבי כהן העובד איכא למימר נמי דהכי עבדי ליה
- ^ מהכא
- ^ דאודאי פיקוח נפש מחללין
- ^ אבל ספק לא שמעינן מינה;
- ^ נמי, כגון אַך – חלק, איכא למימר
- ^ דודאי פיקוח נפש קא ממעט ולא ספק
- ^ וכן ולא אתם מסורין בידה למות – ודאי, וכן חלל עליו כדי שישמור ודאי שבתות הרבה
- ^ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה האדם המצות שיחיה בהם – ודאי, ולא שיבא בעשייתה לידי ספק מיתה; אלמא מחללין על הספק
- ^ גרעין אחד
- ^ הם אשם גזילות ומעילות
- ^ ומסתמא תשובה איכא, שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן
- ^ ויש אשם שהוא תלוי: הבא על שגגת ספק כרת; ובגמרא פריך: והא ביה נמי כפרה כתיבא?
- ^ [וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן] וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג [וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ] (ויקרא ה יח) באשם תלוי כתיב
- ^ אלא תולה להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת; הכי ילפינן לה בכריתות (דף כו,ב)
- ^ דיום הכפורים מכפר עליהן; וטעמא מפרש בכריתות (דף כה,ב)
- ^ כופר בהקב"ה
- ^ דורש את התורה לגנאי כגון מנשה שהיה דורש באגדות של דופי: לא היה לו למשה לכתוב אלא וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז? (בראשית לו יב)
- ^ מילה; ובמסכת שבועות יליף לה מקראי