פתיחת התפריט הראשי

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו



זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: זוכה לברכות הללו שנאמר (ישעיהו מח יח) "לוּא הִקְשַׁבְתָּ[1] לְמִצְו‍ֹתָי[2] וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ [כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי].


תניא: אבא בנימין אומר: אלמלי נתנה רשות לעין לראות [3] - אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין כאשר תראה את כל השדים שמסביבנו.

אמר אביי: אינהו נפישי מינן הם רבים מאיתנו, וקיימי עלן ונמצאים סביבנו כי כסלא לאוגיא כמו חפירה עגולה מסביב לשתיל [4].

אמר רב הונא: כל חד וחד מינן מאיתנו - אלפא משמאליה אלף מזיקין נמצאים לשמאלו ורבבתא מימיניה.

אמר רבא:

האי דוחקא דהוי בכלה [5] - מנייהו הוי מהם, מהשדים, תחושת הדוחק;
הני ברכי דשלהי [6] – מנייהו;
הני מאני דרבנן דבלו [7] - מחופיא דידהו הני [8];
כרעי דמנקפן הרגליים שנפצעות ללא סיבת נראית לעין ?? – מנייהו.

האי מאן דבעי למידע להו לדעת אותם, להכיר שהם קיימים - לייתי קיטמא שיביא אפר נהילא מנופה בנפה, דק ביותר ונהדר אפורייה סביב למטתו ובצפרא חזי כי כרעי דתרנגולא עקבות כמו של רגלי תרנגולת;

האי מאן דבעי למחזינהו לראות אותם - ליתי שלייתא דשונרתא [9] אוכמתא בת אוכמתא שחורה בת שחורה, בוכרתא [10] בת בוכרתא[11], ולקליה בנורא וישרוף אותה באש ולשחקיה ויטחן את האפר ולימלי עיניה מניה[12] וחזי להו. ולשדייה ולאחר מכן יכניס את האפר בגובתא דפרזלא [13] ולחתמיה ויאטום את צינור הצינור [14] בגושפנקא דפרזלא [15] דילמא גנבי מניה כדי שלא יגנבו ממנו, ולחתום פומיה ויסגור את פיו כי היכי דלא ליתזק.

רב ביבי בר אביי עבד הכי, חזא ואתזק; בעו ביקשו (היתפללו לה') רבנן רחמי עליה ואתסי והתרפא.


תניא: אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר (מלכים א ח כח) "[וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְהוָה אֱלֹהָי] לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה [אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם]" - במקום רנה [16] - שם תהא תפלה.


אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: 'מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת? - שנאמר (תהלים פב א) "[מִזְמוֹר לְאָסָף] אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל [בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט]" [17];

10. ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם? - שנאמר 'אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל' [18];

3. ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם? - שנאמר 'בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט' [19];

2. ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם? - שנאמר (מלאכי ג טז) "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה" [20] [וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ"].

מאי 'וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ'?
אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

1. ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו? - שנאמר (שמות כ כב) ["מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ] בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי [21] אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ [22]".


וכי מאחר דאפילו חד, תרי מבעיא האם יש צורך בלימוד לגבי שניים?

תרי מכתבן מלייהו נכתבים דבריהם בספר הזכרונות [23], חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות.

וכי מאחר דאפילו תרי, תלתא מבעיא?

מהו דתימא היית יכול לאמר 'דינא ישיבת דיינים למשפט - שלמא בעלמא הוא זהו דבר המביא שלום בעולם, יש לזה צורך גשמי, ולא אתיא שכינה ולכן אין צורך במעורבות של ה'' - קא משמע לן בא להשמיע לנו, ללמד אותנו

להרחבה ראה כאן
דדינא נמי היינו תורה.

וכי מאחר דאפילו תלתא, עשרה מבעיא?

עשרה - קדמה שכינה ואתיא [24], תלתא - עד דיתבי [25].



אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק הגמרא מביאה בדרך אגב מימרא נוספת (ובהמשך עוד אחת) שאמר רבין בן רב אדא בשם רבי יצחק: 'מנין שהקב"ה מניח תפילין?

שנאמר (ישעיהו סב ח) "נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ":
- 'בִּימִינוֹ' - זו תורה, שנאמר (דברים לג ב) "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ";
- 'וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ' - אלו תפילין, שנאמר (תהלים כט יא) "יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן".
ומנין שהתפילין - עוז הם לישראל?
דכתיב (דברים כח י) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ", ותניא: 'רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש'.


אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא של אדון העולם, מה כתיב בהו? [26]

אמר ליה: (שמואל ב ז כג) "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ [אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו]";
ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל?
אִין כן, ה' משתבח בכך שהוא משבח את עמו, דכתיב (דברים כו יז) "אֶת יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם [לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ]" [27] וכתיב (דברים כו יח) "וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם [לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְו‍ֹתָיו]"; אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם - ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דברים ו ד) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד", ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ".
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: תינח בחד ביתא תשובה זאת משיבה רק לגבי אחד מבתי התפילין, בשאר בתי מאי [28]?
אמר ליה:
1. (דברים ד ז) "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל [אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו]"
2. (דברים ד ח) "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל [אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם]"
3. (דברים לג כט) "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל [מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ]"
4. (דברים ד לד) "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים [לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ]"
5. (דברים כו יט) "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן [עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר]".
אי הכי נפישי להו טובי בתי מרובים להם בתים מיותרים (הרי יש רק ארבע פרשיות בתפילין)??
אלא
1. 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל' 'וּמִי גּוֹי גָּדוֹל' דדמיין להדדי ששני הפסוקים דומים אחד לשני - בחד ביתא,
2. 'אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל' 'וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל' בחד ביתא,
3. 'אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים' בחד ביתא,
4. 'וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן' בחד ביתא,
עמוד ב
וכולהו כתיבי באדרעיה [29].


אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: 'כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד - הקב"ה משאיל בו שואל עליו[30], שנאמר (ישעיהו נ י) "מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה [31] שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ [יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו]" [32]; אם לדבר מצוה הלך - נוגה לו, ואם לדבר הרשות לעסוק במלאכה כדי להרוויח כסף הלך - אין נוגה לו;

"יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה" מאי טעמא למה זה נכתב בפסוק? כיצד העובדה שלא הגיע לבית הכנסת קשורה לחוסר אמונה??
משום דהוה ליה לבטוח בשם ה' היה עליו לבטוח בה' שיספק את צרכיו, והוא לא צריך ללכת לעבוד לפרנסתו על חשבון התפילה ולא בטח.


אמר רבי יוחנן: בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה - מיד הוא כועס, שנאמר (ישעיהו נ ב) "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה?" [33].


אמר באותו עניין של חשיבות הקביעות בתפילה (ולהלן יובאו מימרות נוספות של רבי חלבו בשם רב הונא) רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו - אלהי אברהם [34] בעזרו [35], וכשמת אומרים לו "אי עניו איזה עניו הוא היה!", "אי חסיד", "מתלמידיו של אברהם אבינו".

ואברהם אבינו - מנא לן דקבע מקום?
דכתיב (בראשית יט כז) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם [אֶת פְּנֵי יְהוָה]", ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קו ל) "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל [וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה]".


אמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה יצעד בצעדים גדולים ומהירים, כי נראה מכך שהשהות בבית הכנסת לא היתה נעימה לו והוא רוצה "לברוח" משם [36].

אמר אביי: לא אמרן אלא למיפק לצאת מבית הכנסת, אבל למיעל להכנס - מצוה למרהט לרוץ, שנאמר (הושע ו ג) "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְהוָה[37]".

אמר רבי זירא: מריש בהתחלה, כי הוה חזינא כשראיתי להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא [38] - אמינא "קא מחליין רבנן שבתא [39]"! כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: 'לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר (הושע יא י) "אַחֲרֵי יְהוָה יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג [כִּי הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם]" - אנא נמי רהיטנא גם כן רצתי!

  • אמר רבי זירא: אגרא דפרקא – רהטא [40].
  • אמר אביי: אגרא דכלה [41]דוחקא על המאמץ שיש לכם בגלל הדוחק השורר במקום.
  • אמר רבא: אגרא דשמעתא – סברא [42].
  • אמר רב פפא: אגרא דבי טמיא על השהות בבית המת, בניחום האבלים – שתיקותא.
  • אמר מר זוטרא: אגרא דתעניתא – צדקתא [43].
  • אמר רב ששת: אגרא דהספדא של מי שנושא הספד על מת – דלויי [44].
  • אמר רב אשי: אגרא דבי הלולי ההילולה בשמחת חתן – מילי [45].


אמר רב הונא: כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר (תהלים יב ט) "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן [כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם]";

אמר גם כאן אביי מצמצם דבר שאמר רב הונא אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא מסב פניו לכיוון בית הכנסת, אבל מהדר אפיה לבי כנישתא - לית לן בה אין לנו טענה כלפיו.[46]

ההוא גברא דקא מצלי שהתפלל אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא; חלף אליהו עבר לידו אליהו הנביא, חזייה ראה אותו אידמי ליה כטייעא התגלה לו אליהו כסוחר [47], אמר ליה אליהו אמר לאותו איש: כדו בר [48] קיימת קמי מרך העמדת לפני אדונך? שלף ספסרא וקטליה אליהו שלף חרב והרג אותו.


אמר ליה ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב ביבי ויש שאומרים שהיה זה רב ביבי שאמר לרב נחמן בר יצחק: מאי [49] "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם"?

אמר ליה: אלו דברים שעומדים ברומו של עולם [50] ובני אדם מזלזלין בהן.
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: כיון שנצטרך אדם לבריות כאשר אדם צריך עזרה מאחרים, והוא הופך עצמו למזולזל בעיניהם, "זולות לבני אדם" [51] - פניו משתנות ככרום, שנאמר "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם".
מאי 'כרום'?
כי אתא רב דימי, אמר: עוף אחד יש בכרכי הים, ו'כרום' שמו, וכיון שחמה זורחת - מתהפך לכמה גוונין.

רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרוייהו: כאילו אדם שנצטרך לבריות נדון מרגיש כאילו הוא נענש בשני דינים: אש ומים, שנאמר (תהלים סו יב) "הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם [וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה]" [52].


ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר (מלכים א יח לו) "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר [יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה] עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי [וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית]": "ענני" שתרד אש מן השמים, ו"ענני" שלא יאמרו מעשה כשפים הם.

רבי יוחנן אמר: אף בתפלת ערבית, שנאמר (תהלים קמא ב) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב".

רב נחמן בר יצחק אמר: אף תפלת שחרית, שנאמר (תהלים ה ד) "יְהוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה".


ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו - עובר בחמשה קולות [53], שנאמר (ירמיהו לג יא) "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת [כִּי טוֹב יְהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהוָה]".

ואם משמחו - מה שכרו?
אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר (שמות יט טז): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת מיעוט רבים שנים - מילה זאת נחשבת לשתי קולות וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר [חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה]... וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר [הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, מֹשֶׁה יְדַבֵּר] וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל."
איני האם כן? והרי מוזכרים עוד קולות במתן תורה?! והא כתיב (שמות כ יד) "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת [וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק]"!?
אותן קולות דקודם מתן תורה הוו [54].


רבי אבהו אמר: כאילו הקריב תודה, שנאמר "מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה" [55].
רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר "כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהוָה" [56].


ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים - דבריו נשמעין, שנאמר (קהלת יב יג) "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא [וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם]";

מאי 'כי זה כל האדם'?
אמר רבי אלעזר: אמר הקב"ה: כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה [57].
רבי אבא בר כהנא אמר: שקול זה כנגד כל העולם כולו;
רבי שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה רבי שמעון בן זומא אומר: כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות להיות לחברה [58] לזה.


ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום - יקדים לו שלום, שנאמר (תהלים לד טו) "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ"; ואם נתן לו ולא החזיר - נקרא גזלן, שנאמר (ישעיהו ג יד) "וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם". [59]

הערותעריכה

  1. ^ לשון המתנה היא
  2. ^ בשביל מצותי אשר צויתי לגמול חסד
  3. ^ כל השדים העומדים לפניו
  4. ^ כשורת חפירה המקפת האוגיא שעושין תחת הגפנים, כמו ששנינו (מועד קטן פ"א מ"א; דף ב) אין עושין אוגיות לגפנים לאסוף שם מים להשקות הגפן; 'כסלא' הוא תלם של מענה המקפת סביב סביב את תל האוגיא, והגפן נטוע בתל; ובריש נדרים (דף ו:) הדין אוגיא להוי פאה
  5. ^ פעמים שבני אדם יושבים רווחים ביום השבת שבאין לשמוע דרשה ודומה להם כיושבים דחוקים
  6. ^ ברכים עייפים
  7. ^ בגדי התלמידים שבלים מהר והם אינם בני מלאכה שיבלו בגדיהם
  8. ^ באין המזיקים ויושבין אצלם ומתחככים בהם; 'חופיא' לשון חופף ומפספס (שבת דף נ:) פריי"ר [חיכוך] בלע"ז
  9. ^ שליית הולד של חתול נקבה
  10. ^ הבכורה לאמה
  11. ^ ואף אמה היתה בכורה
  12. ^ ישים ממנה מעט בעיניו; כל לשון נתינה בעין קורהו בלשון גמרא לשון 'מלוי' לפי שבדבר מועט הוא מלא
  13. ^ קנה חלול של ברזל
  14. ^ לקנה
  15. ^ בחותם של ברזל: דבמידי כיוון שבדבר דצייר וחתים שצרור וחתום לית להו רשותא אין לשדים רשות, יכולת, כדאמרינן ב'כל הבשר' בשחיטת חולין (דף קה,ב)
  16. ^ בבית הכנסת ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב
  17. ^ בַּעֲדַת אֵל = בבית מועד שלו
  18. ^ עדה קרויה בעשרה, שנאמר "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת" (במדבר יד כז) - יצאו כלב ויהושע המרגלים היו 12 ובלי יהושע וכלב (שלא היו רעים), נשארו 10
  19. ^ ואין בית דין קרוים 'אֱלֹהִים' אלא בשלשה [בפרק קמא דסנהדרין (דף ג,ב)
  20. ^ ממתין להם שם
  21. ^ אשר יזכר שמי על מצותי ודברי
  22. ^ אָבוֹא אֵלֶיךָ לשון יחיד הוא
  23. ^ כדכתיב "וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו" (סיפא דקרא מלאכי ג טז)
  24. ^ קודם שיהיו כל העשרה: "נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" מעיקרא משמע מהמילה ניצב משתמע שהוא היה שם עוד לפני שהם באו
  25. ^ כדכתיב "יִשְׁפֹּט" - בשעת המשפט
  26. ^ בשלמא בתפילין דידן שלנו כתיב "שמע" (דברים ו ד-ט) "והיה אם שמוע" (דברים יא יג-כא) "קדש לי כל בכור" (שמות יג, ב-י) "והיה כי יביאך" (שמות יג יא-טז): פרשיות שנצטוו בהם לשום זכרון מצותיו של הקב"ה - אות וזכרון להם לישראל, אלא בדידיה בשלו, בתפילין של ה' מאי כתיב בהו?
  27. ^ האמרת - לשון חשיבות ושבח, כמו "יתאמרו כל פועלי און" (תהלים צד ד) = ישתבחו
  28. ^ שהרי ארבעה בתים הם
  29. ^ כל הכתובים הללו כתובים בזרוע, בבית אחד; שאותן של יד אינן אלא בית אחד, כדאמרינן במנחות (דף לד:) וכל הפרשיות כתובות בו
  30. ^ מה טיבו של פלוני? למה לא בא?
  31. ^ שהיה רגיל לבא אליו
  32. ^ "אשר הלך חשכים ואין נוגה לו" - אשר עתה הלך למקום חשך אשר ימנע עצמו מלהשכים לפתחי
  33. ^ "ואין עונה" - שיעור שיוכלו לענות דבר קדושה
  34. ^ שקבע מקום לתפלתו
  35. ^ כדרך שהיה עוזר לאברהם
  36. ^ לפי שמראה בעצמו שעכוב בית הכנסת דומה עליו כמשוי
  37. ^ נרדפה לשון מרוצה, משמע שהרודף רץ
  38. ^ לשמוע הדרשה
  39. ^ דאמר מר (שבת קיג:): אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת, שנאמר "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ" (ישעיהו נח יג)
  40. ^ עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם - היא שכר המרוּצָה, שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן, שיקבלו שכר למוד
  41. ^ שבת שלפני הרגל אחד משלושת הרגלים שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל
  42. ^ שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר
  43. ^ שנותנין צדקה לערב לפרנסת העניים שהתענו היום
  44. ^ להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים
  45. ^ לשמח החתן בדברים
  46. ^ כל פתחי בית הכנסת היו במזרח, והכי תניא בתוספתא דמגילה (פרק ג מ"יג) מעין ?? מקדש ומשכן בית המקדש והמשכן שהיה במדבר פניהם למערב ואחוריהם למזרח, והמתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת - נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו; והא דרב הונא מוקי מעמיד לה לאביי בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא.
  47. ^ גירסת רש"י :חלף ההוא טייעא: סוחר ערבי
  48. ^ כדו = שתי, בר = רשות, כי האי דאמרינן בסוכה (מה:) הא דעיילי בבר
  49. ^ סיפיה דקרא דלעיל
  50. ^ כגון תפלה שעולה למעלה
  51. ^ הוא זל בעיניהם
  52. ^ לראשנו - להיות נושה בנו, דמתרגמינן כפי שאנו מתרגמים לארמית את המילה "כנושה" (שמות כב כד) = כרשיא
  53. ^ מזלזל בחמשה קולות שבירך בהן הקב"ה את ישראל
  54. ^ הנך קולות בתראי שהוזכרו בסוף (בפרק כ) - היינו הנך דאיירי בהו לעיל הן אותן קולות שכבר נכתב עליהן בפרק יט, וקאמר דנראין היו ופסוק זה רק הוסיף לגבי אותם קולות שהיה בהם משהו מיוחד, שאפשר היה לראות אותם. ואף על פי שהקול אינו נראה, זה נראה
  55. ^ סיפיה דקרא דחמשה קולות דלעיל הוא (ירמיהו לג יא)
  56. ^ סיפיה דקרא דחמשה קולות דלעיל הוא (ירמיהו לג יא)
  57. ^ שיברא זה
  58. ^ של"ווץ בלע"ז [שעשוע]
  59. ^ והלא אף גזלת העשיר גזלה היא? אלא גזלת העני, שאין לו כלום לגזול ממנו שאין לו שום רכוש שאפשר לגנוב ממנו, אלא שלא להשיב על שלומו!