ביאור:בבלי יומא דף סג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל – פטור, מאי טעמא? - מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ^[1].

ומי אית ליה לרב חסדא 'הואיל' ^[2]? והאמר רב חסדא: 'פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה לשמו – פטור ^[3]; שלא לשמו ^[4] – חייב ^[5]'; טעמא דשלא לשמו, הא סתמא לשמו הוא, ופטור, ואמאי?: לימא 'הואיל וראוי שלא לשמו בפנים'!?

הכי? השתא: התם בעי עקירה ^[6], האי לא בעי עקירה ^[7]!

רבה בר שימי מתני להו בדרבה ^[8], וקשיא ליה דרבה אדרבה, ומשני כדשנינן.

כי אתא רב דימי, אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה - בין לשמו בין שלא לשמו – פטור. ^[9]

אמר רב דימי: אמריתה לשמעתא קמיה דרבי ירמיה: בשלמא לשמו - דהא לא חזי ליה, אלא שלא לשמו אמאי? הא חזי שלא לשמו בפנים? ואמר לי: עקירת חוץ ^[10] לאו שמה עקירה ^[11].

כי אתא רבין, אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה - בין לשמו בין שלא לשמו – חייב ^[12].

'ואפילו לשמו'? והתנן ^[13]:

'מחוסר זמן בין בגופו בין בבעלים;

ואיזהו 'מחוסר זמן בבעלים'? - הזב והזבה והיולדת והמצורע ^[14]

שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ ^[15] – פטורין ^[16]; עולותיהן ושלמיהן בחוץ – חייבין ^[17]' ואמר רב חלקיה בר טובי: לא שנו ^[18] אלא לשמו ^[19], אבל שלא לשמו ^[20] – חייב ^[21]; לשמו מיהא פטור, אמאי ^[22]?: נימא ^[23]: 'הואיל וראוין שלא לשמו בפנים'?

הכי? השתא: התם בעי עקירה, הכא פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו ^[24].

רב אשי מתני ^[25] 'חייב', כדאמרינן; רב ירמיה מדפתי מתני 'פטור' ^[26]!

קסבר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה, ועקירת חוץ לאו שמה עקירה, ופליגא דרב חלקיה בר טובי ^[27].

אמר מר: משהגריל עליהן - חייב על של שם ופטור על של עזאזל; תנו רבנן: '(ויקרא יז ג) אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה פסוק ד וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' [לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ]

עמוד ב

^[28] [הלכה ו:] אי קָרְבָּן, שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קָרְבָּן ^[29], כענין שנאמר (במדבר לא נ) וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' [אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה’] ^[30]? תלמוד לומר: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ - כל הראוי לפתח אהל מועד חייב עליו בחוץ, כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אין חייבין עליו בחוץ ^[31]; אוציא אלו שאין ראוין לפתח אהל מועד ~~ולא אוציא פרת חטאת~~ ^[32] ושעיר המשתלח שהוא ראוי לבוא אל פתח אהל מועד ^[33]? תלמוד לומר: [קָרְבָּן] לַה': מי שמיוחדין לה', יצאו אלו שאין מיוחדין לשם.'

ו-לַה', להוציא ^[34] הוא ^[35]? ורמינהו [ספרא אמור פרשתא ח הלכה ו]: ’[ויקרא כב,כז: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה] יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה' - אלו אישים ^[36];

מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן?

תלמוד לומר [לְ]קָרְבַּן ^[37]

לַה' - לרבות שעיר המשתלח'?

אמר רבא: התם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא: התם ד-[וְ]אֶל פֶּתַח לרבות ^[38], לַה' – להוציא ^[39]; הכא, ד-אִשֶּׁה להוציא ^[40], לַה' – לרבות ^[41].

טעמא דרבי רחמנא, הא לא רבי - הוה אמינא 'שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן'? והא אין הגורל קובע ^[42] אלא בראוי לשם ^[43]!?

אמר רב יוסף: הא מני? - חנן המצרי היא ^[44], דתניא: 'חנן המצרי אומר: אפילו דם ^[45] בכוס ^[46] - מביא חבירו ^[47] ומזווג לו ^[48]' ^[49]!

אימר דשמעת ליה לחנן המצרי דלית ליה דחויין ^[50], דלית ליה הגרלה מי שמעת ליה? דילמא מייתי ומגריל ^[51]?

אלא אמר רב יוסף: הא מני? - רבי שמעון היא, דתניא: מת אחד מהן - מביא חבירו שלא בהגרלה, דברי רבי שמעון.

רבינא אמר: ^[52] כגון שהומם ^[53] וחיללו על אחר ^[54];

ומנא תימרא דפסיל ביה מומא?

דתניא [ספרא אמור פרשתא ז פרק ז הלכה ד]: '^[55] [ויקרא כב,כב: עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה’] וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם [עַל הַמִּזְבֵּחַ לַה’] - אלו החלבים;

[לֹא תִתְּנוּ -] אין לי אלא כולן, מקצתן ^[56] מנין? תלמוד לומר: מֵהֶם;

[הַ]מִּזְבֵּחַ - זו זריקת דמים;

לה' - לרבות שעיר המשתלח'

ואיצטריך למיכתב בעל מום, ואיצטריך למיכתב מחוסר זמן:

דאי כתב רחמנא מחוסר זמן - משום דלא מטי זמניה, אבל בעל מום דמטי זמניה אימא לא! ואי כתב רחמנא בעל מום - משום דמאיס, אבל מחוסר זמן דלא מאיס אימא לא! – צריכא!

הערות

^ ואף על גב דלאו מעשה בגופן של שלמים הוא, הואיל ובהן נאמר - הוי כמעשה בגופן
^ לחייב על קרבן שאינו ראוי לשם מה שהופרש בפנים, ושחטו בחוץ, דנימא חייב משום 'הואיל וראוי לשם קרבן אחר'
^ דאינו ראוי לשמו בפנים
^ אלא לשם שלמים
^ דראוי הוא לשם שלמים בפנים
^ אינו ראוי בפנים לשלמים אלא אם כן עקר שם פסח ממנו בשחיטתו, הלכך לאו 'מתקבל בפנים' הוא כל כמה דלא עקריה
^ ואף על פי שלקחו לשם שעיר הנעשה בפנים - זה חטאת וזה חטאת, שניהן שוין בשמותיהן
^ הני תרתי שמעתתא דרב חסדא: הא דאמר לעיל 'הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ' והא דאמר רב חסדא 'פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה וכו' - מתני לה בדרבה: דרבה אמרינהו
^ 'פסח ששחטו בחוץ' גרס בכולה.
^ עקירת שם בשחיטת חוץ
^ אם הכשיר הכתוב פסח בשאר ימות השנה בשלמים - לא הכשירו אלא בפנים ובעקירת השם, אבל בחוץ - לעולם שמו עליו
^ חייב עליו משום 'הואיל וראוי שלא לשמו בפנים'
^ במסכת זבחים [פ"יד משנה ג; דף קיב,ב]
^ שיש זמן להבאת קרבנותיהם לסוף ספירת שבעה והיולדת לסוף מלאת ימי טהרה
^ לפני הזמן
^ מחוסר זמן פטור על שחיטת חוץ בין שהוא מחוסר זמן בגופו בין שהוא מחוסר זמן בבעלים; בגופו - כגון בתוך שמונה ללידתו; פטורין - שאינן מתקבלים בפנים לא לחובה ולא לנדבה: לחובה - משום דלא מטא זימנייהו, ולנדבה - שאין חטאת ואשם בא לנדבה, והאי אשם - במצורע הוא, דאילו בזב וזבה ויולדת ליכא אשם
^ שעולה ושלמים באים נדבה ומתקבלין נדבה בפנים; ובמסכת זבחים פרכינן: והני בני שלמים נינהו? ומשנינן: תני נזיר בהדייהו; ואף מצורע לא שנינו במשנה, ופרכינן התם: הני בני אשמות נינהו? ומשנינן: תני מצורע בהדייהו
^ דאשם בחוץ מחוסר זמן בבעלים פטור
^ דאינו ראוי לשמו בפנים
^ כגון לשם עולה או לשם שלמים
^ שכן ראוי לפנים כיוצא בו בפנים: דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן [זבחים פ"א מ"א]
^ לשמו פטור
^ כדקאמרת
^ שלמים הוה סתמיה בלא עקירה; ומקראי ילפינן לה במסכת פסחים ובפרק קמא דזבחים
^ בהא דכי אתא רבין
^ בין לשמו בין שלא לשמו כרב דימי
^ דאמר: עקירת חוץ שמה עקירה
^ רישא דברייתא בתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרשתא ו הלכה ה] הכי איתא: יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? ודין הוא [ומה אם קדשים שהיה להם שעת היתר בחוץ חייבים עליהם משום שוחט בחוץ, חולין שלא היתה להם שעת היתר בפנים - אינו דין שיהו חייבים עליהם משום השוחט בפנים!?] תלמוד לומר [לְהַקְרִיב] קָרְבָּן: על הקרבן הוא חייב, ואינו חייב על החולין
^ כלומר: או אינו אומר קרבן להוציא את החולין בפנים, אלא להביא קדשי בדק הבית ששחטן בחוץ שיהא חייב - שהרי אף הם נקראו קרבן
^ והא ודאי בדק הבית הוא
^ וקדשי בדק הבית לא היו עתידים לבא לפתח אהל מועד; ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח אהל מועד, שסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן,דאמר מר (תמורה דף ז,ב) המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה; ואי אפשר להעמידה כן במקומה [במסכת ~~זבחים~~ פסחים מב,א]
^ 'ולא אוציא פרת חטאת' לא גרסינן, שאף היא אינה ראויה לבא לאהל מועד, אלא
^ להגריל ולהתוודות עליו הכי מפרש לה בזבחים
^ בשעיר המשתלח שהוא ראוי לבא
^ בתמיה
^ שלא יתן מהן על אש של מערכה
^ ומשעת הקדו קרוי קרבן
^ לרבות שעיר המשתלח דלא ממעט מ[וְ]אֶל פֶּתַח - שהרי ראוי לבא אל פתח
^ דאילו לרבות לא איצטריך, וכי אתא - להוציא אתא, ולמדרש: מי שמיוחדין לשם, יצא זה שאינו מיוחד
^ שעיר המשתלח שהרי אינו עולה לאשים
^ ולמדרש לַה' - כל דלה'
^ לשם
^ וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם – אי אפשר להיות אחד מהן מחוסר זמן
^ דלית ליה הגרלה משהגריל ומת אחד מהן
^ של שעיר הפנימי
^ שכבר נשחט ומת המשתלח
^ מן השוק
^ לדם ומשלחו
^ הלכך כשמת שעיר המשתלח ומביא אחר שלא בהגרלה - הוצרך ללמד מן המקרא שלא יביא מחוסר זמן
^ דלית ליה שיהא הדם דחוי בשביל חבירו שמת, לומר ישפך הדם כדקאמר רבי יהודה במתניתין: מת המשתלח - ישפך הדם
^ וירעה אותו שיפול עליו גורל של שם, ויתכפר בדם של ראשון, ולעולם שנים צריך להביא ומגריל? ואכתי פשיטא דמחוסר זמן לא, דאין גורל קובע אלא בראוי לשם
^ כי איצטריך קרא דמחוסר זמן -
^ המשתלח משהגריל עליו
^ וזה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא
^ בבעלי מומין כתיב:
^ כזית מהן

[1] ואף על גב דלאו מעשה בגופן של שלמים הוא, הואיל ובהן נאמר - הוי כמעשה בגופן

[2] לחייב על קרבן שאינו ראוי לשם מה שהופרש בפנים, ושחטו בחוץ, דנימא חייב משום 'הואיל וראוי לשם קרבן אחר'

[3] דאינו ראוי לשמו בפנים

[4] אלא לשם שלמים

[5] דראוי הוא לשם שלמים בפנים

[6] אינו ראוי בפנים לשלמים אלא אם כן עקר שם פסח ממנו בשחיטתו, הלכך לאו 'מתקבל בפנים' הוא כל כמה דלא עקריה

[7] ואף על פי שלקחו לשם שעיר הנעשה בפנים - זה חטאת וזה חטאת, שניהן שוין בשמותיהן

[8] הני תרתי שמעתתא דרב חסדא: הא דאמר לעיל 'הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ' והא דאמר רב חסדא 'פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה וכו' - מתני לה בדרבה: דרבה אמרינהו

[9] 'פסח ששחטו בחוץ' גרס בכולה.

[10] עקירת שם בשחיטת חוץ

[11] אם הכשיר הכתוב פסח בשאר ימות השנה בשלמים - לא הכשירו אלא בפנים ובעקירת השם, אבל בחוץ - לעולם שמו עליו

[12] חייב עליו משום 'הואיל וראוי שלא לשמו בפנים'

[13] במסכת זבחים [פ"יד משנה ג; דף קיב,ב]

[14] שיש זמן להבאת קרבנותיהם לסוף ספירת שבעה והיולדת לסוף מלאת ימי טהרה

[15] לפני הזמן

[16] מחוסר זמן פטור על שחיטת חוץ בין שהוא מחוסר זמן בגופו בין שהוא מחוסר זמן בבעלים; בגופו - כגון בתוך שמונה ללידתו; פטורין - שאינן מתקבלים בפנים לא לחובה ולא לנדבה: לחובה - משום דלא מטא זימנייהו, ולנדבה - שאין חטאת ואשם בא לנדבה, והאי אשם - במצורע הוא, דאילו בזב וזבה ויולדת ליכא אשם

[17] שעולה ושלמים באים נדבה ומתקבלין נדבה בפנים; ובמסכת זבחים פרכינן: והני בני שלמים נינהו? ומשנינן: תני נזיר בהדייהו; ואף מצורע לא שנינו במשנה, ופרכינן התם: הני בני אשמות נינהו? ומשנינן: תני מצורע בהדייהו

[18] דאשם בחוץ מחוסר זמן בבעלים פטור

[19] דאינו ראוי לשמו בפנים

[20] כגון לשם עולה או לשם שלמים

[21] שכן ראוי לפנים כיוצא בו בפנים: דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן [זבחים פ"א מ"א]

[22] לשמו פטור

[23] כדקאמרת

[24] שלמים הוה סתמיה בלא עקירה; ומקראי ילפינן לה במסכת פסחים ובפרק קמא דזבחים

[25] בהא דכי אתא רבין

[26] בין לשמו בין שלא לשמו כרב דימי

[27] דאמר: עקירת חוץ שמה עקירה

[28] רישא דברייתא בתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרשתא ו הלכה ה] הכי איתא: יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? ודין הוא [ומה אם קדשים שהיה להם שעת היתר בחוץ חייבים עליהם משום שוחט בחוץ, חולין שלא היתה להם שעת היתר בפנים - אינו דין שיהו חייבים עליהם משום השוחט בפנים!?] תלמוד לומר [לְהַקְרִיב] קָרְבָּן: על הקרבן הוא חייב, ואינו חייב על החולין

[29] כלומר: או אינו אומר קרבן להוציא את החולין בפנים, אלא להביא קדשי בדק הבית ששחטן בחוץ שיהא חייב - שהרי אף הם נקראו קרבן

[30] והא ודאי בדק הבית הוא

[31] וקדשי בדק הבית לא היו עתידים לבא לפתח אהל מועד; ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח אהל מועד, שסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן,דאמר מר (תמורה דף ז,ב) המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה; ואי אפשר להעמידה כן במקומה [במסכת ~~זבחים~~ פסחים מב,א]

[32] 'ולא אוציא פרת חטאת' לא גרסינן, שאף היא אינה ראויה לבא לאהל מועד, אלא

[33] להגריל ולהתוודות עליו הכי מפרש לה בזבחים

[34] בשעיר המשתלח שהוא ראוי לבא

[35] בתמיה

[36] שלא יתן מהן על אש של מערכה

[37] ומשעת הקדו קרוי קרבן

[38] לרבות שעיר המשתלח דלא ממעט מ[וְ]אֶל פֶּתַח - שהרי ראוי לבא אל פתח

[39] דאילו לרבות לא איצטריך, וכי אתא - להוציא אתא, ולמדרש: מי שמיוחדין לשם, יצא זה שאינו מיוחד

[40] שעיר המשתלח שהרי אינו עולה לאשים

[41] ולמדרש לַה' - כל דלה'

[42] לשם

[43] וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם – אי אפשר להיות אחד מהן מחוסר זמן

[44] דלית ליה הגרלה משהגריל ומת אחד מהן

[45] של שעיר הפנימי

[46] שכבר נשחט ומת המשתלח

[47] מן השוק

[48] לדם ומשלחו

[49] הלכך כשמת שעיר המשתלח ומביא אחר שלא בהגרלה - הוצרך ללמד מן המקרא שלא יביא מחוסר זמן

[50] דלית ליה שיהא הדם דחוי בשביל חבירו שמת, לומר ישפך הדם כדקאמר רבי יהודה במתניתין: מת המשתלח - ישפך הדם

[51] וירעה אותו שיפול עליו גורל של שם, ויתכפר בדם של ראשון, ולעולם שנים צריך להביא ומגריל? ואכתי פשיטא דמחוסר זמן לא, דאין גורל קובע אלא בראוי לשם

[52] כי איצטריך קרא דמחוסר זמן -

[53] המשתלח משהגריל עליו

[54] וזה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא

[55] בבעלי מומין כתיב:

[56] כזית מהן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]