משנה כלים ד

כלים פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק רביעי ("החרס שאינו") · >>

פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו, או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו, טהור.

ניטלה האוזן, נשבר החידוד, טהור.

רבי יהודה מטמא.

חבית שנפחתה והיא מקבלת על דפנותיה, או שנחלקה כמין שתי עריבות, רבי יהודה מטהר, וחכמים מטמאין.

משנה ב

חבית שנתרועעה ואינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות, טהורה.

גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין, אף על פי שהיא מקבלת אוכלין, טהורה, שאין שירַיִין לשירַיִין.

משנה ג

איזו היא גיסטרא? כל שניטלו אזניה.

היו בה חידודים יוצאין, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.

היתה מוטה על צִדה כמין קתדרה, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.

שולי קורפיות ושולי קוסים הצידוניים, אף על פי שאינם יכולים לישב שלא מסומכין, טמאין, שלכך נעשו מתחילתן.

משנה ד

כלי חרש שיש לו שלש שפיות, הפנימית עודפת, הכל טהור.

החיצונה עודפת, הכל טמא.

האמצעית עודפת, ממנה ולפנים, טמא.

ממנה ולחוץ, טהור.

היו שוות, רבי יהודה אומר, חולקין האמצעית.

וחכמים אומרים, הכל טהור.

כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה? משיצרפו בכבשן, והיא גמר מלאכתן.

משנה מנוקדת

(א) הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי אָזְנוֹ,

אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ,

טָהוֹר.

נִטְּלָה הָאֹזֶן,

נִשְׁבַּר הַחִדּוּד,

טָהוֹר.

רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא.

חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה,

וְהִיא מְקַבֶּלֶת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ,

אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְּמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת,

רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר,

וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:

(ב) חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה

וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵּל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגְרוֹת,

טְהוֹרָה.

גִּסְטְרָא שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה

וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מַשְׁקִין,

אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֳכָלִין,

טְהוֹרָה,

שֶׁאֵין שִׁירַיִן לְשִׁירַיִן:

(ג) אֵיזוֹ הִיא גִּסְטְרָא?

כֹּל שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ.

הָיוּ בָּהּ חִדּוּדִים יוֹצְאִין,

כָּל הַמְּקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,

מִטַּמֵּא בְּמַגָּע,

וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר;

וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַזֵּיתִים,

מִטַמֵּא בְּמַגָּע,

וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.

הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כְּמִין קַתֶּדְרָה,

כָּל הַמְּקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,

מִטַּמֵּא בְּמַגָּע,

וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר;

וְכל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,

מִטַּמֵּא בְּמַגָּע,

וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.

שׁוּלֵי קוּרְפָיוֹת

וְשׁוּלֵי קוֹסִים הַצִּידוֹנִיִּים,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין,

טְמֵאִין,

שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן:

(ד) כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת,

הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת,

הַכֹּל טָהוֹר.

הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת,

הַכֹּל טָמֵא.

הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת,

מִמֶּנָּה וְלִפְנִים, טָמֵא;

מִמֶּנָּה וְלַחוּץ, טָהוֹר.

הָיוּ שָׁווֹת,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

חוֹלְקִין הָאֶמְצָעִית;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

הַכֹּל טָהוֹר.

כְּלֵי חֶרֶס מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה?

מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַּכִּבְשָׁן;

וְהִיא גְּמָר מְלַאכְתָּן:

נוסח הרמב"ם

(א) החרס שאינו יכול לעמוד מפני אוזנו,

או שהיה בו חידוד, והחידוד מכריעו - טהור.

ניטלה האוזן, נשבר החידוד - טהור.

ורבי יהודה - מטמא.

חבית שנפחתה, והיא מקבלת על דופנותיה,

או שנחלקה כמין שתי עריבות -

רבי יהודה - מטהר.

וחכמים - מטמאין.

(ב) חבית שנתרעעה,

ואינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות - טהורה.

גצטרה שנתרעעה,

ואינה מקבלת משקין,

אף על פי מקבלת אוכלין - טהורה,

שאין שירים לשירים.

(ג) איזו היא גצטרה? - כל שניטלו אוזניה.

היו בה חידודין יוצאין -

כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - וכנגדו מיטמא באוויר,

וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - ואין כנגדו מיטמא באוויר.

היתה מוטה על צידה כמין קתדרה -

כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - וכנגדו מיטמא באוויר,

וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - ואין כנגדו מיטמא באוויר.

שולי הקורפיות, ושולי הקוסים הצידוניים -

אף על פי שאינן יכולין לישב שלא מסומכין - טמאין,

שלכך נעשו מתחילתן.

(ד) כלי חרס שיש לו שלש שפיות -

הפנימית עודפת - הכל טהור.

החיצונה עודפת - הכל טמא.

האמצעית עודפת -

ממנה ולפנים - טמא,

ממנה ולחוץ - טהור.

היו שוות -

רבי יהודה אומר: חולקין את האמצעית.

וחכמים אומרין: הכל טהור.

כלי חרס -

מאמתי מקבלין טומאה? - משיצרפו בכבשן,

והוא גמר מלאכתן.

פירושים

משנה כלים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב