ביאור:בבלי ברכות דף לט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בצר ליה שיעורא [1]!
אמר ליה: מי סברת כזית גדול בעינן? כזית בינוני בעינן, וההוא דאייתו לקמיה דרבי יוחנן - זית גדול הוה: דאף על גב דשקלוה לגרעינותיה - פש ליה שיעורא, דתנן [כלים פ"יז מ"ח]: זית שאמרו [2] - לא קטן ולא גדול אלא בינוני, וזהו אגורי ואמר רבי אבהו: לא 'אגורי' שמו אלא 'אברוטי' שמו, ואמרי לה 'סמרוסי' שמו, ולמה נקרא שמו 'אגורי'? - ששמנו אגור בתוכו [3].
נימא כתנאי: דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא; הביאו לפניו כרוב ודורמסקין [4] ופרגיות [5]; נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך, קפץ וברך על הפרגיות; לגלג עליו חבירו - כעס בר קפרא, אמר: לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס: אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם [6], אתה על מה לגלגת עליו? חזר ואמר: לא על המלגלג אני כועס, אלא על המברך אני כועס; ואמר: אם חכמה אין כאן - זקנה אין כאן [7]?
תנא: ושניהם לא הוציאו שנתן.
מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמברך סבר שלקות ופרגיות "שהכל נהיה בדברו" הלכך חביב עדיף [8], ומלגלג סבר שלקות - "בורא פרי האדמה" [9], פרגיות – "שהכל נהיה בדברו", הלכך פירא עדיף?
לא! דכולי עלמא שלקות ופרגיות – "שהכל נהיה בדברו" והכא בהאי סברא קא מיפלגי: מר סבר חביב עדיף ומר סבר כרוב עדיף, דזיין [10].
אמר רבי זירא: כי הוינן בי רב הונא - אמר לן: הני גרגלידי דלפתא [11], פרמינהו [12] פרימא רבא - בורא פרי האדמה; פרימא זוטא - ,שהכל נהיה בדברו" [13]; וכי אתאן לבי רב יהודה - אמר לן: אידי ואידי "בורא פרי האדמה", והאי דפרמינהו טפי - כי היכי דנמתיק טעמיה.
אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא - אמר לן: תבשילא דסלקא דלא מפשו בה קמחא - "בורא פרי האדמה", דלפתא דמפשו בה קמחא טפי – "בורא מיני מזונות", והדר אמר: אידי ואידי "בורא פרי האדמה", והאי דשדי בה קמחא טפי - לדבוקי בעלמא עבדי לה. מה ששמו בו הרבה קמח, גם עליו יש לברך בורא פרי האדמה.
אמר רב חסדא: תבשיל של תרדין - יפה ללב וטוב לעינים, וכל שכן לבני מעים.
אמר אביי: והוא דיתיב אבי תפי [14] ועביד תוך תוך [15].
אמר רב פפא: פשיטא לי מיא דסלקא [16] – כסלקא [17], ומיא דלפתא – כלפתא, ומיא דכולהו שלקי - ככולהו שלקי; בעי רב פפא: מיא דשיבתא [18] – מאי?: למתוקי טעמא עבדי [19] ? או לעבורי זוהמא עבדי לה?
תא שמע: 'השֶׁבֶת, משנתנה טעם בקדירה - אין בה [20] משום תרומה ואינה מטמאה טומאת אוכלים [21]', שמע מינה למתוקי טעמא עבדי לה!
שמע מינה.
אמר רב חייא בר אשי: פת צנומה [22] בקערה [23] - מברכין עליה "המוציא", ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: 'צריך שתכלה ברכה [24] עם הפת [25]' [26].
מתקיף לה רבא: מאי שנא צנומה דלא? - משום דכי כליא ברכה אפרוסה קא כליא [27]? על הפת נמי כי קא גמרה - אפרוסה גמרה
אלא אמר רבא: מברך ואחר כך בוצע [28].
נהרדעי עבדי כרבי חייא, ורבנן עבדי כרבא.
אמר רבינא: אמרה לי אם: אבוך עביד כרבי חייא, דאמר רבי חייא: צריך שתכלה ברכה עם הפת, ורבנן עבדי כרבא.
והלכתא כרבא, דאמר: מברך ואחר כך בוצע.
איתמר: הביאו לפניהם פתיתין ושלמין, אמר רב הונא: [29] מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין [30];
ורבי יוחנן אמר: שלמה מצוה מן המובחר;
אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורין - דברי הכל מברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורין.
אמר רבי ירמיה בר אבא: [31] כתנאי: [תרומות פ"ב מ"ה] 'תורמין בצל קטן שלם אבל לא חצי בצל גדול [32]; רבי יהודה אומר: לא כי, אלא חצי בצל גדול' – מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר חשוב עדיף ומר סבר שלם עדיף?
היכא דאיכא כהן - כולי עלמא לא פליגי דחשוב עדיף; כי פליגי דליכא כהן, דתנן [תרומות פ"ב מ"ד]: 'כל מקום שיש כהן - תורם מן היפה [33], וכל מקום שאין כהן - תורם מן המתקיים [34]; רבי יהודה אומר: אין תורם אלא מן היפה'.
אמר רב נחמן בר יצחק: וירא שמים יוצא ידי שניהן [35], ומנו? - מר בריה דרבינא, דמר בריה דרבינא מניח פרוסה בתוך השלמה [36] ובוצע [37].
תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: 'מניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע ומברך'!
אמר ליה: מה שמך?
אמר ליה: שלמן.
אמר ליה: שלום אתה ושלמה משנתך, ששמת שלום בין התלמידים.
אמר רב פפא: הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע; מאי טעמא? - [[דברים טז,ג] לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות] לחם עוני [כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך] כתיב [38].
אמר רבי אבא: ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות, מאי טעמא? - (שמות טז כב) [ויהי ביום הששי לקטו] לחם משנה [שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה] כתיב.
אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא.
רבי זירא הוה בצע אכולא שירותא [39]; אמר ליה רבינא לרב אשי: והא קא מתחזי כרעבתנותא!?
אמר ליה: כיון דכל יומא לא קעביד הכי והאידנא קא עביד - לא מתחזי כרעבתנותא. ביאור רבי זירא לא אכל במשך השבוע ולכן בשבת הוא אוכל הרבה.
רב אמי ורב אסי, כי הוה מתרמי להו ריפתא דערובא [40] - מברכין עליה "המוציא לחם מן הארץ", אמרי: הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא - נעביד ביה מצוה אחריתי.
הערות
עריכה- ^ וגבי ברכת פירות הארץ – 'אכילה' כתיבה, ואכילה בכזית
- ^ לענין שיעור כל אכילות
- ^ מזומן לצאת ממנו: שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים ותותים, אלא אגור כמשקה ענבים
- ^ אף הן שלקות מעשב שקורין אקדלשי"ט בלע"ז [שיח בר בשם 'מלוח' – אוצר לועזי רש"י]; כך ראיתי בפירוש בבא קמא של רבינו יצחק ברבי יהודה; אבל כאן פירש פרונ"ש [שזיף קטן עגול מזן דמשקאי, כלפיתו שעירה]; וכן שמעתי אני כאן ובבבא קמא (פ"י דף קטז:) - פרונ"ש; ואי אפשר להעמידה, דאם כן הרי ברכתו "בורא פרי העץ" והאיך קדם וברך על הפרגיות שברכתן "שהכל" ואינם כדברים חשובים, כדמפרש ואזיל
- ^ בשר עוף שקורין פרדרי"א [חגלות]
- ^ ונעשה הבשר חביב עליו
- ^ הלא זקן אני והיה לו לשאלני על איזה מהן יברך לפטור את שאר המינין; ודברים הללו אינן באין ללפת את הפת אלא שלא מחמת הסעודה הן באין, ואמרינן (לקמן דף מא:) דטעונין ברכה לפניהם ואין הפת פוטרתן
- ^ דכרוב ודורמסקין – "שהכל" ברכתן, כפרגיות, דעל דבר שאין גדולו מן הארץ, כגון: בשר ביצים ודגים - תנא במתניתין "שהכל", וכיון דברכותיהם שוות - חביב עדיף
- ^ שהיא ברכה חשובה לעצמה לדברים חשובים והיה לו להקדימו
- ^ דתניא (לקמן דף מד:): כרוב למזון, ותרדין לרפואה
- ^ ראשי לפתות
- ^ מנושיי"ר בלע"ז, לשון קניבת ירק
- ^ פרימא זוטא - גריעותא היא; ובשאכלו חי קאי
- ^ על מקום שפיתת הקדירה
- ^ כלומר: ששלוק ונמחה מאד, וקול רתיחתו נשמעת כקול 'תוך' 'תוך'
- ^ תבשיל של תרדין
- ^ לענין ברכה
- ^ ירק שנותנין מעט בקדרה למתק בעלמא ולא לאכלו אני"ט בלע"ז
- ^ ומברכין על מימי תבשילו ב"פ האדמה
- ^ בבד שלה משנתנוה בקדרה והוציאוה
- ^ דהוה ליה כעץ בעלמא מדקתני 'משנתנה טעם'
- ^ יבשה; וכן צנומות = דקות
- ^ שנתנה בקערה לשרות
- ^ ברכת המוציא
- ^ עם פריסת הפרוסה מן הפת
- ^ והאי פרוס ועומד הוא
- ^ כיון דאמרת 'עם פריסת הפרוסה תכלה', מאי חשיבותא ומאי אהניתא
- ^ וגומר כל הברכה ואחר כך מפריש הפרוסה, דכליא ברכה אפת שלם
- ^ אם רצה
- ^ ואם הפתיתין גדולים מן השלמין צריך לברך עליהן
- ^ הא דאמרת פרוסה של חטין ושלמה של שעורין -
- ^ ואף על פי שיש בו יותר מקטן שלם
- ^ ונותנו לו מיד
- ^ במקום שאין כהן צריך לישראל שיצניענו עד שימצא כהן ליתנו לו, וחצי בצל אין מתקיים
- ^ ידי מחלוקת של רב הונא ורבי יוחנן
- ^ ונמצאו שתיהן בידו
- ^ או משתיהן או מן השלמה
- ^ ודרכו של עני בפרוסה, לפיכך צריך שיראה כבוצע מן הפרוסה
- ^ פרוסה גדולה שהיה די לו לכל הסעודה בשבת
- ^ שערבו בו אתמול ערובי חצירות