ביאור:בבלי יומא דף כט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הרהורי עבירה ^[1] קשו מעבירה ^[2], וסימניך ריחא דבישרא ^[3];

שילהי דקייטא ^[4] קשיא מקייטא ^[5], וסימניך תנורא שגירא ^[6];

אישתא דסיתוא ^[7] קשיא מדקייטא ^[8], וסימניך תנורא קרירא ^[9].

מיגמר בעתיקתא ^[10] קשיא מחדתא ^[11], וסימניך טינא בר טינא ^[12].

אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי ^[13]?

דכתיב (תהלים כב א) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר [מִזְמוֹר לְדָוִד]: מה אילה זו ^[14] קרניה מפצילות לכאן ולכאן - אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן.

אמר רבי זירא: למה נמשלה אסתר לאילה? ^[15] - לומר לך: מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה - אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה.

א"ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר? - לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף אסתר סוף כל הנסים.

והא איכא חנוכה?

ניתנה לכתוב קא אמרינן.

הניחא למאן דאמר אסתר ניתנה לכתוב, אלא למאן דאמר אסתר לא ניתנה לכתוב מאי איכא למימר?

^[16]

מוקים לה כרבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר ^[17], דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת ^[18]? - לומר לך: מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות ^[19] - אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת.

שחטו את התמיד [והוציאוהו לבית השריפה הורידו כהן גדול לבית הטבילה]:

אימת ^[20]?: אילימא בשאר ימות השנה ^[21] - לא סגיא ^[22] דלאו כהן גדול? אלא ביום הכפורים? מאור הלבנה מי איכא ^[23]?

הכי קאמר ^[24]: וביום הכפורים, כי אמר ^[25] "ברק ברקאי" - הורידו כהן גדול לבית הטבילה ^[26].

תני אבוה דרבי אבין: 'לא זו בלבד אמרו ^[27], אלא אף מליקת העוף וקמיצת מנחה בלילה - תשרף' ^[28].

בשלמא עולת העוף, מאי דהוה הוה ^[29]! אלא קומץ,

עמוד ב

נהדרה ונהדר ונקמצה ביממא!?

הוא תני לה ^[30] והוא אמר לה ^[31]: כלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמנו ^[32].

מיתיבי: 'זה הכלל: כל הקרב ביום ^[33] - קדוש ביום ^[34], וכל הקרב בלילה ^[35] - קדוש ^[36] בלילה ^[37], וכל הקרב בין ביום ובין בלילה - קדוש בין ביום ובין בלילה'; קתני מיהת כל הקרב ביום קדוש ביום, ביום – אִין, בלילה – לא ^[38]!

דילמא אינו קדוש ^[39] ליקרב, אבל קדוש ^[40] ליפסל ^[41].

מתיב רבי זירא [ההתחלה דומה לתוספתא מנחות פ"יא ה"יח [צוקרמנדל]]: 'סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת – פסולה ^[42]; כיצד יעשה? יניחנו ^[43] לשבת הבאה: שאפילו עמדה על השלחן ימים רבים אין בכך כלום'

^[44]

- ואמאי ^[45]? תקדוש ^[46] ותיפסל?

אמר רבא: מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב, ואבוה דרבי אבין ^[47] נמי מתניתא קאמר ^[48]: וקסבר ^[49] לילה אין מחוסר זמן ^[50], ^[51] יום מחוסר זמן ^[52].

[וקשה:] כי מטי בי שמשי ^[53] - תקדוש ^[54] ותפסול ^[55]?

אמר רבינא: שקדם וסלקו ^[56]!

מר זוטרא - ואיתימא רב אשי – אמר: אפילו תימא בשלא קדם וסלקו: כיון שסדרו שלא כמצותו ^[57] - נעשה כמו שסדרו הקוף ^[58].

זה הכלל היה במקדש [כל המיסך את רגליו טעון טבילה, וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים]:

בשלמא רגלים, משום ניצוצות; אלא ידים מאי טעמא?

אמר רבי אבא: זאת אומרת

הערות

^ תאות נשים
^ קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה
^ המריח בשר צלי קשה לו ריח מאד, שמתאוה לו
^ אלול, שהוא סוף הקיץ
^ קשה חומו מחום הקיץ של תמוז, לפי שכבר נתחמם כל האויר וגוף הבריות בחום הקיץ שעבר עליו תמיד, מתחמם הוא עתה בחום קל - ומזיקו
^ תנורא שהוסק ביום פעמים ושלש, חם הוא ונוח להסיקו בעצים מועטים
^ קדחת של ימות החורף מחממות את החולה
^ בידוע שהוא קשה מאד יותר מקדחת המבערתו בימות הקיץ
^ צריך עצים מרובים להסיקו, אף זה שהאויר צונן והגוף צונן והחולי מבעירו - בידוע שהוא חולי קשה
^ מי שלמד, והסיח דעתו ושכח
^ קשה לחזור וללמוד מה ששכח, יותר ממה שלא למד
^ טיט שגובלים אותו מטיט חומר כותל ישן - קשה לגבלו יותר מטיט של עפר חדש
^ דאמר תימור של חמה מפצע
^ 'אילה' לאו דווקא נקט, שהרי אין קרנים לנקיבה
^ במסכת מגילה (טו,ב) אמרינן דאסתר אמרה מזמור זה: כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה - אמרה אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי [שם פסוק ב]
^ פלוגתא במסכת מגילה (ז,א): איכא למאן דאמר מטמאה את הידים, ואיכא למאן דאמר דאינה מטמאה את הידים, דלאו 'ספר' היא
^ כלומר: דריש להאי שחר כרבי בנימין בר יפת
^ דהאי 'שחר' לשון תפלה הוא דריש ליה, כמו רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ (ישעיהו כו ט): למנצח על התפלה שהיא כאילת
^ בכל שנה ושנה נוסף בה פיצול אחד
^ קא סלקא דעתיה הורידו כהן גדול לבית הטבילה - סיפא דמתניתין הוא, וביום שטעו לשחוט את התמיד בלילה קאמר הורידו כהן גדול לבית הטבילה לשחוט תמיד אחרי הטבילה; אימת הוה האי טעות
^ דלאו יום הכפורים, ובסוף אחד מן החדשים כשהלבנה צומחת סמוך לעלות השחר
^ לא דיי עבודת שאר ימים
^ לצמוח סמוך לשחר
^ והוציאוהו לבית השריפה מסקנא דמילתא הוא, והורידו כהן גדול מילתא באפיה נפשיה היא, ומהדר לאורויי בסדר עבודה דיום הכפורים, והכי קאמר
^ כשהרואה אומר
^ היו מורידין כהן גדול ביום הכפורים לבית הטבילה שחרית
^ לא זבח לבדו שנשחט בלילה אמרו 'ישרף'
^ דגמרי להו משחיטה, דמליקת העוף וקמיצת מנחה - במקום שחיטת הזבחים הם
^ אי אפשר להחזירה
^ להא מתניתין
^ האי תירוצא מדעתו
^ והקומץ טעון מתן כלי, וכיון שקידש הקומץ בכלי לשם קומץ - אינו חוֹזֵר להיות טבל כמנחה שלא נקמצה; ועל כרחיה - מאחר שזה קרוי קומץ - אינך הוו שירים
^ כגון המנחות והלבונה והדם והקטורת
^ בכלי שרת ביום, ויקדש קדושת הגוף
^ כגון מנחת נסכים, דאמר מר: (מנחות מד ב) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם (במדבר כט יח) - אפילו בלילה
^ בכלי שרת קדושת הגוף
^ אם נתנו בהן בלילה
^ אינו קדוש
^ להיות כשר
^ להיות מוכשר באותה קדושה
^ בטבול יום, ובמחוסר כפורים אם נגע בו, וביוצא אם יצא, ובלינה אם לן, וְזוֹ - גם היא נפסלת בלינה, דקיימא לן בזבחים (פז,א): עמוד השחר עושה לינה ונפסלת קמיצת לילה, שאין חוֹזֶרֶת עוד לטבלה
^ שלא נסדרה בשבת לעמוד שם שבעת ימים כמשפטם, והרי היא מחוסרת זמן*
^ על השלחן עד
^ *ולי נראה דלא גרסינן 'פסולה', דהא מסקנא דשמעתין לא חשיב סידור יום ראשון סידור אלא כסידרו הקוף, וכמונח בקופסא דמי, ולמה יפסול הלחם בהקטרת הבזיכין? והלא לא קידש השלחן ללחם כלל אלא אם כן פירקו בשבת הבאה, ויחזור ויסדרנו! והכי מוכח נמי מדקתני כיצד יעשה - אלמא יש תקנה לדבר, והכי נמי גריס בפירוש רבי חנינא איש רומי: מתיב רבי זירא כו' והקטיר הבזיכין בשבת כיצד יעשה וכו', ורבותא הוא דנקיט: אף על גב דהקטיר הבזיכין בשבת כמו שרגילין לעשות - יביא בזיכין אחרים ויסדר עם הלחם!
^ כיון דכלי שרת מקדשין שלא בזמנו ליפסל
^ ויקדש השלחן את הלחם מאחד בשבת ליפסול בסידור שלא בזמנו
^ דמותבי ליה מיניה, לאו שמעתתא דאמוראי אמר, דנימא דאיתותב, אלא
^ וצריכין אנו ליישב דלא ליקשו מתניתא אהדדי, ותרצינהו הכי
^ תנא דאבוה דרבי אבין
^ הואיל והיתה ראויה ליקדש בכלי שרת שחרית, הלכך כלי שרת מקדשין הקומץ בלילה
^ אבל
^ דבר שאין זמנו היום עד מחר, והרי הוא מחוסר זמן יום שלם - הוי חסרון זמן, וכל שכן זה שאינו זמנו לקדש עד יום השבת
^ דלילי שבת, שהיא ראויה לקדש מחר
^ על השלחן, דקאמרת לילה אין מחוסר זמן
^ משום סידור לילה, ולשחרית נפסל בלינה
^ סמוך לחשיכה ערב שבת
^ בחסרון זמן
^ שלא מדעתו, שהרי נסדר קודם ליל שבת על השלחן בשעה שהוא מחוסר זמן; דלא דמי לקומץ שנקמץ בלילה ולחם שנסדר בליל שבת, דלאו מחוסר זמן הוא, וקדוש ליפסל, (ועתה בשבת כשמגיע זמן עריכת לחם הפנים - הכהן יכנס שחרית ויסלק, ויסדר שנית) וכשמגיע זמנו אין השלחן מקדשו עד שיסלקנו ממנו, ויחזור ויסדרנו

[1] תאות נשים

[2] קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה

[3] המריח בשר צלי קשה לו ריח מאד, שמתאוה לו

[4] אלול, שהוא סוף הקיץ

[5] קשה חומו מחום הקיץ של תמוז, לפי שכבר נתחמם כל האויר וגוף הבריות בחום הקיץ שעבר עליו תמיד, מתחמם הוא עתה בחום קל - ומזיקו

[6] תנורא שהוסק ביום פעמים ושלש, חם הוא ונוח להסיקו בעצים מועטים

[7] קדחת של ימות החורף מחממות את החולה

[8] בידוע שהוא קשה מאד יותר מקדחת המבערתו בימות הקיץ

[9] צריך עצים מרובים להסיקו, אף זה שהאויר צונן והגוף צונן והחולי מבעירו - בידוע שהוא חולי קשה

[10] מי שלמד, והסיח דעתו ושכח

[11] קשה לחזור וללמוד מה ששכח, יותר ממה שלא למד

[12] טיט שגובלים אותו מטיט חומר כותל ישן - קשה לגבלו יותר מטיט של עפר חדש

[13] דאמר תימור של חמה מפצע

[14] 'אילה' לאו דווקא נקט, שהרי אין קרנים לנקיבה

[15] במסכת מגילה (טו,ב) אמרינן דאסתר אמרה מזמור זה: כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה - אמרה אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי [שם פסוק ב]

[16] פלוגתא במסכת מגילה (ז,א): איכא למאן דאמר מטמאה את הידים, ואיכא למאן דאמר דאינה מטמאה את הידים, דלאו 'ספר' היא

[17] כלומר: דריש להאי שחר כרבי בנימין בר יפת

[18] דהאי 'שחר' לשון תפלה הוא דריש ליה, כמו רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ (ישעיהו כו ט): למנצח על התפלה שהיא כאילת

[19] בכל שנה ושנה נוסף בה פיצול אחד

[20] קא סלקא דעתיה הורידו כהן גדול לבית הטבילה - סיפא דמתניתין הוא, וביום שטעו לשחוט את התמיד בלילה קאמר הורידו כהן גדול לבית הטבילה לשחוט תמיד אחרי הטבילה; אימת הוה האי טעות

[21] דלאו יום הכפורים, ובסוף אחד מן החדשים כשהלבנה צומחת סמוך לעלות השחר

[22] לא דיי עבודת שאר ימים

[23] לצמוח סמוך לשחר

[24] והוציאוהו לבית השריפה מסקנא דמילתא הוא, והורידו כהן גדול מילתא באפיה נפשיה היא, ומהדר לאורויי בסדר עבודה דיום הכפורים, והכי קאמר

[25] כשהרואה אומר

[26] היו מורידין כהן גדול ביום הכפורים לבית הטבילה שחרית

[27] לא זבח לבדו שנשחט בלילה אמרו 'ישרף'

[28] דגמרי להו משחיטה, דמליקת העוף וקמיצת מנחה - במקום שחיטת הזבחים הם

[29] אי אפשר להחזירה

[30] להא מתניתין

[31] האי תירוצא מדעתו

[32] והקומץ טעון מתן כלי, וכיון שקידש הקומץ בכלי לשם קומץ - אינו חוֹזֵר להיות טבל כמנחה שלא נקמצה; ועל כרחיה - מאחר שזה קרוי קומץ - אינך הוו שירים

[33] כגון המנחות והלבונה והדם והקטורת

[34] בכלי שרת ביום, ויקדש קדושת הגוף

[35] כגון מנחת נסכים, דאמר מר: (מנחות מד ב) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם (במדבר כט יח) - אפילו בלילה

[36] בכלי שרת קדושת הגוף

[37] אם נתנו בהן בלילה

[38] אינו קדוש

[39] להיות כשר

[40] להיות מוכשר באותה קדושה

[41] בטבול יום, ובמחוסר כפורים אם נגע בו, וביוצא אם יצא, ובלינה אם לן, וְזוֹ - גם היא נפסלת בלינה, דקיימא לן בזבחים (פז,א): עמוד השחר עושה לינה ונפסלת קמיצת לילה, שאין חוֹזֶרֶת עוד לטבלה

[42] שלא נסדרה בשבת לעמוד שם שבעת ימים כמשפטם, והרי היא מחוסרת זמן*

[43] על השלחן עד

[44] *ולי נראה דלא גרסינן 'פסולה', דהא מסקנא דשמעתין לא חשיב סידור יום ראשון סידור אלא כסידרו הקוף, וכמונח בקופסא דמי, ולמה יפסול הלחם בהקטרת הבזיכין? והלא לא קידש השלחן ללחם כלל אלא אם כן פירקו בשבת הבאה, ויחזור ויסדרנו! והכי מוכח נמי מדקתני כיצד יעשה - אלמא יש תקנה לדבר, והכי נמי גריס בפירוש רבי חנינא איש רומי: מתיב רבי זירא כו' והקטיר הבזיכין בשבת כיצד יעשה וכו', ורבותא הוא דנקיט: אף על גב דהקטיר הבזיכין בשבת כמו שרגילין לעשות - יביא בזיכין אחרים ויסדר עם הלחם!

[45] כיון דכלי שרת מקדשין שלא בזמנו ליפסל

[46] ויקדש השלחן את הלחם מאחד בשבת ליפסול בסידור שלא בזמנו

[47] דמותבי ליה מיניה, לאו שמעתתא דאמוראי אמר, דנימא דאיתותב, אלא

[48] וצריכין אנו ליישב דלא ליקשו מתניתא אהדדי, ותרצינהו הכי

[49] תנא דאבוה דרבי אבין

[50] הואיל והיתה ראויה ליקדש בכלי שרת שחרית, הלכך כלי שרת מקדשין הקומץ בלילה

[51] אבל

[52] דבר שאין זמנו היום עד מחר, והרי הוא מחוסר זמן יום שלם - הוי חסרון זמן, וכל שכן זה שאינו זמנו לקדש עד יום השבת

[53] דלילי שבת, שהיא ראויה לקדש מחר

[54] על השלחן, דקאמרת לילה אין מחוסר זמן

[55] משום סידור לילה, ולשחרית נפסל בלינה

[56] סמוך לחשיכה ערב שבת

[57] בחסרון זמן

[58] שלא מדעתו, שהרי נסדר קודם ליל שבת על השלחן בשעה שהוא מחוסר זמן; דלא דמי לקומץ שנקמץ בלילה ולחם שנסדר בליל שבת, דלאו מחוסר זמן הוא, וקדוש ליפסל, (ועתה בשבת כשמגיע זמן עריכת לחם הפנים - הכהן יכנס שחרית ויסלק, ויסדר שנית) וכשמגיע זמנו אין השלחן מקדשו עד שיסלקנו ממנו, ויחזור ויסדרנו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]