משנה כלים ה
כלים פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק חמישי ("תנור תחילתו") · >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
תנור, תחילתו ארבעה, ושייריו ארבעה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: במה דברים אמורים? בגדול.
אבל בקטן, תחילתו כל שהוא, ושייריו רובו, משתיגמר מלאכתו.
איזהו גמר מלאכתו? משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין.
רבי יהודה אומר: משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין.
משנה ב
כירה, תחילתה שלוש, ושייריה שלוש, משתיגמר מלאכתה.
איזהו גמר מלאכתה? משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים, טרופה ונתונה באילפס.
הכופח, עשאו לאפיה, שיעורו כתנור.
עשאו לבישול, שיעורו ככירה.
האבן היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלוש אצבעות, חיבור.
היוצא מן הכופח, עשאו לאפיה, שיעורו כתנור.
עשאו לבישול, שיעורו ככירה.
אמר רבי יהודה: לא אמרו טפח, אלא בין התנור ולכותל.
היו שני תנורין סמוכים זה לזה, נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור.
משנה ג
עטרת כירה, טהורה.
טירת התנור, בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים, מטמאה במגע ובאוויר.
פחותה מכאן, טהורה.
אם חיברה לו, אפילו על שלוש אבנים, טמאה.
בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה, מטמאין במגע ואינן מטמאין באוויר, דברי רבי מאיר.
רבי ישמעאל מטהר.
משנה ד
תנור שהוסק מאחוריו, או שהוסק שלא לדעתו, או שהוסק בבית האומן, טמא.
מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה, ובא מעשה ליבנה, וטימאן רבן גמליאל.
משנה ה
מוסף התנור של בעלי בתים, טהור.
ושל נחתומין, טמא, מפני שהוא סומך עליו את השפוד.
רבי יוחנן הסנדלר אומר, מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק.
כיוצא בו, מוסף היורה של שולקי זיתים, טמא.
ושל צבעים, טהור.
משנה ו
תנור שנתן בו עפר עד חציו, מעפר ולמטן, מטמא במגע.
מעפר ולמעלן, מטמא באוויר.
נתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן, רבי יהודה אומר: אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן, טמא.
וחכמים אומרים: הואיל והוסק מכל מקום, טמא.
משנה ז
תנור שנטמא, כיצד מטהרין אותו?
חולקו לשלשה, וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ.
רבי מאיר אומר: אינו צריך לגרור את הטפילה, ולא עד שיהא בארץ, אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים.
רבי שמעון אומר: וצריך להסיעו.
חלקו לשנים, אחד גדול ואחד קטן, הגדול טמא והקטן טהור.
חלקו לשלשה, אחד גדול כשנים, הגדול טמא, ושנים הקטנים טהורין.
משנה ח
חתכו חוליות לרחבו, פחות מארבעה טפחים, טהור.
מירחו בטיט, מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין.
הרחיק ממנו את הטפילה ונתן חול או צרור בינתים, בזה אמרו: הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור.
משנה ט
תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה בו לימודין ונותנן עליו, והוא טהור.
נטמא וסילק את לימודיו, טהור.
החזירן לו, טהור.
מירחו בטיט, מקבל טומאה, ואינו צריך להסיקנו, שכבר הוסק.
משנה י
חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.
זה תנורו של עכנאי.
יורות הערביין שהוא חופר בארץ וטח בטיט, אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו, טמא.
ואם לאו, טהור.
וזה תנורו של בן דינאי.
משנה יא
תנור של אבן ושל מתכת, טהור, וטמא משום כלי מתכות.
ניקב, נפגם, נסדק, עשה לו טפילה או מוסף של טיט, טמא.
כמה יהא בנקב? כדי שיצא בו האוּר.
וכן בכירה: כירה של אבן ושל מתכת, טהורה, וטמאה משום כלי מתכות.
ניקבה, נפגמה, נסדקה, עשה לה פטפוטין, טמאה.
מירחה בטיט, בין מבפנים בין מבחוץ, טהורה.
רבי יהודה אומר: מבפנים טמאה, ומבחוץ טהורה.
- תְּחִלָּתוֹ אַרְבָּעָה, וּשְׁיָרָיו אַרְבָּעָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- תְּחִלָּתוֹ אַרְבָּעָה, וּשְׁיָרָיו אַרְבָּעָה,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגָדוֹל;
- אֲבָל בְּקָטָן,
- תְּחִלָּתוֹ כָּל שֶׁהוּא,
- וּשְׁיָרָיו רֻבּוֹ,
- מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ.
- אֵיזֶהוּ גְּמָר מְלַאכְתּוֹ?
- מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ
- כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין.
- מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת הֶחָדָשׁ
- כְּדֵי לֶאֱפוֹת בַּיָּשָׁן סֻפְגָּנִין:
- מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת הֶחָדָשׁ
- תְּחִלָּתָהּ שָׁלשׁ, וּשְׁיָרֶיהָ שָׁלשׁ,
- מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ.
- תְּחִלָּתָהּ שָׁלשׁ, וּשְׁיָרֶיהָ שָׁלשׁ,
- אֵיזֶהוּ גְּמָר מְלַאכְתָּהּ?
- מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה
- כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ
- בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים,
- טְרוּפָה וּנְתוּנָה בֶָּאִלְפָס.
- הַכֻּפָּח,
- עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה,
- שִׁעוּרוֹ כַּתַּנּוּר;
- עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל,
- שִׁעוּרוֹ כַּכִּירָה.
- עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה,
- הָאֶבֶן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר טֶפַח
- וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
- חִבּוּר.
- וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
- הַיּוֹצֵא מִן הַכֻּפָּח,
- עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה,
- שִׁעוּרוֹ כַּתַּנּוּר;
- עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל,
- שִׁעוּרוֹ כַּכִּירָה.
- עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה,
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- לֹא אָמְרוּ טֶפַח,
- אֶלָּא בֵּין הַתַּנּוּר וְלַכֹּתֶל.
- הָיוּ שְׁנֵי תַּנּוּרִין סְמוּכִים זֶה לָזֶה,
- נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח וְלָזֶה טֶפַח,
- וְהַשְּׁאָר טָהוֹר:
- נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח וְלָזֶה טֶפַח,
- טְהוֹרָה.
- טִירַת הַתַּנוּר,
- בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים,
- מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר;
- פְּחוּתָה מִכָּאן,
- טְהוֹרָה.
- אִם חֻבְּרָה לוֹ,
- אֲפִלּוּ עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים,
- טְמֵאָה.
- בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים,
- בֵּית הַפַּךְ וּבֵית הַתַּבְלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה,
- מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע
- וְאֵינָן מִּטַּמְּאִין בָּאֲוִיר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְטַהֵר:
- אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ,
- אוֹ שֶׁהֻסַּק בְּבֵית הָאֻמָּן,
- טָמֵא.
- מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה בְּתַנּוּרֵי כְפָר סִגְנָּה,
- וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה,
- וְטִמְּאָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה,
- שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים,
- טָהוֹר;
- וְשֶׁל נַחְתּוֹמִין, טָמֵא,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו אֶת הַשְּׁפוּד.
- רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר:
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹפֶה בּוֹ כְּשֶׁהוּא נִדְחָק.
- שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים,
- כַּיּוֹצֵא בוֹ,
- מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים,
- טָמֵא;
- וְשֶׁל צַבָּעִים,
- טָהוֹר:
- מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים,
- מֵעָפָר וּלְמַטָּן,
- מִטַּמֵּא בְּמַגָּע;
- מֵעָפָר וּלְמַעְלָן,
- מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.
- מֵעָפָר וּלְמַטָּן,
- נְתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת
- וְנָתַן שָׁם אֶבֶן,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם מַסִּיק מִלְּמַטָּן וְהוּא נִסּוֹק מִלְמַעְלָן,
- טָמֵא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הוֹאִיל וְהֻסַּק מִכָּל מָקוֹם,
- טָמֵא:
- אִם מַסִּיק מִלְּמַטָּן וְהוּא נִסּוֹק מִלְמַעְלָן,
- כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ?
- חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה,
- וְגוֹרֵר אֶת הַטְפֵלָה עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אֵינוֹ צָרִיךְ לִגְרוֹר אֶת הַטְּפֵלָה,
- וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ,
- אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים אַרְבָּעָה טְפָחִים.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- וְצָרִיךְ לְהַסִּיעוֹ.
- חֲלָקוֹ לִשְׁנַיִם,
- אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,
- הַגָּדוֹל טָמֵא, וְהַקָּטָן טָהוֹר.
- אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,
- חֲלָקוֹ לִשְׁלֹשָׁה,
- אֶחָד גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם,
- הַגָּדוֹל טָמֵא,
- וּשְׁנַיִם הַקְּטַנִּים טְהוֹרִין:
- אֶחָד גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם,
- פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים,
- טָהוֹר.
- פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים,
- מֵרְחוֹ בְּטִיט,
- מְקַבֵּל טֻמְאָה מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפות בּוֹ סֻפְגָּנִין.
- הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַטְּפֵלָה וְנָתַן חוֹל אוֹ צְרוֹר בֵּינְתַיִם,
- בָּזֶה אָמְרוּ:
- הַנִּדָּה וְהַטְּהוֹרָה אוֹפוֹת בּוֹ וְהוּא טָהוֹר:
- וְעָשָׂה בוֹ לִמּוּדִין
- וְנוֹתְנָן עָלָיו וְהוּא טָהוֹר.
- וְעָשָׂה בוֹ לִמּוּדִין
- נִטְמָא וְסִלֵּק אֶת לִמּוּדָיו,
- טָהוֹר;
- הֶחֱזִירָן לוֹ,
- טָהוֹר.
- מֵרְחוֹ בְטִיט,
- מְקַבֵּל טֻמְאָה,
- וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַסִּיקֶנּוּ,
- שֶׁכְּבָר הֻסָּק:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִיןֹ.
- זֶה תַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנָאי.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר,
- יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּין שֶׁהוּא חוֹפֵר בָּאָרֶץ וְטָח בְּטִיט,
- אִם יָכוֹל הַטִיט לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
- טָמֵא;
- וְאִם לָאו, טָהוֹר.
- וְזֶה תַּנּוּרוֹ שֶׁל בֶּן דִּינָאי:
- אִם יָכוֹל הַטִיט לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
- טָהוֹר,
- וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת.
- טָהוֹר,
- נִקַּב, נִפְגַּם, נִסְדַּק,
- עָשָׂה לוֹ טְפֵלָה אוֹ מוּסָף שֶׁל טִיט,
- טָמֵא.
- עָשָׂה לוֹ טְפֵלָה אוֹ מוּסָף שֶׁל טִיט,
- כַּמָּה יְהֵא בַּנֶּקֶב?
- כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ הָאוּר.
- וְכֵן בְּכִירָה,
- כִּירָה שֶׁל אֶבֶן וְשֶׁל מַתֶּכֶת,
- טְהוֹרָה,
- וּטְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת.
- נִקְּבָה, נִפְגְּמָה, נִסְדְּקָה,
- עָשָׂה לָהּ פִּטְפּוּטִין,
- טְמֵאָה.
- מֵרְחָהּ בְּטִיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ,
- טְהוֹרָה.
- כִּירָה שֶׁל אֶבֶן וְשֶׁל מַתֶּכֶת,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מִבִּפְנִים טְמֵאָה,
- וּמִבַּחוּץ טְהוֹרָה:
- מִבִּפְנִים טְמֵאָה,
נוסח הרמב"ם
(א) תנור -
- תחילתו ארבעה, ושיריו ארבעה - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: במה דברים אמורים? - בגדול,
- אבל בקטן - תחילתו כל שהוא, ושיריו רובו.
- משתיגמר מלאכתו.
- איזה הוא גמר מלאכתו?
- משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין.
- רבי יהודה אומר:
- משיסיק את החדש, כדי לאפות בישן סופגנין.
(ב) כירה -
- תחילתה שלש, ושיריה שלש.
- משתיגמר מלאכתה.
- ואיזו היא גמר מלאכתה?
- משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים, טרופה, ונתונה בלפס.
- הכופח -
- עשאו לאפייה - שעורו כתנור,
- עשאו לבישול - שעורו ככירה.
- האבן היוצא מן התנור טפח,
- ומן הכירה שלש אצבעות - חיבור.
- והיוצא מן הכופח -
- עשאו לאפייה - שעורו כתנור,
- עשאו לבישול - שעורו ככירה.
- אמר רבי יהודה:
- לא אמרו טפח - אלא בין התנור לכותל.
- היו שני תנורין סמוכין זה לזה -
- נותן לזה טפח ולזה טפח - והשאר טהור.
(ג) עטרת כירה - טהורה.
- טירת התנור -
- בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים - מיטמא במגע ובאוויר,
- פחותה מכן - טהורה.
- ואם חיברה לו, אפילו על שלש אבנים - טמאה.
- בית הפך, ובית התבלין, ובית הנר שבכירה -
- מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר - דברי רבי מאיר.
- ורבי ישמעאל - מטהר.
(ד) תנור שהוסק מאחוריו,
- או שהוסק שלא לדעתו,
- או שהוסק בבית האומן - טמא.
- מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה,
- ובא מעשה ליבנה - וטימאן רבן גמליאל.
(ה) מוסף התנור -
- של בעלי בתים - טהור.
- ושל נחתומין - טמא,
- מפני שהוא סומך עליו את השפוד.
- רבי יוחנן הסנדלר אומר: מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק.
- כיוצא בו מוסף היורה -
- של שולקי זיתים - טמא,
- ושל צבעים - טהור.
(ו) תנור שנתן בו עפר עד חציו -
- מעפר ולמטן - מיטמא במגע,
- מעפר ולמעלן - מיטמא באוויר.
- נתנו על פי הבור, או על פי החדות, ונתן שם אבן -
- רבי יהודה אומר: אם מסיק מלמטן, והוא ניסוק מלמעלן - טמא.
- וחכמים אומרין: הואיל והוסק, מכל מקום - טמא.
(ז) תנור שנטמא, כיצד מטהרין אותו?
- חולקו לשלשה,
- וגורר את הטפילה, עד שיהא בארץ.
- רבי מאיר אומר: אינו צריך לגור את הטפילה, ולא עד שיהא בארץ,
- אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים.
- רבי שמעון אומר: וצריך להסיעו.
- חלקו לשנים, אחד גדול ואחד קטן -
- הגדול טמא, והקטן טהור.
- חלקו לשלשה, אחד גדול כשנים -
- הגדול טמא, ושנים הקטנים טהורין.
(ח) חתכו חוליות לרוחבו -
- פחות מארבעה טפחים - טהור.
- מירחו בטיט -
- מקבל טומאה, משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין.
- הרחיק ממנו את הטפילה, ונתן חול או צרור בינתיים -
- בזה אמרו: הנידה והטהורה אופות בו - והוא טהור.
(ט) תנור שבא מחותך מבית האומן -
- עשה לו לימודין, נותנן עליו - והוא טהור.
- נטמא -
- סילק את הלימודין - טהור,
- החזירן לו - טהור.
- מירחו בטיט - מקבל טומאה,
- ואינו צריך להסיקנו - שכבר הוסק.
(י) חתכו חוליות, ונתן חול בין חוליה לחוליה -
- רבי אליעזר - מטהר,
- וחכמים - מטמאין.
- זה תנורו של עכנאי.
- יורת הערביים, שהוא חופר בארץ, וטח בטיט -
- אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו - טמא,
- ואם לאו - טהור.
- זה תנורו של בן דינאי.
(יא) תנור של אבן, ושל מתכת - טהור,
- וטמא משום כלי מתכות.
- ניקב, נפגם, נסדק -
- עשה לו טפילה, או מוסף של טיט - טמא.
- כמה יהא בנקב? - כדי שיצא בו האור.
- וכן בכירה.
- כירה של אבן, ושל מתכת - טהורה,
- וטמאה משום כלי מתכות.
- ניקבה, נפגמה, נסדקה -
- עשה בה פטפוטין - טמאה.
- מירחה בטיט, בין מבפנים בין מבחוץ - טהורה.
- רבי יהודה אומר: מבפנים טמאה, ומבחוץ טהורה.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה כלים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב