משנה כלים טז
כלים פרק טז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת כלים • פרק ששה עשר ("כל כלי") • >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כל כלי עץ שנחלק לשנים, טהור, חוץ משלחן הכפול, ותמחוי המזנון, והאפיפורין של בעל הבית.
רבי יהודה אומר: אף המגס וקוד הבבלי כיוצא בהן.
כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה? המטה והעריסה, משישופם בעור הדג.
גמר שלא לשוף, טמאה.
רבי מאיר אומר, המטה משיסרג בה שלשה בתים.
הסלים של עץ, משיחסום ויקנב.
ושל תמרה, אף על פי שלא קינב מבפנים, טמא, שכן מקיימין.
כלכלה, משיחסום ויקנב ויגמור את התלויה.
בית הלגינין, ובית הכוסות, אף על פי שלא קינב מבפנים, טמא, שכן מקיימין.
הקנונין הקטנים, והקלתות, משיחסום ויקנב.
הקנונים הגדולים, והסוגין הגדולים, משיעשה שני דורים לרוחב שלהם.
ים נפה, וכברה, וכף של מאזנים, משיעשה דור אחד לרוחב שלהן.
הקופה, משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה.
והערק, משיעשה בו צפירה אחת.
כלי עור מאימתי מקבלין טומאה?
התורמל, משיחסום ויקנב ויעשה קיחותיו.
רבי יהודה אומר: משיעשה את אזניו.
סקורטיא, משיחסום ויקנב ויעשה את ציצתה.
רבי יהודה אומר: משיעשה את טבעותיה.
קטבוליא, משיחסום ויקנב.
רבי יהודה אומר: משיעשה את קיחותיה.
הכר והכסת של עור, משיחסום ויקנב.
רבי יהודה אומר: משיתפרם וישייר בהם פחות מחמשה טפחים.
פטילייה, טמאה.
וחסינה, טהורה.
סגניות של עלין, טהורות.
של נצרין, טמאות.
חותל שהוא נותן לתוכו ונוטל מתוכו, טמא.
ואם אינו יכול עד שיקרענו, או עד שיתירנו, טהור.
קסייה של זורי גרנות, של הולכי דרכים, של עושי פשתן, טמאה.
אבל של צבעין ושל נפחין, טהורה.
רבי יוסי אומר: אף של גרוסות כיוצא בהן.
זה הכלל: העשוי לקבלה, טמא.
מפני הזיעה, טהור.
המלקוט של בקר, והחסום שלו, והמדף של דבורים, והמנפה, הרי אלו טהורין.
כיסוי של קופסא, טמא.
כיסוי קמטרא, טהור.
כיסוי תיבה, כיסוי טני, והמכבש של חרש, והכסת שתחת התיבה, והקימרון שלה, ואנגלין של ספר, בית הנגר, בית המנעול, ובית המזוזה, ותיק נבלין, ותיק כינורות, והאמום של גודלי מצנפות, והמרכוף של זמר, ורביעית של אליית, וגנוגנית העני, וסמוכות המיטה, וטפוס של תפילה, ואמום של עושה סותות, הרי אלו טהורים.
זה הכלל, אמר רבי יוסי: כל משמשי משמשיו של אדם בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה, טמא.
וכל שאינו אלא בשעת מלאכה, טהור.
תיק הסיף[1] והסכין והפגיון, תיק מספרת ומספריים והתער, תיק מכחול, ובית הכחול, תיק מכתב, ותרונתק, תיק טבלא וסקורטיא, בית החיצים, בית הפגושות, הרי אלו טמאים.
תיק סימפוניא, בזמן שהוא נותן מלמעלה, טמא.
מצידו, טהור.
תיק חלילין, רבי יהודה מטהר, מפני שהוא נותנו מצידו.
חיפוי האלה, הקשת, והרומח, הרי אלו טהורין.
זה הכלל: העשוי לתיק, טמא.
לחיפוי, טהור.
- חוּץ מִשֻּׁלְחָן הַכָּפוּל,
- וְתַמְחוּי הַמִּזְנוֹן,
- וְהָאֱפִיפוֹרִין שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הַמָּגֵס וְקוֹד הַבַּבְלִי
- כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
- אַף הַמָּגֵס וְקוֹד הַבַּבְלִי
- כְּלֵי עֵץ מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה?
- הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה,
- מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג.
- גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף,
- טְמֵאָה.
- הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- הַמִּטָה,
- מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים:
- הַמִּטָה,
- מִשֶּׁיַּחֲסוֹם וִיקַנֵּב.
- וְשֶׁל תְּמָרָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא,
- שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין.
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא,
- כַּלְכָּלָה,
- מִשֶּׁיַּחֲסוֹם וִיקַנֵּב
- וְיִגְמוֹר אֶת הַתְּלוֹיָה.
- מִשֶּׁיַּחֲסוֹם וִיקַנֵּב
- בֵּית הַלְּגִינִין, וּבֵית הַכּוֹסוֹת,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא,
- שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין:
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא,
- מִשֶּׁיַּחֲסוֹם וִיקַנֵּב.
- הַקָּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים,
- וְהַסּוּגִין הַגְּדוֹלִים,
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דּוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶם.
- וְהַסּוּגִין הַגְּדוֹלִים,
- יָם נָפָה, וּכְבָרָה,
- וְכַף שֶׁל מֹאזְנַיִם,
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה דּוּר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן.
- וְכַף שֶׁל מֹאזְנַיִם,
- הַקֻּפָּה,
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ;
- וְהָעֲרָק,
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בוֹ צְפִירָה אַחַת:
- מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה?
- הַתּוּרְמֵל,
- מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב
- וְיַעֲשֶׂה קִיחוֹתָיו;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת אָזְנָיו.
- מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב
- סְקֻרְטְיָא,
- מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב
- וְיַעֲשֶׂה אֶת צִיצָתָהּ;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת טַבְּעוֹתֶיהָ.
- מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב
- קְטָבוּלְיָא,
- מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת קִיחוֹתֶיהָ.
- הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר,
- מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מִשֶּׁיִּתְפְּרֵם,
- וִישַׁיֵּר בָּהֶם פָּחוּת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים:
- וַחֲסִינָה, טְהוֹרָה.
- סִגְנָיוֹת שֶׁל עָלִין, טְהוֹרוֹת;
- שֶׁל נְצָרִין, טְמֵאוֹת.
- חוֹתָל שֶׁהוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ,
- טָמֵא;
- וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל עַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ,
- אוֹ עַד שֶׁיַּתִּירֶנּוּ,
- טָהוֹר:
- שֶׁל הוֹלְכֵי דְּרָכִים,
- שֶׁל עוֹשֵׂי פִּשְׁתָּן,
- טְמֵאָה;
- אֲבָל שֶׁל צַבָּעִין וְשֶׁל נַפָחִין,
- טְהוֹרָה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַף שֶׁל גָּרוֹסוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
- זֶה הַכְּלָל:
- הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, טָמֵא;
- מִפְנֵי הַזֵּעָה, טָהוֹר:
- הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, טָמֵא;
- וְהֶחָסִים שֶׁלּוֹ,
- וְהַמַּדָּף שֶׁל דְּבוֹרִים,
- וְהַמְּנָפָה,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.
- כִּסּוּי שֶׁל קֻפְסָא, טָמֵא;
- כִּסּוּי קַמְטְרָא, טָהוֹר.
- כִּסּוּי תֵּבָה,
- כִּסּוּי טֶנִי,
- וְהַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ,
- וְהַכֶּסֶת שֶׁתַּחַת הַתֵּבָה,
- וְהַקִּמְרוֹן שֶׁלָּהּ,
- וְאַנְגְּלִין שֶׁל סֵפֶר,
- בֵּית הַנֶּגֶר,
- בֵּית הַמַּנְעוּל,
- וּבֵית הַמְּזוּזָה,
- וְתִיִק נְבָלִין,
- וְתִיק כִּנּוֹרוֹת,
- וְהָאֵמוּם שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנָפוֹת,
- וְהַמַּרְכּוֹף שֶׁל זַמָּר,
- וּרְבִיעִית שֶׁל אֲלָיִית,
- וּגְנוֹגְנִית הֶעָנִי,
- וְסָמוֹכוֹת הַמִּטָּה,
- וּטְפוּס שֶׁל תְּפִלָּה,
- וְאֵמוּם שֶׁל עוֹשֵׂה סוּתוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים.
- זֶה הַכְּלָל,
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- כָּל מְשַׁמְּשֵׁי מְשַׁמְּשָׁיו שֶׁל אָדָם
- בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִשְׁעַת מְלָאכָה,
- טָמֵא;
- וְכֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִשְׁעַת מְלָאכָה,
- טָהוֹר:
- תִּיק מִסְפֶּרֶת וּמִסְפָּרַיִם וְהַתַּעַר,
- תִּיק מִכְחוֹל, וּבֵית הַכְּחוֹל,
- תִּיק מַכְתֵּב, וּתְרֻנְתֵּק,
- תִּיק טַבְלָא וּסְקֻרְטְיָא,
- בֵּית הַחִצִּים, בֵּית הַפָּגוֹשׁוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.
- תִּיק סִמְפוֹנְיָא,
- בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן מִלְמַעְלָה, טָמֵא;
- מִצִּדּוֹ, טָהוֹר.
- בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן מִלְמַעְלָה, טָמֵא;
- תִּיק חֲלִילִין,
- רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ מִצִּדּוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר,
- חִפּוּי הָאַלָּה, הַקֶּשֶׁת, וְהָרֹמַח,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.
- זֶה הַכְּלָל:
- הֶעָשׂוּי לְתִיק, טָמֵא;
- לְחִפּוּי, טָהוֹר:
נוסח הרמב"ם
(א) כל כלי עץ, שנחלק לשנים - טהור,
- חוץ משולחן הכפול, והתמחוי, המזנון, והאפיפורין של בעל הבית.
- רבי יהודה אומר: אף המגיס, וקוד הבבלי - כיוצא בהן.
- חוץ משולחן הכפול, והתמחוי, המזנון, והאפיפורין של בעל הבית.
- כלי עץ, מאמתי מקבלין טומאה?
- המיטה, והעריסה - משישופם בעור הדג.
- גמר שלא לשוף - טמאה.
- רבי מאיר אומר:
- המיטה - משיסרג בה שלשה בתים.
- המיטה, והעריסה - משישופם בעור הדג.
(ב) הסלים -
- של עץ - משיחסום, ויקנב.
- ושל תמרה -
- אף על פי שלא קינב מבפנים - טמא, שכן מקיימין.
- כלכלה - משיחסום, ויקנב, ויגמור את התלויה.
- בית הלגינין, ובית הכוסות -
- אף על פי שלא קינב מבפנים - טמא, שכן מקיימין.
(ג) הקנונים הקטנים, והקלתות - משיחסום, ויקנב.
- הקנונים הגדולים, והסוגים הגדולים - משיעשה שני דורים לרוחב שלהן.
- ים נפה, וכברה, וכף של מאזנים - משיעשה דור אחד לרוחב שלהן.
- הקופה - משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה.
- והערק - משיעשה בו צפירה אחת.
(ד) כלי עור, מאמתי מקבלין טומאה?
- התורמל - משיחסום, ויקנב, ויעשה את קיחותיו.
- רבי יהודה אומר: משיעשה אוזניו.
- סקורטיה - משיחסום, ויקנב, ויעשה את ציצתה.
- רבי יהודה אומר: משיעשה את טבעותיה.
- קטבוליה - משיחסום, ויקנב.
- רבי יהודה אומר: משיעשה את קיחותיה.
- הכר, והכסת של עור - משיחסום, ויקנב.
- רבי יהודה אומר: משיתפרם, וישייר בהם פחות מחמישה טפחים.
- התורמל - משיחסום, ויקנב, ויעשה את קיחותיו.
(ה) פטיליה - טמאה,
- וחסינה - טהורה.
- סגניות -
- של עלים - טהורות.
- של נצרים - טמאות.
- חותל -
- שהוא נותן לתוכו, ונוטל מתוכו - טמא.
- ואם אינו יכול עד שיקרענו, או עד שיתירנו - טהור.
(ו) קסיה -
- של זורי גרנות, ושל הולכי דרכים, ושל עושי פשתן - טמאה.
- אבל של צבעים, ושל נפחים - טהורה.
- רבי יוסי אומר: אף של גרוסות - כיוצא בהן.
- זה הכלל -
- העשוי לקבלה - טמא,
- מפני הזיעה - טהור.
(ז) המלקוט של בקר, והחסום שלו,
- והמדף של דבורים, והמנפה - הרי אלו טהורין.
- כסוי קפצה - טמא.
- כסוי קמטרה - טהור.
- וכסוי תיבה, וכסוי טני,
- והמכבש של חרש,
- והכיסא שתחת התיבה, והקמרון שלה,
- והאנלגין של ספר,
- בית הנגר, ובית המנעול, ובית המזוזה,
- ותיק נבלים, ותיק כינורות,
- והאימום של גודלי מצנפות,
- והמרכוף של זמר, ורביעית של אליית,
- וגנונת העני, וסמוכות המיטה,
- וטפוס של תפילה, ואימום של עושי סות - הרי אלו טהורין.
- זה הכלל, אמר רבי יוסי -
- כל משמשי משמשיו של אדם, בשעת המלאכה ושלא בשעת המלאכה - טמא,
- וכל שאינו אלא בשעת המלאכה - טהור.
(ח) תיק הסיף, והסכין, והפגיון,
- תיק מספרת, ומספרים, והתער,
- תיק מכחול, ובית הכוחל,
- תיק מכתב, ותרונתק,
- תיק טבלה, וסקורטיה,
- בית החיצים, ובית הפגוזות - הרי אלו טמאין.
- תיק סימפוניה -
- בזמן שהוא נותנה מלמעלה - טמא,
- ומצידו - טהור.
- תיק חלילין -
- רבי יהודה - מטהר, מפני שהוא נותנו מצידו.
- חיפוי האלה, והקשת, והרומח - הרי אלו טהורין.
- זה הכלל -
- העשוי לתיק - טמא,
- לחיפוי - טהור.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כלים, פרק ט"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
- ^ ראה בתוי"ט דהיינו "סייף", אלא מכיון שבכל הדפוסים כאן חסר, "לא שלחתי בו יד להגיהו".