משנה כלים א
כלים פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת כלים • פרק ראשון ("אבות הטומאות") • >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
אבות הטומאות, השרץ, ושכבת זרע, וטמא מת, והמצורע בימי ספרו, ומי חטאת שאין בהם כדי הזיה, הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע, וכלי חרש באויר, ואינם מטמאין במשא.
למעלה מהם, נבלה, ומי חטאת שיש בהם כדי הזיה, שהם מטמאין את האדם במשא לטמא בגדים במגע, וחשוכי בגדים במגע.
למעלה מהן, בועל נדה, שהוא מטמא משכב תחתון כעליון.
למעלה מהן, זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, ודם הנדה, שהן מטמאין במגע ובמשא.
למעלה מהן, מרכב, שהוא מטמא תחת אבן מסמא.
למעלה מן המרכב, משכב, ששוה מגעו למשאו.
למעלה מן המשכב, הזב, שהזב עושה משכב, ואין משכב עושה משכב.
למעלה מן הזב, זבה, שהיא מטמאה את בועלה.
למעלה מן הזבה, מצורע, שהוא מטמא בביאה.
למעלה מן המצורע, עצם כשעורה, שהוא מטמא טומאת שבעה.
חמור מכולם, המת, שהוא מטמא באוהל, מה שאין כולם מטמאין.
עשר טומאות פורשות מן האדם.
מחוסר כיפורים, אסור בקודש ומותר בתרומה ובמעשר.
חזר להיות טבול יום, אסור בקודש ובתרומה ומותר במעשר.
חזר להיות בעל קרי, אסור בשלשתן.
חזר להיות בועל נדה, מטמא משכב תחתון כעליון.
חזר להיות זב שראה שתי ראיות, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
ראה שלש, חייב בקרבן.
חזר להיות מצורע מוסגר, מטמא בביאה, ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הציפורים.
ואם היה מוחלט, חייב בכולן.
פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי, מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באוהל.
ואם יש עליו בשר כראוי, מטמא במגע ובמשא ובאוהל.
שיעור בשר כראוי, כדי להעלות ארוכה.
רבי יהודה אומר, אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב, יש בו להעלות ארוכה.
עשר קדושות הן:
ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות.
עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחין מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו.
יצא, אין מחזירין אותו.
לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני.
הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם.
החיל מקודש ממנו, שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם.
עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבים עליה חטאת.
עזרת ישראל מקודשת ממנה, שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת.
עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה ולתנופה.
בין האולם ולמזבח מקודש ממנה, שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם.
ההיכל מקודש ממנו, שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים.
קדש הקדשים מקודש מהם, שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה.
אמר רבי יוסי, בחמישה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל: שאין בעלי מומין, ופרועי ראש, ושתויי יין, ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם, ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה.
- הַשֶּׁרֶץ,
- וְשִכְבַת זֶרַע,
- וּטְמֵא מֵת,
- וְהַמְּצוֹרָע בִּימֵי סְפָרוֹ,
- וּמֵי חַטָּאת שֶׁאֵין בֶּהֶם כְּדֵי הַזָּיָה`
- הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע,
- וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר,
- וְאֵינָם מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא:
- נְבֵלָה,
- וּמֵי חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי הַזָּיָה,
- שֶׁהֵם מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא
- לְטַמֵּא בְּגָדִים בְּמַגָּע,
- וַחֲשׂוּכֵי בְּגָדִים בְּמַגָּע:
- בּוֹעֵל נִדָּה,
- שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן.
- לְמַעְלָה מֵהֶן,
- זוֹבוֹ שֶׁל זָב
- וְרֻקּוֹ
- וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ
- וּמֵימֵי רַגְלָיו,
- וְדַם הַנִּדָּה,
- שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא.
- זוֹבוֹ שֶׁל זָב
- לְמַעְלָה מֵהֶן, מֶרְכָּב,
- שֶׁהוּא מְטַמֵּא תַּחַת אֶבֶּן מְסָמָא.
- לְמַעְלָה מִן הַמֶּרְכָּב, מִשְׁכָּב,
- שֶׁשָּׁוֶה מַגָּעוֹ לְמַשָּׂאוֹ.
- לְמַעְלָה מִן הַמִּשְׁכָּב, הַזָּב,
- שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב,
- וְאֵין מִשְׁכָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב:
- שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ.
- לְמַעְלָה מִן הַזָּבָה, מְצוֹרָע,
- שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּבִיאָה.
- לְמַעְלָה מִן הַמְּצוֹרָע,
- עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה,
- שֶׁהוּא מְטַמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה.
- חָמוּר מִכֻּלָּם, הַמֵּת,
- שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּאֹהֶל,
- מַה שֶּׁאֵין כֻּלָּם מְטַמְּאִין:
- שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּאֹהֶל,
- מְחֻסַּר כִּפּוּרִים,
- אָסוּר בְּקֹדֶשׁ,
- וּמֻתָּר בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר.
- חָזַר לִהְיוֹת טְבוּל יוֹם,
- אָסוּר בְּקֹדֶשׁ וּבִתְרוּמָה,
- וּמֻתָּר בְּמַעֲשֵׂר.
- אָסוּר בְּקֹדֶשׁ וּבִתְרוּמָה,
- חָזַר לִהְיוֹת בַּעַל קֶרִי,
- אָסוּר בִּשְׁלָשְׁתָּן.
- חָזַר לִהְיוֹת בּוֹעֵל נִדָּה,
- מְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן.
- חָזַר לִהְיוֹת זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת,
- מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב,
- וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים,
- וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן.
- רָאָה שָׁלֹשׁ,
- חַיָּב בְּקָרְבָּן.
- חָזַר לִהְיוֹת מְצוֹרָע מֻסְגָּר,
- מְטַמֵּא בְבִּיאָה,
- וּפָטוּר מִן הַפְּרִיעָה וּמִן הַפְּרִימָה,
- וּמִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִּפֳּרִים.
- וְאִם הָיָה מֻחְלָט,
- חַיָּב בְּכֻלָּן.
- פֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי,
- מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא,
- וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל.
- וְאִם יֵשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי,
- מְטַמֵּא בְמַגָּע ובְמַשָּׂא וּבְּאֹהֶל.
- מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא,
- שִׁעוּר בָּשָׂר כָּרָאוּי,
- כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּדֵי לְהַקִּיפוֹ בְחוּט עֵרֶב,
- יֵשׁ בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה:
- אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת.
- וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ?
- שֶׁמְּבִיאִים מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
- מַה שֶּׁאֵין מְבִיאִין כֵּן מִכָּל הָאֲרָצוֹת:
- מְקֻדָּשׁוֹת מִמֶּנָּה,
- שֶׁמְּשַׁלְּחִין מִתּוֹכָן אֶת הַמְּצוֹרָעִים,
- וּמְסַבְּבִין לְתוֹכָן מֵת עַד שֶׁיִּרְצוּ.
- יָצָא, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ:
- שֶׁאוֹכְלִים שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
- הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ,
- שֶׁאֵין זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִים לְשָׁם.
- הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ,
- שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִים לְשָׁם.
- עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ,
- שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם,
- וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חַטָּאת.
- עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה,
- שֶׁאֵין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם,
- וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חַטָּאת.
- עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה,
- שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְשָׁם אֶלָּא בִשְׁעַת צָרְכֵיהֶם,
- לִסְמִיכָה, לִשְׁחִיטָה וְלִתְנוּפָה:
- שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְשָׁם אֶלָּא בִשְׁעַת צָרְכֵיהֶם,
- שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ נִכְנָסִים לְשָׁם.
- הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ,
- שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.
- קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מֵהֶם,
- שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם
- אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל
- בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל;
- שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין
- וּפְרוּעֵי רֹאשׁ
- וּשְׁתוּיֵי יַיִן
- וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם
- נִכְנָסִין לְשָׁם,
- וּפוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָה:
נוסח הרמב"ם
(א) אבות הטומאות -
- השרץ, ושכבת זרע,
- וטמא מת, ומצורע בימי ספרו,
- ומי חטאת שאין בהן כדי הזיה,
- הרי אלו מטמאין -
- אדם וכלים - במגע,
- וכלי חרס - באוויר,
- ואינן מטמאין במשא.
- הרי אלו מטמאין -
(ב) למעלה מהן -
- נבילה,
- ומי חטאת שיש בהן כדי הזיה,
- שהן מטמאין את האדם במשא - לטמא בגדים,
- וחשוכי בגדים - במגע.
- שהן מטמאין את האדם במשא - לטמא בגדים,
(ג) למעלה מהן - בועל נידה,
- שהוא מטמא משכב תחתון כעליון.
- למעלה מהן - זובו של זב,
- ורוקו, ושכבת זרעו, ומימי רגליו,
- ודם הנידה,
- שהן מטמאין במגע, ובמשא.
- למעלה מהן - מרכב,
- שהוא מטמא תחת אבן משמא.
- למעלה מן המרכב - משכב,
- ששוה מגעו למשאו.
- למעלה מן המשכב - הזב,
- שהזב עושה משכב - ואין משכב עושה משכב.
(ד) למעלה מן הזב - זבה,
- שהיא מטמא את בועלה.
- למעלה מן הזבה - מצורע,
- שהוא מטמא בביאה.
- למעלה מן המצורע - עצם כשעורה,
- שהוא מטמא טומאת שבעה.
- וחמור מכולן - המת,
- שהוא מטמא באוהל - מה שאין כולן מטמאין.
(ה) עשר טומאות פורשות מן האדם -
- מחוסר כיפורים -
- אסור בקודש, ומותר בתרומה ובמעשר.
- חזר להיות טבול יום -
- אסור בקודש ובתרומה, ומותר במעשר.
- חזר להיות בעל קרי - אסור בשלשתן.
- חזר להיות בועל נידה -
- מטמא משכב תחתון כעליון.
- חזר להיות זב שראה שתי ראיות -
- מטמא משכב ומושב,
- וצריך ביאת מים חיים,
- ופטור מן הקרבן.
- ראה שלש - חייב בקרבן.
- חזר להיות מצורע מוסגר -
- מטמא בביאה,
- ופטור מן הפריעה, ומן הפרימה, ומן התגלחת, ומן הציפורים.
- ואם היה מוחלט - חייב בכולן.
- פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי -
- מטמא במגע ובמשא,
- ואינו מטמא באוהל.
- ואם יש עליו בשר כראוי - מטמא במגע ובמשא ובאוהל.
- שעור הבשר - כדי לעלות ארוכה.
- רבי יהודה אומר:
- אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב - יש בו לעלות ארוכה.
- מחוסר כיפורים -
(ו) עשר קדושות הן.
- ארץ ישראל - מקודשת מכל הארצות.
- ומה היא קדושתה?
- שמביאין ממנה העומר, והבכורים, ושתי הלחם,
- מה שאין מביאין כן, מכל הארצות.
- ומה היא קדושתה?
(ז) עיירות מוקפות חומה - מקודשות ממנה,
- שמשלחין מתוכן את המצורעים,
- ומסבבין לתוכן מת - עד שירצו.
- יצא - אין מחזירין אותו.
(ח) לפנים מן החומה - מקודש מהן,
- שאוכלין שם קדשים קלים, ומעשר שני.
- הר הבית - מקודש ממנו,
- שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם.
- החיל - מקודש ממנו,
- שאין גוים וטמא מת נכנסין לשם.
- עזרת הנשים - מקודשת ממנו,
- שאין טבול יום נכנס לשם,
- ואין חייבין עליה חטאת.
- עזרת ישראל - מקודשת ממנה,
- שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם,
- וחייבין עליה חטאת.
- עזרת הכהנים - מקודשת ממנה,
- שאין ישראל נכנסין לשם, אלא בשעת צורכיהם - לסמיכה, ולשחיטה, ולתנופה.
(ט) בין האולם ולמזבח - מקודש ממנה,
- שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם.
- ההיכל - מקודש ממנו,
- שאין נכנס לשם, אלא רחוץ ידים ורגלים.
- בית קודש הקדשים - מקודש מהן,
- שאין נכנס לשם, אלא כוהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה.
- אמר רבי יוסי:
- בחמישה דברים - בין האולם ולמזבח שוה להיכל,
- שאין בעלי מומין, ופרועי ראש, ושתויי יין, ושלא רחוץ ידים ורגלים - נכנסין לשם,
- ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת ההקטרה.
- בחמישה דברים - בין האולם ולמזבח שוה להיכל,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כלים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב