ביאור:משנה כלים פרק כט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
----
גבול החפץ הטמא
עריכהחטיבה I: חוטים וחיבוריהם
עריכה(א) נוּמֵי חוטים היוצאים מהבגד הַסָּדִין וְהַסּוּדָרִין וְהַטַּרְטִין וְהַפַּלְיוֹן שֶׁלָּרֹאשׁ כובעים - שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת; שֶׁלִּפְקַרְסִין לבוש תחתון, שהיה פחות מוקפד מהעליון - עֶשֶׂר.
בהמשך לחוטי השבכה שנזכרו לעיל כח, י – דנה המשנה בחוטים בבגדים אחרים: חוטים שאורכם עד שש אצבעות בסדין – נחשבים מחוברים אליו וטמאים בטומאתו. כפח הזקנה – ראו לעיל כח, י, "שבכה". |
נוּמֵי הַסָּגִי מעיל וְהָרָדִיד וְהֶחָלוּק וְהַטַּלֵּית - שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.
נוּמֵי הַכַּפָּח שֶׁלַּזְּקֵנָה, וְהַגֻּמְדִין שֶׁלָּעַרְבִיִּים, וְהַקֻּלְקִיס, כובעי צמר וְהַפָּנְדָּה, פאוצ' וְהַמַּעְפֹּרֶת, וְהַפַּרְגּוֹד – נוּמֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן. בכל אורך
(ב) שָׁלוֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁלַּצֶּמֶר, שֵׁשׁ שֶׁלַּפִּשְׁתָּן, שְׁלֹשָׁה סְדִינִים,
3 כסתות צמר וכו' שהיו ביחד – נטמאות ביחד וניתנות לטיהור (הזיה) ביחד. לדעת ת"ק כמות גדולה יותר ניתנת להיטמא ביחד אבל לא להיטהר, ואילו ר' יוסי טוען שגם הטומאה אינה במספרים גדולים יותר. |
- שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת, שְׁנֵי סֻוְרִיקִין, חָלוּק אֶחָד,
טַלֵּית אַחַת, וּקְלֻבְקָרִין אַחַת - חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה;
- יָתֵר מִכֵּן - חִבּוּר לַטֻּמְאָה, וְאֵינוּ חִבּוּר לַהַזָּיָה.
- רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אַף לֹא לַטֻּמְאָה.
(ג) חוּט מִשְׁקֶלֶת - שְׁנֵים עָשָׂר; שֶׁלֶּחָרָשִׁים - שְׁמוֹנָה עָשָׂר; וְשֶׁלַּבַּנָּיִין - חֲמִשִּׁים אַמָּה.
משקולת שהחוט שלה ארוך יותר מהמנויים כאן – החוט טהור. בתוך המידה - הוא טמא כחלק מהמשקולת (לעיל יב, ח.) בתוספתא ז, א מגבילים גם את החוט של הסיידים לחמישים אמה. |
- יָתֵר מִכֵּן, אִם רָצָה לְקַיֵּם - טָהוֹר.
- וְשֶׁלַּסַּיָּדִים וְשֶׁלַּצַּיָּרִים - כָּל שֶׁהֵן.
חטיבה II: חיבור של חוטים וידיות: משלוש אצבעות עד עשרה טפחים
עריכה(ד) חוּט מֹאזְנַיִם חוט שעליו תלויים המאזנים שֶׁלַּחַנְוָנִי, וְחוּט מֹאזְנַיִם שֶׁלִּזְהָבִים, וְשֶׁלְּשׁוֹקְלֵי אַרְגָּמָן טוֹב - שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.
חוט וידית באורך עד 3 אצבעות נחשבים חלק מהמכשיר. וראו את דברי ר' נתן בתוספתא ב"ב ה, ג, שמשתמש באותו אורך לחישוב ההכרעה שחייב בה המוכר. |
- יַד הַקָּרְדּוֹם ידית המעדר הבולטת מגופו מֵאַחֲרָיו - שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: טֶפַח - טָהוֹר.
(ה) חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁלַּשֻּׁלְחָנִי, שֶׁלְּבַעֲלֵי בָתִּים - טֶפַח.
משניות ד-ו מציגות חוטי מאזניים שונים. משניות ד-ה מציגות את שני צידי הידית של הקרדום. משנה ז חוזרת לקרדום של נכיש. משניות ה-ז עוסקות בידיות של פטישים. |
יַד קָרְדּוֹם מִלְּפָנָיו - טֶפַח.
שִׁירֵי יַד פַּרְגָּל חלק העיפרון במחוגה - טֶפַח.
יַד מַקֶּבֶת פטיש שֶׁלִּמְפַתְּחֵי אֲבָנִים - טֶפַח.
(ו) חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁלַּצַּמָּרִים, וְשֶׁלְּשׁוֹקְלֵי זְכוֹכִית - טִפְחַיִם.
יַד הַמַּקּוֹר פטיש המיועד לחספס את הריחיים - טִפְחַיִם.
יַד הַמַּעְצָד שֶׁלַּלִּגְיוֹנוֹת - טִפְחַיִם.
יַד הַקָּרְנָס שֶׁלִּזְהָבִים - טִפְחַיִם;
וְשֶׁלֶּחָרָשִׁין של נפחי ברזל - שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
(ז) שִׁירֵי הַדָּרְבָן מִלְּמַעְלָן - אַרְבָּעָה.
יַד הַבָּדִיד, יַד הַקָּרְדּוֹם שֶׁלַּנָּכִישׁ של טוריה לניכוש - חֲמִשָּׁה.
יַד בֶּן הַפַּטִּישׁ פטיש קטן - חֲמִשָּׁה; וְהַפַּטִּישׁ - שִׁשָּׁה.
יַד קָרְדּוֹם שֶׁלַּבִּקּוּעַ וְשֶׁלֶּעָדִיר - שִׁשָּׁה.
יַד מַקֶּבֶת - שִׁשָּׁה.
(ח) שִׁירֵי חַרְחוּר מִלְּמַטָּן - שִׁבְעָה.
השוו משנה ז "שיירי דרבן". צידו השני של הדורבן הוא החרחור, ראו לעיל כה, ב; וראו תוספתא ז, ב, שלדעת ר' יוסי מדובר בכל הפרק חוץ ממשנה א בשיעורי מקסימום, ואם קיים יותר מהם - טהור! סוף המשנה חוזר על האמור במשנה ג, ומהווה מסגרת לפרק. |
יַד מַגְרֵפָה שֶׁלְּבַעֲלֵי בָתִּים, בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: שִׁבְעָה,
- וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: שְׁמוֹנָה.
- וְשֶׁלַּסַּיָּדִין - בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: תִּשְׁעָה; וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: עֲשָׂרָה.
יָתֵר מִכֵּן, אִם רָצָה לְקַיֵּם - טָמֵא.
יַד מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר ידיות ארוכות לאנשים שעובדים עם אש - כָּל שֶׁהֵן.