משנה כלים כו
כלים פרק כו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת כלים • פרק עשרים וששה ("סנדל עמקי") • >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
סנדל עמקי, וכיס של שנצות, רבי יהודה אומר אף כפיפה מצרית, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף סנדל לדיקי כיוצא בהן, הרי אלו מטמאין ומטהרין שלא באומן.
אמר רבי יוסי, והלא כל הכלים מטמאין ומטהרין שלא באומן, אבל אלו אף על פי שהן מותרין, טמאין, שההדיוט יכול להחזירם.
לא אמרו אלא בכפיפה מצרית, שאף האומן אינו יכול להחזירה.
כיס של שנצות שניטלו שנציו, טמא.
נפשט, טהור.
טלה עליו את המטלת מלמטן, טמא.
כיס לתוך כיס שנטמא אחד מהן במשקה, לא נטמא חברו.
צרור המרגלית, טמא.
צרור המעות, רבי אליעזר מטמא, וחכמים מטהרים.
כף לוקטי קוצים, טהורה.
הזון והברכייר, טמאין.
והשרוולים, טמאין.
והפרקלימין, טהורין.
וכל בית אצבעות, טהורות, חוץ משל קייצין, מפני שהיא מקבלת את האוג.
נקרעה, אם אינה מקבלת את רוב האוג, טהורה.
סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה, טמא מדרס.
נפסקה שניה ותיקנה, טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס.
לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה, טהורה.
נפסק עקבו, ניטל חטמו, או שנחלק לשנים, טהור.
סוליים שנפסק מכל מקום, טהור.
מנעל שנפחת, אם אינו מקבל את רוב הרגל, טהור.
מנעל שעל האמום, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.
כל חמתות צרורות, טהורות, חוץ משל ערביין.
רבי מאיר אומר, צרור שעה, טהורות.
צרור עולם, טמאות.
רבי יוסי אומר, כל חמתות צרורות, טהורות.
אלו עורות טמאין מדרס: עור שחשב עליו לשטיח, עור סקורטיא, עור קטבוליא, עור החמר, עור הכתן, עור הכתף, עור הרופא, עור העריסה, עור הלב של קטן, עור הכר, עור הכסת, מדרס.
עור הסרוק, עור הסורק, רבי אליעזר אומר, מדרס.
וחכמים אומרים, טמא מת.
עב כסות, ותכריך כסות, מדרס.
עב ארגמן, ותכריך ארגמן, בית שמאי אומרים, מדרס.
ובית הלל אומרים, טמא מת.
עור שעשאו חיפוי לכלי, טהור.
למשקלות, טמא.
רבי יוסי מטהר משום אביו.
כל מקום שאין חסרון מלאכה, מחשבה מטמאתן.
וכל מקום שיש חסרון מלאכה, אין מחשבה מטמאתן, אלא העוצבה.
עורות בעל הבית, מחשבה מטמאתן.
ושל עבדן, אין מחשבה מטמאתן.
של גנב, מחשבה מטמאתן.
ושל גזלן, אין מחשבה מטמאתן.
רבי שמעון אומר חילוף הדברים: של גזלן, מחשבה מטמאתן.
ושל גנב, אין מחשבה מטמאתן, מפני שלא נתייאשו הבעלים.
עור שהוא טמא מדרס, וחישב עליו לרצועות ולסנדלין, כיון שנתן בו את האזמל, טהור, דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרים, עד שימעטנו פחות מחמשה טפחים.
רבי אלעזר בר צדוק אומר, אף העושה מטפחת מן העור, טמאה.
ומן הכסת, טהורה.
- וְכִיס שֶׁל שְׁנָצוֹת,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף כְּפִיפָה מִצְרִית,
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אַף סַנְדָּל לָדִיקִי כַּיּוֹצֵא בָּהֶן,
- הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמִטַהֲרִין שֶׁלֹּא בְּאֻמָּן.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וַהֲלֹא כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין וּמִטַּהֲרִין שֶׁלֹּא בְּאֻמָּן;
- אֲבָל אֵלּוּ,
- אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין, טְמֵאִין,
- שֶׁהַהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָם;
- לֹא אָמְרוּ אֶלָא בִּכְפִיפָה מִצְרִית,
- שֶׁאַף הָאֻמָּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ:
- טָמֵא;
- נִפְשַׁט,
- טָהוֹר.
- טָלָה עָלָיו אֶת הַמַּטְלֵת מִלְּמַטָּן,
- טָמֵא.
- כִּיס לְתוֹךְ כִּיס,
- שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקֶה,
- לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ.
- שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקֶה,
- צְרוֹר הַמַּרְגָּלִית,
- טָמֵא.
- צְרוֹר הַמָּעוֹת,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא,
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים:
- הַזּוֹן וְהַבְּרַכְיָר, טְמֵאִין.
- וְהַשַׁרְווּלִים, טְמֵאִין.
- וְהַפְּרַקְלִימִין, טְהוֹרִין.
- וְכָל בֵּית אֶצְבָּעוֹת, טְהוֹרוֹת,
- חוּץ מִשֶּׁל קַיָּצִין,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הָאוֹג.
- נִקְרְעָה,
- אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הָאוֹג, טְהוֹרָה:
- חוּץ מִשֶּׁל קַיָּצִין,
- טָמֵא מִדְרָס.
- נִפְסְקָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ,
- טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,
- אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.
- לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּפְסְקָה שְׁנִיָּה,
- טְהוֹרָה.
- נִפְסַק עֲקֵבוֹ,
- נִטַּל חָטְמוֹ,
- אוֹ שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם,
- טָהוֹר.
- סוּלְיָם שֶׁנִּפְסַק מִכָּל מָקוֹם,
- טָהוֹר.
- מִנְעָל שֶׁנִּפְחַת,
- אִם אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת רֹב הָרֶגֶל,
- טָהוֹר.
- אִם אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת רֹב הָרֶגֶל,
- מִנְעָל שֶׁעַל הָאִמּוּם,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
- כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת, טְהוֹרוֹת,
- חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּין;
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- צְרוֹר שָׁעָה, טְהוֹרוֹת;
- צְרוֹר עוֹלָם, טְמֵאוֹת.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת, טְהוֹרוֹת:
- עוֹר שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו לְשָׁטִיחַ,
- עוֹר סְקוֹרְטְיָא, עוֹר קַטָּבֻלְיָא,
- עוֹר הַחַמָּר, עוֹר הַכַּתָּן,
- עוֹר הַכַּתָּף, עוֹר הָרוֹפֵא,
- עוֹר הָעֲרִיסָה, עוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן,
- עוֹר הַכַּר, עוֹר הַכֶּסֶת,
- מִדְרָס.
- עוֹר הַסָּרוֹק, עוֹר הַסּוֹרֵק,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִדְרָס;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת:
- מִדְרָס.
- עַב אַרְגָּמָן, וְתַכְרִיךְ אַרְגָּמָן,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִדְרָס;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת.
- עוֹר שֶׁעֲשָׂאוֹ חִפּוּי לַכֶּלִי,
- טָהוֹר;
- לַמִּשְׁקָלוֹת,
- טָמֵא.
- רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר מִשּׁוּם אָבִיו:
- מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאַתָּן;
- וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶסְרוֹן מְלָאכָה,
- אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאַתָּן,
- אֶלָּא הָעֻצְבָּה:
- אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאַתָּן,
- וְשֶׁל עַבְּדָן, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתָן.
- שֶׁל גַּנָּב, מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתָן;
- וְשֶׁל גַּזְלָן, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתָן.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים:
- שֶׁל גַּזְלָן, מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתָן;
- וְשֶׁל גַּנָּב, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתָן,
- מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשוּ הַבְּעָלִים:
- וְחִשֵּׁב עָלָיו לָרְצוּעוֹת וְלַסַּנְדָּלִין,
- כֵּיוָן שֶׁנָּתַן בּוֹ אֶת הָאִזְמֵל, טָהוֹר,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ פָּחוּת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים.
- רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר:
- אַף הָעוֹשֶׂה מִטְפַּחַת מִן הָעוֹר, טְמֵאָה;
- וּמִן הַכֶּסֶת, טְהוֹרָה:
- אַף הָעוֹשֶׂה מִטְפַּחַת מִן הָעוֹר, טְמֵאָה;
נוסח הרמב"ם
(א) סנדל עמקי, וכיס של שנצות -
- רבי יהודה אומר: אף קפיפה מצרית.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף סנדל הלדיקי כיוצא בהן.
- הרי אלו מיטמאין ומיטהרין שלא באומן.
- אמר רבי יוסי:
- והלוא כל הכלים מיטמאין ומיטהרין שלא באומן,
- אבל אלו, אף על פי מותרין - טמאין, שההדיוט יכול להחזירן.
- לא אמרו - אלא בקפיפה מצרית,
- שאף האומן אינו יכול להחזירה.
(ב) כיס של שנצות -
- שניטלו שנציו - טמא.
- נפשט - טהור.
- טלה עליו את המטלת מלמטן - טמא.
- כיס בתוך כיס -
- שנטמא אחד מהן במשקה - לא נטמא חברו.
- צרור המרגלית - טמא.
- צרור המעות -
- רבי אליעזר - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
(ג) כף לוקטי קוצים - טהורה.
- והזון, והבוכריאר - טמאין.
- השרוולים - טמאין.
- והפרקלימין - טהורין.
- וכל בית הצביעות - טהורות,
- חוץ משל קייצים - מפני שמקבלת את האוג.
- נקרעה -
- אם אינה מקבלת את רוב האוג - טהורה.
(ד) סנדל -
- שנפסקה אחת מאוזניו, ותיקנה - טמא מדרס.
- נפסקה שניה, ותיקנה - טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
- לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה,
- נפסק עקבו, ניטל חוטמו,
- או שנחלק לשנים - טהור.
- סוליים -
- שנפסק מכל מקום - טהור.
- מנעל שנפחת -
- אם אינו מקבל את רוב הרגל - טהור.
- מנעל שעל האימום -
- רבי אליעזר - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
[ה] *הערה 1: כל חמתות צרורות - טהורות,
- חוץ משל ערביים.
- רבי מאיר אומר:
- צרור שעה - טהורות,
- צרור עולם - טמאות.
- רבי יוסי אומר:
- כל חמתות צרורות - טהורות.
(ה) [ו] אלו עורות טמאין מדרס?
- עור שחישב עליו לשטיח,
- עור סקורטיה, עור קטבוליה,
- עור החמור, עור החמר,
- עור הכתן, עור הכתף,
- עור הרופא, עור העריסה,
- ועור הלב של קטן,
- עור הכר, ועור הכסת - מדרס.
- עור הסרוק, ועור הסורק -
- רבי אליעזר אומר: מדרס.
- וחכמים אומרין: טמא מת.
(ו) [ז] עב כסות, ותכריך כסות - מדרס.
- עב ארגמן, ותכריך ארגמן -
- בית שמאי אומרין: מדרס.
- ובית הלל אומרין: טמא מת.
- עור -
- שעשאו חיפוי לכלים - טהור,
- ולמשקלות - טמא.
- רבי יוסי - מטהר, משום אביו.
(ז) [ח] כל מקום שאין חסרון מלאכה - המחשבה מטמאתן,
- וכל מקום שיש חסרון מלאכה - אין המחשבה מטמאתן, אלא העוצבה.
(ח) [ט] עורות בעל הבית - המחשבה מטמאתן,
- של עבדן - אין המחשבה מטמאתן.
- של גנב - המחשבה מטמאתן,
- של גזלן - אין המחשבה מטמאתן.
- רבי שמעון אומר: חילוף הדברים,
- של גזלן - המחשבה מטמאתן,
- ושל גנב - אין המחשבה מטמאתן, מפני שלא נתייאשו הבעלים.
- רבי שמעון אומר: חילוף הדברים,
(ט) [י] עור שהוא טמא מדרס,
- וחשב עליו לרצועות ולסנדלין -
- כיון שנתן בו את האזמיל - טהר,
- דברי רבי יהודה.
- וחכמים אומרין: עד שימעטנו פחות מחמישה טפחים.
- כיון שנתן בו את האזמיל - טהר,
- וחשב עליו לרצועות ולסנדלין -
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
- אף העושה מטפחת מן העור - טמאה,
- ומן הכסתות - טהורה.
- אף העושה מטפחת מן העור - טמאה,
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כלים, פרק כ"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב