משנה כלים יט
כלים פרק יט', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק תשעה עשר ("המפרק את") · >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
המפרק את המטה להטבילה, והנוגע בחבלין, טהור.
החבל מאימתי הוא חיבור למטה, משיסרג בה שלשה בתים.
והנוגע מן הקשר ולפנים, טמא.
מן הקשר ולחוץ, טהור.
נימי הקשר, הנוגע בצרכו, טמא.
וכמה הוא צרכו? רבי יהודה אומר, שלש אצבעות.
משנה ב
החבל היוצא מן המטה, עד חמשה טפחים, טהור.
מחמשה ועד עשרה, טמא.
מעשרה ולחוץ, טהור, שבו קושרין את הפסחים, ומשלשלין את המטות.
משנה ג
מזרן היוצא מן המטה, כל שהוא, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר, עד עשרה טפחים.
שיירי מזרן שבעה טפחים, כדי לעשותו חבק לחמור.
משנה ד
נישא הזב על המטה ועל המזרן, מטמא שנים ופוסל אחד, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר: נישא הזב על המטה ועל המזרן עשרה טפחים, מטמא שנים ופוסל אחד.
מעשרה ולחוץ, מטמא אחד ופוסל אחד.
נישא על המזרן, מעשרה ולפנים, טמא.
מעשרה ולחוץ, טהור.
משנה ה
מטה שהיתה טמאה מדרס, וכרך לה מזרן, כולה טמאה מדרס.
פירשה, היא טמאה מדרס, והמזרן מגע מדרס.
היתה טמאה טומאת שבעה, וכרך לה מזרן, כולה טמאה טומאת שבעה.
פירשה, היא טמאה טומאת שבעה, והמזרן טמא טומאת ערב.
היתה טמאה טומאת ערב, וכרך לה מזרן, כולה טמאה טומאת ערב.
פירשה, היא טמאה טומאת ערב, והמזרן טהור.
משנה ו
מטה שכרך לה מזרן, ונגע בהן המת, טמאין טומאת שבעה.
פירשו, טמאין טומאת שבעה.
נגע בהן השרץ, טמאין טומאת ערב.
פירשו, טמאין טומאת ערב.
מטה שניטלו שתי ארוכות שלה ועשה לה חדשות, ולא שינה את הנקבים, נשתברו חדשות, טמאה.
וישנות, טהורה, שהכל הולך אחר הישנות.
משנה ז
תיבה שפתחה מלמעלה, טמאה טמא מת.
נפחתה מלמעלה, טמאה טמא מת.
נפחתה מלמטה, טהורה.
מגורות שבה, טמאות, ואינם חיבור לה.
משנה ח
התורמל שנפחת כיס שבתוכו, טמא, ואינו חיבור לו.
החמת שביצים שלה מקבלות עמה, ונפחתו, טהורות, שאינם מקבלות כדרכן.
משנה ט
תיבה שפתחה מצידה, טמאה מדרס וטמא מת.
אמר רבי יוסי: אימתי? בזמן שאינה גבוהה עשרה טפחים, או שאין לה לזבז טפח.
נפחתה מלמעלן, טמאה טמא מת.
נפחתה מלמטן, רבי מאיר מטמא.
וחכמים מטהרין, מפני שבטל העיקר, בטלה הטפלה.
משנה י
משפלת שנפחתה מלקבל רימונים, רבי מאיר מטמא.
וחכמים מטהרים, מפני שבטל העיקר, בטלה הטפלה.
- וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִין,
- טָהוֹר.
- וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִין,
- הַחֶבֶל,
- מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַמִּטָּה?
- מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים.
- מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַמִּטָּה?
- וְהַנּוֹגֵעַ מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים,
- טָמֵא;
- מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ,
- טָהוֹר.
- נִימֵי הַקֶּשֶׁר,
- הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ, טָמֵא.
- וְכַמָּה הוּא צָרְכּוֹ?
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- עַד חֲמִשָּׁה טְפָחִים, טָהוֹר;
- מֵחֲמִשָּׁה וְעַד עֲשָׂרָה, טָמֵא;
- מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ, טָהוֹר;
- שֶׁבּוֹ קוֹשְׁרִין אֶת הַפְּסָחִים,
- וּמְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַמִּטּוֹת:
- כָּל שֶׁהוּא,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים.
- כָּל שֶׁהוּא,
- שְׁיָרֵי מִזְרָן שִׁבְעָה טְפָחִים,
- כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ חֲבָק לַחֲמוֹר:
- מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- נִשָּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמִּזְרָן,
- עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד.
- מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ,
- מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד.
- נִשָּׂא עַל הַמִּזְרָן,
- מֵעֲשָׂרָה וְלִפְנִים, טָמֵא;
- מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ, טָהוֹר:
- וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן,
- כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס;
- וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן,
- פֵּרְשָׁה,
- הִיא טְמֵאָה מִדְרָס,
- וְהַמִּזְרָן מַגַּע מִדְרָס.
- הִיא טְמֵאָה מִדְרָס,
- הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְּעָה,
- וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן,
- כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה;
- וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן,
- פֵּרְשָׁה,
- הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה,
- וְהַמִּזְרָן טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.
- הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה,
- הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב,
- וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן,
- כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב;
- וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן,
- פֵּרְשָׁה,
- הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב,
- וְהַמִּזְרָן טָהוֹר:
- הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב,
- וְנָגַע בָּהֶן הַמֵּת,
- טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה;
- פֵּרְשׁוּ,
- טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה.
- וְנָגַע בָּהֶן הַמֵּת,
- נָגַע בָּהֶן הַשֶּׁרֶץ,
- טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב;
- פֵּרְשׁוּ,
- טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב.
- מִטָּה שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ,
- וְעָשָׂה לָהּ חֲדָשׁוֹת,
- וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים;
- נִשְׁתַבְּרוּ חֲדָשׁוֹת, טְמֵאָה;
- וִישָׁנוֹת, טְהוֹרָה,
- שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְּשָׁנוֹת:
- טְמֵאָה טְמֵא מֵת;
- נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָה,
- טְמֵאָה טְמֵא מֵת;
- נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּה,
- טְהוֹרָה.
- מְגוּרוֹת שֶׁבָּהּ,
- טְמֵאוֹת,
- וְאֵינָם חִבּוּר לָהּ:
- טְמֵאוֹת,
- טָמֵא,
- וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ.
- טָמֵא,
- הַחֵמֶת שֶׁבֵּיצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ,
- וְנִפְחֲתוּ,
- טְהוֹרוֹת,
- שֶׁאֵינָם מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן:
- וְנִפְחֲתוּ,
- טְמֵאָה מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- אֵימָתַי?
- בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אוֹ שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז טֶפַח.
- נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָן,
- טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
- נִפְחֲתָה מִלְּמַטָן,
- רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא;
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין,
- מִפְּנֵי שֶׁבָּטֵל הָעִקָּר, בָּטְלָה הַטְּפֵלָה:
- רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא;
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים,
- מִפְּנֵי שֶׁבָּטֵל הָעִקָּר, בָּטְלָה הַטְּפֵלָה:
נוסח הרמב"ם
(א) המפרק את המיטה להטבילה,
- והנוגע בחבלים - טהור.
- החבל מאמתי הוא חיבור למיטה? - משיסרג בו שלשה בתים.
- הנוגע -
- מן הקשר ולפנים - טמא,
- מן הקשר ולחוץ - טהור.
- נומי הקשר -
- הנוגע בצורכו - טמא.
- וכמה הוא צורכו?
- רבי יהודה אומר: שלש אצבעות.
(ב) החבל היוצא מן המיטה -
- עד חמישה טפחים - טהור.
- מחמישה ועד עשרה - טמא.
- מעשרה ולחוץ - טהור,
- שבו קושרין את הפסחים, ומשלשלין את המיטות.
(ג) מזרן היוצא מן המיטה -
- כל שהוא - דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר: עשרה טפחים.
- שירי המזרן - שבעה טפחים,
- כדי לעשותו חבק לחמור.
(ד) נישא הזב על המיטה, ועל המזרן -
- מטמא שנים, ופוסל אחד - דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר:
- נישא הזב על המיטה, ועל המזרן -
- עשרה טפחים - מטמא שנים, ופוסל אחד,
- מעשרה ולחוץ - מטמא אחד, ופוסל אחד.
- נישא על המזרן -
- מעשרה ולפנים - טמא,
- מעשרה ולחוץ - טהור.
(ה) מיטה שהיתה טמאה מדרס,
- וכרך לה מזרן - כולה טמאה מדרס.
- פירשה - היא טמאה מדרס, והמזרן מגע מדרס.
- היתה טמאה טומאת שבעה -
- וכרך לה מזרן - כולה טמאה טומאת שבעה.
- פירשה - היא טמאה טומאת שבעה, והמזרן טמא טומאת ערב.
- היתה טמאה טומאת ערב,
- וכרך לה מזרן - כולה טמאה טומאת ערב.
- פירשה - היא טמאה טומאת ערב, והמזרן טהור.
(ו) מיטה שכרך לה מזרן -
- נגע בהן המת - טמאין טומאת שבעה.
- פירשו - טמאין טומאת שבעה.
- נגע בה שרץ - טמאין טומאת ערב.
- פירשו - טמאין טומאת ערב.
- נגע בהן המת - טמאין טומאת שבעה.
- מיטה שניטלו שתי ארוכות שלה,
- ועשה לה חדשות,
- ולא שינה את הנקבים -
- נשתברו חדשות - טמאה,
- וישנות - טהורה,
- שהכל הולך אחר הישנות.
(ז) תיבה שפתחה מלמעלן - טמאה טמא מת.
- נפחתה מלמעלן - טמאה טמא מת.
- נפחתה מלמטן - טהורה.
- מגורות שבה - טמאות, ואינן חיבור לה.
(ח) התורמל -
- שנפחת הכיס שבתוכו - טמא, ואינו חיבור לו.
- החמת, שהביצים שלה מקבלות עימה,
- ונפחתו - טהורות, שאינן מקבלות כדרכן.
(ט) תיבה שפתחה מצידה - טמאה מדרס, וטמא מת.
- אמר רבי יוסי: אימתי?
- בזמן שאינה גבוהה עשרה טפחים,
- או שאין לה לזביז טפח.
- אמר רבי יוסי: אימתי?
- נפחתה מלמעלן - טמאה טמא מת.
- נפחתה מלמטן -
- רבי מאיר - מטמא.
- וחכמים - מטהרין,
- מפני שבטל העיקר - ובטלה הטפילה.
(י) משפלת שנפחתה מלקבל רימונים -
- רבי מאיר - מטמא.
- וחכמים - מטהרין,
- מפני שבטל העיקר - ובטלה הטפילה.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה כלים, פרק י"ט:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב