ביאור:בבלי ברכות דף מט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבי אבא אומר: צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף [3], והפוחת לא יפחות מאחת, וכל הפוחת מאחת הרי זה מגונה, וכל החותם "מנחיל ארצות" בברכת הארץ, ו"מושיע את ישראל" בבונה ירושלים - הרי זה בור; וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו.'
מסייע ליה לרבי אילעא, דאמר רבי אילעא אמר רבי יעקב בר אחא משום רבינו: כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו;
פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן: חד אמר "הטוב והמטיב" צריכה מלכות, וחד אמר אינה צריכה מלכות;
מאן דאמר צריכה מלכות - קסבר דרבנן [4], ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא [5].
תנו רבנן: 'מהו חותם בבנין ירושלים?
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: "מושיע ישראל".'
"מושיע ישראל" – אִין, בנין ירושלים לא [6]? [7]
אלא אימא 'אף "מושיע ישראל"' [8].
רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, פתח בחדא וסיים בתרתי [9]; אמר רב חסדא: גבורתא למחתם בתרתי.
והתניא: 'רבי אומר: אין חותמין בשתים [10]'?
גופא: רבי אומר: אין חותמין בשתים.
איתיביה לוי לרבי: "על הארץ ועל המזון"?
ארץ דמפקא מזון;
"על הארץ ועל הפירות"?
ארץ דמפקא פירות;
"מקדש ישראל והזמנים"?
ישראל דקדשינהו לזמנים;
"מקדש ישראל וראשי חדשים"?
ישראל דקדשינהו לראשי חדשים.
"מקדש השבת וישראל והזמנים" [11]?
חוץ מזו.
ומאי שנא?
הכא חדא היא [12], התם [13] תרתי [14], כל חדא וחדא באפי נפשה.
[15];
וטעמא מאי אין חותמין בשתים?
לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
מאי הוי עלה?
אמר רב ששת: פתח ב"רחם על עמך ישראל" - חותם ב"מושיע ישראל"; פתח "ברחם על ירושלים" - חותם ב"בונה ירושלים" [16].
ורב נחמן אמר: אפילו פתח ב"רחם על ישראל" - חותם ב"בונה ירושלים", [17] משום שנאמר (תהלים קמז ב) בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס: אימתי בונה ירושלים ה'? - בזמן שנדחי ישראל יכנס [18].
אמר ליה רבי זירא לרב חסדא: ניתי מר ונתני!
אמר ליה: ברכת מזונא לא גמרינא ותנויי מתנינא?
אמר ליה: מאי האי?
אמר ליה: דאקלעי לבי ריש גלותא, ובריכי ברכת מזונא, וזקפי רב ששת לקועיה עלי כחויא, ואמאי? דלא אמרי לא ברית ולא תורה ולא מלכות.
ואמאי לא אמרת?
כדרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב: לא אמר ברית ותורה ומלכות – יצא; ברית - לפי שאינה בנשים, תורה ומלכות - לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים.
ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: "הטוב והמטיב" צריכה מלכות.
מאי קא משמע לן?
כל ברכה שאין בה מלכות - לא שמה ברכה.
והא אמר רבי יוחנן חדא זימנא?
אמר רבי זירא: לומר שצריכה שתי מלכיות: חדא דידה וחדא דבונה ירושלים.
אי הכי - נבעי תלת: חדא דידה, וחדא דבונה ירושלים, וחדא דברכת הארץ?
אלא: ברכת הארץ מאי טעמא לא? משום דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה; בונה ירושלים נמי לא תבעי דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה: הוא הדין דאפילו בונה ירושלים נמי לא בעיא, אלא איידי דאמר מלכות בית דוד - לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים [19].
רב פפא אמר: הכי קאמר: צריכה שתי מלכיות [20] לבר מדידה [21].
יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל, ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא, ויתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של שבת - אומר "ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך מקדש השבת".
אמר ליה [22]: מאן אמרה?
רב.
הדר יתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של יום טוב - אומר "ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון, ברוך מקדש ישראל והזמנים".
אמר ליה: מאן אמרה?
רב.
הדר יתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של ראש חודש - אומר "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון", ולא ידענא [23] אי אמר [24] בה שמחה [25] אי לא אמר בה שמחה, אי חתים בה [26] אי לא חתים בה, אי דידיה אי דרביה [27].
גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן; טעה רב נחמן
והדר לרישא [28]; אמר ליה: מאי טעמא עביד מר הכי?
אמר ליה: דאמר רבי שילא אמר רב: טעה - חוזר לראש.
והא אמר רב הונא אמר רב 'טעה - אומר "ברוך שנתן"?
אמר ליה: לאו איתמר עלה 'אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב: לא שנו אלא שלא פתח ב"הטוב והמטיב", אבל פתח ב"הטוב והמטיב" חוזר לראש'?
אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב נחמן אמר שמואל: טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה - מחזירין אותו; בברכת המזון - אין מחזירין אותו.
אמר ליה רב אבין לרב עמרם: מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת המזון?
אמר ליה: אף לדידי קשיא לי, ושאילתיה לרב נחמן, ואמר לי: מיניה דמר שמואל לא שמיע לי, אלא נחזי אנן: תפלה, דחובה היא - מחזירין אותו; ברכת מזונא, דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל - אין מחזירין אותו.
אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר?
אמר ליה אִין, דאמר רבי שילא אמר רב: 'טעה - חוזר לראש'.
והא אמר רב הונא אמר רב: 'טעה - אומר "ברוך שנתן"'?
לאו איתמר עלה 'לא שנו אלא שלא פתח ב"הטוב והמטיב" אבל פתח ב"הטוב והמטיב" - חוזר לראש'?
עד כמה מזמנין [עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה.]:
למימרא דרבי מאיר חשיב ליה כזית ורבי יהודה כביצה? והא איפכא שמעינן להו, דתנן [פסים פ"ג מ"ח]: [29] וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שהיה בידו בשר קדש [30], אם עבר צופים [31] - שורפו במקומו, ואם לאו - חוזר ושורפו לפני הבירה [32] מעצי המערכה; עד כמה הם חוזרים? - רבי מאיר אומר: זה וזה [33] בכביצה, ורבי יהודה אומר: זה וזה בכזית'?
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
אביי אמר: לעולם לא תיפוך, הכא בקראי פליגי: רבי מאיר סבר: (דברים ח י: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך) 'ואכלת' - זו אכילה, 'ושבעת' - זו שתיה, ואכילה בכזית; ורבי יהודה סבר: 'ואכלת ושבעת' - אכילה שיש בה שביעה, ואיזו זו? – כביצה; התם - בסברא פליגי: רבי מאיר סבר: חזרתו כטומאתו [34]: מה טומאתו בכביצה - אף חזרתו בכביצה, ורבי יהודה סבר: חזרתו כאיסורו: מה איסורו בכזית - אף חזרתו בכזית.
משנה:
כיצד מזמנין?
בשלשה - אומר "נברך";
בשלשה והוא - אומר "ברכו" [35];
בעשרה - אומר "נברך אלהינו";
בעשרה והוא - אומר "ברכו", אחד עשָׂרָה ואחד עשרה רבוא [36];
במאה - הוא אומר "נברך ה' אלהינו";
במאה והוא - אומר "ברכו";
ובאלף הוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל";
באלף והוא אומר - "ברכו";
ברבוא - אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו";
ברבוא והוא - אומר "ברכו";
כענין שהוא מברך - כך עונים אחריו: "ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו";
רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל הם מברכים [37], שנאמר (תהלים סח כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל;
אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובים ואחד מועטים - אומר "ברכו את ה'";
רבי ישמעאל אומר: "ברכו את ה' המבורך".
גמרא:
אמר שמואל: לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל [39].
תנן: בשלשה והוא - אומר "ברכו" [40]?
אימא
הערות
עריכה- ^ מילה
- ^ בפרשת מילה שנתנה לאברהם אבינו הם כתובים
- ^ "נודה ה' אלהינו"... "ועל כולם ה' אלהינו אנו מודים לך"
- ^ הלכך לאו ברכה הסמוכה לחברתה היא, שאינה מברכת הארץ
- ^ ומברכת הארץ היא, כדאמר (לעיל דף מח:) 'אשר נתן לך זה הטוב והמטיב', והויא לה ברכה הסמוכה לחברתה, ומיהו פותח בה ב'ברוך' לפי שפתיחתה היא חתימתה: שכולה הודאה אחת היא, ואינה הפסקה, ודומה לברכת הפירות והמצות
- ^ בתמיה
- ^ אם חתם בונה ירושלים - לאו חתימה היא, הלא עיקר ברכה דירושלים היא!
- ^ אם בא לחתום "מושיע ישראל" ולא חתם "בונה ירושלים" – יצא, שתשועת ישראל היא בנין ירושלים
- ^ כשהתחיל בברכה לא אמר "רחם ה' על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", אלא אחת מהן, וכשחתם - חתם בשתים: "מושיע ישראל ובונה ירושלים"
- ^ שדומין לעושין מצות חבילות כי היכי דאמר (פסחים קב:) 'אין אומר שתי קדושות על כוס אחד'
- ^ והכא ליכא למימר 'ישראל מקדשי לשבת וזמנים', דאילו זמנים תלויין בבית דין לקדש חדשים על פי הראייה, אבל שבת קדישא וקיימא
- ^ אין כאן אלא ברכת מקדש שמברך להקב"ה שמקדש השבת והזמנים,
- ^ אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים
- ^ תרתי מילי נינהו ואין כוללים ב' דברים בברכה אחת
- ^ ולא גרס 'הא בהא תליא'; ובעל הלכות גדולות גרס הכי: 'חוץ מזו, ומאי שנא הני? - תרתי קדושי נינהו, ומודה רבי דחתמינן בהו בשתים, אבל נחמה - חדא מילתא היא, ובחדא בעי למחתם'; ואינו נראה לי, דאם כן אית ליה לרבי חותמין בשתים; והכא הכי טעמיה: דהא בהא תליא, ולא היה לו לכלול ולומר אין חותמין בשתים; ועוד, רבי כי אמרה - לאו אנחמה אמרה
- ^ דבעינן חתימה מעין פתיחה
- ^ בונה ירושלים - תשועת ישראל היא
- ^ בונה ירושלים ה' - ואז נדחי ישראל יכנס
- ^ בבונה ירושלים, הלכך מהדר לה ב"הטוב והמטיב" (ואומר "מלך העולם הטוב והמטיב")
- ^ כגון: "אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל וכו'"
- ^ שפותחת "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו'"
- ^ רב הונא לרב גידל
- ^ רבי זירא קאמר לה: לא ידענא
- ^ רב גידל
- ^ "לזכרון ולשמחה"
- ^ "מקדש ישראל וראשי חדשים"
- ^ ואי אמרה משמיה דרב אי לא אמרה
- ^ לתחלת ברכת המזון, כדאמרינן (לעיל דף כט:) גבי תפלה: 'עקר את רגליו - חוזר לראש'; התם הוא דאיכא עקירת רגלים, אבל הכא סיום הברכה הוא עקירת רגלים
- ^ לעיל מיניה [פ"ג מ"ז] מיירי: ההולך לשחוט את פסחו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו: אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו - יחזור ויבער, ואם לאו - יבטל בלבו,
- ^ ונפסל ביציאתו חוץ לחומה
- ^ מקום שיכול לראות בית המקדש
- ^ מקום בהר הבית שיש שם בית הדשן גדול ששורפין פסולי קדשים קלים, כדאמרינן בזבחים בפרק 'טבול יום' (דף קד:)
- ^ חמץ ובשר קודש
- ^ שיעור חזרתו כשיעור טומאתו: מידי דחשיב לענין טומאה חשיב זה לענין חזרה
- ^ דהא בלאו דידיה איכא זימון; וכן כולם
- ^ כלומר: הכל שוה: משראויים להזכיר את השם - אין צריכין לשנות; ובגמרא פריך: הא קתני סיפא 'במאה והוא אומר כו'
- ^ כמו שאמר שיש חילוק בין מאה לעשרה ובין מאה לאלף ובין אלף לרבוא
- ^ והא דקתני אחד עשרה ואחד עשרה רבוא - רבי עקיבא היא, דאמר 'מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין רבים בין מועטים - אף כאן אין חילוק'; הכי מוקי לה בגמרא
- ^ אף על פי שבארבעה הוא רשאי לומר לשלשה "ברכו", טוב לו שיאמר "נברך" ואל יוציא עצמו מכלל המברכים
- ^ אלמא הכי עדיף, כלומר: רבים אתם, ואפילו איני עמכם