פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואין מברכין עליו [1], ואין מזמנין עליו [2], ופטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה; ובשבת - מיסב ואוכל בשר, ושותה יין, ומברך, ומזמן, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, וחייב בכל המצות האמורות בתורה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: מתוך שנתחייב באלו - נתחייב בכולן'; ואמר רבי יוחנן: מאי בינייהו? - תשמיש המטה איכא בינייהו [3];

קתני מיהת פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה [4]!?

אמר רב פפא: תרגמא [5] אמחזיר פניו ואוכל [6].

רב אשי אמר: [7] כיון שמוטל עליו לקוברו - כמוטל לפניו דמי [8], שנאמר (בראשית כג ג) ויקם אברהם מעל פני מתו [וידבר אל בני חת לאמר], ונאמר [שם פסוק ד] [גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם] ואקברה מתי מלפני [9]: כל זמן שמוטל עליו לקוברו - כמוטל לפניו דמי.

מתו – אִין, אבל [10] משמרו – לא? והתניא: המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו - פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה;

משמרו אף על פי שאינו מתו, מתו אף על פי שאינו משמרו.

מתו ומשמרו - אִין, אבל מהלך בבית הקברות לא? והתניא: 'לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן - עובר משום (משלי יז ה) לועג לרש חרף עושהו [שמח לאיד לא ינקה]’!?

התם - תוך ארבע אמות הוא דאסור, חוץ לארבע אמות – חייב, דאמר מר: 'מת תופס ארבע אמות לקרית שמע [11]'; הכא - חוץ לארבע אמות נמי פטור [12].

גופא: 'המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו - פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה; היו שנים - זה משמר וזה קורא, וזה משמר וזה קורא;

בן עזאי אומר: היו באים בספינה - מניחו בזוית זו ומתפללין שניהם בזוית אחרת';

מאי בינייהו?

אמר רבינא: חוששין לעכברים איכא בינייהו: מר סבר חיישינן [13] ומר סבר לא חיישינן.

תנו רבנן: 'המוליך עצמות ממקום למקום - הרי זה לא יתנם בדסקיא [14] ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון; ואם היה מתירא מפני נכרים ומפני לסטים [15] – מותר; וכדרך שאמרו בעצמות - כך אמרו בספר תורה.' אהייא?: אילימא ארישא – פשיטא: מי גרע ספר תורה מעצמות? אלא אסיפא [16].

אמר רחבה אמר רב יהודה: כל הרואה המת ואינו מלַוהו - עובר משום 'לועג לרש חרף עשהו';

ואם הלוהו מה שכרו?

אמר רב אסי: עליו הכתוב אומר (משלי יט יז) מַלְוֶה ה' חונן דל [וּגמֻלו ישלם לו] [17] (משלי יד לא) [עשק דל חרף עשהו] ומכבדו חונן אביון.

רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות; הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן; אמר ליה רבי חייא: דלייה [18] כדי שלא יאמרו "למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו"!

אמר ליה: ומי ידעי כולי האי, והא כתיב (קהלת ט ה) [כי החיים יודעים שימתו] והמתים אינם יודעים מאומה [ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם]?

אמר ליה: אם קרית - לא שנית [19], אם שנית - לא שלשת, אם שלשת - לא פירשו לך: 'כי החיים יודעים שימותו' - אלו צדיקים [20], שבמיתתן נקראו 'חיים', שנאמר (שמואל ב כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג [21] -


עמוד ב

'בן איש חי'? אטו כולי עלמא בני מתי נינהו?

אלא: 'בן איש חי' - שאפילו במיתתו קרוי 'חי';

'רב פעלים מקבצאל' - שריבה וקבץ פועלים לתורה;

'והוא הכה את שני אריאל מואב' - שלא הניח כמותו, לא במקדש ראשון ולא במקדש שני;

'והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג': איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא [22] ונחת וטבל [23], איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב [24] ביומא דסיתוא [שאז קוראים בתורה את ספר בראשית בבבל, ואף על פי כן הוא לומד פירוש ספר ויקרא].

'והמתים אינם יודעים מאומה' - אלו רשעים, שבחייהן קרויין 'מתים', שנאמר (יחזקאל כא ל) ואתה חלל רשע נשיא ישראל [אשר בא יומו בעת עון קץ] [25];

ואי בעית אימא – מהכא: (דברים יז ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת [לא יומת על פי עד אחד]; חי הוא!? אלא 'המת' מעיקרא.

בני רבי חייא נפוק לקרייתא [26], אייקר להו תלמודייהו [27], הוו קא מצערי לאדכוריה; אמר ליה חד לחבריה: ידע אבון בהאי צערא. אמר ליה אידך: מנא ידע? והא כתיב (איוב יד כא) יכבדו בניו ולא ידע [יצערו ולא יבין למו]?

אמר ליה אידך: ולא ידע? והא כתיב (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, ואמר רבי יצחק: קשה רמה למת כמחט בבשר החי?

אמרי: בצערא דידהו ידעי [28], בצערא דאחרינא לא ידעי.

ולא? והתניא: 'מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה; בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות, ושמע שתי רוחות [29] שמספרות זו לזו; אמרה חדא לחברתה: חברתי! בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד [30] מה פורענות בא לעולם [31]!

אמרה לה חברתה: איני יכולה, שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את, ומה שאת שומעת אמרי לי!

הלכה היא ושטה ובאה ואמרה לה חברתה: "חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד"? אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה [32] - ברד מלקה אותו [33].

הלך הוא וזרע ברביעה שניה; של כל העולם כולו לקה, שלו לא לקה;

לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו; אמרה חדא לחברתה: בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם!

אמרה לה: "חברתי! לא כך אמרתי לך: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים!? אלא לכי את, ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי"! הלכה ושטה ובאה, ואמרה לה חברתה: "חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד"? אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה - שדפון מלקה אותו [34];

הלך וזרע ברביעה ראשונה; של כל העולם כולו נשדף, ושלו לא נשדף.

אמרה לו אשתו: מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה, ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף?

סח לה כל הדברים הללו. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה, אמרה לה: "לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים"! לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה לה: חברתי! בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם"! אמרה לה: "חברתי, הניחני! דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים"! - אלמא ידעי [35]!

דילמא איניש אחרינא שכיב ואזיל ואמר להו.

תא שמע, דזעירי הוה מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה; עד דאתי ואזיל לבי רב – שכיבה; אזל בתרה לחצר מות [36], אמר לה: זוזַי היכא?

אמרה ליה: "זיל שקלינהו מתותי בצנורא דדשא [37] בדוך פלן, ואימא לה לאימא תשדר לי מסרקאי [38] וגובתאי דכוחלא [39] בהדי פלניתא דאתיא למחר [40]"! אלמא ידעי [41]!

[דלמא] דומה [42] קדים ומכריז להו [43].

תא שמע, דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי; כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה; הוו קא קרו ליה "בר אכיל זוזי דיתמי"!

אזל אבתריה לחצר מות, אמר להו: בעינא אבא [44]!

אמרו ליה: 'אבא' טובא איכא הכא!

אמר להו: בעינא אבא בר אבא!

אמרו ליה: 'אבא בר אבא' נמי טובא איכא הכא!

אמר להו: בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל – היכא?

אמרו ליה: סליק למתיבתא דרקיעא! [45]

אדהכי חזייה [46] ללוי [47] דיתיב אבראי [48], אמר ליה: אמאי יתבת אבראי? מאי טעמא לא סלקת?

אמר ליה: דאמרי לי: כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס [49] ואחלישתיה לדעתיה - לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא!

אדהכי והכי אתא אבוה, חזייה [50] דהוה קא בכי - ואחיך [51]!

אמר ליה [שמואל לאביו]: מאי טעמא קא בכית?

אמר ליה: דלעגל קא אתית [52];

מאי טעמא אחיכת?

דחשיבת בהאי עלמא טובא.

אמר ליה: אי חשיבנא - נעיילוה ללוי! ועיילוהו ללוי.

אמר ליה: זוזי דיתמי היכא?

אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא [53]: עילאי ותתאי דידן, ומיצעי דיתמי.

אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי?

אמר ליה: אי גנובי גנבי מגנבו מדידן, אי אכלה ארעא אכלה מדידן!

אלמא דידעי [54]!?

דילמא שאני שמואל, כיון דחשיב קדמי ומכרזי "פנו מקום".

ואף רבי יונתן הדר ביה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: 'מנין למתים שמספרים זה עם זה? שנאמר [55] (דברים לד ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר]; מאי 'לאמר'? - אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב: שבועה שנשבעתי לכם - כבר קיימתיה לבניכם!' -

הערותעריכה

  1. ^ אין צריך שיברכו לו אחרים בברכת הלחם
  2. ^ אין מצטרף עם שלשה לזימון
  3. ^ לרבי שמעון חייב אָבֵל בעונה בשבת
  4. ^ ואפילו כשהוא אוכל בבית חברו
  5. ^ להא דתני 'פטור'
  6. ^ אמי שאין לו בית אחר, דקאמר מחזיר פניו ואוכל
  7. ^ לעולם אכולא, ומתניתין נמי אפילו בבית אחר נמי פטר ליה:
  8. ^ דכל שמוטל עליו לקוברו קרי 'מוטל לפניו'
  9. ^ וההיא שעתא - לאו לפניו הוה
  10. ^ אדם אחר שאינו קרובו, אלא
  11. ^ שאסור לקרות בתוך ארבע אמות שלו משום לועג לרש
  12. ^ מקרית שמע, משום דעוסק במצוה
  13. ^ תנא קמא חייש לעכברים אפילו בספינה
  14. ^ מרצוף [שק] גדול של עור
  15. ^ וצריך לרכוב על הסוס ולרוץ
  16. ^ אם היה מתירא רוכב
  17. ^ מלוה ה' חונן דל קרי ביה 'מלוה את המקום' מי שחונן את הדל, ואין לך דל מן המת, והמלוה אותו כאלו מלוה את המקום
  18. ^ הגביהנו
  19. ^ לא חזרת עליו פעם שנית כדי שתתבונן בו
  20. ^ ומאי 'יודעים שימותו'? - נותנים אל לבם יום המיתה ומושכים ידיהם מן העבירה; ורשעים אינם יודעים מאומה: שעושים עצמם כאינם יודעים, וחוטאים
  21. ^ הוא הכה = השפיל את השנים של דורות משני מקדשים שלא היה בהם כמותו; אריאל - זה בית המקדש, שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיהו כט א); מואב - על שם שבנאו דוד, דאתי מרות המואביה
  22. ^ חתיכות של ברד והקרח שקורין גלאנצ"א בלע"ז, והיינו ביום השלג
  23. ^ לקריו, כדי לעסוק בתורה
  24. ^ תורת כהנים
  25. ^ חלל רשע על צדקיהו הוא אומר, ועדיין בימי יחזקאל חי היה, וקורהו חלל
  26. ^ להתעסק בעבודת אחוזתם
  27. ^ אשתכח תלמודם מגרסתם; 'אייקר' = הוכבד עליהם מחמת שכחה
  28. ^ צער גופם ממש, כגון עקיצת הרימה
  29. ^ של שתי ילדות מתות
  30. ^ מחיצה המבדלת בין מקום השכינה
  31. ^ ונדע מה גזרו היום פורענות בעולם, שהעולם נדון בראש השנה
  32. ^ יורה; שלש רביעיות הן בכירה שניה ושלישית: ראשונה בי"ז במרחשון, שניה בכ"ג, שלישית בר"ח כסליו
  33. ^ שעתיד ברד ליפול סמוך לרביעה ראשונה, ומה שנזרע כבר – הוקשה, והברד שוברו, והנזרע בשניה - עדיין רך הוא, ואינו נשבר בשביל הברד, כענין שנאמר והפשתה והשעורה נכתה והחטה והכוסמת לא נכו (שמות ט לא)
  34. ^ שדפון מלקה הרך ואינו משדף הקשה
  35. ^ דברים האמורים בין החיים
  36. ^ לבית הקברות
  37. ^ בחור מפתן הבית שהדלת סובב אותו
  38. ^ מסרק שלי
  39. ^ גובתא = קנה, ובשביל שמתה ילדה אמרה כן לעגמת נפש
  40. ^ לקבורה
  41. ^ מה שעושין שידעה זו שזו גוססת ונטויה למות
  42. ^ מלאך שהוא ממונה על המתים
  43. ^ "עכשיו יבא פלוני", אבל שאר דברי החיים אינם יודעים
  44. ^ מבקש אני את 'אבא' - כך היה שמו
  45. ^ המתים נגלו לו כאילו הם חוץ מקבריהם ויושבים בעגולה.
  46. ^ שמואל
  47. ^ חברו
  48. ^ שהיה יושב חוץ לישיבה של שאר מתים
  49. ^ מספר השנים שלא נכנסת בישיבתו של רבי אפס [במסכת כתובות בפרק 'הנושא את האשה' (דף קג:)]
  50. ^ שמואל לאבוה
  51. ^ וחייך
  52. ^ במהרה תקבר
  53. ^ כל בנין מושב הרחיים קרוי אמת הרחיים
  54. ^ מי חשוב בין החיים
  55. ^ במיתת משה כתיב