ביאור:בבלי ברכות דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר רבי יוסי ברבי חנינא ^{דק"ס בכת"י פ': אמר רבי חנינא אמר רבי אסי} : זוכה לברכות הללו, שנאמר (ישעיהו מח יח): "לוּא הִקְשַׁבְתָּ^[1] לְמִצְו‍ֹתָי^[2] וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ [כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי]".

תניא: אבא בנימין אומר: אלמלי נתנה רשות לעין לראות^[3] – אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין כאשר תראה את כל השדים שמסביבנו.

אמר אביי ^{דק"ס בכתה"י: רב יוסף} : אינהו נפישי מינן הם רבים מאיתנו, וקיימי עלן ונמצאים סביבנו כי כסלא לאוגיא כמו חפירה עגולה מסביב לשתיל^[4]. ^{דק"ס בכת"י פ': ומפקו לן ככסלי מבית לאניוא.} 

אמר רב הונא: כל חד וחד מינן מאיתנו – אלפא משמאליה אלף מזיקין נמצאים לשמאלו ורבבתא מימיניה.

אמר רבא ^{דק"ס נ"א: אביי. ובכת"י א': והאי דוחקא וכו'.} :

האי דוחקא דהוי בכלה ^{דק"ס בכתה"י דוחקא דכלה: {{{2}}} [5]} – מינייהו הוי מהם, מהשדים, תחושת הדוחק;

הני ברכי דשלהי^[6] – מינייהו;

הני מאני דרבנן דבלו^[7] – מחופיא דידהו^[8];

הני כרעי דמנקפן הרגליים שנפצעות ללא סיבת נראית לעין – מינייהו.

האי מאן דבעי למידע להו לדעת אותם, להכיר שהם קיימים – לייתי קיטמא שיביא אפר נהילא מנופה בנפה, דק ביותר ונהדר אפורייה סביב למטתו ובצפרא חזי כי כרעי דתרנגולא עקבות כמו של רגלי תרנגולת;

האי מאן דבעי למחזינהו לראות אותם – ליתי שלייתא דשונרתא^[9] אוכמתא בת אוכמתא שחורה בת שחורה, בוכרתא^[10] בת בוכרתא^[11], ולקלייה בנורא וישרוף אותה באש ולשחקיה ויטחן את האפר ולימלי עיניה מיניה^[12] וחזי להו. ולשדייה ולאחר מכן יכניס את האפר בגובתא דפרזל ^[13] ולחתמיה ויאטום את פתח הצינור^[14] בגושפנקא דפרזלא^[15], דילמא גנבי מניה כדי שלא יגנבו ממנו, ולחתום פומיה ויסגור את פיו כי היכי דלא ליתזק.

רב ^{דק"ס בכת"י מ': כי הא דרב}  ביבי בר אביי עבד הכי, חזא ואתזק ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: ובעא לסכוני, כלומר: ועמד להיות בסכנת מות. ובכת"י א': ואיסתכן} ; בעו ביקשו (היתפללו לה') רבנן רחמי עליה ואתסי והתרפא.

תניא: אבא בנימין אומר: אין תפילה ^{דק"ס בכתה"י: תפילתו}  של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר (מלכים א ח כח): "[וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְיָ אֱלֹהָי] לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה [אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם]" ^{דק"ס בכת"י א': אשר עבדך מתפלל לפניך בבית הזה} ; במקום רינה^[16] – שם תהא תפילה.

אמר רבין בר רב אדא ^{דק"ס בכת"י פ': אמר ר' אבין אמר ר' אדא}  אמר רבי יצחק: 'מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת? – שנאמר (תהלים פב א): "[מִזְמוֹר לְאָסָף] אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל [בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט]"^[17];

ומנין לעשרה שמתפללין ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: בבית הכנסת}  ששכינה עמהם? – שנאמר: 'אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל'^[18];

ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם? – שנאמר: 'בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט'^[19];

ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם? – שנאמר (מלאכי ג טז): "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ"^[20] [וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ"].

מאי 'וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ'?

אמר רב אשי: ^{דק"ס בכתה"י: אמר רב אסי: אפילו}  חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

ומנין שאפילו אחד ^{דק"ס בכתה"י: ומנין לאחד}  שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו? – שנאמר (שמות כ כב): ["מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ] בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי^[21] אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ^[22]".

וכי מאחר דאפילו חד, ^{דק"ס בכת"י מ': דאפילו בחד איכא שכינה בהדיה,}  תרי מבעיא האם יש צורך בלימוד לגבי שניים ^{דק"ס בכת"י מ': בתרי צריכא למימר? אמרי: ובכת"י פ': תרי למה לי?} ?

תרי מכתבן מלייהו נכתבים דבריהם בספר הזכרונות^[23], חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות.

וכי מאחר דאפילו תרי ^{דק"ס בכת"י מ': בכת"י מ' נוסף} , תלתא מבעיא ^{דק"ס בכת"י מ': צריכא למימר? ובכת"י פ': למה לי?} ?

מהו דתימא היית יכול לאמר 'דינא ישיבת דיינים למשפט – שלמא בעלמא הוא זהו דבר המביא שלום בעולם, יש לזה צורך גשמי, ולא אתיא שכינה ולכן אין צורך במעורבות של ה'' – קא משמע לן בא להשמיע לנו, ללמד אותנו

להרחבה דדינא נמי היינו תורה.

וכי מאחר דאפילו תלתא ^{דק"ס בכת"י מ': בתלתא איכא שכינה בהדייהו} , עשרה מבעיא ^{דק"ס בכת"י מ': צריכא למימר עשרה? ובכת"י פ': עשרה למה לי?} ?

עשרה – קדמה שכינה ואתיא^[24], תלתא – עד דיתבי שיושבים ומתחילים לדון^[25]. ^{דק"ס בכת"י מ': אמרי: בעשרה קדמה שכינה ואתיא ברישא, והדר אתו נינהו; בתלתא אתו נינהו ברישא, והדר אתיא שכינה. וכעי"ז בכת"י פ'.} 

אמר הגמרא מביאה בדרך אגב מימרא נוספת (ובהמשך עוד אחת) שאמר רבין בן רב אדא בשם רבי יצחק רבין בר ^{דק"ס בכת"י פ': א"ר}  רב אדא אמר רבי יצחק: 'מנין שהקב"ה מניח תפילין?

שנאמר (ישעיהו סב ח): "נִשְׁבַּע יְיָ בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ":

– 'בִּימִינוֹ' ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': תנא: ימינו}  – זו תורה ^{דק"ס בכת"י א': אין ימינו אלא תורה} , שנאמר (דברים לג ב): "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ";

– 'וּבִזְרוֹעַ ^{דק"ס בכת"י פ' ליתא: "ובזרוע"}  עֻזּוֹ' – אלו ^{דק"ס בכת"י מ': זו}  תפילין, שנאמר (תהלים כט יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן".'

ומנין שהתפילין - עוז הם לישראל?

דכתיב ^{דק"ס בכל כתה"י ליתא "ומניין... לישראל", והנוסח: וכתיב}  (דברים כח י): "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ", ותניא: ^{דק"ס נ"א: [מאי "ויראו ממך"?] תניא,}  'רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש'.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא ^{דק"ס נ"א: לרבי חייא, לחייא, או לרב אידי}  בר אבין: הני תפילין ^{דק"ס נ"א: בהני תפילי (או: בהאי תפילי, בתפילי או: תפילי). ובכל כתה"י בלא נו"ן.}  דמרי עלמא של אדון העולם, מה כתיב בהו? ^[26]

אמר ליה: (שמואל ב ז כג) "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" ["אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו"];

 ^{דק"ס בכתה"י נוסף: אמר ליה:} ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל?

אִין כן, ה' משתבח בכך שהוא משבח את עמו, דכתיב (דברים כו יז): "אֶת יְיָ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם [לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ]"^[27], וכתיב (דברים כו יח): "וַייָ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם [לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְו‍ֹתָיו]"; אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם – ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דברים ו ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד", ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ".

אמר ליה רב אחא בריה דרבא ^{דק"ס בכת"י פ': רב אדא}  לרב אשי: תינח בחד ביתא תשובה זאת משיבה רק לגבי אחד מבתי התפילין, בשאר בתי מאי^[28]? ^{דק"ס בכת"י א': מאי כתיב בהו?} 

אמר ליה:^[29]

1. (דברים ד ז) "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל [אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּייָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו]"

2. (דברים ד ח) "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל [אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם]"

3. (דברים לג כט) "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל [מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּייָ מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ]"

4. (דברים ד לד) "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים [לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ]"

5. (דברים כו יט) "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן [עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַייָ אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר]".

אי הכי נפישי להו טובי בתי מרובים להם בתים מיותרים (הרי יש רק ארבע פרשיות בתפילין)?? ^{דק"ס בכת"י מ': נפישי להו טובא?} 

אלא

1. 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל' 'וּמִי גּוֹי גָּדוֹל' דדמיין להדדי ששני הפסוקים דומים אחד לשני – בחד ביתא,

2. 'אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל' 'וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל' בחד ביתא,

3. 'אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים' בחד ביתא,

4. 'וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן' בחד ביתא.

עמוד ב

וכולהו כתיבי באדרעיה ^[30].

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: 'כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד - הקב"ה משאיל בו שואל עליו^[31], שנאמר (ישעיהו נ י): "מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ^[32] שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ [יִבְטַח בְּשֵׁם יְיָ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו]"^[33]; אם לדבר מצוה הלך – נוגה לו, ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': אם לדבר מצוה הלך – יבטח בשם יי וישען באלהיו,}  ואם לדבר הרשות לעסוק במלאכה כדי להרוויח כסף הלך – אין נוגה לו;

"יִבְטַח בְּשֵׁם יְיָ" ^{דק"ס בכתה"י: ליתא לקטע פסוק זה כאן.} 

מאי טעמא למה זה נכתב בפסוק? כיצד העובדה שלא הגיע לבית הכנסת קשורה לחוסר אמונה? (כן פירש בביאור, אך ראו ביאור פשוט ומרווח יותר בנוסח כתה"י. וגם לנוסחנו יש לבאר כן).? ^{דק"ס בכתה"י הנוסח: מאי טעמא אין נוגה לו?}  משום דהוה ליה לבטוח בשם ה' היה עליו לבטוח בה' שיספק את צרכיו, והוא לא צריך ללכת לעבוד לפרנסתו על חשבון התפילה ולא בטח.

אמר רבי יוחנן: בשעה שהקב"ה בא בבית ^{דק"ס בכת"י מ' וא': לבית}  הכנסת ולא מצא בה ^{דק"ס נ"א: ואינו מוצא שם}  עשרה – מיד הוא ^{דק"ס בכתה"י ליתא: הוא}  כועס, שנאמר ^{דק"ס בכת"י פ': ואומר}  (ישעיהו נ ב): "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה?"^[34].

אמר באותו עניין של חשיבות הקביעות בתפילה (ולהלן יובאו מימרות נוספות של רבי חלבו בשם רב הונא) רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפילתו – אלהי אברהם^[35] בעזרו^[36], וכשמת אומרים לו ^{דק"ס בכתה"י: עליו}  "אי עניו איזה עניו הוא היה!", "אי חסיד", "מתלמידיו של אברהם אבינו".

ואברהם אבינו – מנא לן דקבע מקום ^{דק"ס בכתה"י: לתפילתו} ?

דכתיב (בראשית יט כז): "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם [אֶת פְּנֵי יְיָ]", ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר (תהלים קו ל): "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל [וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה]".

אמר רבי חלבו אמר רב הונא:  ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: כל} היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה יצעד בצעדים גדולים ומהירים, כי נראה מכך שהשהות בבית הכנסת לא היתה נעימה לו והוא רוצה "לברוח" משם^[37].

אמר אביי: לא אמרן אלא למיפק לצאת מבית הכנסת, אבל למיעל להכנס ^{דק"ס נ"א: כי נפיק, אבל כי עייל}  – מצוה למרהט לרוץ ^{דק"ס בכת"י פ' נוסף: וכל שכן למיפסע} , שנאמר (הושע ו ג): "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְיָ^[38]".

אמר רבי זירא ^{דק"ס בכת"י א': רב זביד} : מריש בהתחלה, כי הוה חזינא כשראיתי להו לרבנן ^{דק"ס נ"א: לצורבי מרבנן, או: כי הוה חזינא רבנן}  דקא רהטי לפרקא בשבתא^{[39] דק"ס בכת"י מ': דקא רהטי בשבתא לבי מדרשא [לפרקא]}  – אמינא "קא מחליין ^{דק"ס בכתה"י: מחללי}  רבנן שבתא^[40]"! כיון דשמענא להא דרבי ^{דק"ס בכתה"י: להא דאמר רבי}  תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: 'לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ^{דק"ס נ"א: מצוה}  ואפילו בשבת, שנאמר (הושע יא י): "אַחֲרֵי יְיָ יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג [כִּי הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם]"' – אנא נמי רהיטנא גם כן נוהג לרוץ!

• אמר רבי זירא: אגרא דפרקא – ר[י]הטא ^[41].

• אמר אביי: אגרא דכלה ^[42] – דוחקא על המאמץ שיש לכם בגלל הדוחק השורר במקום.

• אמר רבא: אגרא דשמעתא – סברא ^[43].

• אמר רב פפא: אגרא דבי טמיא על השהות בבית המת, בניחום האבלים – שתיקותא.

• אמר מר זוטרא: אגרא דתעניתא – צדקתא^[44].

• אמר רב ששת: אגרא דהספדא של מי שנושא הספד על מת – דלויי^[45].

• אמר רב אשי: אגרא דבי הלולי ההילולה בשמחת חתן – מילי ^[46].

 ^{דק"ס בכתה"י נוסף: אמר רבי חלבו} אמר רב הונא: כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר (תהלים יב ט) "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן [כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם]";

אמר גם כאן אביי מצמצם דבר שאמר רב הונא אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא מסב פניו לכיוון בית הכנסת, אבל מהדר אפיה לבי כנישתא – לית לן בה אין לנו טענה כלפיו.^[47]

ההוא גברא דקא מצלי שהתפלל אחורי בי כנישתא ^{דק"ס בכתה"י: בית הכנסת}  ולא מהדר אפיה לבי כנישתא; חלף אליהו עבר לידו אליהו הנביא, חזייה ראה אותו אידמי ליה כטייעא התגלה לו אליהו כסוחר^{[48] דק"ס בכת"י מ' ופ': חלף ההוא טייעא, חזייה} , אמר ליה אליהו אמר לאותו איש: כדו בר^{[49] דק"ס בכתה"י: בדו בר}  קיימת קמי מרך אתה עומד לפני אדונך? שלף ספסרא וקטליה אליהו שלף חרב והרג אותו ^{דק"ס בכת"י פ': שקל ספסירא ופסקיה לרישיה} .

אמר ליה ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב ביבי ויש שאומרים שהיה זה רב ביבי שאמר לרב נחמן בר יצחק: ^{דק"ס בכת"י א': אמרי ליה רבנן לרב ביבי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן:}  מאי^[50] "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם"?

אמר ליה: אלו דברים שעומדים ברומו של עולם^[51], ובני אדם מזלזלין בהן.

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: כיון שנצטרך אדם לבריות כאשר אדם צריך עזרה מאחרים, והוא הופך עצמו למזולזל בעיניהם, "זולות לבני אדם"^[52] – פניו משתנות ככרום, שנאמר "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם".

מאי 'כרום ^{דק"ס בכת"י מ' ודפו"י נוסף: זלות} '?

כי אתא רב דימי, אמר: עוף אחד יש בכרכי הים, ו'כרום' שמו, וכיון שחמה זורחת – מתהפך לכמה גוונין.

רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרוייהו: כאילו אדם שנצטרך לבריות נדון מרגיש כאילו הוא נענש בשני דינים: אש ומים ^{דק"ס בכת"י פ': באש ובמים, ובכת"י מ' וא', ליתא לשתי תיבות אלו} , שנאמר (תהלים סו יב): "הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם [וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה]"^[53].

ואמר ^{דק"ס בכה"י ודפו"י: אמר}  רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה ^{דק"ס בכת"י פ': מנחה} , שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, שנאמר (מלכים א יח לו): "וַיְהִי בַּעֲלוֹת ^{דק"ס בכתה"י: כעלות}  הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר [יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה] עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי [וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְיָ הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית]". "ענני" – שתרד אש מן השמים, ו"ענני" – שלא יאמרו מעשה כשפים הם. ^{דק"ס בכתה"י ליתא מתיבת: הנביא עד כאן.} 

רבי יוחנן ^{דק"ס נ"א: יונתן, או: נתן}  אמר: אף בתפילת ערבית גם בה צריך להיות זהיר ואדם נענה בה, שנאמר (תהלים קמא ב) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב".

רב נחמן בר יצחק אמר: אף תפילת ^{דק"ס בכתה"י: בתפילת}  שחרית, שנאמר (תהלים ה ד): "יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה" ^{דק"ס בכת"י מ' במקום: בקר אערך וכו' איתא: וכתיב: בקר לא עבות.} .

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: וכלה}  ואינו משמחו ^{דק"ס בכת"י מ': משמחן}  – עובר בחמשה קולות^[54], שנאמר (ירמיהו לג יא): "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת [כִּי טוֹב יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ, כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְיָ]".

ואם משמחו ^{דק"ס בכת"י מ': משמחן}  – מה שכרו?

אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר (שמות יט טז): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת מיעוט רבים שנים - מילה זאת נחשבת לשתי קולות וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר [חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה]... וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר [הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, מֹשֶׁה יְדַבֵּר] וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל."

איני האם כן? והרי מוזכרים עוד קולות במתן תורה?! ^{דק"ס בכתה"י ליתא: איני}  והא כתיב (שמות כ יד): "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת [וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק]"!?

 ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: תנא:} אותן קולות – דקודם מתן תורה הוו ^{דק"ס בגליון כת"י מ': לישנא אחרינא: אותן קולות דמעיקרא. ובכת"י פ': הנך קולות – מעיקרא הוו. [55]}.

רבי אבהו אמר: כאילו הקריב תודה ^{דק"ס בכת"י מ': כאילו בנה מזבח והקריב עליו [קרבן]. ובכת"י [פ'] וא': כאילו [בנה ו]הקריב עליו תמידין} , שנאמר: "מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ"^[56].

רב נחמן בר יצחק ^{דק"ס בכת"י פ': ר' יוחנן}  אמר: כאילו בנה ^{דק"ס בכתה"י נוסף: חורבה}  אחת מחורבות ירושלים, שנאמר: "כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְיָ"^[57].

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים ^{דק"ס בכת"י מ': שהוא ירא שמים, סוף (וכן בכתי"י נוספים: סוף או: לסוף)}  – דבריו נשמעין, שנאמר (קהלת יב יג): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא [וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם]";

מאי 'כי זה כל האדם'?

אמר רבי אלעזר: אמר הקב"ה: כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה^[58].

רבי אבא ^{דק"ס בכת"י פ': אבהו}  בר כהנא אמר: שקול זה כנגד כל העולם כולו;

רבי שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה רבי שמעון בן זומא ^{דק"ס בכתה"י בשניהם ליתא: רבי}  אומר: כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות להיות לחברה ^[59] לזהתבנית:בכת"י א'.

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום – יקדים לו שלום, שנאמר (תהלים לד טו) "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" ^{דק"ס לישנא אחרינא בכת"י מ': כל הרגיל ליתן שלום לחברו ויום אחד לא נתן לו, עובר משום "בקש שלום ורדפהו"} ;

ואם נתן לו ולא החזיר ^{דק"ס בכת"י מ': ואם נתן לו שלום ולא החזירו}  – נקרא גזלן, שנאמר (ישעיהו ג יד): "וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם".^[60]

הערות

1. לשון המתנה היא
2. בשביל מצותי אשר צויתי לגמול חסד
3. כל השדים העומדים לפניו
4. כשורת חפירה המקפת האוגיא שעושין תחת הגפנים, כמו ששנינו (מועד קטן פ"א מ"א; דף ב) אין עושין אוגיות לגפנים לאסוף שם מים להשקות הגפן; 'כסלא' הוא תלם של מענה המקפת סביב סביב את תל האוגיא, והגפן נטוע בתל; ובריש נדרים (דף ו:) הדין אוגיא להוי פאה
5. פעמים שבני אדם יושבים רווחים ביום השבת שבאין לשמוע דרשה ודומה להם כיושבים דחוקים
6. ברכים עייפים
7. בגדי התלמידים שבלים מהר והם אינם בני מלאכה שיבלו בגדיהם
8. באין המזיקים ויושבין אצלם ומתחככים בהם; 'חופיא' לשון חופף ומפספס (שבת דף נ:) פריי"ר [חיכוך] בלע"ז
9. שליית הוולד של חתול נקבה
10. הבכורה לאמה
11. ואף אמה היתה בכורה
12. ישים ממנה מעט בעיניו; כל לשון נתינה בעין קורהו בלשון גמרא לשון 'מלוי' לפי שבדבר מועט הוא מלא
13. קנה חלול של ברזל
14. לקנה
15. בחותם של ברזל. דבמידי כיוון שבדבר דצייר וחתים שצרור וחתום לית להו רשותא אין לשדים רשות, יכולת, כדאמרינן ב'כל הבשר' בשחיטת חולין (דף קה,ב)
16. בבית הכנסת ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב
17. בַּעֲדַת אֵל = בבית מועד שלו
18. עדה קרויה בעשרה, שנאמר "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת" (במדבר יד כז) – יצאו כלב ויהושע המרגלים היו 12 ובלי יהושע וכלב (שלא היו רעים), נשארו 10
19. ואין בית דין קרוים 'אֱלֹהִים' אלא בשלשה [בפרק קמא דסנהדרין (דף ג,ב)
20. ממתין להם שם
21. אשר יזכר שמי על מצותי ודברי
22. אָבוֹא אֵלֶיךָ – לשון יחיד הוא
23. כדכתיב: "וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו" (סיפא דקרא מלאכי ג טז)
24. קודם שיהיו כל העשרה: "נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" מעיקרא משמע מהמילה ניצב משתמע שהוא היה שם עוד לפני שהם באו
25. כדכתיב "יִשְׁפֹּט" – בשעת המשפט
26. בשלמא בתפילין דידן שלנו כתיב "שמע" (דברים ו ד-ט) "והיה אם שמוע" (דברים יא יג-כא) "קדש לי כל בכור" (שמות יג, ב-י) "והיה כי יביאך" (שמות יג יא-טז): פרשיות שנצטוו בהם לשום זכרון מצותיו של הקב"ה - אות וזכרון להם לישראל, אלא בדידיה בשלו, בתפילין של ה' מאי כתיב בהו?
27. האמרת – לשון חשיבות ושבח, כמו "יתאמרו כל פועלי און" (תהלים צד ד) = ישתבחו
28. שהרי ארבעה בתים הם
29. בכת"י מ' הנוסח: אמר ליה: מסתברא, "ומי גוי גדול כי מי גוי גדול" [בחד ביתא], "ואשריך ישראל ומי כעמך ישראל" [בחד ביתא], "ואו הנסה אלהים ולתתך עליון" [בחד ביתא]. [חסרי להו? אלא "כי מי גוי גדול" "ומי גוי גדול" בחד ביתא, "אשריך ישראל" בחד ביתא, "מי כעמך ישראל" בחד ביתא, "או הנסה אלהים בחד ביתא", "ולתתך עליון" בחד ביתא. אי הכי נפישי להו?] (התוספות בסוגריים מרובעים, מגליון כת"י מ').
30. כל הכתובים הללו כתובים בזרוע, בבית אחד; שאותן של יד אינן אלא בית אחד, כדאמרינן במנחות (דף לד:), וכל הפרשיות כתובות בו
31. מה טיבו של פלוני? למה לא בא?
32. שהיה רגיל לבא אליו
33. "אשר הלך חשכים ואין נוגה לו" – אשר עתה הלך למקום חשך אשר ימנע עצמו מלהשכים לפתחי
34. "ואין עונה" – שיעור שיוכלו לענות דבר קדושה
35. שקבע מקום לתפלתו
36. כדרך שהיה עוזר לאברהם
37. לפי שמראה בעצמו שעכוב בית הכנסת דומה עליו כמשוי
38. נרדפה לשון מרוצה, משמע שהרודף רץ
39. לשמוע הדרשה
40. דאמר מר (שבת קיג:): אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת, שנאמר: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ" (ישעיהו נח יג)
41. עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם - היא שכר המרוּצָה, שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן, שיקבלו שכר למוד
42. שבת שלפני הרגל אחד משלושת הרגלים שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל
43. שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר
44. שנותנין צדקה לערב לפרנסת העניים שהתענו היום
45. להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים
46. לשמח החתן בדברים
47. כל פתחי בית הכנסת היו במזרח, והכי תניא בתוספתא דמגילה (פרק ג מ"יג) מעין ?? מקדש ומשכן בית המקדש והמשכן שהיה במדבר פניהם למערב ואחוריהם למזרח, והמתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת - נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו; והא דרב הונא מוקי מעמיד לה לאביי בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא.
48. גירסת רש"י: חלף ההוא טייעא: סוחר ערבי
49. כדו = שתי, בר = רשות, כי האי דאמרינן בסוכה (מה:) הא דעיילי בבר
50. סיפיה דקרא דלעיל
51. כגון תפילה שעולה למעלה
52. הוא זל בעיניהם
53. לראשנו – להיות נושה בנו, דמתרגמינן כפי שאנו מתרגמים לארמית את המילה "כנושה" (שמות כב כד) = כרשיא
54. מזלזל בחמשה קולות שבירך בהן הקב"ה את ישראל
55. הנך קולות בתראי שהוזכרו בסוף (בפרק כ) – היינו הנך דאיירי בהו לעיל הן אותן קולות שכבר נכתב עליהן בפרק יט, וקאמר דנראין היו ופסוק זה רק הוסיף לגבי אותם קולות שהיה בהם משהו מיוחד, שאפשר היה לראות אותם. ואף על פי שהקול אינו נראה, זה נראה
56. סיפיה דקרא דחמשה קולות דלעיל הוא (ירמיהו לג יא)
57. סיפיה דקרא דחמשה קולות דלעיל הוא (ירמיהו לג יא)
58. שיברא זה
59. של"ווץ בלע"ז [שעשוע]
60. והלא אף גזלת העשיר גזלה היא? אלא גזלת העני, שאין לו כלום לגזול ממנו שאין לו שום רכוש שאפשר לגנוב ממנו, אלא שלא להשיב על שלומו!