הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אקמטרא ^[1] - ככלי בתוך כלי דמי ^[2].

אמר רבי יהושע בן לוי: ספר תורה צריך לעשות לו מחיצה עשרה ^[3].

מר זוטרא איקלע לבי רב אשי, חזייה לדוכתיה ^[4] דמר בר רב אשי דמנח ביה ספר תורה ועביד ליה מחיצה עשרה; אמר ליה: כמאן?, כרבי יהושע בן לוי? אימר דאמר רבי יהושע בן לוי דלית ליה ביתא אחרינא, מר - הא אית ליה ביתא אחרינא!

אמר ליה: לאו אדעתאי ^[5].

כמה ירחיק מהן ומן הצואה - ארבע אמות:

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: לא שנו אלא לאחוריו, אבל לפניו - מרחיק מלא עיניו, וכן לתפלה.

איני! והא אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: 'עומד אדם כנגד בית הכסא ^[6] ומתפלל'!?

הכא במאי עסקינן? - בבית הכסא שאין בו צואה ^[7].

איני! והאמר רב יוסף בר חנינא: בית הכסא שאמרו - אף על פי שאין בו צואה, ובית המרחץ שאמרו ^[8] - אף על פי שאין בו אדם'!?

אלא הכא במאי עסקינן? – בחדתי, והא מיבעי ליה לרבינא: הזמינו לבית הכסא - מהו?: יש זימון או אין זימון?

כי קא מיבעי ליה לרבינא למיקם עליה לצלויי בגויה, אבל כנגדו – לא.

אמר רבא: הני בתי כסאי דפרסאי ^[9], אף על גב דאית בהו צואה - כסתומין דמו.

משנה:

זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע ^[10] והמשמשת שראתה נדה - צריכין טבילה ^[11];

ורבי יהודה פוטר ^[12].

גמרא:

איבעיא להו: בעל קרי שראה זיבה, לרבי יהודה מהו?: כי פטר רבי יהודה התם בזב שראה קרי, דמעיקרא לאו בר טבילה הוא ^[13], אבל בעל קרי שראה זיבה - דמעיקרא בר טבילה הוא – מחייב? או דילמא לא שנא?

תא שמע: המשמשת וראתה נדה - צריכה טבילה; ורבי יהודה פוטר. והא משמשת וראתה נדה כבעל קרי שראה זיבה דמיא, וקא פטר רבי יהודה!

שמע מינה.

תני רבי חייא בהדיא: בעל קרי שראה זיבה - צריך טבילה; ורבי יהודה פוטר.

הדרן עלך מי שמתו

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

ברכות פרק רביעי תפלת השחר

משנה:

תפלת השחר עד חצות;

רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות.

תפלת המנחה עד הערב ^[14];

רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה. ^[15]

תפלת הערב אין לה קבע ^[16]; ^[17]

ושל מוספים כל היום;

רבי יהודה אומר: עד שבע שעות.

גמרא:

ורמינהו מצותה ^[18] עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום!?

כי תניא ההיא – לותיקין ^[19], דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה, וכולי עלמא ^[20] עד חצות ותו לא.

והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים; שחרית - מתפלל במנחה ^[21] שתים'?

כולי יומא מצלי ואזיל; עד חצות יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך - שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה.

איבעיא להו: טעה ולא התפלל מנחה, מהו שיתפלל ערבית שתים? אם תימצי לומר ^[22] 'טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים' - משום דחד יומא הוא, דכתיב (בראשית א ה) [ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה] ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אבל הכא - תפלה במקום קרבן היא, וכיון דעבר יומו - בטל קרבנו ^[23]? או דילמא כיון ד'צלותא רחמי היא', כל אימת דבעי מצלי ואזיל?

תא שמע דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל מנחה - מתפלל ערבית שתים, ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו.

מיתיבי: '(קהלת א טו) מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות:

'מעות לא יוכל לתקון' - זה שבטל קרית שמע של ערבית וקרית שמע של שחרית, או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית;

'וחסרון לא יוכל להמנות' זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם.

אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: הכא במאי עסקינן? - שבטל במזיד.

אמר רב אשי: דיקא נמי, דקתני 'בטל' ולא קתני 'טעה - שמע מינה.

עמוד ב

תנו רבנן: 'טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת - מתפלל בליל שבת שתים;

טעה ולא התפלל מנחה בשבת - מתפלל במוצאי שבת שתים של חול; מבדיל בראשונה ^[24] ואינו מבדיל בשניה, ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה - שניה עלתה לו ^[25], ראשונה לא עלתה לו ^[26].' - למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי, ומהדרינן ליה; ורמינהו: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים - מחזירין אותו; הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס!?

קשיא.

איתמר: רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות - אבות תקנום ^[27]; רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות - כנגד תמידין תקנום ^[28].

תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי:

תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: 'אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם [את פני ה’], ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קו ל) ויעמד פינחס ויפלל [ותעצר המגפה];

יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב [וישא עיניו וירא והנה גמלים באים], ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב א) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו;

יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר (בראשית כח יא) ויפגע במקום וילן שם [כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא], ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיהו ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי [כי אינני שמע אתך]’;

ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי: 'מפני מה אמרו "תפלת השחר עד חצות"? - שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות; ורבי יהודה אומר: "עד ארבע שעות", שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות ^[29];

ומפני מה אמרו "תפלת המנחה עד הערב"? - שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב; רבי יהודה אומר "עד פלג המנחה", שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה;

ומפני מה אמרו "תפלת הערב אין לה קבע"? - שהרי אברים ^[30] ופדרים ^[31] שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה ^[32];

ומפני מה אמרו "של מוספין כל היום"? - שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום; רבי יהודה אומר "עד שבע שעות", שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות;

ואיזו היא 'מנחה גדולה'? - משש שעות ומחצה ולמעלה ^[33];

ואיזו היא 'מנחה קטנה'? - מתשע שעות ומחצה ולמעלה ^[34].'

איבעיא להו: רבי יהודה, פלג מנחה קמא קאמר או פלג מנחה אחרונה קאמר ^[35]?

תא שמע, דתניא: רבי יהודה אומר: פלג המנחה אחרונה אמרו, והיא י"א שעות חסר רביע.

נימא תיהוי תיובתיה דרבי יוסי ברבי חנינא?

אמר לך רבי יוסי ברבי חנינא: לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות; דאי לא תימא הכי ^[36] - תפלת מוסף לרבי יוסי ברבי חנינא מאן תקנה? אלא תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות ^[37].

רבי יהודה אומר עד ארבע שעות:

איבעיא להו: עד ועד בכלל ^[38] או דלמא עד ולא עד בכלל?

תא שמע: רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה; אי אמרת בשלמא 'עד ולא עד בכלל', היינו דאיכא בין רבי יהודה לרבנן, אלא אי אמרת 'עד ועד בכלל', רבי יהודה

הערות

^ ארגז של ספרים; ובמגילה (דף כו:) 'קמטרי דספרי'; וכן תרגם יונתן ובגנזי ברומים (יחזקאל כז כד) 'אלמין דזהירין מחתין בקמטרין'; וכן לאשר על המלתחה (מלכים ב י כב) 'לדעל קמטרא'
^ דהא גלימא - לאו כליין הוא
^ ואם לאו - לא ישמש
^ במקום מטתו
^ לא נתתי לבי
^ ברחוק ארבע אמות
^ שפינו אותה
^ בית המרחץ אסור להרהר בו
^ בחפירה היו, ופיהם ברחוק מן הגומא, והוא בשיפוע, והרעי מתגלגל ונופל לגומא
^ הרי היא כבעל קרי, כדאשכחן בסיני שלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט טו) לפי ששכבת זרע מטמא בפליטתו כל שלשה, ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה, ואין ראוי עוד להזריע: להיות עוד ולד נוצר הימנה; והכי פירושו: נדה שפלטה עתה התשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה
^ זב שראה קרי אף על פי שטמא טומאת שבעה משום זיבה, ואין טבילה זו מטהרתו – אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה, כתקנת עזרא, משום קרי; וכן נדה אם באה להתפלל י"ח
^ קא סלקא דעתך השתא: הואיל וטומאת זיבה קודמת, והרי הוא טמא טומאה חמורה ואינו אוסרתו בדברי תורה, כדאמרינן בפרקין 'הזבים', והמצורעים מותרים - תו לא אתיא טומאת קרי – דקילא - ואסרה ליה
^ לדברי תורה, ואף על פי שטומאתו חמורה, ותו לא אתי קרי ומצריך ליה
^ עד חשכה
^ בגמרא מפרש לה.
^ כל הלילה זמנה
^ ובגמרא מפרש מאי לשון 'אין לה קבע'.
^ של קריאת שמע
^ המקדימין למצות ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו - מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל; וכי תנן במתניתין – למאחרים: שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן
^ שאר המתפללין המאחרין - יכולין לאחר
^ היינו אחר חצות
^ אם תשיבני בשאלתי ממה שאמרנו
^ ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע, כגון מוספים של כל יום ויום
^ פעם ראשונה מתפלל בשביל תפלה של עכשיו, לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת; והשניה היא בשביל תשלומי תפלת שבת -
^ בשביל תפלת מוצאי שבת
^ שאינה כלום: שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו; והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת: הואיל והבדיל בה - גילה דעתו שאינה של שבת, והיא תחשב לשל ערבית
^ כדקתני בברייתא לקמיה
^ אנשי כנסת הגדולה
^ רבי יהודה סבירא ליה שאין תמיד של שחר קרב אלא עד ארבע שעות
^ של עולות
^ של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה
^ וכנגדן תקנו תפלת ערבית
^ אם בא להקדים תמיד של בין הערבים - אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, ד'בין הערבים' כתיב ביה (שמות כט לט): מכי ינטו צללי ערב: משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, דאמר מר 'חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם באמצע הרקיע' (פסחים צד.)
^ זמן תמיד של בין הערבים בכל יום מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדתנן ב'תמיד נשחט' (פסחים נח.) 'נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה', והתם מפרש טעמא
^ חלק את שתי שעות ומחצה הנותרים ביום, ותמצא פלג אחרון של מנחה מי"א שעות חסר רביע ולמעלה
^ דמודה רבי יוסי ברבי חנינא דרבנן אסמכינהו אקרבנות
^ אלא על כרחך רבנן אסמכינהו אקרבנות, וכי עיינו במוספין ולא מצאו תפלה כנגדה - עמדו הם ותקנוה
^ לרבי יהודה הוא דקא בעי, דאילו לרבנן - עד ולא עד בכלל

[1] ארגז של ספרים; ובמגילה (דף כו:) 'קמטרי דספרי'; וכן תרגם יונתן ובגנזי ברומים (יחזקאל כז כד) 'אלמין דזהירין מחתין בקמטרין'; וכן לאשר על המלתחה (מלכים ב י כב) 'לדעל קמטרא'

[2] דהא גלימא - לאו כליין הוא

[3] ואם לאו - לא ישמש

[4] במקום מטתו

[5] לא נתתי לבי

[6] ברחוק ארבע אמות

[7] שפינו אותה

[8] בית המרחץ אסור להרהר בו

[9] בחפירה היו, ופיהם ברחוק מן הגומא, והוא בשיפוע, והרעי מתגלגל ונופל לגומא

[10] הרי היא כבעל קרי, כדאשכחן בסיני שלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט טו) לפי ששכבת זרע מטמא בפליטתו כל שלשה, ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה, ואין ראוי עוד להזריע: להיות עוד ולד נוצר הימנה; והכי פירושו: נדה שפלטה עתה התשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה

[11] זב שראה קרי אף על פי שטמא טומאת שבעה משום זיבה, ואין טבילה זו מטהרתו – אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה, כתקנת עזרא, משום קרי; וכן נדה אם באה להתפלל י"ח

[12] קא סלקא דעתך השתא: הואיל וטומאת זיבה קודמת, והרי הוא טמא טומאה חמורה ואינו אוסרתו בדברי תורה, כדאמרינן בפרקין 'הזבים', והמצורעים מותרים - תו לא אתיא טומאת קרי – דקילא - ואסרה ליה

[13] לדברי תורה, ואף על פי שטומאתו חמורה, ותו לא אתי קרי ומצריך ליה

[14] עד חשכה

[15] בגמרא מפרש לה.

[16] כל הלילה זמנה

[17] ובגמרא מפרש מאי לשון 'אין לה קבע'.

[18] של קריאת שמע

[19] המקדימין למצות ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו - מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל; וכי תנן במתניתין – למאחרים: שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן

[20] שאר המתפללין המאחרין - יכולין לאחר

[21] היינו אחר חצות

[22] אם תשיבני בשאלתי ממה שאמרנו

[23] ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע, כגון מוספים של כל יום ויום

[24] פעם ראשונה מתפלל בשביל תפלה של עכשיו, לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת; והשניה היא בשביל תשלומי תפלת שבת -

[25] בשביל תפלת מוצאי שבת

[26] שאינה כלום: שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו; והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת: הואיל והבדיל בה - גילה דעתו שאינה של שבת, והיא תחשב לשל ערבית

[27] כדקתני בברייתא לקמיה

[28] אנשי כנסת הגדולה

[29] רבי יהודה סבירא ליה שאין תמיד של שחר קרב אלא עד ארבע שעות

[30] של עולות

[31] של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה

[32] וכנגדן תקנו תפלת ערבית

[33] אם בא להקדים תמיד של בין הערבים - אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, ד'בין הערבים' כתיב ביה (שמות כט לט): מכי ינטו צללי ערב: משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, דאמר מר 'חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם באמצע הרקיע' (פסחים צד.)

[34] זמן תמיד של בין הערבים בכל יום מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדתנן ב'תמיד נשחט' (פסחים נח.) 'נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה', והתם מפרש טעמא

[35] חלק את שתי שעות ומחצה הנותרים ביום, ותמצא פלג אחרון של מנחה מי"א שעות חסר רביע ולמעלה

[36] דמודה רבי יוסי ברבי חנינא דרבנן אסמכינהו אקרבנות

[37] אלא על כרחך רבנן אסמכינהו אקרבנות, וכי עיינו במוספין ולא מצאו תפלה כנגדה - עמדו הם ותקנוה

[38] לרבי יהודה הוא דקא בעי, דאילו לרבנן - עד ולא עד בכלל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

ביאור:בבלי ברכות דף כו

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

הערות