ביאור:שמות יג
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות יג, למהדורה המעומדת)

יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ציור מבית הכנסת בדורה אירופוס |
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: ב "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם שפתח את רחם אימו בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה - לִי הוּא".
ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם מִזֶּה. וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ תזכרו את היום הזה על ידי כך שלא תוכלו בו חמץ. ד הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב. ה וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת הקרבת קורבן פסח בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. ו שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָה. ז מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת במשך שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ. ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: 'בַּעֲבוּר זֶה בשביל שנשמור את מצוותיו, וביניהן חג הפסח עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'.
ט
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת לסימן (הנחת התפילין היא זכר ליציאת מצרים, כפי שמשתמע גם מההמשך) עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ תפילין של ראש, שמניחים בשיער מעל המצח, בקו ישר בין העיניים (השווה ל-"קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם" - דברים יד א), לְמַעַן כך שהתפילין יזכירו לך שעליך ללמוד תורה תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ, כִּי ובפרט תזכור ש- בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם.
י
וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ בזמנה מִיָּמִים משנה (המילה ימים איננה ריבוי של "יום" כאן, אלא מילה בפני עצמה, כמו: "אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים" - במדבר ט כב) יָמִימָה לשנה (ה"א המגמה). {פ}
יא
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְהוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ, וּנְתָנָהּ לָךְ.
יב
וְהַעֲבַרְתָּ תפריש ותמסור כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיהֹוָה, וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר ולד בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים, לַיהוָה.
יג
וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר שפסול לקרבן תִּפְדֶּה בְשֶׂה תיתן במקומו שה לכהן, וְאִם לֹא תִפְדֶּה - וַעֲרַפְתּוֹ אז יש להרוג את החמור על ידי מכה בעורף. וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה שבט לוי החליף את הבכורים (שהוקדשו בפסוק ב), והמצווה לדורות היא לפדות כל בכור תמורת 5 שקלי כסף.
יד
וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר, לֵאמֹר: 'מַה זֹּאת מדוע מקדישים בכורות אדם ובהמה'? - וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: 'בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
טו
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהֹוָה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה - עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.
טז
וְהָיָה לְאוֹת המשך דברי האב לבנו: שים דברים המספרים על חוזק ידו של ה' על ידך עַל יָדְכָה ידך וּלְטוֹטָפֹת ותכשיט ששמים על הראש בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם' ". {ס}
פרשת בשלח
|
יז וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם הנחה אותם בדרך אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בדרך הקצרה בין מצרים לכנען, דרך חוף עזה, איזור בשליטת הפלישתים כִּי קָרוֹב קרובה מדי למצרים, ובני ישראל עלולים להתחרט ולחזור במהרה למצרים הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים "פֶּן יִנָּחֵם שמא יתחרט הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה - וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה". יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף לכיוון ים סוף, וַחֲמֻשִׁים עם כלי מלחמה (והיו יכולים בעקרון להלחם בפלישתים, אך עדיין היתה להם מנטליות של עבדים, והיה צורך במסע במדבר כדי לחשל אותם) עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
יט
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ יוסף (בראשית נ, כה) אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".
כ
וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת, וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.
כא
וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה כדי שיוכלו ללכת ביום ובלילה.
כב
לֹא יָמִישׁ ה' לא הסיר את עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה, לִפְנֵי מלפני הָעָם. {פ}
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
הערות
- "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר... וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה" - עובדי האלילים ייחסו קדושה לבכורות, ויש מהם שהקריבו את בכורות האדם. כנגדם בא הציווי כאן, להקדיש את הבכורות לה', אך בניגוד לבכורות בהמה הנזבחים, את בכור את האדם יש לפדות.
- מדוע נאמר כאן "תִּפְדֶּה"? והרי הלווים החליפו את הבכורות רק לאחר חטא העגל (כמפורט בבמדבר ג)? בדעת מקרא (בסיכום לאחר פרשת בא, עמ' רלא) מעלים אפשרות שיש פסוקים בפרשתנו שלא נאמרו בארץ מצרים אלא רק לאחר שהוקם המשכן, ושובצו כאן לאור הרקע של הסיפור (בבחינת "אין מוקדם ומאוחר בתורה"). אמנם בדעת מקרא אומרים זאת לגבי הציווי על פסח דורות בפרק הקודם, אך באותה מידה ניתן להגיד זאת גם כאן.
- עוד רעיון שמובא שם בדעת מקרא: שחיטת קורבן הפסח עשויה להתפרש כאילו השה נשחט תמורת בכורי ישראל. ויש בכך זכר לעקידת יצחק ("יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי") שגם בה נפדה יצחק בשה.
- "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה" (פסוק טז) - בסגנון דומה ל"וּבְכָה" (במקום 'ובך' - שמות ז כט) ו"כָּמֹכָה" (במקום 'כמוך' - שמות טו יא) ועוד. חז"ל דרשו "יָדְכָה" - יד כהה, ומכאן שיש להניח תפילין על יד שמאל.
- משחק מילים (לשון נופל על לשון) בפסוק יז: המילים נחם\ינחם במשמעות שונה.
- "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" (פסוק יח) - דרומה במקום מזרחה, כדי לעשות סיבוב במדבר וכך לגבש ולחשל את ישראל לפני כיבוש הארץ. במובן זה גם חציית ים סוף היוותה דרך להמחיש לבני ישראל (לאחר שהים נסגר מאחריהם) שאין דרך חזור מצריימה, אפילו אם המלחמה נראית מאיימת. כידוע, זה לא עזר, ובחטא המרגלים הסתבר שהעם עדיין חושש ממלחמה, ומעדיף לחזור למצרים. כדי לתקן זאת נזקקו לעוד 40 שנה של מסעות במדבר, ועך שוב נצטוו: "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף" (במדבר יד כה).