פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל – פטור, מאי טעמא? - מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי [1].

ומי אית ליה לרב חסדא 'הואיל' [2]? והאמר רב חסדא: 'פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה לשמו – פטור [3]; שלא לשמו [4] – חייב [5]'; טעמא דשלא לשמו, הא סתמא לשמו הוא, ופטור, ואמאי?: לימא 'הואיל וראוי שלא לשמו בפנים'!?

הכי? השתא: התם בעי עקירה [6], האי לא בעי עקירה [7]!

רבה בר שימי מתני להו בדרבה [8], וקשיא ליה דרבה אדרבה, ומשני כדשנינן.

כי אתא רב דימי, אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה - בין לשמו בין שלא לשמו – פטור. [9]

אמר רב דימי: אמריתה לשמעתא קמיה דרבי ירמיה: בשלמא לשמו - דהא לא חזי ליה, אלא שלא לשמו אמאי? הא חזי שלא לשמו בפנים? ואמר לי: עקירת חוץ [10] לאו שמה עקירה [11].

כי אתא רבין, אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה - בין לשמו בין שלא לשמו – חייב [12].

'ואפילו לשמו'? והתנן [13]:

'מחוסר זמן בין בגופו בין בבעלים;

ואיזהו 'מחוסר זמן בבעלים'? - הזב והזבה והיולדת והמצורע [14]

שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ [15] – פטורין [16]; עולותיהן ושלמיהן בחוץ – חייבין [17]' ואמר רב חלקיה בר טובי: לא שנו [18] אלא לשמו [19], אבל שלא לשמו [20] – חייב [21]; לשמו מיהא פטור, אמאי [22]?: נימא [23]: 'הואיל וראוין שלא לשמו בפנים'?

הכי? השתא: התם בעי עקירה, הכא פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו [24].

רב אשי מתני [25] 'חייב', כדאמרינן; רב ירמיה מדפתי מתני 'פטור' [26]!

קסבר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה, ועקירת חוץ לאו שמה עקירה, ופליגא דרב חלקיה בר טובי [27].

אמר מר: משהגריל עליהן - חייב על של שם ופטור על של עזאזל; תנו רבנן: '(ויקרא יז ג) אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה פסוק ד וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' [לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ]

עמוד ב

[28] [הלכה ו:] אי קָרְבָּן, שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קָרְבָּן [29], כענין שנאמר (במדבר לא נ) וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' [אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה’] [30]? תלמוד לומר: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ - כל הראוי לפתח אהל מועד חייב עליו בחוץ, כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אין חייבין עליו בחוץ [31]; אוציא אלו שאין ראוין לפתח אהל מועד ולא אוציא פרת חטאת [32] ושעיר המשתלח שהוא ראוי לבוא אל פתח אהל מועד [33]? תלמוד לומר: [קָרְבָּן] לַה': מי שמיוחדין לה', יצאו אלו שאין מיוחדין לשם.'

ו-לַה', להוציא [34] הוא [35]? ורמינהו [ספרא אמור פרשתא ח הלכה ו]: ’[ויקרא כב,כז: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה] יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה' - אלו אישים [36];

מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן?

תלמוד לומר [לְ]קָרְבַּן [37]

לַה' - לרבות שעיר המשתלח'?

אמר רבא: התם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא: התם ד-[וְ]אֶל פֶּתַח לרבות [38], לַה' – להוציא [39]; הכא, ד-אִשֶּׁה להוציא [40], לַה' – לרבות [41].

טעמא דרבי רחמנא, הא לא רבי - הוה אמינא 'שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן'? והא אין הגורל קובע [42] אלא בראוי לשם [43]!?

אמר רב יוסף: הא מני? - חנן המצרי היא [44], דתניא: 'חנן המצרי אומר: אפילו דם [45] בכוס [46] - מביא חבירו [47] ומזווג לו [48]' [49]!

אימר דשמעת ליה לחנן המצרי דלית ליה דחויין [50], דלית ליה הגרלה מי שמעת ליה? דילמא מייתי ומגריל [51]?

אלא אמר רב יוסף: הא מני? - רבי שמעון היא, דתניא: מת אחד מהן - מביא חבירו שלא בהגרלה, דברי רבי שמעון.

רבינא אמר: [52] כגון שהומם [53] וחיללו על אחר [54];

ומנא תימרא דפסיל ביה מומא?

דתניא [ספרא אמור פרשתא ז פרק ז הלכה ד]: '[55] [ויקרא כב,כב: עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה’] וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם [עַל הַמִּזְבֵּחַ לַה’] - אלו החלבים;

[לֹא תִתְּנוּ -] אין לי אלא כולן, מקצתן [56] מנין? תלמוד לומר: מֵהֶם;

[הַ]מִּזְבֵּחַ - זו זריקת דמים;

לה' - לרבות שעיר המשתלח'

ואיצטריך למיכתב בעל מום, ואיצטריך למיכתב מחוסר זמן:

דאי כתב רחמנא מחוסר זמן - משום דלא מטי זמניה, אבל בעל מום דמטי זמניה אימא לא! ואי כתב רחמנא בעל מום - משום דמאיס, אבל מחוסר זמן דלא מאיס אימא לא! – צריכא!

הערותעריכה

  1. ^ ואף על גב דלאו מעשה בגופן של שלמים הוא, הואיל ובהן נאמר - הוי כמעשה בגופן
  2. ^ לחייב על קרבן שאינו ראוי לשם מה שהופרש בפנים, ושחטו בחוץ, דנימא חייב משום 'הואיל וראוי לשם קרבן אחר'
  3. ^ דאינו ראוי לשמו בפנים
  4. ^ אלא לשם שלמים
  5. ^ דראוי הוא לשם שלמים בפנים
  6. ^ אינו ראוי בפנים לשלמים אלא אם כן עקר שם פסח ממנו בשחיטתו, הלכך לאו 'מתקבל בפנים' הוא כל כמה דלא עקריה
  7. ^ ואף על פי שלקחו לשם שעיר הנעשה בפנים - זה חטאת וזה חטאת, שניהן שוין בשמותיהן
  8. ^ הני תרתי שמעתתא דרב חסדא: הא דאמר לעיל 'הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ' והא דאמר רב חסדא 'פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה וכו' - מתני לה בדרבה: דרבה אמרינהו
  9. ^ 'פסח ששחטו בחוץ' גרס בכולה.
  10. ^ עקירת שם בשחיטת חוץ
  11. ^ אם הכשיר הכתוב פסח בשאר ימות השנה בשלמים - לא הכשירו אלא בפנים ובעקירת השם, אבל בחוץ - לעולם שמו עליו
  12. ^ חייב עליו משום 'הואיל וראוי שלא לשמו בפנים'
  13. ^ במסכת זבחים [פ"יד משנה ג; דף קיב,ב]
  14. ^ שיש זמן להבאת קרבנותיהם לסוף ספירת שבעה והיולדת לסוף מלאת ימי טהרה
  15. ^ לפני הזמן
  16. ^ מחוסר זמן פטור על שחיטת חוץ בין שהוא מחוסר זמן בגופו בין שהוא מחוסר זמן בבעלים; בגופו - כגון בתוך שמונה ללידתו; פטורין - שאינן מתקבלים בפנים לא לחובה ולא לנדבה: לחובה - משום דלא מטא זימנייהו, ולנדבה - שאין חטאת ואשם בא לנדבה, והאי אשם - במצורע הוא, דאילו בזב וזבה ויולדת ליכא אשם
  17. ^ שעולה ושלמים באים נדבה ומתקבלין נדבה בפנים; ובמסכת זבחים פרכינן: והני בני שלמים נינהו? ומשנינן: תני נזיר בהדייהו; ואף מצורע לא שנינו במשנה, ופרכינן התם: הני בני אשמות נינהו? ומשנינן: תני מצורע בהדייהו
  18. ^ דאשם בחוץ מחוסר זמן בבעלים פטור
  19. ^ דאינו ראוי לשמו בפנים
  20. ^ כגון לשם עולה או לשם שלמים
  21. ^ שכן ראוי לפנים כיוצא בו בפנים: דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן [זבחים פ"א מ"א]
  22. ^ לשמו פטור
  23. ^ כדקאמרת
  24. ^ שלמים הוה סתמיה בלא עקירה; ומקראי ילפינן לה במסכת פסחים ובפרק קמא דזבחים
  25. ^ בהא דכי אתא רבין
  26. ^ בין לשמו בין שלא לשמו כרב דימי
  27. ^ דאמר: עקירת חוץ שמה עקירה
  28. ^ רישא דברייתא בתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרשתא ו הלכה ה] הכי איתא: יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? ודין הוא [ומה אם קדשים שהיה להם שעת היתר בחוץ חייבים עליהם משום שוחט בחוץ, חולין שלא היתה להם שעת היתר בפנים - אינו דין שיהו חייבים עליהם משום השוחט בפנים!?] תלמוד לומר [לְהַקְרִיב] קָרְבָּן: על הקרבן הוא חייב, ואינו חייב על החולין
  29. ^ כלומר: או אינו אומר קרבן להוציא את החולין בפנים, אלא להביא קדשי בדק הבית ששחטן בחוץ שיהא חייב - שהרי אף הם נקראו קרבן
  30. ^ והא ודאי בדק הבית הוא
  31. ^ וקדשי בדק הבית לא היו עתידים לבא לפתח אהל מועד; ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח אהל מועד, שסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן,דאמר מר (תמורה דף ז,ב) המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה; ואי אפשר להעמידה כן במקומה [במסכת זבחים פסחים מב,א]
  32. ^ 'ולא אוציא פרת חטאת' לא גרסינן, שאף היא אינה ראויה לבא לאהל מועד, אלא
  33. ^ להגריל ולהתוודות עליו הכי מפרש לה בזבחים
  34. ^ בשעיר המשתלח שהוא ראוי לבא
  35. ^ בתמיה
  36. ^ שלא יתן מהן על אש של מערכה
  37. ^ ומשעת הקדו קרוי קרבן
  38. ^ לרבות שעיר המשתלח דלא ממעט מ[וְ]אֶל פֶּתַח - שהרי ראוי לבא אל פתח
  39. ^ דאילו לרבות לא איצטריך, וכי אתא - להוציא אתא, ולמדרש: מי שמיוחדין לשם, יצא זה שאינו מיוחד
  40. ^ שעיר המשתלח שהרי אינו עולה לאשים
  41. ^ ולמדרש לַה' - כל דלה'
  42. ^ לשם
  43. ^ וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם – אי אפשר להיות אחד מהן מחוסר זמן
  44. ^ דלית ליה הגרלה משהגריל ומת אחד מהן
  45. ^ של שעיר הפנימי
  46. ^ שכבר נשחט ומת המשתלח
  47. ^ מן השוק
  48. ^ לדם ומשלחו
  49. ^ הלכך כשמת שעיר המשתלח ומביא אחר שלא בהגרלה - הוצרך ללמד מן המקרא שלא יביא מחוסר זמן
  50. ^ דלית ליה שיהא הדם דחוי בשביל חבירו שמת, לומר ישפך הדם כדקאמר רבי יהודה במתניתין: מת המשתלח - ישפך הדם
  51. ^ וירעה אותו שיפול עליו גורל של שם, ויתכפר בדם של ראשון, ולעולם שנים צריך להביא ומגריל? ואכתי פשיטא דמחוסר זמן לא, דאין גורל קובע אלא בראוי לשם
  52. ^ כי איצטריך קרא דמחוסר זמן -
  53. ^ המשתלח משהגריל עליו
  54. ^ וזה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא
  55. ^ בבעלי מומין כתיב:
  56. ^ כזית מהן