משנה כלים יח


כלים פרק יח', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר טהרותמסכת כליםפרק שמונה עשר ("השידה בית")>>

פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


השידה, בית שמאי אומרים, נמדדת מבפנים.

ובית הלל אומרים, נמדדת מבחוץ.

מודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד.

רבי יוסי אומר: מודים שעובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד, וביניהם אינו נמדד.

רבי שמעון שזורי אומר: אם היו הרגלים גבוהות טפח, אין ביניהם נמדד.

ואם לאו, ביניהן נמדד.

מוכני שלה, בזמן שהיא נשמטת, אינה חיבור לה, ואינה נמדדת עמה, ואינה מצלת עמה באהל המת, ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות.

ואם אינה נשמטת, חיבור לה, ונמדדת עמה, ומצלת עמה באהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות.

הקמרון שלה, בזמן שהוא קבוע, חיבור לה, ונמדד עמה.

ואם אינו קבוע, אינו חיבור [לה], ואינו נמדד עמה.

כיצד מודדין אותו? ראש תור.

רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, טהורה.

השידה והתיבה והמגדל שניטלה אחד מרגליהן, אף על פי שמקבלין, טהורין.

ושאינן מקבלין כדרכן, רבי יוסי מטמא.

ונקליטי המטה, וחמור, וחיפוי, טהורין.

אין טמא אלא מטה ומלבן.

ומלבני בני לוי, טהורין.

מלבן שנתנו על לשונות, רבי מאיר ורבי יהודה מטמאין, רבי יוסי ורבי שמעון מטהרין.

אמר רבי יוסי: מה שינה זה ממלבני בני לוי, שמלבני בני לוי טהורין?

מטה שהיתה טמאה מדרס, ניטלה קצרה ושתי כרעים, טמאה.

ארוכה ושתי כרעים, טהורה.

רבי נחמיה מטמא.

גידד שתי לשונות לוכסן, גידד שתי כרעים [טפח על טפח] לוכסן, או שמיעטה פחות מטפח, טהורה.

מטה שהיתה טמאה מדרס, נשברה ארוכה ותיקנה, טמאה מדרס.

נשברה שניה ותיקנה, טהורה מן המדרס, אבל טמאה מגע מדרס.

לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה שניה, טהורה.

כרע שהיתה טמאה מדרס וחיברה למטה, [כולה] טמאה מדרס.

פירשה, היא טמאה מדרס, והמטה מגע מדרס.

היתה טמאה טומאת שבעה וחיברה למטה, כולה טמאה טומאת שבעה.

פירשה, היא טמאה טומאת שבעה, והמטה טמאה טומאת ערב.

היתה טמאה טומאת ערב וחיברה למיטה, כולה טמאה טומאת ערב.

פירשה, היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה.

וכן השן של מעדר.

תפילה, ארבעה כלים.

התיר קציצה הראשונה ותיקנה, טמאה טמא מת, [וכן שניה], וכן שלישית.

התיר את הרביעית, טהורה מטמא מת, אבל טמאה מגע טמא מת.

חזר לראשונה והתירה ותיקנה, טמאה במגע, וכן שניה.

התיר את השלישית, טהורה, שהרביעית במגע, ואין מגע עושה מגע.

מטה שנגנב חציה, או אבד חציה, או חלקוה אחין או שותפין, טהורה.

החזירוה, מקבלת טומאה מכאן ולהבא.

מטה מיטמאה חבילה, ומיטהרת חבילה, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים, מיטמאה איברים, ומיטהרת איברים.

(א) הַשִּׁדָּה,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבִּפְנִים;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבַּחוּץ.
מוֹדִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ,
שֶׁאֵין עֳבִי הָרַגְלַיִם וָעֳבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
מוֹדִים שֶׁעֳבִי הָרַגְלַיִם וָעֳבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד,
וּבֵינֵיהֶם אֵינוֹ נִמְדָּד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר:
אִם הָיוּ הָרַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת טֶפַח,
אֵין בֵּינֵיהֶם נִמְדָּד;
וְאִם לָאו,
בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד:
(ב) מֻכְנִי שֶׁלָּהּ,
בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת,
אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ,
וְאֵינָהּ נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ,
וְאֵינָהּ מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת,
וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת
בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת.
וְאִם אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת,
חִבּוּר לָהּ,
וְנִמְדֶּדֶת עִמָּהּ,
וּמַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת,
וְגוֹרְרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת.
הַקִּמְרוֹן שֶׁלָּהּ,
בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ,
חִבּוּר לָהּ, וְנִמְדָּד עִמָּהּ;
וְאִם אֵינוֹ קָבוּעַ,
אֵינוֹ חִבּוּר (לָהּ),
וְאֵינוֹ נִמְדָּד עִמָּהּ.
כֵּיצַד מוֹדְדִין אוֹתוֹ?
רֹאשׁ תּוֹר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ,
טְהוֹרָה:
(ג) הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל
שֶׁנִּטְּלָה אַחַד מֵרַגְלֵיהֶן,
אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין,
טְהוֹרִין.
וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּדַרְכָּן,
רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.
וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה, וַחֲמוֹר, וְחִפּוּי,
טְהוֹרִין;
אֵין טָמֵא אֶלָּא מִטָּה וּמַלְבֵּן.
וּמַלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי,
טְהוֹרִין:
(ד) מַלְבֵּן שֶׁנְּתָנוֹ עַל לְשׁוֹנוֹת,
רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמְּאִין;
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
מַה שָּׁנָה זֶה מִמַּלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי?
שֶׁמַּלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי טְהוֹרִין:
(ה) מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס,
נִטְּלָה קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם,
טְמֵאָה;
אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם,
טְהוֹרָה.
רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא.
גָּדַד שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת לוֹכְסָן,
גָּדַד שְׁתֵּי כְּרָעַיִם (טֶפַח עַל טֶפַח) לוֹכְסָן,
אוֹ שֶׁמִּעֲטָהּ פָּּחוֹת מִטֶּפַח,
טְהוֹרָה:
(ו) מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס,
נִשְׁבְּרָה אֲרֻכָּה וְתִקְּנָהּ,
טְמֵאָה מִדְרָס.
נִשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָה,
טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס,
אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס.
לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה
עַד שֶׁנִּשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה,
טְהוֹרָה:
(ז) כֶּרַע שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס
וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה,
כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס.
פֵּרְשָׁה,
הִיא טְמֵאָה מִדְרָס,
וְהַמִּטָּה מַגַּע מִדְרָס.
הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה
וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה,
כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה.
פֵּרְשָׁה,
הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה,
וְהַמִּטָּה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב.
הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב
וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה,
כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב.
פֵּרְשָׁה,
הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב,
וְהַמִּטָה טְהוֹרָה.
וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר:
(ח) תְּפִלָּה,
אַרְבָּעָה כֵּלִים.
הִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ,
טְמֵאָה טְמֵא מֵת,
וְכֵן שְנִיָּה,
וְכֵן שְׁלִישִׁית.
הִתִּיר אֶת הָרְבִיעִית,
טְהוֹרָה מִטְּמֵא מֵת,
אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע טְמֵא מֵת.
חָזַר לָרִאשׁוֹנָה וְהִתִּירָהּ וְתִקְּנָהּ,
טְמֵאָה בְּמַגָּע,
וְכֵן שְׁנִיָּה.
הִתִּיר אֶת הַשְּׁלִישִׁית,
טְהוֹרָה;
שֶׁהָרְבִיעִית בְּמַגָּע,
וְאֵין מַגָּע עוֹשֶׂה מַגָּע:
(ט) מִטָּה שֶׁנִּגְנַב חֶצְיָהּ אוֹ אָבַד חֶצְיָהּ,
אוֹ חֲלָקוּהָ אַחִין אוֹ שֻׁתָּפִין,
טְהוֹרָה.
הֶחֱזִירוּהָ,
מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.
מִטָּה מִטַּמְּאָה חֲבִילָה, וּמִטַּהֶרֶת חֲבִילָה,
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
מִטַּמְּאָה אֵבָרִים, וּמִטַּהֶרֶת אֵבָרִים:


נוסח הרמב"ם

(א) השידה -

בית שמאי אומרין: נמדדת מבפנים.
ובית הלל אומרין: נמדדת מבחוץ.
מודים אלו ואלו - שאין עובי הרגלים ועובי לזביזין נמדד.
רבי יוסי אומר:
מודים שעובי הרגלים ועובי לזביזין נמדד - וביניהן אינו נמדד.
רבי שמעון השזורי אומר:
אם היו הרגלים גבוהות טפח - אין ביניהן נמדד,
ואם לאו - ביניהן נמדד.


(ב) מוכני שלה -

בזמן שהיא נשמטת -
אינה חיבור לה,
ואינה נמדדת עימה,
ואינה מצלת עימה באוהל המת,
ואין גוררין אותה בשבת - בזמן שיש בתוכה מעות.
אם אינה נשמטת -
חיבור לה, ונמדדת עימה,
ומצלת עימה באוהל המת,
וגוררין אותה בשבת - אף על פי שיש בתוכה מעות.
הקמרון שלה -
בזמן שהוא קבוע לה - נמדד עימה.
ואם אינו קבוע - אינו חיבור לה, ואינו נמדד עימה.
כיצד מודדין אותו? - ראש תור.
רבי יהודה אומר:
אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - טהורה.


(ג) השידה, והתיבה, והמגדל שניטלה אחת מרגליהן -

אף על פי מקבלין - טהורין,
ושאינן מקבלין - כדרכן.
רבי יוסי - מטמא.
נקליטי המיטה, וחמור, וחיפוי - טהורין.
אין טמא - אלא מיטה, ומלבן.
ומלבני בני לוי - טהורין.


(ד) מלבן שנתנו על לשונות -

רבי מאיר, ורבי יהודה - מטמאין.
רבי יוסי, ורבי שמעון - מטהרין.
אמר רבי יוסי:
מה שנא זה ממלבני בני לוי?
שמלבני בני לוי טהורין.


(ה) מיטה שהיתה טמאה מדרס -

ניטלה קצרה ושתי כרעים - טמאה.
ארוכה ושתי כרעים - טהורה.
ורבי נחמיה - מטמא.
גרר שתי לשונות - לוכסן,
גרר שתי כרעים - טפח על טפח לוכסן,
או שמיעטן פחות מטפח - טהורה.


(ו) מיטה שהיתה טמאה מדרס -

נשברה ארוכה, ותיקנה - טמאה מדרס.
נשברה שניה, ותיקנה - טהורה מן המדרס, אבל טמאה מגע מדרס.
לא הספיק לתקן את הראשונה, עד שנשברה שניה - טהורה.


(ז) כרע שהיתה טמאה מדרס -

וחיברה למיטה - כולה טמאה מדרס.
פירשה - היא טמאה מדרס, והמיטה מגע מדרס.
היתה טמאה טומאת שבעה -
וחיברה למיטה - כולה טמאה טומאת שבעה.
פירשה - היא טמאה טומאת שבעה, והמיטה טמאה טומאת ערב.
היתה טמאה טומאת ערב -
וחיברה למיטה - כולה טמאה טומאת ערב.
פירשה - היא טמאה טומאת ערב, והמיטה טהורה.
וכן השן של מעדר.


(ח) תפילה - ארבעה כלים.

התיר קציצה הראשונה, ותיקנה - טמאה טמא מת.
וכן השניה, וכן השלישית.
התיר את הרביעית - טהרה מטמא מת, אבל טמאה מגע טמא מת.
חזר לראשונה, והתירה ותיקנה - טמאה במגע.
וכן השניה.
התיר את השלישית - טהורה,
שהרביעית במגע - ואין מגע עושה מגע.


(ט) מיטה שנגנב חציה,

או אבד חציה,
או חלקוה אחין, או שותפין - טהורה.
החזירוה - מקבלת טומאה מכאן ולהבא.
המיטה -
מיטמאת חבילה, ומיטהרת חבילה - דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרין: מיטמאת איברים, ומיטהרת איברים.