ביאור:תוספתא/יבמות/י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת יבמות פרק עשירי

הכהונה והחירשות

(א)

בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת בתרומה

מת והניחה לפני יבם, ויבם אותה אפילו חרש - אוכלת

היבום הוא בתוקף, יותר מנישואי חירש. מדובר על יבום בפועל, ולא על שומרת יבם – ראו משנה ז, ד.
אם גם האירוסין היו לחירש, הקשר שלה לחירש הוא בספק, ולכן היבום מזכה אותה באכילת תרומה רק לאח פיקח, או אם נולד לה בן מהכהן החרש או מהיבם החירש, ראו לעיל ט, ז.

יפה כח היבם להאכיל מכח הבעל
בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרשה - אינה אוכלת בתרומה
מת והניחה לפני יבם, אפילו חרש - אוכלת
יפה כח היבם להאכיל מכח הבעל
בת ישראל פקחת שנשאת לכהן חרש - אין אוכלת
מת והניחה לפני יבם פקח והוא יבם אותה - אוכלת
חרש - אינה אוכלת בתרומה, עד שתכנס לחופה לשם נשואין ותבעל לשם אישות
בת ישראל חרשת שנשאת לכהן פקח - אין אוכלת בתרומה
מת והניחה לפני פקח - אין אוכלת

פצוע דכא, כרות שפכה סריס ואיילונית

בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ונכנסה לחופה לשם נשואין

פצוע דכא מזכה את אשתו באכילת התרומה אם לא בא עליה, ראו משנה ח, א.
בדומה לכך חללה אינה אוכלת בתרומה, אבל אם לא בא עליה – אוכלת, וראו משנה ו, ג.

ולא הספיק לבועלה עד שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה
ה"ז אוכלת בתרומה, הואיל ובאת לכלל היתר אפילו שעה אחת
עודה ארוסה ונעשה פצוע דכא וכרות שפכה - ה"ז אינה אוכלת
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, שנכנסה לחופה לשם נשואין
ולא הספיק לבועלה עד שמת - כשרה לכהונה וכשרה לאכול בתרומה
בא עליה - פסלה מן הכהונה, ופסלה מלאכול בתרומה.

(ב)
טומטום כהן אין אוכל בתרומה; אשתו ועבדיו - אוכלין

ראו משנה ח, ו.
לעניין המשוך ראו תוספתא שבת טז ו.
מי שחציו עבד – ראו ספרא אמור פרשה ה ג.

משוך ומי שנולד כשהוא מהול - הרי אלו אוכלין בתרומה.
אנדרוגינוס אוכל בתרומה, אבל לא בקדשים
טומטום אינו אוכל, לא בתרומה ולא בקדשים
מי שחציו עבד וחציו בן חורין - אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים
אר"א: שמעתי באנדרוגינוס, שחייבין על משכבו סקילה כזכר
בד"א? בזמן שבא עליו דרך הזכרות. לא בא עליו דרך הזכרות - פטור.

(ג)
איזה הוא פצוע דכא? כל שנפצעו הבצים שלו: שנימוקו שניקבו ושחיסרו

ראו משנה ח, ב.
לדברי ר' ישמעאל ראו ספרי דברים רמז.
לפי משנה ב, ג, האשה חולצת ואינה מתיבמת, אבל לפי עדות ר' יהושע בן בתירא במשנה ח, ד – היא מתיבמת.

א"ר ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה: שמעתי בכרם ביבנה
מי שאין לו אלא ביצה אחת - זהו סריס חמה
א"ר יוסי: מעשה באחד בכפר מנדון, כהן שעלה לראש זית ונפל, ונפצעו אחת מביציו
ובא ובעל את אשתו ומת
ובאו ושאלו את ר' יוחנן בן נורי: אשתו מה היא שתתיבם?
אמר להן: עד שאתם שואלין אותי מה היא שתתיבם, שאלוני מהו שתאכל בתרומה
שנפסלה מן הכהונה ופסולה מלאכול בתרומה.

(ד)
איזהו כרות שפכה? כל שנכרת הגיד מן העטרה ולפנים

לעניין כרות שפכה ראו משנה ח, ב. הברייתא מפרשת את המום כמום שאינו מאפשר לו להוליד.
לדברי ר' יהודה ראו ספרא אמור פרק ז.

אם נשתייר מן עטרה לפנים, אפי' כחוט השערה, סמוך לראש ומקיף את כולה - כשר
ניקב מלמטה – פסול, מפני שהוא שופך
נסתם – כשר, מפני שהוא מוליד, וזהו פסול שחוזר להכשירו
מעוך וכתות נתוק וכרות - כולם בביצים, דברי ר' יהודה
ר"א בן יעקב אומר: כולם בגיד
ר' יוסי אומר: מעוך וכתות - בביצים, נתוק וכרות - בגיד.

(ה)
איזה הוא סריס חמה? כל ששהה עשרים שנה, ולא הביא שתי שערות

ראו משנה ח, ד-ה. לפי פשט הברייתא אם אין לו שתי שערות בגיל 20 – הוא סריס חמה, אפילו אם אין לו אחד משאר הסימנים, והם הובאו כסימנים נוספים שאינם מחייבים.
מדובר בחוסר בטסטוסטרון.

אע"פ שהביא לאחר מכאן - הרי הוא כסריס לכל דבר
אלו הן סימניו: כל שאין לו זקן ובשרו מחליק
רשב"ג אומר משום ר"י בן יאיר: כל שאין מימי רגליו מעלין רתיחות
ויש אומרים: כל שאין מימי רגליו מחמיצים. וי"א: כל שש"ז דוחה. וי"א: כל שאינו עושה כיפה.
אחרים אומרים: כל שטובל בצונן בימות הגשמים, ואין בשרו מעלה הבל
רשב"א אומר: כל שקולו לקוי, ואין ניכר בין איש לאשה.

(ו)

איזו היא איילונית? כל ששהתה עשרים שנה, ולא הביאה שתי שערות

אע"פ שהביאה לאחר מכאן - הרי היא כאיילונית לכל דבר

ראו משנה ח, ה, ובהלכה ה לעיל.

אלו הן סימניה: כל שאין לה דדין, ושערה לקוי, ומקשה בשעת בעילה
רשב"ג אומר: כל שאין לה שפולי מעים כנשים
רשב"א אומר: כל שקולה עבה, ואין ניכרת בין אשה בין איש.