ביאור:בבלי ברכות דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דגורם ברכה לעצמו ^[1].

רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ^[2] ולא בריך ^[3]. אמר ליה רב נחמן: עדי כפנא ^[4]? אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך ^[5].

רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא; אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין; כי אתא שמעינהו דקא מברכי "המוציא", אמר להו: מאי "ציצי" דקא שמענא? דילמא "המוציא לחם מן הארץ" קא מברכיתו?

אמרי ליה: אִין, דתניא: רבי מונא אמר משום רבי יהודה: פת הבאה בכסנין - מברכין עליה "המוציא", ואמר שמואל: הלכה כרבי מונא!

אמר להו: 'אין הלכה כרבי מונא' אתמר!

אמרי ליה: והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל 'לחמניות ^[6] מערבין בהן ומברכין עליהן "המוציא"'!?

שאני התם: דקבע סעודתיה עלייהו, אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו – לא.

רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב נתן; בתר דגמר סעודתייהו אייתו לקמייהו מידי למיכל; שקל רב פפא וקא אכיל; אמרי ליה: לא סבר לה מר 'גמר - אסור מלאכול ^[7]' ^[8]?

אמר להו: 'סלק' אתמר ^[9].

רבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא; לבתר דסליקו תכא מקמייהו - שדרו להו ריסתנא ^[10] מבי ריש גלותא; רבא אכיל ורבי זירא לא אכיל. אמר ליה: לא סבר לה מר סלק - אסור מלאכול? אמר ליה: אנן - אתכא דריש גלותא סמכינן ^[11].

אמר רב: הרגיל בשמן ^[12] - שמן מעכבו ^[13].

אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, אמר לן: כגון אנן דרגילינן במשחא - משחא מעכבא לן.

ולית הלכתא ככל הני שמעתתא ^[14], אלא ^[15] כי הא: דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שלש 'תכיפות' הן: תכף לסמיכה שחיטה, תכף לגאולה תפלה, תכף לנטילת ידים ^[16] ברכה' ^[17].

אמר אביי: אף אנו נאמר: תכף לתלמידי חכמים ^[18] – ברכה ^[19], שנאמר (בראשית ל כז) [ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי] ויברכני ה' בגללך;

איבעית אימא – מהכא: שנאמר (בראשית לט ה) [ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו] ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף [ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה].

משנה:

ברך על היין שלפני המזון - פטר את היין שלאחר המזון;

ברך על הפרפרת שלפני המזון - פטר את הפרפרת שלאחר המזון;

ברך על הפת - פטר את הפרפרת; על הפרפרת - לא פטר את הפת;

^[20];

בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדרה ^[21].

היו יושבין ^[22] - כל אחד מברך לעצמו ^[23]; הסבו ^[24] - אחד מברך לכולן.

עמוד ב

המשך המשנה

בא להם יין בתוך המזון - כל אחד ואחד מברך לעצמו; אחר המזון - אחד מברך לכולם ^[25]; והוא ^[26] אומר ^[27] על המוגמר ^[28] ואף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה ^[29].

גמרא:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו ^[30] אלא בשבתות וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין ^[31]; אבל בשאר ימות השנה - מברך על כל כוס וכוס ^[32].

אתמר נמי: אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא בשבתות וימים טובים ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ ובשעת הקזת דם, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין; אבל בשאר ימות השנה - מברך על כל כוס וכוס.

רבה בר מרי איקלע לבי רבא בחול, חזייה דבריך לפני המזון והדר בריך לאחר המזון, אמר ליה: "יישר ^[33]! וכן אמר רבי יהושע בן לוי ^[34]".

רב יצחק בר יוסף איקלע לבי אביי ביום טוב, חזייה דבריך אכל כסא וכסא, אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יהושע בן לוי ^[35]?

אמר ליה: 'נמלך' אנא ^[36].

איבעיא להו: בא להם יין בתוך המזון ^[37], מהו שיפטור את היין שלאחר המזון?: אם תימצי לומר ^[38] ברך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון ^[39] משום דזה לשתות וזה לשתות, אבל הכא ^[40] דזה לשתות וזה לשרות ^[41] – לא', או דילמא לא שנא?

רב אמר: פוטר, ורב כהנא אמר: אינו פוטר;

רב נחמן אמר: פוטר, ורב ששת אמר: אינו פוטר;

רב הונא ורב יהודה וכל תלמידי דרב אמרי אינו פוטר!

איתיביה רבא לרב נחמן: בא להם יין בתוך המזון - כל אחד ואחד מברך לעצמו; לאחר המזון - אחד מברך לכולם ^[42]!

אמר ליה: הכי קאמר: אם לא בא להם יין בתוך המזון אלא לאחר המזון - אחד מברך לכולם.

ברך על הפת - פטר את הפרפרת ^[43] [* מלשון 'לברך על המוגמר, כלומר: להנעים את האכילה, ולא לזון או לשׂבוֹעַ]; על הפרפרת - לא פטר את הפת; בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדרה:

איבעיא להו: בית שמאי, ארישא פליגי או דילמא אסיפא פליגי, דקאמר תנא קמא ברך על הפת פטר את הפרפרת - וכל שכן מעשה קדרה ^[44], ואתי בית שמאי למימר 'לא מיבעיא פרפרת דלא פטרה להו פת, אלא אפילו מעשה קדרה נמי לא פטרה'? או דילמא אסיפא פליגי, דקתני ברך על הפרפרת לא פטר את הפת: פת הוא דלא פטר, אבל מעשה קדרה פטר, ואתו בית שמאי למימר ואפילו מעשה קדרה נמי לא פטר'?

תיקו.

היו יושבין כל אחד ואחד [מברך לעצמו; הסבו - אחד מברך לכולן]:

הסבו – אִין, לא הסבו – לא; ורמינהו: עשרה שהיו הולכים בדרך אף על פי שכולם אוכלים מככר אחד - כל אחד ואחד מברך לעצמו; ישבו לאכול, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו - אחד מברך לכולם; קתני 'ישבו אף על פי שלא הסבו'!?

אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דאמרי "ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן ^[45].

כי נח נפשיה דרב, אזלו תלמידיו בתריה ^[46]; כי הדרי – אמרי: "ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק ^[47]". בתר דכרכי - יתבי וקא מיבעיא להו: הסבו דוקא תנן, אבל ישבו לא? או דילמא *כיון דאמרי "ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא" - כי הסבו דמי ^[48]?

לא הוה בידייהו; קם רב אדא בר אהבה

הערות

^ בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואף על פי שלא היו צריכים לשתייתו
^ מפת הבאה בכסנין
^ אחריו
^ אלו; כלומר: אלו לרעבון נאכלו, ואכילה מרובה כזו לא נפטרת מברכה
^ טעון ברכת המזון; כך פירש רב האי; ורבותינו פירשו: תליסר ריפתי מפת שלנו, ולא בירך אחריו משום דלא שבע, וקרא כתיב (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת, וכך פירש רב יהודאי בהלכות גדולות; ואינו נראה לי דלית ליה לרב הונא 'והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה' (לעיל דף כ:) ודלא כרבי מאיר ודלא כרבי יהודה (לקמן דף מט:)
^ אובליא"ש בלע"ז [אפיפיות – "ופלים"]
^ עד שיברך ברכת המזון
^ ויחזור ויברך על הבא לפניו, דכיון דגמר - אסח דעתיה מברכה ראשונה ומסעודתיה
^ אם סלק הלחם וכל האוכל מעל השלחן ועדיין לא ברכו - אסור לאכול
^ אמנישטרשיו"ן [מתת, מנה, משאת]
^ ואין סילוקתנו סלוק, שדעתנו אם ישא משאות מאת פניו אלינו - נאכל
^ למשוח ידיו אחר אכילה
^ לענין ברכה: שאפילו גמר וסלק ולא משח ידיו - עדיין סעודה קיימת, ואוכל בלא ברכה
^ אין סיום סעודה תלוי לא בגמר ולא בסלוק ולא בשמן
^ במים אחרונים: כל זמן שלא נטל מים אחרונים - הוא מותר לאכול, ומשנטל - אסור לאכול
^ לנטילת ידים דמים אחרונים
^ ברכת המזון, ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו
^ המקריבו אליו ומארחו בביתו
^ בביתו
^ נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות, כדתניא (לקמן דף מג.) 'כיצד סדר הסבה כו', ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה, כגון פרגיות ודגים, ואחר כך מביאין השלחן; ולאחר גמר סעודה - יושבים ושותים ואוכלים, ומה הן אוכלים? – פרפראות, כגון כיסני דמעלו ללבא, ולחמניות, והוא 'יין ופרפרת שלאחר המזון', ושניהם קודם ברכת המזון
^ חלקא טרגיס וטיסני [גרעני חטה שנחלקו לשנים, שלשה או יותר חלקים בקליה]
^ בלא הסבת מטות
^ דאין קבע סעודה בלא הסבה
^ שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה, ואוכלין ושותין בהסבה
^ בגמרא מפרש טעמא (דף מג.)
^ אותו שברך על היין
^ מברך
^ שהיו רגילים להביא לפניהם אחר אכילה אבקת רוכלין על האש, במחתות, לריח טוב, ומברכים עליו "בורא עצי בשמים"
^ לאחר ברכת המזון, שאינו מצרכי סעודה - אפילו הכי מי שברך על היין - שהתחיל בברכות אחרונות - גומרן
^ דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון
^ דדעתו לישב אחר המזון ולשתות, וכי בריך ברישא - אדעתא דהכי בריך
^ דהוה כנמלך ומתחיל בשתיה בכל חד וחד
^ יפה עשית
^ לעשות
^ דביום טוב לאו 'נמלך' הוא
^ איני רגיל לקבוע סעודה על היין
^ וקודם המזון לא בא להם
^ להביא ראיה ממשנתנו דקתני
^ אינה ראיה, דהתם
^ שבתוך המזון
^ לשרות אכילה שבמעיו הוא בא ולא היו רגילין לשתות בתוך הסעודה אלא מעט לשרות
^ קסלקא דעתא דהכי קאמר: דכשיביאו יין שני אחר המזון - אחד מברך לכולן, והא תנא ליה דכל אחד ואחד יברך על שבתוך המזון לעצמו וקא מצריך תו ברכה על שלאחר המזון
^ אף על פי שאין צורך סעודה למלוי הכרס אלא למגמר* אכילה
^ שהוא לאכול לזון ממש
^ במקום פלוני: דקבעו להם מתחלה מקום בדבור ועצה והזמנה - הוי קביעות; אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד - אינה קביעות
^ דקברוהו בעיר אחרת
^ כך שמו
^ גירסת רש"י: *רישא דוקא דקתני היו יושבים - בלא הזמנת מקום, הוא דלא הוי קביעות, אבל אנו, שהזמנינהו לכך, הוי קביעות, ואחד מברך לכולן

[1] בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואף על פי שלא היו צריכים לשתייתו

[2] מפת הבאה בכסנין

[3] אחריו

[4] אלו; כלומר: אלו לרעבון נאכלו, ואכילה מרובה כזו לא נפטרת מברכה

[5] טעון ברכת המזון; כך פירש רב האי; ורבותינו פירשו: תליסר ריפתי מפת שלנו, ולא בירך אחריו משום דלא שבע, וקרא כתיב (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת, וכך פירש רב יהודאי בהלכות גדולות; ואינו נראה לי דלית ליה לרב הונא 'והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה' (לעיל דף כ:) ודלא כרבי מאיר ודלא כרבי יהודה (לקמן דף מט:)

[6] אובליא"ש בלע"ז [אפיפיות – "ופלים"]

[7] עד שיברך ברכת המזון

[8] ויחזור ויברך על הבא לפניו, דכיון דגמר - אסח דעתיה מברכה ראשונה ומסעודתיה

[9] אם סלק הלחם וכל האוכל מעל השלחן ועדיין לא ברכו - אסור לאכול

[10] אמנישטרשיו"ן [מתת, מנה, משאת]

[11] ואין סילוקתנו סלוק, שדעתנו אם ישא משאות מאת פניו אלינו - נאכל

[12] למשוח ידיו אחר אכילה

[13] לענין ברכה: שאפילו גמר וסלק ולא משח ידיו - עדיין סעודה קיימת, ואוכל בלא ברכה

[14] אין סיום סעודה תלוי לא בגמר ולא בסלוק ולא בשמן

[15] במים אחרונים: כל זמן שלא נטל מים אחרונים - הוא מותר לאכול, ומשנטל - אסור לאכול

[16] לנטילת ידים דמים אחרונים

[17] ברכת המזון, ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו

[18] המקריבו אליו ומארחו בביתו

[19] בביתו

[20] נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות, כדתניא (לקמן דף מג.) 'כיצד סדר הסבה כו', ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה, כגון פרגיות ודגים, ואחר כך מביאין השלחן; ולאחר גמר סעודה - יושבים ושותים ואוכלים, ומה הן אוכלים? – פרפראות, כגון כיסני דמעלו ללבא, ולחמניות, והוא 'יין ופרפרת שלאחר המזון', ושניהם קודם ברכת המזון

[21] חלקא טרגיס וטיסני [גרעני חטה שנחלקו לשנים, שלשה או יותר חלקים בקליה]

[22] בלא הסבת מטות

[23] דאין קבע סעודה בלא הסבה

[24] שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה, ואוכלין ושותין בהסבה

[25] בגמרא מפרש טעמא (דף מג.)

[26] אותו שברך על היין

[27] מברך

[28] שהיו רגילים להביא לפניהם אחר אכילה אבקת רוכלין על האש, במחתות, לריח טוב, ומברכים עליו "בורא עצי בשמים"

[29] לאחר ברכת המזון, שאינו מצרכי סעודה - אפילו הכי מי שברך על היין - שהתחיל בברכות אחרונות - גומרן

[30] דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון

[31] דדעתו לישב אחר המזון ולשתות, וכי בריך ברישא - אדעתא דהכי בריך

[32] דהוה כנמלך ומתחיל בשתיה בכל חד וחד

[33] יפה עשית

[34] לעשות

[35] דביום טוב לאו 'נמלך' הוא

[36] איני רגיל לקבוע סעודה על היין

[37] וקודם המזון לא בא להם

[38] להביא ראיה ממשנתנו דקתני

[39] אינה ראיה, דהתם

[40] שבתוך המזון

[41] לשרות אכילה שבמעיו הוא בא ולא היו רגילין לשתות בתוך הסעודה אלא מעט לשרות

[42] קסלקא דעתא דהכי קאמר: דכשיביאו יין שני אחר המזון - אחד מברך לכולן, והא תנא ליה דכל אחד ואחד יברך על שבתוך המזון לעצמו וקא מצריך תו ברכה על שלאחר המזון

[43] אף על פי שאין צורך סעודה למלוי הכרס אלא למגמר* אכילה

[44] שהוא לאכול לזון ממש

[45] במקום פלוני: דקבעו להם מתחלה מקום בדבור ועצה והזמנה - הוי קביעות; אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד - אינה קביעות

[46] דקברוהו בעיר אחרת

[47] כך שמו

[48] גירסת רש"י: *רישא דוקא דקתני היו יושבים - בלא הזמנת מקום, הוא דלא הוי קביעות, אבל אנו, שהזמנינהו לכך, הוי קביעות, ואחד מברך לכולן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]