בבא מציעא צג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הניחא למאן דאמר אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך שפיר אלא למאן דאמר איכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך מאי איכא למימר אלא אידי ואידי בשאין מעלה להן מזונות ובהא פליגי דמר סבר יכול ומר סבר אין יכול ורבי יוחנן דאמר יכול הרב שביק מתניתין ועביד כברייתא אלא דכולי עלמא משל שמים הוא אוכל ולא מצי קציץ ומאי קוצץ דאמר רבי הושעיא מזונות דכוותיה גבי בהמתו תבן נקוץ לה אלא בהא קמיפלגי דמר סבר משלו הוא אוכל ומר סבר משל שמים הוא אוכל:
מתני' בקוצץ אדם על ידי עצמו על ידי בנו ובתו הגדולים על ידי עבדו ושפחתו הגדולים על ידי אשתו מפני שיש בהן דעת גאבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת דהשוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו אם לא הודיען פודה ומאכילן הנתפרסו עגוליו נתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו אם לא הודיען מעשר ומאכילן ושומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה:
גמ' שומרי פירות אמר רב לא שנו אלא שומרי גנות ופרדסין אבל שומרי גיתות וערימות אוכלין מן התורה קסבר משמר כעושה מעשה דמי ושמואל אמר זלא שנו אלא שומרי גיתות וערימות אבל שומרי גנות ופרדסים אינן אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות מדינה קא סבר משמר לאו כעושה מעשה דמי מתיב רב אחא בר רב הונא חהמשמר את הפרה מטמא בגדים ואי אמרת משמר לאו כעושה מעשה דמי אמאי מטמא בגדים אמר רבה בר עולא טגזירה שמא יזיז בה אבר מתיב רב כהנא יהמשמר ארבע וחמש מקשאות הרי זה לא ימלא כריסו מאחד מהן אלא מכל אחד ואחד אוכל לפי חשבון ואי אמרת משמר לאו כעושה מעשה דמי אמאי אוכל אמר רב שימי בר אשי כבעקורין שנו עקורין והלא נגמרה מלאכתן למעשר שלא ניטל פיקס שלהם אמר רב אשי כוותיה דשמואל מסתברא דתנן ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש כו' מכלל דאיכא דלא קא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין מאי אינן אוכלין אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה היינו רישא אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה ומאי ניהו לעושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה וכל שכן שומרי גנות ופרדסות:
מתני' מארבעה שומרים הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר נשומר חנם נשבע על הכל סוהשואל משלם את הכל עונושא שכר פוהשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה:
גמ' מאן תנא ארבעה שומרים אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה רבי מאיר היא אמר ליה רבא לרב נחמן מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין אמר ליה הכי קאמינא לך מאן תנא שוכר כנושא שכר רבי מאיר היא והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה דתניא שוכר כיצד משלם ר' מאיר אומר כשומר חנם ר' יהודה אומר כשומר שכר רבה בר אבוה איפכא קתני אי הכי ארבעה שלשה נינהו אמר רב נחמן בר יצחק צד' שומרין ודיניהם שלשה ההוא רעיא דהוה קא רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריג חדא מינייהו ונפלת למיא אתא לקמיה דרבה ופטריה אמר מאי הו"ל למעבד
רש"י עריכה
הניחא וכו' - פלוגתא במסכת גיטין:
אלא אידי ואידי כשאין מעלה - דכולי עלמא משלו הוא אוכל ובהא פליגי וכו':
הכי גרסינן ולרבי יוחנן וכו' - ולא גרס אי הכי גדולים נמי דהא אמרן ידעי ומחלי:
משל שמים הוא אוכל - ואפילו מעלה מזונות לא מצי קייץ אקטנים:
ומאי קוצץ דר' אושעיא מזונות - שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה שלא יוכלו לאכול מן הענבים:
נקוץ לה - דהתניא לעיל רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו':
מר סבר - תנא דברייתא משלו הוא אוכל ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה ותנא דידן סבר משל שמים הוא אוכל ואפילו מעלה מזונות נמי לא מצי קייץ:
מתני' מהלכות מדינה - כבר נהגו כן:
גמ' לא שנו - דאין שומרין אוכלין מן התורה:
אלא שומרי גנות ופרדסין - דהוה ליה מחובר בשעה שאין גמר מלאכה הלכך מן התורה לא אכיל ואכיל מהלכות מדינה וכל שכן עושה במחובר כגון מנכש דאכיל ממנהג המדינה:
אבל שומרי גיתות וערימות - עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר אוכל אף מן התורה כדין עושה בתלוש:
ושמואל אמר לא שנו - דאכלי מיהת מהלכות מדינה אלא שומרי תלוש אבל שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא דמשמר לאו עושה מעשה הוא הלכך לא אכיל מדאורייתא:
המשמר פרה אדומה - משחיטתה ועד כינוס אפרה:
מטמא בגדים שעליו - דתנן (פרה פ"ד מ"ד) כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים:
גזירה שמא יזיז בה אבר - ורבנן הוא דגזרו על הטומאה ולאו מדאורייתא:
מקשאות - שגדילין בהן קישואין:
ארבע וחמש מקשאות - של חמשה אנשים:
אמאי אוכל - הא אמרת שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא אכלי אלא על כרחך כעושה מעשה דמי ואכלי מיהו מהלכות מדינה כי מתניתין מכלל דשומרי תלוש אפילו מדאורייתא נמי אכלי:
בעקורין שנו - עקורין משרשיהן עם קישואין שבהם להכי קרי ליה מקשאות ולא קרי ליה קישואין ומשום דשומרי תלוש הם אכלי מהלכות מדינה כי מתני':
בשלא ניטל פקס שלהן - ואמר מר לעיל בפרקין (דף פח:) דקישואין משיפקסו:
כשמואל מסתברא - דעושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה אפילו מהלכות מדינה לא אכיל וכ"ש שומרי מחובר דהוי שעה שאינה גמר מלאכה ולאו עושה מעשה הוא ומתניתין בשומר תלוש:
מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה - מדלא תנא אלו אוכלין סתמא ומאי נינהו או עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה או עושה בתלוש בשעה שנגמרה מלאכתו או דבר שאין גדולו מן הארץ:
אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין - וקתני הכי מאי אינן אוכלין אי נימא שאין אוכלין וכו':
אלא לאו שאינם אוכלין כלל - מהשתא על כרחך מן התורה דתני ברישא דאשמעינן דאיכא אחרינא דאכיל ולא מן התורה במשמר תלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר קאמר דכיון דאינו עושה מעשה לא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה דאילו במשמר במחובר ליכא לאוקמא דהא אפילו עושה מעשה ממש קתני סיפא דלא אכיל כלל בשעה שאינה גמר מלאכה וכ"ש משמר:
מתני' שומר חנם נשבע על הכל - על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב הוא נשבע שכך עלתה לו ופטור ולקמן בהשואל (דף צד:) יליף לכולה מתניתין מקראי:
על הכל - גניבה ואבידה ואונסין:
גמ' מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין - על כרחך ארבעה מיני שומרין אשכחן:
מאן תנא שוכר כשומר שכר דמי - דקתני מתניתין בתרוייהו פטורין מאונס ומשלמין גניבה ואבידה:
רבי מאיר היא - כדמפרש ואזיל: רבה בר אבוה תנא מתניתין שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם:
חיותא - בהמות:
שריג - החליקה:
תוספות עריכה
דכוותיה גבי בהמתו תבן לקוץ לה. ה"ה דהוה מצי למיפרך מבנו ובתו הקטנים אי נמי כיון דלאו בני מחילה נינהו לאו כל כמיניה לצערם כלל: אלא בהא קא מפלגי מר סבר משלו הוא אוכל ומר סבר משל שמים הוא אוכל. ולר' יוחנן אידי ואידי באין מעלה להן מזונות:
לא שנו אלא שומרי גנות ופרדסים. דאין אוכלין מן התורה משום דלאו גמר מלאכה הוא והא דאמרי' לעיל (דף פט.) המנכש בבצלים כו' וכן לעדר ולקשקש תחת הזיתים הרי זה לא יאכל היינו מן התורה אבל מהלכות מדינה אכיל:
אי הכי ארבעה שומרין שלשה הוו. האי. אי הכי אין בו אי אמרת בשלמא דמעיקרא נמי הוה מצי לאקשויי הכי וכן יש הרבה בגמרא.:
עין משפט ונר מצוה עריכה
צא א מיי' פ"ט מהל' עבדים הלכה ז', סמג עשין פב, טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף כ' וסעיף כא:
צב ב ג מיי' פי"ב מהל' שכירות הלכה י"ג, סמ"ג עשין צא, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף י"ז:
צג ד מיי' פי"ב מהל' שכירות הלכה ז':
צד ה מיי' פי"ב מהל' שכירות הלכה ו', סמ"ג עשין צא, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ה':
צה ו ז מיי' פי"ב מהל' שכירות הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ו':
צו ח ט מיי' פ"ה מהל' פרה אדומה הלכה א', סמג עשין רלב:
צז י כ מיי' פי"ב מהל' שכירות הלכה י"א, סמ"ג עשין צא, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ח':
צח ל מיי' פי"ב מהל' שכירות הלכה ב', ועי' בהשגות ובמגיד משנה, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ב':
צט מ נ מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה א' והלכה ב, ומיי' פ"ד מהל' שאלה ופקדון הלכה א', סמ"ג עשין פט, טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"א סעיף א':
ק ס מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה ב', ומיי' פ"א מהל' שאלה ופקדון הלכה א', סמ"ג עשין פט, טור ושו"ע חו"מ סי' ש"מ סעיף א':
קא ע מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה ב', סמ"ג עשין פט, טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ג סעיף ב' וסעיף ג:
קב פ מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה ב', סמ"ג עשין פט, טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ז סעיף א':
קג צ מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה א', ומיי' פ"ב מהל' שכירות הלכה א':
ראשונים נוספים
חידושי הרמב"ן
הא דתנן ארבעה שומרין הן וכו' נושא שכר והשוכר משלמין את הגנבה ואת האבדה. אפי' נעל בפניה כראוי ואפי' הטמינן מאה אמה תחת הקרקע כל זמן שהניח פקדון ואינו יושב אצלו ומשמרו וכדמוכח בגמ' ומיהו לרבה פטור אם הניחו בשעה שדרך בני אדם ליכנס לעירו כלומר רועי בהמות בחנם או שלהם אבל אם הניחם בשעה שאין דרך בני אדם אע"פ שהטמין הפקדון בקרקע או הקיפו חומה של ברזל ונגב או אבד אף רבה מודה שהוא חייב, וכבר פירשתיה בפ' המפקיד (בבא מציעא מ"ב ע"א):
חידושי הרשב"א
ושמואל אמר לא שנו אלא שומרי גתות: וא"ת כיון שמשמר לאו כעושה מעשה, מאי שנא גתות דאוכל ומאי שנא גנות דאינו אוכל. י"ל גתות וערמות שנו שאם עושה ממש בהם שלא בשעת גמר מלאכה אוכל מן התורה, תקנו לאכול במשמר, אבל שומרי גנות שאפילו עושה מעשה שלא בשעת גמר מלאכה כעודר ומקשקש תחת התאנים אינו אוכל מן התורה, במשמר לא תקנו כלל, ולא אפילו בעודר ממש וכדדייקא מתניתין כדאמרינן בסמוך. (שיטמ"ק).
תוספות רי"ד
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/בבא מציעא (עריכה)
אלו אוכלין מהלכות מדינה פירש המורה מנהג שנהגו הם. ואינו נראה לי דמאי דתנן מקום שנהגו לזון יזון הוי אפילו לא השכיר פועלין אלא לעדור בשדהו שאין שם שום פירות מעלה להן מזונות מביתו והיכי אמרי' דהעושה במחובר לקרקע בשעה שאינה גמר מלאכה אפילו מהלכות הדינה לא אכלי. אם נהגו ליתן מזונות לכל פועל אמאי לא אכלי. ונ"ל שה' מדינה הם דברי סופרים שהטילו על בני המדינה שיאכילו הפועלין מן הפירות שהן עסוקין בהן ואע"ג דמאורייתא לא אכלי אכלי מדרבנן. אבל מזונות שמעלה להן מביתו כל פועלין אוכלין במקום שנהגו ואין לחלק בהן כלל:
שיטה מקובצת
מתניתין. ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים: כלומר העבדים כנענים או שטבלו לשם עבדות דשייכי במצות או אפילו כנענים ממש דהא תנא דמתניתין סבירא ליה דמשל שמים הוא אוכל ואף על גב דיכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך הכא התורה זכתה לו אפילו לעבד הכנעני לגמרי וכיון דקטנים הם לא מחלי. ה"ר יהונתן ז"ל.
גמרא: וערמות אוכלין מן התורה: פירוש שהרי מלאכתן בתלוש קודם גמר מלאכה למעשר. והא דלא נקטה בשומרי פירות גנות בצורים כדנקט רישא גנות ופרדסים. אורחא דמילתא נקט דבגתות וערמות נותנין שומרים דאלו באידך לא צריך שומרים שהבוצרים שומרים אותם. הריטב"א.
ושמואל אמר לא שנו אלא שומרי גתות: ואם תאמר כיון שמשמר לאו כעושה מעשה מאי שנא גתות דאוכל ומאי שנא גנות דאינו אוכל יש לומר גתות וערמות שנו שאם עושה ממש בהם שלא בשעת גמר מלאכה אוכל מן התורה תקנו לאכול במשמר אבל שומרי גנות שאפילו עושה מעשה שלא בשעת גמר מלאכה כעודר ומקשקש תחת התאנים אינו אוכל מן התורה במשמר לא תקנו כלל ולא אפילו בעודר ממש וכדדייקא מתניתין כדאמרינן בסמוך. הרשב"א.
קסבר משמר לאו כעושה מעשה דמי: ואף על פי שהוא משלהן וכו'. פירוש מדאוקי הלכות מדינה כמשמר בתלוש אבל ממאי דקאמר שומרי גנות ופרדסים לאו מהאי טעמא נחית להו וכדלקמן אלא כיון דמחובר הוא אפילו עושה ואפילו מהלכות מדינה לא אכלי כההיא דמתניתין דמייתי רב אשי לסייעתיה. והוא הדין דהוה מצי למימר אבל גנות ופרדסים אפילו עושה בהן מלאכה לא אכיל אפילו מהלכות מדינה דהוי רבותא טפי אלא דלפרושי שומרי דמתניתין קא אתי ולמסבר פירושא דרב. שיטה.
אמר רבא כוותיה דשמואל מסתבר וכו': מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה ומאי נינהו עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה לדעת רב. אימא סיפא ואלו שאינם אוכלים העושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה מאי אינן אוכלין אילימא שאינן אוכלים מן התורה אבל מהלכות מדינה אוכלין מרישא שמעינן מינה דמדאורייתא בשעת גמר מלאכה בעינן ולדוקיא נמי אינה צריכה דכולה מילתא נמי מרישא שמעינן לה דמדרבנן אוכלין אלא שמע מינה דאינן אוכלין כלל קאמר וכל שכן שומר במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה. וכי תימא מן התורה דקתני ברישא מאי ממעט אמציעתא קאי ובתלוש מן הקרקע בדבר שלא נגמרה מלאכתו והכי קאמר זה אוכל מן התורה מפני שעושה מעשה אבל שומר אינו אוכל מן התורה אלא מהלכות מדינה דהיינו שומרי גתות וערמות.
ואני תמה מה ראו חכמים לומר בשומרי גתות וערמות אוכל ואף על פי שאינו עושה מעשה ולא אמרו בעושה מעשה בשעה שאינה גמר מלאכה לא יאכל כלל. ואיכא למימר משום דשומר פעמים שהוא צריך לעשות בהם מעשה. ואי קשיא לך לשמואל למה ליה למימר לא שנו אלא גתות וערמות דהיינו תלוש לימא נמי בגנות ובפרדסים ובשעת גמר מלאכה שהעושה אוכל מן התורה והשומר אוכל מהלכות מדינה. ולאו מילתא היא דמחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה מאי קא עביד התם והלא הבוצרים והקוצרים שם הם ואם תאמר שומרי המשואות והעמרים שלא יגנבו מהן הבוצרים והקוצרים
הנה הוא כשומר גתות וערמות שהן בתלוש. הראב"ד ז"ל.
מתניתין: שומר חנם נשבע על הכל: פירש רש"י ז"ל על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב הוא נשבע שכך היה ופטור עד כאן. כלומר לאפוקי פשיעה שהוא חייב בה. הריטב"א.
גמרא: ההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריג חדא מינייהו ונפיל למיא כמו ישתרגו נשתרגו רגליה זה בזה ונפלה. אתא לקמיה דרבה ופטריה מאי הוה ליה למעבד הא נטר כדרך דמנטרי אינשי וכי יאחזנה בזנבה וילך. הראב"ד ז"ל.
ההוא רעיא וכו'. וסתם רועה שומר שכר וכדמוכח לקמן בשמעתין והיינו דפליג בה אביי. אתא לקמיה דרבה פטריה. פירוש דכיון דעבד כדעבדי אינשי. ואם תאמר ולרבא ליכא חומרא בשמירת שכר טפי משומר חנם והא היכי אפשר. יש לומר דחמיר היכא דעל וגני בעידנא דלא עיילי וגנו אינשי דאלו שומר חנם פטור כשנעל בפביה כראוי ושומר שכר חייב אף על פי שהקיפו חומה של ברזל כדברי הירושלמי שכתבנו בפרק המפקיד והכין רהטא שמעתא. הריטב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה