כלים פרק ז', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר טהרותמסכת כליםפרק שביעי ("הקלתות של")>>

פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


הקלתות של בעלי בתים שנפחתה פחות משלשה טפחים, טמאה, שהוא מסיק מלמטן וקדרה בשלה מלמעלן.

יתר מכאן, טהורה.

נתן אבן או צרור, טהורה.

מירחה בטיט, מקבלת טומאה מכאן ולהבא.

זו היתה תשובת רבי יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות.

דכון שיש בו בית קיבול קדירות, טהור משום כירה וטמא משום כלי קיבול.

הצדדין שלו, הנוגע בהם אינו טמא משום כירה.

הרחב שלו, רבי מאיר מטהר, ורבי יהודה מטמא.

וכן הכופה את הסל ועושה על גביו כירה.

כירה שנחלקה לארכה, טהורה.

ולרחבה, טמאה.

כופח שנחלק בין לארכו בין לרחבו, טהור.

חצר הכירה, בזמן שהיא גבוהה שלוש אצבעות, מטמאה במגע ובאויר.

פחותה מכאן, מטמאה במגע ואינה מטמאה באויר.

כיצד משערין אותה?

רבי ישמעאל אומר, נותן את השפוד מלמעלן למטן וכנגדו מטמאה באויר.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, נטמאת הכירה, נטמאת החצר.

נטמאת החצר, לא נטמאת הכירה.

היתה מופרשת מן הכירה, בזמן שהיא גבוהה שלוש אצבעות, מטמאה במגע ובאויר.

פחותה מכאן או שהיתה חלקה, טהורה.

פטפוטי כירה שלשה של שלש אצבעות, מטמאים במגע ובאויר.

פחות מכאן, כל שכן הן טמאים.

ואפילו הן ארבעה.

ניטל אחד מהן, מטמאין במגע ואינם מטמאים באויר, דברי רבי מאיר.

רבי שמעון מטהר.

עשה שנים זה כנגד זה, מטמאין במגע ובאויר, דברי רבי מאיר.

רבי שמעון מטהר.

היו גבוהין משלש אצבעות, משלש ולמטן מטמאים במגע ובאויר; משלש ולמעלן, מטמאין במגע ואינן מטמאין באויר; דברי רבי מאיר.

רבי שמעון מטהר.

היו משוכים מן השפה, בתוך שלש אצבעות מטמאין במגע ובאויר; חוץ משלש אצבעות, מטמאים במגע ואינם מטמאים באויר; דברי רבי מאיר.

רבי שמעון מטהר.

כיצד משערין אותן?

רבן שמעון בן גמליאל אומר, נותן את הכנה ביניהם, מן הכנה ולחוץ, טהור; מן הכנה ולפנים ומקום הכנה, טמא.

(א) הַקְּלָתוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים
שֶׁנִּפְחֲתָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים,
טְמֵאָה,
שֶׁהוּא מַסִּיק מִלְּמַטָּן,
וּקְדֵרָה בְשֵׁלָה מִלְמָעְלָן.
יָתֵר מִכָּאן,
טְהוֹרָה.
נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר,
טְהוֹרָה;
מֵרְחָהּ בְּטִיט,
מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.
זוֹ הָיְתָה תְּשׁוּבַת רַבִּי יְהוּדָה
בְּתַנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת:
(ב) דָּכוֹן שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל קְדֵרוֹת,
טָהוֹר מִשּׁוּם כִּירָה,
וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל.
הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ,
הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם אֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם כִּירָה.
הָרַחַב שֶׁלּוֹ,
רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר,
וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא;
וְכֵן הַכּוֹפֶה אֶת הַסַּל
וְעוֹשֶׂה עַל גַּבָּיו כִּירָה:
(ג) כִּירָה שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ, טְהוֹרָה;
וּלְרָחְבָּהּ, טְמֵאָה.
כֻּפָּח שֶׁנֶּחֱלַק, בֵּין לְאָרְכּוֹ בֵּין לְרָחְבּוֹ,
טָהוֹר.
חֲצַר הַכִּירָה,
בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר;
פְּחוּתָה מִכָּאן,
מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע,
וְאֵינָהּ מִטַּמְּאָה בָּאֲוִיר.
כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ?
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
נוֹתֵן אֶת הַשְּׁפוּד מִלְמַעְלָן לְמַטָּן
וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמְּאָה בָּאֲוִיר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
נִטְמֵאת הַכִּירָה,
נִטְמֵאת הֶחָצֵר;
נִטְמֵאת הֶחָצֵר,
לֹא נִטְמֵאת הַכִּירָה:
(ד) הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה,
בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר;
פְּחוּתָה מִכָּאן, אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה,
טְהוֹרָה.
פִּטְפּוּטֵי כִּירָה
שְׁלֹשָׁה שֶׁל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר.
פָּחוֹת מִכָּאן,
כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִים;
וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה:
(ה) הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה,
בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר;
פְּחוּתָה מִכָּאן, אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה,
טְהוֹרָה.
פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שְׁלֹשָׁה שֶׁל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר;
פָּחוֹת מִכָּאן,
כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִים.
וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה:
(ו) כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן?
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה בֵּינֵיהֶם,
מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ – טָהוֹר;
מִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים וּמְקוֹם הַכַּנָּה,
טָמֵא:


נוסח הרמב"ם

(א) הקלתות של בעלי בתים שנפחתה -

פחות משלשה טפחים - טמאה,
שהוא מסיק מלמטן, וקדירה בשלה מלמעלן.
יתר מכאן - טהורה.
נתן אבן או צרור - טהורה.
מירחה בטיט - מקבלת טומאה מכאן ולהבא.
זו היתה תשובת רבי יהודה,
בתנור שנתנו על פי הבור, או על פי החדות.


(ב) דכון שיש בו בית קיבול קדירות -

טהור משום כירה,
וטמא משום כלי קיבול.
הצדדין שלו -
הנוגע בהן - אינו טמא משום כירה.
הרחב שלו -
רבי מאיר - מטהר,
ורבי יהודה - מטמא.
וכן הכופה את הסל, ועושה על גביו כירה.


(ג) כירה שנחלקה -

לאורכה - טהורה.
לרוחבה - טמאה.
כופח שנחלק -
בין לאורכו בין לרוחבו - טהור.
חצר הכירה -
בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות - מיטמא במגע ובאוויר.
פחותה מכאן - מיטמא במגע, ואינה מיטמא באוויר.
כיצד משערין אותה?
רבי ישמעאל אומר:
נותן את השפוד מלמעלן למטן, ומלמטן למעלן - וכנגדו מיטמא באוויר.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
נטמאת הכירה - נטמאת החצר,
נטמאת החצר - לא נטמאת הכירה.


(ד) היתה מופרשת מן הכירה -

בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות - מיטמא במגע ובאוויר.
פחותה מכן, או שהיתה חלקה - טהורה.
פטפוטי כירה -
שלשה של שלש אצבעות - מיטמאין במגע ובאוויר.
פחות מכן - כל שכן הן טמאין, אפילו הן ארבעה.


(ה) ניטל אחד מהן -

מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר - דברי רבי מאיר.
ורבי שמעון - מטהר.
עשה שנים זה כנגד זה -
מיטמאין במגע ובאוויר - דברי רבי מאיר.
ורבי שמעון - מטהר.


היו גבוהין משלש אצבעות -

משלש ולמטן - מיטמאין במגע ובאוויר,
משלש ולמעלן - מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר,
דברי רבי מאיר.
ורבי שמעון - מטהר.
היו משוכין מן השפה -
בתוך שלש אצבעות - מיטמאין במגע ובאוויר,
חוץ משלש אצבעות - מיטמאין במגע, ואין מיטמאין באוויר,
דברי רבי מאיר.
ורבי שמעון - מטהר.


(ו) כיצד משערין אותן?

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
נותן את הכנה ביניהן -
מן הכנה ולחוץ - טהור,
מן הכנה ולפנים, ומקום הכנה - טמא.