ביאור:בבלי ברכות דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דלמא מעברין לך [1]!?

אמר לה: לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר [2]. [3]

אמרה ליה: לית לך חיורתא [4]!

ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה; אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא [5];

היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה [ברכות פ"א מ"ה]: "הרי אני כבן 'שבעים שנה" - ולא 'בן שבעים שנה'.

תנא: 'אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר "כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש";

ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי;

אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן: חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי, וחד אמר שבע מאה ספסלי;

הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל [6], אמר: דלמא חס וחלילה מנעתי תורה מישראל [7]!

אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא [כלים לבנים מלאים אֵפֶר] [8].

ולא היא: ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.

תנא: 'עדיות - בו ביום נשנית;

וכל היכא דאמרינן 'בו ביום' - ההוא יומא הוה;

ולא היתה הלכה שהיתה תלויה [9] בבית המדרש שלא פירשוה [10]; ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דתנן [ידים פ"ד מ"ד]:

'בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבא בקהל?

אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבא בקהל.

אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבא בקהל.

אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' [גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם]!

אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין?: כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר (ישעיהו י יג) [כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי] ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי [כתיב: שושיתי] ואוריד כאביר יושבים - וכל דפריש מרובא פריש.

אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר (ירמיהו מט ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה' וכבר שבו!

אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (עמוס ט יד) ושבתי את שבות עמי ישראל [ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם] - ועדיין לא שבו!

מיד התירוהו לבא בקהל.'

אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לרבי יהושע; כי מטא לביתיה - חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן [11], אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה [12]!

אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.

אמר לו: נעניתי לך [13]! מחול לי!

לא אשגח ביה.

עשה בשביל כבוד אבא!

פייס.

אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן?

אמר להו ההוא כובס: אנא אזילנא.

שלח להו רבי יהושע לבי מדרשא: מאן דלביש מדא - ילבש מדא [14], ומאן דלא לביש מדא - יימר ליה למאן דלביש מדא: שלח מדך ואנא אלבשיה.

אמר להו רבי עקיבא לרבנן: טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דרבן גמליאל ולצערו לרבנן.

אמר רבי יהושע: מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו;

אתא, טרף אבבא, אמר ליה: מזה בן מזה יזה [15], ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה: מימיך מי מערה, ואפרך אפר מקלה [16].

אמר ליה רבי עקיבא: רבי יהושע, נתפייסת? כלום עשינו אלא בשביל כבודך? למחר אני ואתה נשכים לפתחו.

אמרי: היכי נעביד? נעבריה? גמירי מעלין בקדש ואין מורידין! נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא - אתי לקנאויי! אלא לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא.

והיינו דאמר מר [17]: "שבת של מי היתה? של רבי אלעזר בן עזריה היתה".

ואותו תלמיד [18] - רבי שמעון בן יוחאי הוה.

ושל מוספין כל היום:

אמר רבי יוחנן: ונקרא פושע [19].

תנו רבנן: 'היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף - מתפלל של מנחה [20] ואחר כך מתפלל של מוסף [21], שזו תדירה וזו אינה תדירה; רבי יהודה אומר: מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה, שזו מצוה עוברת [22] וזו מצוה שאינה עוברת.'

אמר רבי יוחנן: הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף.

רבי זירא, כי הוה חליש מגירסיה - הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי, אמר: כי חלפי רבנן [23] אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא; נפק, אתא רבי נתן בר טובי, אמר ליה: מאן אמר הלכה בי מדרשא [24]? אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבי יהודה

דאמר מתפלל אדם של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה.

אמר ליה: רבי יוחנן אמרה?

אמר ליה: אִין! תנא מיניה ארבעין זמנין!

אמר ליה: חדא היא לך או חדת היא לך [25]?

אמר ליה: חדת היא לי, משום דמספקא לי ברבי יהושע בן לוי [26].

אמר [27] רבי יהושע בן לוי: כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לרבי יהודה - עליו הכתוב אומר (צפניה ג יח) נוגי ממועד אספתי ממך היו [משאת עליה חרפה] [28];

מאי משמע דהאי 'נוגי' לישנא דתברא הוא?

כדמתרגם רב יוסף: תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים.

אמר רבי אלעזר: כל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות לר' יהודה - עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו;

מאי משמע דהאי 'נוגי' לישנא דצערא הוא?

דכתיב (תהלים קיט כח) דלפה נפשי מתוגה [קימני כדברך].

רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (איכה א ד) [דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל שעריה שוממין כהניה נאנחים] בתולותיה נוגות והיא מר לה.


עמוד ב

רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף [29]; למחר, כי אתא - בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף, אמר ליה: מאי טעמא לא אתא מר לפרקא?

אמר ליה: דהוה חליש לבאי ולא מצינא.

אמר ליה: אמאי לא טעמת מידי ואתית?

אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא, דאמר רב הונא 'אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין'?

אמר ליה: איבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד, ולטעום מידי ולמיתי.

אמר ליה: ולא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן: 'אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור'?

אמר ליה: לאו אתמר עלה: 'אמר רבי אבא: בצבור שנו [30]'!

ולית הלכתא לא כרב הונא ולא כרבי יהושע בן לוי:

כרב הונא - הא דאמרן; כרבי יהושע בן לוי – דאמר רבי יהושע בן לוי: כיון שהגיע זמן תפלת המנחה - אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה.

משנה:

רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה.

אמרו לו: מה מקום לתפלה זו [31]?

אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.

גמרא:

תנו רבנן: 'בכניסתו מהו אומר? - יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי [32], ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה, ואשמח בהם [ועיין מהרש"א];

ביציאתו מהו אומר?

מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות [33], שאני משכים והם משכימים: אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים; אני עמל והם עמלים: אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר; אני רץ והם רצים: אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת.'

תנו רבנן: 'כשחלה רבי אלעזר [בן עזריה – גליון הש"ס על פי דרך ארץ רבה פ"ג] - נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו: רבינו! למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא!

אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון [34], והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים; וכשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם עומדים [35] - ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.

וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי - נכנסו תלמידיו לבקרו; כיון שראה אותם - התחיל לבכות; אמרו לו תלמידיו: נר ישראל! עמוד הימיני [36]! פטיש החזק [37]! מפני מה אתה בוכה?

אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני [38] אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם [39], ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה [40]; ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה?

אמרו לו: רבינו, ברכנו!

אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.

אמרו לו תלמידיו: עד כאן [41]?

אמר להם: ולואי [42]! תדעו: כשאדם עובר עבירה אומר "שלא יראני אדם" [43].

בשעת פטירתו אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה [44] והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא [45].'

משנה:

רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה.

רבי יהושע אומר: מעין שמנה עשרה [46];

רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו - מתפלל שמנה עשרה, ואם לאו - מעין שמנה עשרה;

רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים!

רבי יהושע אומר: ההולך במקום סכנה - מתפלל תפלה קצרה ואומר: "הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור [47] יהיו צרכיהם לפניך; ברוך אתה ה' שומע תפלה" [48].

היה רוכב על החמור - ירד ויתפלל, ואם אינו יכול לירד [49] - יחזיר את פניו [50], ואם אינו יכול להחזיר את פניו - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.

היה מהלך בספינה או באסדא* - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.

[51]

גמרא:

הני שמנה עשרה, כנגד מי?

אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד שמנה עשרה אזכרות שאמר דוד ב'הבו לה' בני אלים' (תהלים כט) [52];

רב יוסף אמר: כנגד שמנה עשרה אזכרות שבקריאת שמע.

אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה.

ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה.

[53]

עולא אמר: עד כדי שיראה איסר [54] כנגד לבו.

רבי חנינא אמר: כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך.

אמר רבא: והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע [55].

הני תמני סרי - תשסרי הוויין!?

אמר רבי לוי: ברכת המינים ביבנה תקנוה [56].

כנגד מי תקנוה?

אמר רבי לוי לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד (תהלים כט ג) [קול ה' על המים] אל הכבוד הרעים [ה' על מים רבים];

לרב יוסף כנגד אחד שבקריאת שמע, לרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי - כנגד חוליא קטנה שבשדרה.

תנו רבנן: 'שמעון הפקולי [57] הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה;

אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים?

עמד שמואל הקטן ותקנה;

לשנה אחרת שכחה

הערות עריכה

  1. ^ יורידוך מן הנשיאות בשביל אחר
  2. ^ כוס זכוכית יקרה שקורין לה בלשון ישמעאל 'ערקי"א', ואומרים בני אדם במשל הדיוט: יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו, ואם ישבר - ישבר
  3. ^ ולא גרסינן 'מעלין בקדש'
  4. ^ אין לך שערות לבנות של זקנה, ונאה לדרשן להיות זקן
  5. ^ י"ח שורות של זקנה
  6. ^ כשראה שנתוספו היום תלמידים רבים
  7. ^ והיה דואג שלא יענש במה שמנעם בימיו מלבא
  8. ^ כלומר: אף אלו אינם ראויים
  9. ^ בספק
  10. ^ מתוך שרבו התלמידים - רב החדוד והפלפול
  11. ^ כותלי ביתו של רבי יהושע שהיו שחורות
  12. ^ עושה פחמים; ויש אומרים נפח
  13. ^ דברתי למולך יותר מן הראוי
  14. ^ הרגיל ללבוש המעיל ילבש כלומר הרגיל בנשיאות יהיה נשיא
  15. ^ כהן בן כהן יזה את מי חטאת
  16. ^ אפר הקלוי בתנורים ובכירות כלומר אפר סתם
  17. ^ במסכת חגיגה
  18. ^ ששאל תפלת ערבית רשות או חובה
  19. ^ המאחר כל כך
  20. ^ מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחלת זמנה, שלא יקרא פושע גם עליה
  21. ^ הואיל ואיחר זמנה - אינו עובר, דהא אמרי רבנן ושל מוספים כל היום
  22. ^ רבי יהודה לטעמיה, דאמר עד שבע שעות ותו לא
  23. ^ תלמידים היוצאים מבית רבי נתן
  24. ^ מי מבני הישיבה אמר בבית המדרש שהלכה כרבי יהודה
  25. ^ אחת היא לך שלא למדת דבר משמו של רבי יוחנן אלא זו בלבד, לכך חביבה היא לך? או חדשה היא לך: שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה
  26. ^ סבור הייתי שרבי יהושע בן לוי אמרה
  27. ^ ולא גרסינן 'דאמר'
  28. ^ ממועד - מחמת שהעבירו מועדי התפלות והחגים יהיו נוגים ואסופים וכלים
  29. ^ שהיה ראש הישיבה בפומבדיתא, והיה דורש בשבת קודם תפלת המוספין, ולאחר הדרשה היו הולכים לבית הכנסת ומתפללים תפלת המוספין
  30. ^ אם הוא בבית הכנסת עם הצבור - לא יקדים להתפלל
  31. ^ כלומר: מה טיבה
  32. ^ על כשלוני; הרי רעות שתים שיבאו על ידי: שאגרום להם שיענשו [ועיין מהרש"א]
  33. ^ חנוונים או עמי הארץ שעוסקים בדבר שיחה
  34. ^ לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא, לשון אחר: משיחת ילדים
  35. ^ כדי שתתפללו ביראה ובכוונה
  36. ^ שני עמודים העמיד שלמה באולם; שֵׁם הימני 'יכין' ושם השמאלי 'בועז' (מלכים א ז כא); הימיני לעולם חשוב
  37. ^ המפוצץ פי"ק בלע"ז
  38. ^ חובש אותי
  39. ^ לעולם הבא
  40. ^ מאימת משפטו, אם לדין מוליכין אותי לפניו
  41. ^ בתמיה, כלומר: ולא יותר ממורא בשר ודם
  42. ^ שיהא כמורא בשר ודם, שאם כן תחדלו מעבירות הרבה
  43. ^ עבירה.בסתר ממורא הבריות, ויודע שהכל הוא גלוי להקב"ה ואינו מניח בכך
  44. ^ טומאת אהל המת בכל הבית
  45. ^ אלי ללוותי
  46. ^ בגמרא מפרש
  47. ^ מפרש בגמרא
  48. ^ - זו 'תפלה קצרה'
  49. ^ שאין לו מי שיאחז את חמורו
  50. ^ לצד ירושלים
  51. ^ *באסדא כמו ותשם בסד רגלי (איוב יג כז); בית הסהר שקורין ציפ"ש בלע"ז; לשון אחר: עצים הקשורים זה עם זה הרבה יחד, ובלשון מקרא קורא אותם רפסודות (ד"ה ב, ב,טו) ובלע"ז רדיי"ל, ובלשון אשכנז ולו"ס, ומשיטן בנהר להוליכן ממקום למקום, ויכולין להלך עליהן כמו בספינה
  52. ^ שהוא רמז לאבות וגבורות וקדושת השם, כדאמרינן בראש השנה (דף לב.): מנין שאומרים אבות - תלמוד לומר: הבו לה' בני אלים כו'
  53. ^ שיתפקקו = שיֵרָאוּ; הפקקים הם הקשרים, כמו ששנינו (בבא בתרא פ:) 'בקנים ובגפנים מן הפקק שלמעלה', והיא הקשר, שחלל הקנה פקוק וסתום שם.
  54. ^ שני קמטים, אחד מלמטה ואחד מלמעלה, וכאיסר רוחב בשר באמצע
  55. ^ שהוא ניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער
  56. ^ לאחר זמן מרובה
  57. ^ מוכר פקולי צמר גפן, שקורין קיטו"ן