ביאור:משנה כלים פרק יח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

טומאת כלים מורכבים עריכה

חטיבה I: חלקים המחוברים לכלי עריכה

(א) הַשִּׁדָּה: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבִּפְנִים,

ראו לעיל טו א, ששידה שמכילה 40 סאה היא מהכלים הגדולים הנשארים טהורים. המשנה דנה כיצד מודדים אותה.

וראו תוספתא ה, א, ש40 סאה הן בנפח של 3 אמות מעוקבות.

ר' יוסי מצמצם את ההסכמה של בית הלל לשאלת מדידת הרווח שבין הרגלים. ר' שמעון תולה את מדידת הרגלים בגובהן.

וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבַּחוּץ. כוללים במדידה גם את הדפנות.
וּמוֹדִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ שֶׁאֵין עֹבִי הָרַגְלַיִם וְעֹבִי לִזְבֵּזִים מסגרות מחוץ לשפה העליונה של הכלי נִמְדָּד.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מוֹדִים שֶׁעֹבִי הָרַגְלַיִם וְעֹבִי לִזְבֵּזִים נִמְדָּד, [וביניהן אינו נמדד]
רְבִּי שִׁמְעוֹן הַשֵּׁזוּרִי אוֹמֵר: אִם הָיוּ הָרַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת טֶפַח - אֵין בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד,
וְאִם לָאו - בֵּינֵיהֶם נִמְדָּד.


(ב) הַמֶּכְנֵי בסיס השידה שֶׁלָּהּ, בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת,

אינה נמדדת עימה כי אינה חיבור לה, ולכן אינה מצלת באהל המת.

הגרירה של בסיס השידה בשבת מותרת בתנאי שהשידה היא אחת, וראו שבת יז א. וראו שם משנה ג, שההגדרות אינן זהות.

מדידת הקמרון היא ע"י ראייתו כמשולש, כי התקשו במדידת צורות עגולות.

ר' יהודה טוען שאם הקמרון הוא התנאי ליציבות השידה - היא טהורה אפילו אם היא קטנה ואפילו אם הקמרון אינו מחובר, כי אינה כלי עצמאי כלל.

אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ עלולה לקבל טומאה גם אם השידה אינה מקבלת טומאה, וְאֵינָה נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ, וְאֵינָה מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת,
וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת.

וְאִם אֵינָה נִשְׁמֶטֶת - חִבּוּר לָהּ, וְנִמְדֶּדֶת עִמָּהּ, וּמַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת,

וְגוֹרְרִים אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת.

הַקַּמְּרוֹן שֶׁלָּהּ, כיסוי עגול בראש השידה בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ במסמרים - חִבּוּר לָהּ וְנִמְדָּד עִמָּהּ.

אִם אֵינוּ קָבוּעַ - אֵינוּ חִבּוּר לָהּ, וְאֵינוּ נִמְדָּד עִמָּהּ.
כֵּיצַד מוֹדְדִין אוֹתוֹ? - רֹאשׁ תּוֹר.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵינָה יְכוּלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ - טְהוֹרָה.


חטיבה II: רגלי הארון והמיטה עריכה

(ג) הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל מיני ארונות שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלֵיהֶן,

נקלטי המיטה וכו' אינם כלי שלם אלא עם המיטה, ולכן דינם כמו דין בסיס השידה במשנה ב.

מלבני בני לוי – השוו לעיל טו, ו, לגבי נבלי בני לוי.

בני לוי השתמשו במקדש במלבנים בלי רגלי המיטות, וראו גם מידות א, א על הלוויים השומרים במקדש.

אַף עַל פִּי מְקַבְּלִין - טְהוֹרִין, שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּדַרְכָּן; רְבִּי יוֹסֵה מְטַמֵּא.

נִקְלְטֵי הַמִּטָּה, המוטות שעליהם תולים את הכילה וַחֲמוֹר, בסיס וַחֲפוּי כיסוי מיטה - טְהוֹרִין.

אֵין טָמֵא, אֶלָּא מִטָּה וּמַלְבֵּן. משטח שעליו מניחים את המזרון
וּמַלְבְּנֵי בְנֵי לֵוִי - טְהוֹרִין.


(ד) מַלְבֵּן שֶׁנְּתָנוֹ עַל לְשׁוֹנוֹת מטה בלי רגלים שהניח אותה על הגבהות - רְבִּי מֵאִיר וּרְבִּי יְהוּדָה מְטַמִּין, רְבִּי יוֹסֵה וּרְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין.

המחלוקת היא האם הסיבה לטהרת המלבנים של בני לוי היא בזכות המקדש שבו שירתו (ראו לעיל טו, ו,) או בגלל דרך השימוש שלהם במלבנים.

אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: מַה שָּׁנָה זֶה מִמַּלְבְּנֵי בְנֵי לֵוִי, שֶׁ"מַּלְבְּנֵי בְנֵי לֵוִי טְהוֹרִין" (משנה ג)?


חטיבה III: כלי טמא - ופירוקו לצורך טיהור עריכה

(ה) מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס,

מיטה תלויה בעיקר בארוכות שלה (ראו גם סוכה א, ג, וכן שם משנה ח), ובכך שהרגלים לא יתנדנדו (למשל אם שתים אלכסוניות קצרות).

וראו תוספתא יא, ג, כר' נחמיה. טעמו מופיע בתוספתא ח, ב: שנותנה בצד המיטה או בצד האבוס וישן עליה.

נראה שגם אם חסרה אחת מרגלי המיטה - המיטה טהורה, ודווקא אם שתי רגלים חסרות היא טמאה, כי ניתן לשכב עליה ואינה מתנדנדת.

נִטְּלָה קְצָרָה מוט מהמסגרת לרוחב וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם - טְמֵאָה,
אֲרֻכָּה מוט מהמסגרת לאורך וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם - טְהוֹרָה. רְבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא.
גָּרַר שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת חיבור בין הקצרות לארוכות לוֹכְסָן, גָּרַר שְׁתֵּי כְרָעַיִם טֶפַח עַל טֶפַח לוֹכְסָן,
אוֹ שֶׁמִּעֲטָהּ פָּחוּת מִטֶּפַח קיצר את כל הרגלים עד שהמיטה נמוכה, פחות מטפח מהארץ - טְהוֹרָה.


(ו) מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס,

אם הארוכה השניה נשברה לאחר שהחליף את הראשונה – הראשונה נגעה במיטה הטמאה, ולכן היא עצמה טמאה מגע, והמיטה כולה טמאה מדרס כי הארוכה מתבטלת לגביה, ולאחר שהחליף את השניה המיטה טמאה מגע. אבל אם נשברו שתי הארוכות ביחד – המיטה טהורה לגמרי.

נִשְׁבְּרָה אֲרֻכָּה וְתִקְּנָהּ החליף אותה - טְמֵאָה מִדְרָס;
נִשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה הארוכה השניה וְתִקְּנָהּ - טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס. ראשונה לטומאה
לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה - טְהוֹרָה.


(ז) כֶּרַע רגל שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה - כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס.

הרגל מטמאת את כל המיטה כשם שהמיטה עלולה לטמא אותה או ארוכה שחוברה אליה, ראו משנה ו.

לאחר שהופרדה מהמיטה – המיטה עדיין טמאה מגע כי נגעה ברגל הטמאה. כך גם בשלבים הבאים.

אם הרגל טמאה טומאת ערב, חוברה למיטה והופרדה ממנה – אינה מטמאת את המיטה, כי "אין מגע עושה מגע" (לקמן משנה ז.)

יחסים דומים הם בין המעדר לשן שחוברה אליו. וראו לעיל משנה ה, שמיטה בלי שתי רגלים טהורה, וכן מעדר בלי שן ובלי הכף טהור, ראו לעיל יג, ב.

בתוספתא ט, א מוצג גם הצד השני: אם לאחר שחיבר את הרגל למיטה או את השן למעדר היזה על הכלי השלם - כל הכלי נטהר, גם אם לא היזה על הרגל או השן עצמם.

פָּרָשָׁה - הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, [וְהַמִּטָּה טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס.]

הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה - כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה.

פָּרָשָׁה - הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמִּטָּה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב. ראשונה לטומאה

[הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב,] וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה - כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב.

פָּרָשָׁה - הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְהַמִּטָּה טְהוֹרָה.

וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁלַּמַּעְדֵּר.


(ח) תְּפִלָּה אַרְבָּעָה כֵלִים בית של תפילין של ראש

אם תפילין של ראש, המחולקים לארבעה מקומות שונים להנחת ארבע הפרשיות, נטמאו בטומאת מת: פירוק של שלוש מהקציצות אינו מטהר את התפילין אלא רק אם פירק את כל הארבע.

אם החליף אותן בזו אחר זו – הראשונות מטמאות את הרביעית בטומאת מגע. אבל הרביעית אינה מטמאת קציצות חדשות, בדומה לדין המיטה והארוכות שלה. (ראו לעיל משנה ו-ז)

הִתִּיר קְצִיצָה רִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ - טְמֵאָה טְמֵא מֵת,
וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית.
הִתִּיר אֶת הָרְבִיעִית - טְהוֹרָה מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע טְמֵא מֵת.

חָזַר לָרִאשׁוֹנָה, וְהִתִּירָהּ וְתִקְּנָהּ - טְמֵאָה בְמַגָּע, וְכֵן הַשְּׁנִיָּה.

הִתִּיר אֶת הַשְּׁלִישִׁית - טְהוֹרָה,

שֶׁהָרְבִיעִית - בְּמַגָּע, וְאֵין מַגָּע עוֹשֶׂה מַגָּע.


חטיבה IV: כלי מפורק וטומאתו עריכה

(ט) מִטָּה שֶׁנִּגְנַב חֶצְיָהּ, אוֹ אָבַד חֶצְיָהּ, וַחֲלָקוּהָ אַחִים אוֹ שׁוּתָפִים - טְהוֹרָה.

חצי מיטה טהורה, ראו משנה ה. אמנם בשונה ממשנה ה שבה המיטה נשברה, ולכן היא נטהרת בשבירתה. כאן המיטה רק נתפרקה, וכל חלקיה קיימים. לכן אם לא נגנבה היא נשארת בטומאתה, כיון שדעתו להחזירה, אך בנגנבה או חלקוה אחים-שאין עוד דעת להחזירה, נטהרה.

אם המיטה מפורקת, (אף שכל חלקיה קיימים, ודעתו להחזירה) לדעת ר' אליעזר אינה מקבלת טומאה. כמו כן מיטה שנטמאה אי אפשר להטבילה כשהיא מפורקת, שטומאתה וטהרתה - רק בחבילה שלימה. לדעת חכמים כשכל חלקי המיטה קיימים ודעתו לבנותה, כל אחד נטמא או נטהר לחוד. אמנם בסוכה טז א מבואר שלהטמא אינה נטמאת, אלא אם כן מחוברים ארוכה ושתי כרעיים או קצרה ושתי כרעיים (שאז יכול להשתמש בה ע'י סמיכה לדבר אחר).

הֶחֱזִירוּהָ - מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּן וְלַבָּא.

מִטָּה מִטַּמָּת חֲבִלָּה, וּמִטַּהֶרֶת חֲבִלָּה - דִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִטַּמָּת אֵבָרִים וּמִטַּהֶרֶת אֵבָרִים.