ביאור:בבלי ברכות דף כח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דלמא מעברין לך [1]!?
אמר לה: לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר [2]. [3]
אמרה ליה: לית לך חיורתא [4]!
ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה; אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא [5];
היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה [ברכות פ"א מ"ה]: "הרי אני כבן 'שבעים שנה" - ולא 'בן שבעים שנה'.
תנא: 'אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר "כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש";
ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי;
אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן: חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי, וחד אמר שבע מאה ספסלי;
הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל [6], אמר: דלמא חס וחלילה מנעתי תורה מישראל [7]!
אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא [כלים לבנים מלאים אֵפֶר] [8].
ולא היא: ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.
תנא: 'עדיות - בו ביום נשנית;
וכל היכא דאמרינן 'בו ביום' - ההוא יומא הוה;
ולא היתה הלכה שהיתה תלויה [9] בבית המדרש שלא פירשוה [10]; ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דתנן [ידים פ"ד מ"ד]:
'בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבא בקהל?
אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבא בקהל.
אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבא בקהל.
אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' [גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם]!
אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין?: כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר (ישעיהו י יג) [כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי] ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי [כתיב: שושיתי] ואוריד כאביר יושבים - וכל דפריש מרובא פריש.
אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר (ירמיהו מט ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה' וכבר שבו!
אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (עמוס ט יד) ושבתי את שבות עמי ישראל [ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם] - ועדיין לא שבו!
מיד התירוהו לבא בקהל.'
אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לרבי יהושע; כי מטא לביתיה - חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן [11], אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה [12]!
אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.
אמר לו: נעניתי לך [13]! מחול לי!
לא אשגח ביה.
עשה בשביל כבוד אבא!
פייס.
אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן?
אמר להו ההוא כובס: אנא אזילנא.
שלח להו רבי יהושע לבי מדרשא: מאן דלביש מדא - ילבש מדא [14], ומאן דלא לביש מדא - יימר ליה למאן דלביש מדא: שלח מדך ואנא אלבשיה.
אמר להו רבי עקיבא לרבנן: טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דרבן גמליאל ולצערו לרבנן.
אמר רבי יהושע: מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו;
אתא, טרף אבבא, אמר ליה: מזה בן מזה יזה [15], ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה: מימיך מי מערה, ואפרך אפר מקלה [16].
אמר ליה רבי עקיבא: רבי יהושע, נתפייסת? כלום עשינו אלא בשביל כבודך? למחר אני ואתה נשכים לפתחו.
אמרי: היכי נעביד? נעבריה? גמירי מעלין בקדש ואין מורידין! נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא - אתי לקנאויי! אלא לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא.
והיינו דאמר מר [17]: "שבת של מי היתה? של רבי אלעזר בן עזריה היתה".
ואותו תלמיד [18] - רבי שמעון בן יוחאי הוה.
ושל מוספין כל היום:
אמר רבי יוחנן: ונקרא פושע [19].
תנו רבנן: 'היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף - מתפלל של מנחה [20] ואחר כך מתפלל של מוסף [21], שזו תדירה וזו אינה תדירה; רבי יהודה אומר: מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה, שזו מצוה עוברת [22] וזו מצוה שאינה עוברת.'
אמר רבי יוחנן: הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף.
רבי זירא, כי הוה חליש מגירסיה - הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי, אמר: כי חלפי רבנן [23] אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא; נפק, אתא רבי נתן בר טובי, אמר ליה: מאן אמר הלכה בי מדרשא [24]? אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבי יהודה
דאמר מתפלל אדם של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה.
אמר ליה: רבי יוחנן אמרה?
אמר ליה: אִין! תנא מיניה ארבעין זמנין!
אמר ליה: חדא היא לך או חדת היא לך [25]?
אמר ליה: חדת היא לי, משום דמספקא לי ברבי יהושע בן לוי [26].
אמר [27] רבי יהושע בן לוי: כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לרבי יהודה - עליו הכתוב אומר (צפניה ג יח) נוגי ממועד אספתי ממך היו [משאת עליה חרפה] [28];
מאי משמע דהאי 'נוגי' לישנא דתברא הוא?
כדמתרגם רב יוסף: תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים.
אמר רבי אלעזר: כל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות לר' יהודה - עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו;
מאי משמע דהאי 'נוגי' לישנא דצערא הוא?
דכתיב (תהלים קיט כח) דלפה נפשי מתוגה [קימני כדברך].
רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (איכה א ד) [דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל שעריה שוממין כהניה נאנחים] בתולותיה נוגות והיא מר לה.
רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף [29]; למחר, כי אתא - בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף, אמר ליה: מאי טעמא לא אתא מר לפרקא?
אמר ליה: דהוה חליש לבאי ולא מצינא.
אמר ליה: אמאי לא טעמת מידי ואתית?
אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא, דאמר רב הונא 'אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין'?
אמר ליה: איבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד, ולטעום מידי ולמיתי.
אמר ליה: ולא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן: 'אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור'?
אמר ליה: לאו אתמר עלה: 'אמר רבי אבא: בצבור שנו [30]'!
ולית הלכתא לא כרב הונא ולא כרבי יהושע בן לוי:
כרב הונא - הא דאמרן; כרבי יהושע בן לוי – דאמר רבי יהושע בן לוי: כיון שהגיע זמן תפלת המנחה - אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה.
משנה:
רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה.
אמרו לו: מה מקום לתפלה זו [31]?
אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.
גמרא:
תנו רבנן: 'בכניסתו מהו אומר? - יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי [32], ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה, ואשמח בהם [ועיין מהרש"א];
מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות [33], שאני משכים והם משכימים: אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים; אני עמל והם עמלים: אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר; אני רץ והם רצים: אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת.'
תנו רבנן: 'כשחלה רבי אלעזר [בן עזריה – גליון הש"ס על פי דרך ארץ רבה פ"ג] - נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו: רבינו! למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא!
אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון [34], והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים; וכשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם עומדים [35] - ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.
וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי - נכנסו תלמידיו לבקרו; כיון שראה אותם - התחיל לבכות; אמרו לו תלמידיו: נר ישראל! עמוד הימיני [36]! פטיש החזק [37]! מפני מה אתה בוכה?
אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני [38] אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם [39], ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה [40]; ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה?
אמרו לו: רבינו, ברכנו!
אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.
אמרו לו תלמידיו: עד כאן [41]?
אמר להם: ולואי [42]! תדעו: כשאדם עובר עבירה אומר "שלא יראני אדם" [43].
בשעת פטירתו אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה [44] והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא [45].'
משנה:
רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה.
רבי יהושע אומר: מעין שמנה עשרה [46];
רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו - מתפלל שמנה עשרה, ואם לאו - מעין שמנה עשרה;
רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים!
רבי יהושע אומר: ההולך במקום סכנה - מתפלל תפלה קצרה ואומר: "הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור [47] יהיו צרכיהם לפניך; ברוך אתה ה' שומע תפלה" [48].
היה רוכב על החמור - ירד ויתפלל, ואם אינו יכול לירד [49] - יחזיר את פניו [50], ואם אינו יכול להחזיר את פניו - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.
היה מהלך בספינה או באסדא* - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.
גמרא:
הני שמנה עשרה, כנגד מי?
אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד שמנה עשרה אזכרות שאמר דוד ב'הבו לה' בני אלים' (תהלים כט) [52];
רב יוסף אמר: כנגד שמנה עשרה אזכרות שבקריאת שמע.
אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה.
ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה.
עולא אמר: עד כדי שיראה איסר [54] כנגד לבו.
רבי חנינא אמר: כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך.
אמר רבא: והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע [55].
הני תמני סרי - תשסרי הוויין!?
אמר רבי לוי: ברכת המינים ביבנה תקנוה [56].
כנגד מי תקנוה?
אמר רבי לוי לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד (תהלים כט ג) [קול ה' על המים] אל הכבוד הרעים [ה' על מים רבים];
לרב יוסף כנגד אחד שבקריאת שמע, לרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי - כנגד חוליא קטנה שבשדרה.
תנו רבנן: 'שמעון הפקולי [57] הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה;
אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים?
עמד שמואל הקטן ותקנה;
לשנה אחרת שכחה
הערות
עריכה- ^ יורידוך מן הנשיאות בשביל אחר
- ^ כוס זכוכית יקרה שקורין לה בלשון ישמעאל 'ערקי"א', ואומרים בני אדם במשל הדיוט: יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו, ואם ישבר - ישבר
- ^ ולא גרסינן 'מעלין בקדש'
- ^ אין לך שערות לבנות של זקנה, ונאה לדרשן להיות זקן
- ^ י"ח שורות של זקנה
- ^ כשראה שנתוספו היום תלמידים רבים
- ^ והיה דואג שלא יענש במה שמנעם בימיו מלבא
- ^ כלומר: אף אלו אינם ראויים
- ^ בספק
- ^ מתוך שרבו התלמידים - רב החדוד והפלפול
- ^ כותלי ביתו של רבי יהושע שהיו שחורות
- ^ עושה פחמים; ויש אומרים נפח
- ^ דברתי למולך יותר מן הראוי
- ^ הרגיל ללבוש המעיל ילבש כלומר הרגיל בנשיאות יהיה נשיא
- ^ כהן בן כהן יזה את מי חטאת
- ^ אפר הקלוי בתנורים ובכירות כלומר אפר סתם
- ^ במסכת חגיגה
- ^ ששאל תפלת ערבית רשות או חובה
- ^ המאחר כל כך
- ^ מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחלת זמנה, שלא יקרא פושע גם עליה
- ^ הואיל ואיחר זמנה - אינו עובר, דהא אמרי רבנן ושל מוספים כל היום
- ^ רבי יהודה לטעמיה, דאמר עד שבע שעות ותו לא
- ^ תלמידים היוצאים מבית רבי נתן
- ^ מי מבני הישיבה אמר בבית המדרש שהלכה כרבי יהודה
- ^ אחת היא לך שלא למדת דבר משמו של רבי יוחנן אלא זו בלבד, לכך חביבה היא לך? או חדשה היא לך: שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה
- ^ סבור הייתי שרבי יהושע בן לוי אמרה
- ^ ולא גרסינן 'דאמר'
- ^ ממועד - מחמת שהעבירו מועדי התפלות והחגים יהיו נוגים ואסופים וכלים
- ^ שהיה ראש הישיבה בפומבדיתא, והיה דורש בשבת קודם תפלת המוספין, ולאחר הדרשה היו הולכים לבית הכנסת ומתפללים תפלת המוספין
- ^ אם הוא בבית הכנסת עם הצבור - לא יקדים להתפלל
- ^ כלומר: מה טיבה
- ^ על כשלוני; הרי רעות שתים שיבאו על ידי: שאגרום להם שיענשו [ועיין מהרש"א]
- ^ חנוונים או עמי הארץ שעוסקים בדבר שיחה
- ^ לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא, לשון אחר: משיחת ילדים
- ^ כדי שתתפללו ביראה ובכוונה
- ^ שני עמודים העמיד שלמה באולם; שֵׁם הימני 'יכין' ושם השמאלי 'בועז' (מלכים א ז כא); הימיני לעולם חשוב
- ^ המפוצץ פי"ק בלע"ז
- ^ חובש אותי
- ^ לעולם הבא
- ^ מאימת משפטו, אם לדין מוליכין אותי לפניו
- ^ בתמיה, כלומר: ולא יותר ממורא בשר ודם
- ^ שיהא כמורא בשר ודם, שאם כן תחדלו מעבירות הרבה
- ^ עבירה.בסתר ממורא הבריות, ויודע שהכל הוא גלוי להקב"ה ואינו מניח בכך
- ^ טומאת אהל המת בכל הבית
- ^ אלי ללוותי
- ^ בגמרא מפרש
- ^ מפרש בגמרא
- ^ - זו 'תפלה קצרה'
- ^ שאין לו מי שיאחז את חמורו
- ^ לצד ירושלים
- ^ *באסדא כמו ותשם בסד רגלי (איוב יג כז); בית הסהר שקורין ציפ"ש בלע"ז; לשון אחר: עצים הקשורים זה עם זה הרבה יחד, ובלשון מקרא קורא אותם רפסודות (ד"ה ב, ב,טו) ובלע"ז רדיי"ל, ובלשון אשכנז ולו"ס, ומשיטן בנהר להוליכן ממקום למקום, ויכולין להלך עליהן כמו בספינה
- ^ שהוא רמז לאבות וגבורות וקדושת השם, כדאמרינן בראש השנה (דף לב.): מנין שאומרים אבות - תלמוד לומר: הבו לה' בני אלים כו'
- ^ שיתפקקו = שיֵרָאוּ; הפקקים הם הקשרים, כמו ששנינו (בבא בתרא פ:) 'בקנים ובגפנים מן הפקק שלמעלה', והיא הקשר, שחלל הקנה פקוק וסתום שם.
- ^ שני קמטים, אחד מלמטה ואחד מלמעלה, וכאיסר רוחב בשר באמצע
- ^ שהוא ניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער
- ^ לאחר זמן מרובה
- ^ מוכר פקולי צמר גפן, שקורין קיטו"ן