ביאור:בבלי ברכות דף לז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
קא משמע לן 'כל שיש בו'; ואי אשמעינן 'כל שיש בו', הוה אמינא 'כל שיש בו חמשת המינים – אִין, אבל אורז ודוחן לא, משום דעל ידי תערובת, אבל איתיה בעיניה נימא אפילו אורז ודוחן נמי מברכין עליו "בורא מיני מזונות" - קא משמע לן 'כל שהוא מחמשת המינים' - הוא דמברכין עליו "בורא מיני מזונות" [1], לאפוקי להוציא אורז [2] ודוחן [3], דאפילו איתיה בעיניה - לא מברכינן בורא מיני מזונות.
ואורז [ודוחן] לא מברכינן "בורא מיני מזונות"? והתניא: הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן - מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה [4]', וגבי מעשה קדרה תניא בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות" ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש [5]'?
כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה: כמעשה קדרה - דמברכין עליו תחלה וסוף, ולא כמעשה קדרה: דאילו במעשה קדרה בתחלה "בורא מיני מזונות" ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, ואילו הכא - בתחלה מברך עליו "שהכל נהיה בדברו" ולבסוף "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא".
ואורז לאו מעשה קדרה הוא [6]? והתניא [7]: 'אלו הן 'מעשה קדרה': חילקא [8], טרגיס [9], סולת, זריז [10], וערסן [11], ואורז'!
הא [12] - מני? רבי יוחנן בן נורי היא, דתניא: 'רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז - מין דגן הוא, וחייבין על חמוצו מהמילה חמץ כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח', אבל רבנן – לא. [13]
ורבנן לא? והתניא [דומה לתוספתא ברכות פ"ד מ"ו ]: 'הכוסס את החטה [14] - מברך עליה "בורא פרי האדמה" [בתוספתא שם: בורא מיני זרעים"]; טחנה, אפאה ובשלה [15]: בזמן שהפרוסות קיימות [16], בתחלה מברך עליה "המוציא לחם מן הארץ" ולבסוף מברך עליה שלש ברכות; אם אין הפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליה "בורא מיני מזונות" ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין שלש [17];
[דומה לתוספתא ברכות פ"ד מ"ז ] הכוסס את האורז מברך עליו "בורא פרי האדמה"; טחנו, אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות - בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות" ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש' [בתופסתא שם: ואין מברך אחריו כלל]; מני?: אילימא רבי יוחנן בן נורי היא, דאמר 'אורז מין דגן הוא', "המוציא לחם מן הארץ", ושלש ברכות בעי ברוכי! אלא לאו רבנן היא [18], ותיובתא דרב ושמואל?
תיובתא.
אמר מר: הכוסס את החטה מברך עליה "בורא פרי האדמה" – והתניא: בורא מיני זרעים?
לא קשיא: הא [19] רבי יהודה והא רבנן, דתנן 'ועל ירקות אומר "בורא פרי האדמה"; רבי יהודה אומר: "בורא מיני דשאים"' [20].
אמר מר: הכוסס את האורז - מברך עליו בורא פרי האדמה; טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות - בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות", ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, והתניא: לבסוף ולא כלום [21]!?
אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבן גמליאל והא רבנן, דתניא: 'זה הכלל: כל שהוא משבעת המינים - רבן גמליאל אומר: שלש ברכות, וחכמים אומרים: ברכה אחת מעין שלש; ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות [22], ואכלו, ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך; קפץ וברך רבי עקיבא [23] ברכה אחת מעין שלש; אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא! עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת? אמר ליה: רבינו! אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן - למדתנו רבינו: יחיד ורבים הלכה כרבים!
רבי יהודה אומר משמו [24]: כל שהוא משבעת המינים
ולא מין דגן הוא [25], או [26] מין דגן ולא עשאו פת [27], רבן גמליאל אומר: שלש ברכות, וחכמים אומרים: ברכה אחת; כל שאינו לא משבעת המינין ולא מין דגן – כגון: פת אורז ודוחן - רבן גמליאל אומר: ברכה אחת מעין שלש, וחכמים אומרים: ולא כלום'; במאי אוקימתא [28] ? – כרבן גמליאל? אימא סיפא דרישא [29]: אם אין הפרוסות קיימות - בתחלה מברך עליה "בורא מיני מזונות" ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין שלש – מני? אי רבן גמליאל, השתא [30] אכותבות ואדייסא אמר רבן גמליאל [31] שלש ברכות, אם אין הפרוסות קיימות [32] מיבעיא [33]? אלא פשיטא רבנן [34]; אי הכי - קשיא דרבנן אדרבנן!?
אלא לעולם רבנן, ותני גבי אורז 'ולבסוף אינו מברך עליו ולא כלום'. [35]
אמר רבא: האי ריהטא [36] דחקלאי [37], דמפשי ביה קמחא [38] - מברך "בורא מיני מזונות"; מאי טעמא? - דסמידא שזה מחמשת המינים עיקר; דמחוזא [39] - דלא מפשי מרבים ביה קמחא - מברך עליו "שהכל נהיה בדברו" מאי טעמא? דובשא עיקר.
והדר אמר רבא: אידי ואידי "בורא מיני מזונות", דרב ושמואל דאמרי תרוייהו 'כל שיש בו מחמשת המינים - מברכין עליו "בורא מיני מזונות"'.
אמר רב יוסף: האי חביצא [40] דאית ביה פרורין כזית - בתחלה מברך עליו "המוציא לחם מן הארץ" ולבסוף מברך עליו שלש ברכות; דלית ביה פרורין כזית - בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות" ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. אמר רב יוסף: מנא אמינא לה [41]? – דתניא: 'היה [42] עומד ומקריב מנחות בירושלים [43], אומר "ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה" [44]; נטלן [45] לאכלן - מברך "המוציא לחם מן הארץ"', ותני עלה [46] וכולן פותתן כזית [47].
אמר ליה אביי: אלא מעתה, לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר פורכן [48] עד שמחזירן לסלתן - הכי נמי דלא בעי ברוכי "המוציא לחם מן הארץ" [49]? וכי תימא הכי נמי, והתניא לקט מכולן [50] כזית ואכלן: אם חמץ הוא - ענוש כרת, ואם מצה הוא - אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח [51]!?
הכא במאי עסקינן – בשערסן [52].
אי הכי - אימא סיפא: והוא שאכלן בכדי אכילת פרס [53], ואי בשערסן, האי 'שאכלן'? '[54] שאכלו' [55] מיבעי ליה!?
הכא במאי עסקינן - בבא מלחם גדול [56].
מאי הוה עלה?
אמר רב ששת: האי חביצא, אף על גב דלית ביה פרורין כזית - מברך עליו "המוציא לחם מן הארץ".
אמר רבא: והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא צורת הלחם [57].
טרוקנין - חייבין בחלה; וכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: טרוקנין פטורין מן החלה.
מאי 'טרוקנין'?
אמר אביי: כובא דארעא [58].
ואמר אביי: טריתא פטורה מן החלה.
מאי 'טריתא'?
איכא דאמרי גביל מרתח [59], ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא [60], ואיכא דאמרי לחם העשוי לכותח [61].
תני רבי חייא: לחם העשוי לכותח - פטור מן החלה.
והא תניא חייב בחלה?
התם כדקתני טעמא: 'רבי יהודה אומר: מעשיה מוכיחין עליה: עשאן
הערות
עריכה- ^ דאף על גב דכולהו מחד מינא - בעינן דליהוי מחמשת המינין, ואי לא - לא מברכינן עליה "בורא מיני מזונות"
- ^ מי"ל
- ^ פנ"ץ
- ^ ברכה שמברכין על מעשה קדרה של חמשת מינין
- ^ בשלהי פרקין (דף מד.) מפרש לה: "על המחיה כו'
- ^ דקא מפקת ליה מכלל מעשה קדרה לברכה אחרת
- ^ לענין ברכה
- ^ חטי דמתברי באסיתא חדא לתרתי [גרעיני חטים שנחלקו לשנים]
- ^ חדא לתלת
- ^ חדא לארבע
- ^ חדא לחמש ; חילקא טרגיס זריז וערסן מפרש להו במועד קטן (פרק ב, דף יג:)
- ^ הך מתניתא דקתני אורז כמעשה קדרה
- ^ ולא גרסינן 'והלכתא', ומהלכות גדולות הוא.
- ^ כמות שהיא
- ^ לאחר שאפאה בתנור ועשאה לחם - חזר ובשלה במים
- ^ שלא נמוחו בבשולן
- ^ "על המחיה ועל הכלכלה", ובשלהי פרקין (דף מד.) מפרש לה
- ^ וקתני "בורא מיני מזונות"
- ^ דקתני "בורא מיני זרעים"
- ^ הא דקתני בורא מיני זרעים - רבי יהודה היא, דקתני לכל מין ומין מעין ברכתו, כדמפרש לקמן בפירקין (דף מ.) אליביה; הלכך לירקות "בורא מיני דשאים" לחטין - דזרעים נינהו – "בורא מיני זרעים" ולרבנן - בין זרעים בין ירקות – "בורא פרי האדמה", ולא בעינן לכל מין ומין מעין ברכתו
- ^ כלומר: אין טעון מברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום, אלא "בורא נפשות רבות", ככל מידי דליתיה משבעת המינין
- ^ הם תמרים, והם 'דבש' האמור בשבעת המינין, שהדבש זב מן התמרים
- ^ לאחריהן
- ^ של רבן גמליאל
- ^ שבמין דגן יש חילוק: שאם עשאו פת - הכל מודים שצריך לאחריו שלש ברכות
- ^ אף אם
- ^ בשתים אלו נחלקו רבן גמליאל וחכמים
- ^ לההוא דלעיל דקתני ולבסוף ברכה אחת מעין שלש
- ^ דההיא מתניתא דמתני גבי הכוסס את החטה, דההיא רישא דידה, וקתני סיפא
- ^ אפילו
- ^ במתניתין בתרייתא 'או מין דגן ולא עשאו פת מברך אחריו
- ^ שבתחלתו פת ממש היה
- ^ וכשנמוח, מי גרע מדייסא
- ^ דאמרי גבי דייסא 'ברכה אחת', והאי נמי משנמוח - לאו פת הוא, והוי כדייסא
- ^ 'והלכתא' לא גרסינן.
- ^ הוא חביץ קדרה
- ^ בני כפר
- ^ שמרבים בו קמח
- ^ בני כרך
- ^ כעין שלניי"קוק: שמפררין בתוך האלפס לחם [ומבשלים]
- ^ דאפרורין כזית מברכין המוציא
- ^ ישראל
- ^ ונתנה לכהן להקריבה
- ^ אם לא הביא מנחות זה ימים רבים
- ^ הכהן
- ^ כלומר: ותנן על המנחות: מנחת מחבת ומנחת מרחשת הקריבות כשהן אפויות
- ^ כלומר: בוצען קודם קמיצה ועושה אותן פתיתין כזיתים, כדכתיב פתות אותה פתים (ויקרא ב ו) אלמא פתיתין כזיתים מברך עליהן "המוציא"
- ^ למנחות האפויות על המחבת ועל המרחשת קודם קמיצה, עד שמחזירן לסלתן
- ^ הכי נמי דפליג אהא דקתני מברך המוציא
- ^ 'פתיתי המנחות'
- ^ ומדקאמר 'יוצא בו ידי חובתו בפסח' משום אכילת מצה, דמצות עשה היא, דכתיב (שמות יב יח) בערב תאכלו מצות, והתם - לחם בעינן, דכתיב בה לחם עוני (דברים טז ג) - אלמא לחם הוי, ומברך "המוציא", והא מתניתין על כרחך רבי ישמעאל היא, דהא קתני לקט מכולן כזית - אלמא בפתיתין פחותין מכזית קאי
- ^ כשחזר וגבלן יחד וחזר ואפאן; 'ערסן' לשון עריסותיכם (במדבר טו כ)
- ^ שלא ישהה משהתחיל לאכול שיעור כזית עד שגמר אכילת השיעור יותר מכדי אכילת חצי ככר של שמנה ביצים, דהוי חציו ארבעה ביצים, שזהו צירוף שיעור אכילה; ואם שהה יותר - אין האכילה מצטרפת, והוה ליה כאוכל חצי זית היום וחצי זית למחר, ואין בו חיוב כרת אם חמץ הוא
- ^ והוא
- ^ לשון יחיד
- ^ ובשלא ערסן היא, וכדקאמרת; והא דקתני דחשיב למיהוי לחם - בבא מלחם גדול ונשאר מן הלחם: שלא נפרס כולו, אבל אם נפרס כולו - לא חשיבי פתיתין הפחותים מכזית, ולא מברכינן "המוציא", ואין יוצא בהן ידי חובת מצה בפסח
- ^ תואר מראית הלחם
- ^ עושה מקום חלל בכירה ונותן בתוכו מים וקמח, כמו שעושין באלפס
- ^ נותנים קמח ומים בכלי ובוחשין בכף ושופכים על הכירה כשהיא נסקת
- ^ בצק שאופין בשפוד ומושחים אותו תמיד בשמן או במי ביצים ושמן
- ^ אין אופין אותו בתנור אלא בחמה