ביאור:משנה כלים פרק כ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

טומאת המדרס, והשואה בינה לבין טומאת מת

עריכה

חטיבה I: העיקר והטפילה לעניין טומאת מדרס

עריכה

(א) הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת, וְהַשַּׂקִים וְהַמַּרְצַפִּין שֶׁנִּפְחָתוּ,

הכרים והכסתות, גם אם נפחתו עדיין ראויים לשימוש, ולכן טמאים מדרס. אבל הכלים בהמשך המשנה אינם מיועדים לישיבה כשימוש עיקרי, ולכן אם בטל העיקר בטלה הטפלה. אבל ראו תוספתא י, א, שר' מאיר מטמא את החמת, וכן דעת ר' יהודה בעדיות ה, א.

הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.

הַקְּלוֹסְטֵר כלי למספוא אַרְבַּעַת קַבִּים, הַתָּרְמֵל חֲמֵשֶׁת קַבִּים, הַכְּרֵתִית סְאָה, הַחֵמֶת שֶׁלְּשִׁבְעַת קַבִּים.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הָרַבְצֵל כלי לבשמים וְהַמְּזָרָה כָל שֶׁהֵן - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.

וְכֻלָּן שֶׁנִּפְחָתוּ הקלוסטר מתחת לארבעה קבים וכו' - טְהוֹרִין,

מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר, וּבָטְלָה הַטְּפֵלָה.


(ב) חֲמַת חֲלִילִים - טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס.

עֲרֵבַת פִּסּוֹנוֹת, מיועדת לעשיית מלט בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מִדְרָס. וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: טְמֵא מֵת.

בערבה גדולה סדוקה אין אומרים "בטל העיקר ובטלה הטפלה", כי הישיבה עליה היא העיקר.

בכך החמיר מצבה לעניין טומאת מדרס מאשר בזמן שהיתה שלמה; שהרי עריבה גדולה שלמה אינה טמאה מדרס, ואפילו אם שכב הזב בתוכה היא טהורה, כיוון שאינה מיועדת לשכיבה, ראו תוספתא יא, א.

כלי נצרים חדשים אינם מקבלים טומאה אלא אם התחסמו (ראו לעיל טז, ב), ואילו המשומשים מקבלים טומאה למרות שנקרעו שוליהם וניתן לחסמם שוב.

עֲרֵבָה, מִשְּׁנֵי לֹג עַד תִּשְׁעַת קַבִּים שֶׁנִּסְדְּקָה - טְמֵאָה מִדְרָס.

הִנִּיחָהּ בַּגְּשָׁמִים, וְנִתְפְּחָה ונסתמו הסדקים - טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

בַּקָּדִים, וְנִסְדְּקָה - מְקַבֶּלֶת מִדְרָס.

זֶה חֹמֶר בְּשִׁירֵי כְלֵי עֵץ מִבִּתְחִלָּתָן.

וְחֹמֶר בִּכְלֵי נְצָרִין מִבִּתְחִלָּתָן – תְּחִלָּתָן, אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסְּמוּ.
נִתְחַסְּמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן - טְמֵאִין.


חטיבה II: חיבור בין כלי לכלי לענין טומאת מת ומדרס

עריכה

(ג) מַקֵּל שֶׁעֲשָׂאוֹ יָד לְקָרְדּוֹם - חִבּוּר לַטֻּמְאָה בְשָׁעַת מְלָאכָה.

המשנה מונה מקרים שבהם התוסף מחובר לכלי או אינו: המקל מחובר למעדר אם נטמאו כיחידה אחת. הדיאסטר מחובר לנול ומטמא אותו בשעת מלאכה, אבל אם חיברו פיזית לכלונס הנול, ואי אפשר להחליף אותו כשיגמרו החוטים – אינו מטמא את הנול. גם אם עשה דיאסטר בכלונס הנול עצמו – הדיאסטר מטמא רק בחלק המותקן עבורו ואינו מטמא את שאר הנול. וראו תוספתא יא, ב, שחולקת על המשנה וקובעת שחיבור הדיאסטר הוא גם שלא בשעת מלאכה.

גם כסא המותקן בקורת בית הבד ואינו מאפשר להרים אותה כאשר יושבים עליו - אינו חלק ממנה לעניין הטומאה.

המקל והדיאסטר טמאים טומאת מת, והכסא – מדרס.

הַדְּיַסְטֵר diōstēr: בסיס לפקעת חוטים - חִבּוּר לַטֻּמְאָה בְשָׁעַת מְלָאכָה.

קְבָעוֹ בִכְלוֹנָס keléontes: מוטות עומדים של הנול - טָמֵא, וְאֵינוּ חִבּוּר לוֹ.
עָשָׂה בוֹ דְּיַסְטֵר - אֵין טָמֵא אֶלָּא צָרְכוֹ.

כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בִכְלוֹנָס - טָמֵא, וְאֵינוּ חִבּוּר לוֹ.

עָשָׂה בוֹ כִסֵּא - אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹמוֹ.
קְבָעוֹ בְקוֹרַת בֵּית הַבַּד - טָמֵא, וְאֵינוּ חִבּוּר לָהּ.
עָשָׂה בְרֹאשָׁהּ כִּסֵּא - טְהוֹרָה,
מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ: "עֲמֹד, וְנַעֲשֶׂה אֶת מְלָאכְתֵּנוּ!"


(ד) עֲרֵבָה גְדוֹלָה שֶׁנִּפְחָתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים, הִתְקִינָהּ לִישִׁיבָה,

ערבה מחוררת שאינה מקבלת טומאה (ראו לעיל יז, א), ושגודלה מעל תשעה קבים (ראו לעיל משנה ב), לדעת חכמים אינה טמאה מדרס אלא אם הקטין אותה והתאים אותה לישיבה.

אבל כאבוס היא טמאה, אפילו אם נקבעה בקיר, כמו משטח של אופים – ראו לעיל טו, ב.

רְבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיְּקַצַּע.
עֲשָׂאָהּ אֵבוּס לַבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכּתֶל - טְמֵאָה.


(ה) כֹּפֶת קורת עץ לבניין שֶׁקְּבָעוֹ בַנִּדְבָּךְ,

הנדבך טהור כי הוא מחובר לקרקע, אבל אם הקורה אינה מותקנת כהלכה, ואינה מחוברת במסמר ובבניין מעליה – היא ניתנת לפירוק ולכן טמאה.

כך גם דין הגג וחלקיו. העריבה אינה מתמזגת בקיר כי יש לה תפקיד מיוחד. הכופת והמפץ מתמזגים בבניין בתנאי שחיבר אותם כהלכה.

וראו תוספתא יא, ב, בדין הכסא שנקבע בבניין, שאם לא נקבע לגמרי והוא מונח כדרך ישיבה עליו הוא טמא. וכן גם דין המפץ שהשתמש בו בבניין, בהלכה ג שם.

אבל בארון המצב מתהפך: החיבור מטמא את החלק הנספח לארון, ולכן דווקא חיבור כדרכו – מטמא, ואילו חיבור זמני אינו הופך את הקערה לחלק מהארון.

קְבָעוֹ וְלֹא בָנָה עָלָיו, בָּנָה עָלָיו וְלֹא קְבָעוֹ - טָמֵא.
קְבָעוֹ וּבָנָה עָלָיו - טָהוֹר.

מַפֵּץ סדין שהשתמש בו לבידוד הגג שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת,

קְבָעוֹ וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזֵיבָה, נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזֵיבָה וְלֹא קְבָעוֹ - טָמֵא.
קְבָעוֹ וְנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזֵיבָה - טָהוֹר.

קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בַּשִּׁדָּה, בַּתֵּבָה וּבַמִּגְדָּל, סוגי ארונות

כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ - טְמֵאָה; שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ - טְהוֹרָה.


חטיבה III: ביטול המדרס ע"י שינוי פיזי

עריכה

(ו) סָדִין שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וַעֲשָׂאוֹ וֵילָן - טָהַר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת.

ביטול טומאת המדרס אפשרית גם ע"י שינוי היעוד של הסדין: המשנה מתארת מחלוקת על רגע השינוי, וראו לעיל יד, ב.

מֵאֵמָתַי הִיא טַהֲרָתוֹ?
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּתָּבֵר. כשתופרים בו לולאות לוילון וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. כשקושרים אותו למקומו.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּקְבַּע. אפילו חיברו במסמרים ולא עשה בו לולאות כלל.


(ז) מַחְצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ - טְהוֹרָה.

המחצלת בדרך כלל כוללת קנים רק בשני קצותיה לרוחב, כי הקנים מפריעים לשכיבה עליה. חכמים מטמאים אותה מדרס אפילו אם עשה קנים לארכה, אלא אם אי אפשר כלל לשכב עליה כי הקנים מחוברים זה לזה באמצע המחצלת.

אם הקנים צפופים לרוחב המחצלת, ואינם משאירים ארבעה טפחים רווח – היא טהורה ממדרס.

אם המחצלת נקרעה לרוחבה, ויש בה רק קנה אחד – ר' יהודה מטהר, כי היא עומדת להתפרק.

אם הותרו ראשי המחצלת המחוברים לקנים – היא טהורה כי היא מפורקת.

אם המחצלת צרה, ורחבה פחות מששה טפחים – היא טהורה. המחצלות הטהורות השונות עשויות להציל את מה שמתחתן מטומאת אהל המת, אם הן סמוכות לקרקע - ראו תוספתא אהלות ח, ג.

גמר המלאכה של המחצלת הוא חיתוך הגומא המיותר, השוו לעיל טז, ב, וראו גם לעיל משנה ב.

סיום הפרק עוסק בסדינים ובמחצלות, בדומה לפתיחתו שבה עסקו בכרים ובכסתות.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיַּעֲשֶׂם כְּמִין כִי X.

עֲשָׂאָן לְרָחְבָּהּ, אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים - טְהוֹרָה.

נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ - רְבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר.

וְכֵן הַמַּתִּיר רָאשֵׁי הַמַּעֲדַנִּים הקשרים של הגומא לקנים - טְהוֹרָה.

נֶחְלְקָה לְאָרְכָּהּ, נִשְׁתַּיְּרוּ בָהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁהֵן שִׁשָּׁה טְפָחִים - טְמֵאָה.

מַחְצֶלֶת, מֵאֵמָתַי מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה? – מִשֶּׁתִּתְקַנֵּב, משעת חיתוך הגומא המיותר וְהִיא גְּמָר מְלַאכְתָּהּ.