קטגוריה:איכה א ט
טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את עניי כי הגדיל אויב
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יְהוָה אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־עׇנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
טֻמְאָתָ֣/הּ בְּ/שׁוּלֶ֗י/הָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔/הּ וַ/תֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑/הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔/י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום (כל הפרק)
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
פירוש הטעמים
כשהיא בתחלה – דם הנדות נראה בשוליה, לא פחדה לזכור שמא תראה ערותה בסוף. והיה מגולה ירדה למטה לא תראה. ראה ה'... כי הגדיל אויב לעשות או לדבר.
פירוש אחר: ותרד פלאים – כמו: "ותספוד", מענין: "וירדי אל ההרים", "נהי על המון מצרים", "והורידוהו". וכן: "אריד בשיחי". וכולם שני עקרים: ירד וריד.
רבי יוסף קרא
• לפירוש "רבי יוסף קרא" על כל הפרק •
ותרד פלאים – כמו (דברים כח נט): "והפלא ד' את מכותך".
ותרד פלאים – פתרונו: וירדה מגדולתה, וכל כך ירדה שכל מי שהיה שומע ירידתה היה תמיה ונפלה, כלומר שהיה אומר: דבר מופלא עשה הקב"ה שהורידה מגדולתה.
כי הגדיל אויב – כי הגדיל אויב לעשות.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:איכה א ט.
טומאתה בשוליה
(איכה א ט): "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ; וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ; 'רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי, כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב!'"
טומאת העוונות שלה היתה דבוקה בשולי בגדיה, היא הציגה אותם בגאווה ולא התביישה בהם; חטאה שוב ושוב, ולא זכרה מה קרה לה אחרי שחטאה בפעם הקודמת; לכן ירדה והתדרדרה במהירות מפליאה, ואף אחד לא ניחם אותה, כי הבינו שרק היא אחראית לירידתה; ובתחתית הירידה, היא נזכרה בה' וזעקה: "ראה, ה', כמה אני עניה ומושפלת, כי האויב הגדיל - מתגאה בפשעים שהוא מבצע כלפיי!"
דקויות
=== טומאתה בשוליה===
שוליים הם קצות הבגדים, כמו (שמות כח לג): "וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי... פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב".
בכמה פסוקים בתנ"ך נזכר "גילוי שוליים" כמשל לביזיון, כמו אישה שמרימים את שולי שמלתה כדי להשפיל אותה, (ירמיהו יג כב): "וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ 'מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה?' בְּרֹב עונך נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ, נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ"( פירוט ), (ירמיהו יג כו): "וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ, וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ", (נחום ג ה): "הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְגִלֵּיתִי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ, וְהַרְאֵיתִי גוֹיִם מַעְרֵךְ וּמַמְלָכוֹת קְלוֹנֵךְ".
אבל בפסוקנו יש משל אחר - הטומאה נמצאת בשולי-הבגדים. מה פירוש משל זה? כמה פירושים:
1. הטומאה היא דם הנידה של האישה, בהמשך לפסוק הקודם, שנאמר בו "על כן לנידה היתה": "דם נדותה ניכר בשולי בגדיה, כלומר: חטאותיה גלויין הרבה, עשאתן בגלוי" ( רש"י ) .
2. הטומאה היא זרע האיש. משל לאישה נואפת השוכבת עם איש זר על בגדיה, וזרעו נשאר על שולי הבגד.
בין כך ובין כך, הנמשל הוא שהיא לא התביישה בחטאיה: "חטאותיה גלויין הרבה, עשאתן בגלוי" ( רש"י ) . כמו איש המתגאה במשכב זכר, או אישה המתגאה ברומן עם איש נשוי; זו היתה האוירה בירושלים, ומכאן התחילה הירידה.
לא זכרה אחריתה, ותרד פלאים, אין מנחם לה
אחרית היא תקופה מאוחרת , עתידית. רש"י פירש לא זכרה אחריתה - "כשהיו חוטאין - לא נתנו לב מה תהיה אחריתם" ( רש"י ) - לא חשבו על העתיד. אבל זיכרון מתייחס לעבר. איך אפשר לזכור את העתיד? - אולי הכוונה, שהיא חטאה שוב ושוב (כמו בפסוק הקודם: "חטא חטאה ירושלים") , ובכל פעם נענשה על חטאיה, אבל בפעם הבאה שהתעורר בה הרצון לחטוא, היא לא זכרה אחריתה - לא זכרה מה קרה לה אחרי שחטאה בפעם הקודמת.
וכיוון שחזרה שוב ושוב על אותן טעויות, ותרד פלאים - היא ירדה והתדרדרה יותר ויותר, במהירות מפליאה, עד שגם היא עצמה התפלאה, איך הגיעה למצב כזה? וגם העמים האחרים שראו אותה התפלאו על כך: "ירידתם נפלאת פלאים הרבה, שהכל פליאים שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר" ( רש"י ) . אבל אין מנחם לה - אף אחד לא ניחם אותה - כי הבינו שהיא עצמה גרמה לה את רעתה בכך ש"לא זכרה אחריתה".
ראה ה' את עניי, כי הגדיל אויב
כאן, לראשונה מאז תחילת הספר, ירושלים מדברת בעצמה. כל אוהביה ורעיה עזבו אותה, כל מחמדיה נשדדו ונהרסו, כל כבודה ירד עד לתחתית - ואז היא נזכרת בה'. והיא זועקת אליו מתחתית הירידה: ראה, ה', את עניי - ראה לאיזה עוני והשפלה הגעתי!
הגדיל - הפועל נזכר כמה פעמים במשמעות של אדם או עם, אשר בדיבורו מגדיל את עצמו (מתגאה, מתייהר), ומחרף את הזולת ואת ה':
- (ירמיהו מח כו): "הַשְׁכִּירֻהוּ, כִּי עַל ה' הִגְדִּיל; וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ, וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא".
- (ירמיהו מח מב): "וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם, כִּי עַל ה' הִגְדִּיל".
- (יואל ב כ): "וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם... וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ, כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת".
- (תהלים לח יז): "כִּי אָמַרְתִּי 'פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי', בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ"
- (תהלים מא י): "גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, אוֹכֵל לַחְמִי, הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב"
- (תהלים נה יג): "כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא, לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ"
- (דניאל ח ד): "רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ, וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל"
- (דניאל ח ח): "וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד מְאֹד, וּכְעָצְמוֹ נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם"( פירוט )
- דניאל ח יא: "וְעַד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל, וּמִמֶּנּוּ הרים[הוּרַם] הַתָּמִיד וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ"
ירושלים בוכה ומתלוננת על כך שהאויב מגדיל - מתגאה במעשיו הרעים כלפיה. הוא לא רק עושה פיגועי שוד ורצח - הוא גם מפרסם אותם בגאווה בכל מקום.
ויש כאן מידה כנגד מידה: ירושלים התגאתה בחטאיה, ונענשה באויב המתגאה בפשעיו כלפיה.
הקבלות
1. השוליים נזכרו בתנ"ך עוד פעם אחת, בהקשר אחר לגמרי: שולי גלימתו של ה', כביכול, הממלאים את בית המקדש:
- (ישעיהו ו א): "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת ד' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל".
האם יש קשר בין הדברים?
2. הפועל הגדיל נזכר בתנ"ך כמה פעמים במשמעות חיובית, לדוגמה:
- תהלים קכו ב: " "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה," "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים" " ( פירוט ).
- (ישעיהו כח כט): "גַּם זֹאת מֵעִם ה' צְבָאוֹת יָצָאָה, הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה"
- (יואל ב כא): "אַל תִּירְאִי אֲדָמָה גִּילִי וּשְׂמָחִי, כִּי הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת"
האם יש קשר בין הדברים?
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2021-07-18.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "איכה א ט"
קטגוריה זו מכילה את 15 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 15 דפים.