ביאור:משנה כלים פרק יט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

גבולות טומאת מת וטומאת מדרס

חטיבה I: חיבורים למיטה טמאה

(א) הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה לְהַטְבִּילָהּ, וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִים - טָהוֹר.

המיטה היתה מסגרת שבה נקשרו חבלים שתי וערב, ועליה הונחו המזרן, הכר והכסת.

אם המטה טמאה, בדרך כלל היא אינה נכנסת בשלמות למקווה. ר' אליעזר מאפשר, בתוספתא ח, ג, להטביל את המיטה מפורקת - בתנאי שכל החלקים שלה נמצאים; אבל לדעת חכמים כשהמיטה מפורקת אין טומאה בחבלים. אם החבלים מחוברים ויוצרים שלושה ריבועים ("בתים") – הם טמאים, כי יצרו משטח למיטה.

חבל שנקשר להאריך חבל קיים, ועדיין לא נקשר למיטה – טהור. אבל החלק הישן – טמא.

לגבי הנוגע בצרכו – השוו לעיל ג, ח.

הַחֶבֶל, מֵאֶמָּתַי הוּא חִבּוּר לַמִּטָּה? - מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים.

הַנּוֹגֵעַ מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים - טָמֵא; מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ - טָהוֹר.

נוּמֵי הַקֶּשֶׁר, החלקים הבולטים מהקשר הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ - טָמֵא.

וְכַמָּה הוּא "צָרְכוֹ"? - רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.

(ב) הַחֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה, עַד חֲמִשָּׁה טְפָחִים - טָהוֹר;

בניגוד לעודפי הקשר, חבל העודף על המיטה עד חמישה טפחים טהור; אבל בין 5-10 טפחים משתמשים בו לקשור את קרבן הפסח למיטה (וראו פסיקתא דרב כהנא ה יד) או להעביר אותה ממקום למקום.

מֵחֲמִשָּׁה וְעַד עֲשָׂרָה - טָמֵא. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ - טָהוֹר,

שֶׁבּוֹ בחבל בין 5-10 טפחים קוֹשְׁרִין אֶת הַפְּסָחִין, וּמְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַמִּטּוֹת.

(ג) מֵזְרָן הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה - כָּל שֶׁהוּא, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

ר' מאיר מטמא כל מזרן, ור' יוסי מטמא אותו רק בעשרת הטפחים הסמוכים למטה. שיירי מזרן הם מזרן קרוע, ואם יש שבעה טפחים ממנו – הוא טמא כי ניתן לעשותו חלק מאוכף החמור.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: עֲשָׂרָה טְפָחִים.

שִׁירֵי מֵזְרָן - שִׁבְעָה טְפָחִים, כְּדֵי לַעֲשׁוֹתוֹ חֲבָק לַחֲמוֹר.

חטיבה II: השוואה בין טומאת מדרס לטומאת מת

(ד) נִשָּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמֵּזְרָן – מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד, כדין טומאת מדרס: מטמא את הנוגע בו ואת הנוגע בנוגע, ופוסל את התרומה גם כשנגעה בשני לטומאה. דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

המשנה מדגימה את דברי ר' יוסי (לעיל משנה ג) לעניין טומאת מדרס: רק החלק של המזרן שהוא בעשרת הטפחים הסמוכים למטה מטמא מדרס, והשאר – מטמא כנוגע במדרס.

לסיכום והכללת שיטת ר' יוסי ראו תוספתא ט, ג.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: נִשָּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְהַמֵּזְרָן עֲשָׂרָה טְפָחִים -

מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד.

מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ - מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד.

נִשָּׂא עַל הַמֵּזְרָן, מֵעֲשָׂרָה וְלִפְנִים - טָמֵא; מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ - טָהוֹר.

(ה) מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, וְכָרַךְ לָהּ מֵזְרָן - כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס.

השוו לעיל יח, ז: המזרן כמו רגל של המיטה.

פָּרָשָׁה - הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, וְהַמֵּזְרָן מַגַּע מִדְרָס.

הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְכָרַךְ לָהּ מֵזְרָן - כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה.

פָּרָשָׁה - הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמֵּזְרָן טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְכָרַךְ לָהּ מֵזְרָן - כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב.

פָּרָשָׁה - הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְהַמֵּזְרָן טָהוֹר.

(ו) מִטָּה שֶׁכָּרַךְ לָהּ מֵזְרָן, וְנָגַע בָּהֶן במיטה ובמזרן הַמֵּת - טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה.

אם הטומאה נגעה ישירות במזרן – אין טומאתו מכוח המיטה ולכן אפילו אם פרשו – עדיין לא משתנה הטומאה.

לגבי תיקון המיטה והחלפת הארוכות שלה – השוו לעיל יח, ד-ה.

פָּרָשׁוּ - טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה.

נָגַע בָּהֶן הַשֶּׁרֶץ - טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב.

פָּרָשׁוּ - טְמֵאִים טֻמְאַת עֶרֶב.

מִטָּה טמאה שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ, וְעָשָׂה לָהּ חֲדָשׁוֹת וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים; ויכול להחזיר את הארוכות הישנות

נִשְׁתַּבְּרוּ חֲדָשׁוֹת - טְמֵאָה, וִישָׁנוֹת אפילו בנפרד ממנה - טְהוֹרָה,

שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְשָׁנוֹת.

חטיבה III: טומאת מדרס וטומאת מת בתיבות ובמשפלת

(ז) תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָן - טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

התיבה טהורה, אבל אם יש בה בית קיבול חלקי – הוא טמא, ואינו מטמא את התיבה באותה המידה כמוהו. בתפילין (שנזכרו לעיל יח, ח) יש רק מגורות

נִפְחָתָה מִלְּמַעְלָן - טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

נִפְחָתָה מִלְּמַטָּן ואין בה בית קיבול - טְהוֹרָה.

מְגוֹרוֹת שֶׁבָּהּ תאים פנימיים שלא נשברו - טְמֵאוֹת, וְאֵינָן חִבּוּר לָהּ.

(ח) תָּרְמֵל שֶׁנִּפְחַת – הַכִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ כיס קטן שלא נקרע טָמֵא, וְאֵינוּ חִבּוּר לוֹ.

הכיס הקטן בתרמיל הוא בית קיבול נפרד מהתרמיל, כמו המגורות בתיבה; אבל הביצים בחמת הן תוספת לתא העיקרי שבה, ולכן למרות שניתן למלא בהן נוזל אינן מקבלות "כדרכן". והשוו לעיל יח, ג.

הַחֵמֶת, שֶׁהַבֵּיצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ, וְנִפְחָתוּ - טְהוֹרוֹת, שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן.

(ט) תֵּבָה שֶׁנִּפְתְחָה מִצִּדָּהּ – טְמֵאָה מִדְרָס כי ניתן לשבת עליה וּטְמֵא מֵת.

ר' יוסי מדייק שאם התיבה גבוהה מדי או שאינה מתאימה לישיבה כי יש לה לזבז המפריע לשבת עליה – אינה טמאה מדרס. אבל גם הוא מודה שתיבת הבלנים טמאה למרות שהיא גבוהה וכו', כי נהוג לשבת עליה - ראו תוספתא י, א.

לדעת חכמים אם נשברה מלמטה אינה טמאה מדרס, למרות שעדיין ניתן לשבת עליה, וראו במשנה הבאה ובפרק הבא.

אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: אֵמָתַי?

בִּזְמַן שֶׁאֵינָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁאֵין לָהּ לִיזְבֵז טֶפַח.

נִתְפַּחֲתָה מִלְּמַעְלָן - טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

נִפְחָתָה מִלְּמַטָּן - רְבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין,

מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר, וּבָטְלָה הַטְּפֵלָה.

(י) מַשְׁפֶּלֶת שֶׁנִּפְחָתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים - רְבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, מדרס וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים,

הקריטריון של הכלת הרימונים הוצג לעיל יז, א. חכמים טוענים שהפסילה של המשפלת מתפקידה ככלי מטהרת אותה גם מטומאת המדרס, ור' מאיר חולק עליהם.

מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר, וּבָטְלָה הַטְּפֵלָה.