משנה כלים יז
כלים פרק יז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת כלים • פרק שבעה עשר ("כל כלי") • >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • משנה יב • משנה יג • משנה יד • משנה טו • משנה טז • משנה יז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כל כלי בעלי בתים, שיעורן ברימונים.
רבי אליעזר אומר, במה שהן.
קופות הגננים שיעורן באגודות של ירק.
של בעלי בתים, בתבן.
של בלנין, בגבבה.
רבי יהושע אומר, כולן ברימונים.
החמת, שיעורה בפקעיות של שתי.
אם אינה מקבלת של שתי, אף על פי שמקבלת של ערב, טמאה.
בית קערות שאינו מקבל קערות, אף על פי שמקבל את התמחויין, טמא.
בית הרעי שאינו מקבל משקין, אף על פי שמקבל את הרעי, טמא.
רבן גמליאל מטהר, מפני שאין מקיימין אותו.
הסלין של פת, שיעורן בכיכרות של פת.
אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק, טהורה.
עשה לה גפיים כל שהן, טמאה.
רבי שמעון אומר, אם אינה יכולה להינטל בגפיים, טהורה.
הרימונים שאמרו, שלשה אחוזין זה בזה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, בנפה ובכברה כדי שיטול ויהלך, ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו.
ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רימונים, כגון הרובע, וחצי הרובע, הקנונים הקטנים, שיעורן ברובן, דברי רבי מאיר.
רבי שמעון אומר, בזיתים.
נפרצו, שיעורן בזיתים.
נגממו, שיעורן במה שהן.
הרימון שאמרו, לא קטן ולא גדול אלא בינוני.
ולמה הוזכרו רימוני בדאן, שיהו מקדשין כל שהן, דברי רבי מאיר.
רבי יוחנן בן נורי אומר, לשער בהן את הכלים.
רבי עקיבא אומר, לכך ולכך הוזכרו, לשער בהן את הכלים, ויהיו מקדשין כל שהן.
אמר רבי יוסי: לא הוזכרו רימוני בדאן וחצירי גבע, אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום.
כביצה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית.
רבי יהודה אומר: מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, ונותן לתוך המים, וחולק את המים.
אמר רבי יוסי: וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה? אלא הכל לפי דעתו של רואה.
כגרוגרת שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית.
רבי יהודה אומר: הגדולה שבארץ ישראל היא הבינונית שבמדינות.
כזית שאמרו, לא גדול ולא קטן אלא בינוני, זה אגורי.
כשעורה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, זו מדברית.
כעדשה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, זו מצרית.
כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע, לא גדול ולא קטן אלא בינוני.
איזה הוא בינוני? כל שהקיפו טפח.
האמה שאמרו, באמה הבינונית.
ושתי אמות היו בשושן הבירה, אחת על קרן מזרחית צפונית, ואחת על קרן מזרחית דרומית.
שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע.
שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע, נמצאת יתירה על של משה אצבע.
ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה, אלא שהאומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה, כדי שלא יבואו לידי מעילה.
רבי מאיר אומר, כל האמות היו בינוניות, חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד.
רבי יהודה אומר: אמת הבנין ששה טפחים, ושל כלים חמשה.
ויש שאמרו במדה דקה, מדות הלח והיבש שיעורן באיטלקי, זו מדברית.
ויש שאמרו, הכל לפי מה שהוא אדם: הקומץ את המנחה, והחופן את הקטורת, והשותה כמלא לוגמיו ביום הכפורים, וכמזון שתי סעודות לעירוב.
מזונו לחול אבל לא לשבת, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, לשבת אבל לא לחול.
אלו ואלו מתכוונין להקל.
רבי שמעון אומר: משתי ידות לככר, משלש לקב.
רבי יוחנן בן ברוקא אומר: מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע.
ויש שאמרו במדה גסה: מלא תרווד רקב, כמלא תרווד גדול של רופאים.
וגריס נגעים, כגריס הקלקי.
האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה, כמוה וכגרעיניתה.
ונודות יין ושמן, שעורן כפיקה גדולה שלהן.
ומאור שלא נעשה בידי אדם, שיעורו כמלא אגרוף גדול, זה הוא אגרופו של בן בטיח.
אמר רבי יוסי: ישנו כראש גדול של אדם.
ושנעשה בידי אדם, שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה, שהוא כפונדיון האיטלקי, וכסלע הנירונית, וכמלא נקב שבעול.
כל שבים טהור, חוץ מכלב המים, מפני שהוא בורח ליבשה, דברי רבי עקיבא.
העושה כלים מן הגדל בים, וחבר להם מן הגדל בארץ, אפילו חוט, אפילו משיחה, דבר שהוא מקבל טומאה, טמא.
ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה, בשני אין בו טומאה, בשלישי יש בו טומאה, ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה, חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה.
אמר רבי יוחנן בן נורי: מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפיים?
[וכל] שנברא ביום הששי, טמא.
העושה כלי קיבול מכל מקום, טמא.
העושה משכב ומושב מכל מקום, טמא.
העושה כיס מעור המצה, מן הנייר, טמא.
הרימון, האלון, והאגוז, שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר או שהתקינום לכף מאזנים, טמא, שיש להם מעשה ואין להם מחשבה.
קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קיבול מתכות, והאסל שיש בו בית קיבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קיבול מים, ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגליות, הרי אלו טמאין.
ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר.
תחתית הצורפין, טמאה.
ושל נפחין, טהורה.
משחזת שיש בה בית קיבול שמן, טמאה.
ושאין בה, טהורה.
פנקס שיש בה בית קיבול שעוה, טמאה.
ושאין בה, טהורה.
מחצלת הקש ושפופרת הקש, רבי עקיבא מטמא, ורבי יוחנן בן נורי מטהר.
רבי שמעון אומר: אף של פקועות כיוצא בהן.
מחצלת קנים ושל חלף, טהורה.
שפופרת הקנה שחתכה לקבלה, טהורה, עד שיוציא את כל הככיי.
- שִׁעוּרָן בְּרִמּוֹנִים;
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- בְּמַה שֶּׁהֵן.
- קֻפּוֹת הַגַּנָּנִים,
- שִׁעוּרָן בַּאֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק;
- שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, בְּתֶבֶן;
- שֶׁל בַּלָּנִין, בִּגְבָבָה.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
- כֻּלָּן בְּרִמּוֹנִים:
- שִׁעוּרָהּ בִּפְקָעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי.
- אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שֶׁל שְׁתִי,
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת שֶׁל עֵרֶב,
- טְמֵאָה.
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת שֶׁל עֵרֶב,
- בֵּית קְעָרוֹת שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל קְעָרוֹת,
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַתַּמְחוּיִין,
- טָמֵא.
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַתַּמְחוּיִין,
- בֵּית הָרְעִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מַשְׁקִין,
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הָרְעִי,
- טָמֵא.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַהֵר,
- מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְקַיְּמִין אוֹתוֹ:
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הָרְעִי,
- שִׁעוּרָן בְּכִכָּרוֹת שֶׁל פַּת.
- אַפִּיפְיָרוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶן קָנִים מִלְּמַטָּן לְמַעְלָה לְחִזּוּק,
- טְהוֹרָה;
- עָשָׂה לָהּ גַּפַּיִם כָּל שֶׁהֵן,
- טְמֵאָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בַּגַּפַּיִם,
- טְהוֹרָה:
- אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בַּגַּפַּיִם,
- שְׁלֹשָׁה אֲחוּזִין זֶה בָּזֶה.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,
- בְּנָפָה וּבִכְבָרָה,
- כְּדֵי שֶׁיִּטֹֹּל וִיהַלֵּךְ;
- וּבְקֻפָּה,
- כְּדֵי שֶׁיַּפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו.
- בְּנָפָה וּבִכְבָרָה,
- וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל רִמּוֹנִים,
- כְּגוֹן הָרֹבַע, וַחֲצִי הָרֹבַע,
- הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים,
- שִׁעוּרָן בְּרֻבָּן,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- בְּזֵיתִים.
- כְּגוֹן הָרֹבַע, וַחֲצִי הָרֹבַע,
- נִפְרְצוּ,
- שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים;
- נִגְמְמוּ,
- שִׁעוּרָן בְּמַה שֶּׁהֵן:
- לֹא קָטָן וְלֹא גָּדוֹל,
- אֶלָּא בֵינוֹנִי.
- לֹא קָטָן וְלֹא גָּדוֹל,
- וּלְמָה הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָּדָאן?
- שֶׁיְּהוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר:
- לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים.
- שֶׁיְּהוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- לְכָךְ וּלְכָךְ הֻזְכְּרוּ;
- לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים,
- וְיִהְיוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- לֹא הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָּדָאן וַחֲצִירֵי גֶּבַע,
- אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַשְּׂרִין וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם:
- לֹא הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָּדָאן וַחֲצִירֵי גֶּבַע,
- לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִית.
- לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מֵבִיא גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת וּקְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
- וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַמַּיִם,
- וְחוֹלֵק אֶת הַמָּיִם.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וְכִי מִי מוֹדִיעֵנִי
- אֵיזוֹהִי גְּדוֹלָה וְאֵיזוֹהִי קְטַנָּה?
- אֶלָּא הַכֹּל לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל רוֹאֶה:
- וְכִי מִי מוֹדִיעֵנִי
- לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִית.
- לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַבֵּינוֹנִית שֶׁבַּמְּדִינוֹת:
- לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִי,
- זֶה אֱגוֹרִי.
- כַּשְּׂעוֹרָה שֶׁאָמְרוּ,
- לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִית,
- זוֹ מִדְבָּרִית.
- כָּעֲדָשָׁה שֶׁאָמְרוּ,
- לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִית,
- זוֹ מִצְרִית.
- כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה בָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ,
- לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִי;
- אֵיזֶה הוּא בֵּינוֹנִי?
- כֹּל שֶׁהֶקֵּפוֹ טֶפַח:
- לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן,
- וּשְׁתֵּי אַמּוֹת הָיוּ בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה:
- אַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית,
- וְאַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית.
- שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית,
- הָיְתָה יְתֵרָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה חֲצִי אֶצְבַּע;
- שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית,
- הָיְתָה יְתֵרָה עָלֶיהָ חֲצִי אֶצְבַּע;
- נִמְצֵאת יְתֵרָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה אֶצְבַּע.
- וְלָמָּה אָמְרוּ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה?
- אֶלָּא שֶׁהָאֻמָּנִין נוֹטְלִין בַּקְּטַנָּה וּמַחֲזִירִין בַּגְּדוֹלָה,
- כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה:
- אֶלָּא שֶׁהָאֻמָּנִין נוֹטְלִין בַּקְּטַנָּה וּמַחֲזִירִין בַּגְּדוֹלָה,
- כָּל הָאַמּוֹת הָיוּ בֵּינוֹנִיּוֹת,
- חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב,
- וְהַקֶּרֶן, וְהַסּוֹבֵב, וְהַיְּסוֹד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַמַּת הַבִּנְיָן שִׁשָּׁה טְפָחִים,
- וְשֶׁל כֵּלִים חֲמִשָּׁה:
- אַמַּת הַבִּנְיָן שִׁשָּׁה טְפָחִים,
- מִדּוֹת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ שִׁעוּרָן בָּאִיטַלְקִי,
- זוֹ מִדְבָּרִית.
- מִדּוֹת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ שִׁעוּרָן בָּאִיטַלְקִי,
- וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ,
- הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא אָדָם:
- הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה,
- וְהַחוֹפֵן אֶת הַקְּטֹרֶת,
- וְהַשּׁוֹתֶה כִּמְלֹא לוּגְמָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
- וְכִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לָעֵרוּב.
- מְזוֹנוֹ לְחֹל אֲבָל לֹא לְשַׁבָּת,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לְשַׁבָּת אֲבָל לֹא לְחֹל.
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִין לְהָקֵל.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִשְּׁתֵּי יָדוֹת לַכִּכָּר,
- מִשָּׁלֹשׁ לַקָּב.
- מִשְּׁתֵּי יָדוֹת לַכִּכָּר,
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר:
- מִכִּכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן,
- מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע:
- מִכִּכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן,
- מְלֹא תַּרְוָד רָקָב,
- כִּמְלֹא תַּרְוָד גָּדוֹל שֶׁל רוֹפְאִים;
- וּגְרִיס נְגָעִים,
- כַּגָּרִיס הַקִּלְקִי.
- הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
- כַּכּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה,
- כָּמוֹהָ וּכְגַּרְעִינָתָה.
- כַּכּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה,
- וְנוֹדוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן,
- שִׁעוּרָן כְּפִיקָה גְּדוֹלָה שֶׁלָּהֶן.
- וּמָאוֹר שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם,
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא אֶגְרוֹף גָּדוֹל;
- זֶה הוּא אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל בֶּן בָּטִיחַ.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- יֶשְׁנוֹ כְּרֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל אָדָם.
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא אֶגְרוֹף גָּדוֹל;
- וְשֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם,
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה,
- שֶׁהוּא כַּפֻּנְדְּיוֹן הָאִיטַלְקִי,
- וְכַסֶּלַע הַנִּירוֹנִית,
- וְכִמְלֹא נֶקֶב שֶׁבָּעֹל:
- טָהוֹר,
- חוּץ מִכֶּלֶב הַמַּיִם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ לַיַּבָּשָׁה;
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הַגָּדֵל בַּיָּם,
- וְחִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ,
- אֲפִלּוּ חוּט, אֲפִלּוּ מְשִׁיחָה,
- דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה,
- טָמֵא:
- בַּשֵּׁנִי אֵין בּוֹ טֻמְאָה.
- בַּשְּׁלִישִׁי יֵשׁ בּוֹ טֻמְאָה.
- בָּרְבִיעִי וּבַחֲמִישִׁי אֵין בָּהֶם טֻמְאָה,
- חוּץ מִכְּנַף הָעוֹז,
- וּבֵיצַת נַעֲמִית הַמְּצֻפָּה.
- אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
- מַה נִּשְׁתַּנָּה כְּנַף הָעוֹז מִכָּל הַכְּנָפַיִם?
- (וְכֹל) שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי, טָמֵא:
- טָמֵא.
- הָעוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִכָּל מָקוֹם,
- טָמֵא.
- הָעוֹשֶׂה כִּיס מֵעוֹר הַמַּצָּה,
- מִן הַנְּיָר,
- טָמֵא.
- הָרִמּוֹן, הָאַלּוֹן, וְהָאֱגוֹז,
- שֶׁחֲקָקוּם הַתִּינוֹקוֹת לָמֹד בָּהֶם אֶת הֶעָפָר
- אוֹ שֶׁהִתְקִינוּם לְכַף מֹאזְנַיִם,
- טָמֵא;
- שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲשֶׂה,
- וְאֵין לָהֶם מַחֲשָׁבָה:
- שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתָּכוֹת,
- וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת,
- וְקָנֶה שֶׁל עָנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מַיִם,
- וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה וּמַרְגָּלִיּוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
- וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי:
- אוֹי לִי אִם אוֹמַר,
- אוֹי לִי אִם לֹא אוֹמַר:
- וְשֶׁל נַפָּחִין, טְהוֹרָה.
- מַשְׁחֶזֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן,
- טְמֵאָה;
- וְשֶׁאֵין בָּהּ,
- טְהוֹרָה.
- פִּנְקָס שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה,
- טְמֵאָה;
- וְשֶׁאֵין בָּהּ,
- טְהוֹרָה.
- מַחֲצֶלֶת הַקַּשׁ וּשְׁפוֹפֶרֶת הַקַּשׁ,
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא,
- וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אַף שֶׁל פַּקּוּעוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא,
- מַחֲצֶלֶת קָנִים וְשֶׁל חֵלֶף,
- טְהוֹרָה.
- שְׁפוֹפֶרֶת הַקָּנֶה שֶׁחֲתָכָהּ לְקַבָּלָה,
- טְהוֹרָה,
- עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכָּכַי:
- טְהוֹרָה,
נוסח הרמב"ם
(א) כל כלי בעלי בתים - שעורן ברימונים.
- רבי אליעזר אומר: במה שהן.
- קופות הגננים - שעורן באגודות של ירק,
- ושל בעלי בתים - בתבן,
- ושל בלנין - בגבבה.
- רבי יהושע אומר: כולן - ברימונים.
(ב) החמת - שעורה בפקעיות של שתי.
- אם אינה מקבלת של שתי,
- אף על פי מקבלת של ערב - טמאה.
- אם אינה מקבלת של שתי,
- בית קערות, שאינו מקבל קערות,
- אף על פי מקבל תמחויין - טמא.
- בית הראי, שאינו מקבל משקין,
- אף על פי מקבל הראי - טמא.
- רבן גמליאל - מטהר, מפני שאין מקיימין אותן.
(ג) הסלים של פת - שעורן בכיכרות של פת.
- אפיפירות -
- שעשה לה קנים מלמטן למעלן לחיזוק - טהורה.
- עשה לה גפיים כל שהן - טמאה.
- רבי שמעון אומר: אם אינה יכולה להינטל בגפיים - טהורה.
(ד) הרימונים שאמרו - שלשה אוחזין זה בזה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- בנפה, ובכברה - כדי שיטול ויהלך,
- ובקופה - כדי שיפשיל לאחוריו.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רימונים,
- כגון הרובע, וחצי הרובע, והקנונים הקטנים -
- שעורן ברובן - דברי רבי מאיר.
- רבי שמעון אומר: בזיתים.
- נפרצו - שעורן בזיתים.
- נגממו - שעורן במה שהן.
- כגון הרובע, וחצי הרובע, והקנונים הקטנים -
(ה) הרימון שאמרו -
- לא גדול, ולא קטן - אלא בינוני.
- ולמה הוזכרו רימוני בדן?
- שיהו מקדשין כל שהן - דברי רבי מאיר.
- רבי יוחנן בן נורי אומר: לשער בהן את הכלים.
- רבי עקיבה אומר: לכך ולכך הוזכרו,
- לשער בהן את הכלים, ושיהו מקדשין כל שהן.
- אמר רבי יוסי:
- לא הוזכרו רימוני בדן, וחצירי גבע - אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום.
(ו) כביצה שאמרו -
- לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית.
- רבי יהודה אומר:
- מביא גדולה שבגדולות, וקטנה שבקטנות,
- ונותן לתוך המים - וחולק את המים.
- אמר רבי יוסי: וכי מי מודיענו איזו היא גדולה, ואיזו היא קטנה?
- אלא הכל לפי דעתו של רואה.
(ז) כגרוגרת שאמרו -
- לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית.
- רבי יהודה אומר:
- הגדולה שבארץ ישראל - היא הבינונית שבמדינות.
(ח) כזית שאמרו -
- לא גדול, ולא קטן - אלא בינוני, זה אגורי.
- כשעורה שאמרו -
- לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית, זו מדברית.
- כעדשה שאמרו -
- לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית, זו מצרית.
- כל המיטלטלין, מביאין את הטומאה בעובי המרדע -
- לא גדול, ולא קטן - אלא בינוני.
- איזה הוא בינוני? - כל שהיקפו טפח.
(ט) האמה שאמרו - באמה בינונית.
- ושתי אמות היו בשושן הבירה -
- אחת - על קרן מזרחית צפונית,
- ואחת - על קרן מזרחית דרומית.
- שעל קרן מזרחית צפונית -
- היתה יתרה על של משה - חצי אצבע.
- שעל קרן מזרחית דרומית -
- היתה יתרה עליה - חצי אצבע,
- נמצאת יתרה על של משה - אצבע.
- ולמה אמרו, אחת גדולה ואחת קטנה?
- אלא שהאומנין נוטלין בקטנה - ומחזירין בגדולה,
- כדי שלא יבואו לידי מעילה.
(י) רבי מאיר אומר:
- כל האמות - היו בינוניות,
- חוץ ממזבח הזהב, והקרן, והסובב, והיסוד.
- רבי יהודה אומר:
- אמות הבניין - שישה טפחים,
- ושל כלים - חמישה.
(יא) ויש שאמרו - מידה דקה.
- מידות הלח והיבש - שעורן באיטלקי, זו מדברית.
- ויש שאמרו - הכל לפי מה שהוא אדם,
- הקומץ את המנחה, והחופן את הקטורת,
- והשותה כמלוא לוגמיו ביום הכיפורים,
- וכמזון שתי סעודות לעירוב -
- מזונו לחול - אבל לא לשבת, דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: לשבת - אבל לא לחול.
- אלו ואלו - מתכוונין להקל.
- רבי שמעון אומר:
- משתי ידות - לכיכר,
- ומשלש - לקב.
- רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
- מכיכר - בפונדיון,
- מארבע סאין - בסלע.
(יב) ויש שאמרו - במידה גסה.
- מלוא תרווד רקב - מלוא תרווד גדול של רופאים.
- וגריס נגעים - כגריס הקלקי.
- האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה - כמוה וכגרעינתה.
- ונודות יין ושמן - שעורן כפיקה גדולה שלהן.
- ומאור שלא נעשה בידי אדם - שעורו מלוא אגרוף גדול,
- זה אגרופו של בן אבטיח.
- אמר רבי יוסי: ישנו כראש גדול של אדם.
- ושנעשה בידי אדם - שעורו מלוא מקדח גדול של לשכה,
- שהוא כפונדיון האיטלקי, וכסלע הנירונית, וכמלוא נקב שבעול.
(יג) כל שבים - טהור,
- חוץ מכלב המים - מפני שהוא בורח ליבשה,
- דברי רבי עקיבה.
- חוץ מכלב המים - מפני שהוא בורח ליבשה,
- העושה כלים מן הגדל שבים,
- וחיבר להם מן הגדל בארץ,
- אפילו חוט, אפילו משיחה -
- דבר שהוא מקבל טומאה - טמא.
(יד) ויש במה שנברא ביום הראשון - טומאה.
- בשני - אין בו טומאה.
- בשלישי - יש בו טומאה.
- ברביעי, ובחמישי - אין בהן טומאה,
- חוץ מכנף העוז, וביצת הנעמית המצופה.
- אמר רבי יוחנן בן נורי: מה שנא כנף העוז מכל הכנפיים?
- כל שנברא ביום השישי - טמא.
(טו) העושה כלי קיבול מכל מקום - טמא.
- העושה משכב ומושב מכל מקום - טמא.
- העושה כיס מעור המצה, מן הנייר - טמא.
- הרימון, והאלון, והאגוז,
- שחקקום תינוקות - למוד בהן את העפר,
- או שהתקינום לכף מאזניים - טמא,
- שיש להם מעשה - ואין להם מחשבה.
(טז) קנה מאזניים, והמחוק - שיש בהן בית קיבול,
- מתכת, והאסל - שיש בו בית קיבול,
- מעות, וקנה של עני - שיש בו בית קיבול,
- מים, ומקל - שיש בו בית קיבול,
- מזוזה, ומרגלית - הרי אלו טמאין.
- ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי:
- אוי לי - אם אומר,
- אוי לי - אם לא אומר.
(יז) תחתית הצורפים - טמאה,
- ושל נפחים - טהורה.
- משחזת -
- שיש בה בית קיבול שמן - טמאה,
- ושאין בה - טהורה.
- פנקס -
- שיש בה בית קיבול שעוה - טמאה,
- ושאין בה - טהורה.
- מחצלת הקש, ושפופרת הקש -
- רבי עקיבה - מטמא.
- ורבי יוחנן בן נורי - מטהר.
- רבי שמעון אומר: אף של פקועות - כיוצא בהן.
- מחצלת הקנים, ושל חלף - טהורה.
- שפופרת הקנה שחתכה לקבלה - טהורה,
- עד שיוציא את כל הככי.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כלים, פרק י"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב