ביאור:בבלי ברכות דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בניהו בן יהוידע בפסוק המקורי מופיע כ"יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ", ועי' בסוף התוס' ובשינו"ס - זה סנהדרין[1],תוספות מסברא אומר כן. אביתר אלו אורים ותומים וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי כלומר היה קודם להם אם כן אורים ותומים היו אחר בניהו. א"כ אביתר שהוזכר אחר בניהו היינו אורים ותומים כך פירש רש"י. ותימא לפירושו פשיטא דאביתר כהן היה בימי דוד שלא היה כהן אחר שכולם נהרגו בנוב עיר הכהנים ולמה צריך ראיה עליה. ועוד לגירסת הקונטרס בניהו בן יהוידע אין זה הפסוק בשום מקום. לכך (מפרש) [גריס] רבינו תם כדאי' (בדה"א כ"ז) ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ופי' ר"ת דכרתי ופלתי היינו סנהדרין שכורתין דבריהם לאמתן ופלתי שמופלאים בהוראה כמו מופלא שבבית דין. וא"ת היכי פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע. וי"ל דמסתמא ממלא מקום אביו היה וכי היכי דאביו היה מסנהדרין גם הוא היה מהם: דק"ס בכת"י א: יהוידע בן בניהו זה סנהדרי, וכן הוא אומר באביו: ובניהו וכו'; ולמה נקרא שמם וכו', ואביתר אלו אורים ותומים, ואחר כך ושר צבא וכו'.  וְאֶבְיָתָר דק"ס בכת"י פ': הכרתי והפלתי  – אלו אורים ותומים [2], וכן הוא אומר[3]: "וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי" [4]דק"ס בכת"י מ' הסדר הוא: "ובניהו בן יהוידע זה סנהדרין, וכן הוא אומר ובניהו וכו' על הכרתי והפלתי, אביתר אלו אורים ותומים ולמה נקרא שמם הכרתי והפלתי" וכו' 

ולמה נקרא שמם של האורים והתומים; ולפי תוס', של הסנהדרין; 'כרתי' ו'פלתי'?

'כרתי' - שכורתים דבריהם שאומרים דברים חד משמעיים [5]
'פלתי' - שמופלאים שמפורשים, כמו "כי יפליא לנדור נדר נזיר", שפירשו חז"ל: "יפרש" בדבריהם.

ואחר כך 'וְשַׂר צָבָא וכאן נרמז שאחרי התייעצות עם כל הנ"ל, הם יוצאים למלחמה לַמֶּלֶךְ יוֹאָב'[6].


אמר רב יצחק בר אדא - ואמרי לה אמר ויש אומרים זאת בשם רב יצחק בריה דרב אידי: מאי קרא באיזה פסוק נרמז שדוד היה מתעורר על ידי כינור דק"ס נ"א: קראה [7]? [8]"עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר" [9]דק"ס בכתי"י נוסף: כך אמר דוד: צפרא מיתער יקרא דאינשי, יקרא דידי מיתער צפרא. 


רבי זירא אמר תשובה נוספת לשאלה לעיל "ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע?": משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע;
וכיון דדוד הוה ידע, כנור דק"ס נ"א: סימנא  למה ליה?
לאתעורי משנתיה. דק"ס בכת"י א : ליתא "ודוד הוה ידע וכיון דדוד" וכו', וגרס .
וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר 'כחצות'?
משה קסבר שמא יטעו אצטגניני חרטומי, יועצי פרעה [10] ויאמרו "משה בדאי הוא שקרן, שהרי אמר שבחצות תהיה מכת בכורות, והנה עכשיו כבר חצות הלילה (לדעתם) ולא קורה כלום"[11],
דאמר מר [12]דק"ס בכת"י פ' נוסף: לעולם  למד לשונך לומר "איני יודע", שמא תתבדה יתברר שטעית ותאחז תהיה מקובע בדבריך המקוריים[13].


רב אשי אמר תשובה שלישיתדק"ס בכת"י א': ואיכא דאמרי  בפלגא אורתא דתליסר באמצע הלילה של ה-13 נגהי ארבסר אור ליום ה-14 הוה קאי [14], והכי קאמר משה לישראל: אמר הקב"ה למחר כחצות הלילה מחר, בשעה כמו שאנו נמצאים בה עכשיו, בחצות הליל (והאות כ"ף לא במשמעות של 'בערך') כי האידנא אני יוצא בתוך מצרים. דק"ס בכתי"י: והכי אמר להם משה לישראל: לילה אחרת כחצות הלילה הזה קודשא בריך הוא מתגלי עליכון. ובגליון כת"י מ': הכי גרסינן, למחר כי השתא אני יוצא בתוך מצרים, וכן הוא בכת"י א'. 


" לְדָוִד, שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי "[15] - לוי ורבי יצחק חלוקים בפירוש הפסוק שני תנאים::

  • חד אמר – כך אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לא חסיד אני דק"ס בכת"י פ' נוסף: לפניך , שכל מלכי מזרח ומערב ישנים דק"ס בכת"י י1 נוסף: על מיטתן  עד שלש שעות 3 שעות זמניות לאחר הזריחה, ואני [16] "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ"!
  • ואידך - כך אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לא האם לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות דק"ס בכת"י מ' נוסף: וכתריהן על ראשיהן  בכבודם עם אסיפות של אנשים מכובדים ואני ידי מלוכלכות בדם בהלכות נידה [17] ובשפיר בדיקה של עור ולד לבדוק אם היולדת חייבת בימי טהרה [18] דק"ס בכת"י מ' הגירסא: בדם שפיר  ובשליא עוד סוג של עור שאפשר לפיו לדעת אם היתה לידה של ולד [19] כדי לטהר אשה לבעלה, ולא עוד אלא כל מה דק"ס בכת"י מ': דבר ודבר  שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי, ואומר לו: "מפיבשת רבי! יפה דנתי? יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טהרתי? יפה טמאתי?" ולא בושתי התבישתי במקרים שאמר לי שטעיתי! [20]

אמר רב יהושע דק"ס נ"א: שישא  בריה דרב אידי: מאי קרא מה הפסוק בו רמוז שדוד שאל את מפיבושת בלי להתבייש דק"ס בכתה"י ודפו"י: מאי קראה ?

"וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ"[21];

תנא: לא 'מפיבשת' שמו, אלא 'איש בשת' דק"ס בגליון כת"י מ' נוסף: ר"ת גריס 'אשבעל', ר' שמעיה גריס 'מריב בעל'  שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת? שהיה מבייש מלשון: מפיו בושת, מדברי פיו היה מבייש את דוד פני דוד בהלכה [22], לפיכך [23] זכה דוד ויצא ממנו כלאב דק"ס בכתי"י נוסף: שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה .

ואמר רבי יוחנן: לא 'כלאב' שמו אלא 'דניאל' שמו[24] דק"ס בכת"י א': שנאמר: והשני דניאל לאביגיל הכרמלית , ולמה נקרא שמו 'כלאב'? – שהיה מכלים פני מפיבשת כלאב – מכלים אב, מבייש את מפיבושת שהיה רבו בהלכה[25], ועליו אמר שלמה בחכמתו[26] "בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי", ואומר [27] "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר".

ודוד מי דק"ס כת"י א': היכי  קרי לנפשיה לעצמו 'חסיד'? והכתיב[28] "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְהוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים"[29], ותנא משמיה דרבי יוסי: למה נקוד על מעל המילה לולא מסומנות נקודות, שמקובל שהמשמעות שלהם היא לציין שיש הסתייגות מסוימת מהמילה 'לולא'?[30]  דק"ס בכתי"י נוסף: כך  אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מובטח אני בך שאתה משלם דק"ס בכתי"י: עתיד לשלם או: ליתן  שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם דק"ס בכת"י מ': אם אני [בגליון נוסף: נוטל שכר] בתוכם. ובכת"י א': אם אני נוטל חלק עמהם  אם לאו!?

 דק"ס בכתי"י נוסף: קסבר שמא יגרום החטא דוד אכן ידע שהוא חסיד, ומה שאמר "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי..." היה מתוך חשש שיחטא בעתיד[31],
כדרבי יעקב בר אידי, דרבי יעקב בר אידי דק"ס בכת"י פ' ל"ג "כדר' יעקב בר אידי", אלא: ר' יעקב בר אידי רמי  רמי השליך שני פסוקים אחד מול השני לראות אם הם סותרים: כתיב [32] "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", וכתיב [33] "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד [וַיֵּצֶר לוֹ]"? אמר דק"ס בכתה"י: קסבר, או: אלא : שמא יגרום החטא [34],
כדתניא [35]: [36] "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ": "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ" - זו ביאה הכניסה לארץ בימי יהושע ראשונה [37], "עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" זו ביאה שנייה כניסה שניה לארץ, מגלות בבל[38]; מכאן אמרו חכמים דק"ס בכת"י מ' וא': אמור מעתה : ראויים היו ישראל ליעשות להם נס  דק"ס בכתה"י נוסף: בביאה שנייה בימי עזרא כדרך שנעשה להם דק"ס בכתה"י: כביאה ראשונה  בימי יהושע בן נון[39], אלא שגרם החטא בגלל שחטאו נכנסו לארץ רק תחת חסותו של כורש[40].


וחכמים אומרים: עד חצות:

חכמים כמאן סבירא להו כמו מי הם סוברים: אם 'זמן שכיבה' פירושו בזמן שהולכים לישון, שיאמרו עד שליש הלילה, ואם פירושו כל הזמן שישנים בו, שיאמרו עד הבוקר [41]? אי כרבי אליעזר סבירא להו [42] - לימרו  דק"ס נ"א נוסף: הלכה כרבי אליעזר [43],

עמוד ב

ואי כרבן גמליאל סבירא להו [44] לימרו  דק"ס נ"א נוסף: הלכה כרבן גמליאל [45]!?

לעולם כרבן גמליאל סבירא להו, והא דקא אמרי עד חצות - כדי להרחיק את האדם מן העבירה [46]
כדתניא: 'חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה דק"ס נ"א: ממלאכתו  בערב ואומר: "אלך דק"ס בכת"י מ': אכנס  לביתי ואוכל קימעא [47] ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קרית שמע דק"ס בכת"י א': אכנס לבית הכנסת  ואתפלל", וחוטפתו דק"ס בכת"י פ': שמא יאניסנו  שינה ונמצא דק"ס בכת"י מ': ואם חטפתו שינה, נמצא; וכן כנראה צ"ל בכת"י א'  ישן כל הלילה דק"ס נ"א נוסף: כולו ! אבל אלא כך צריך לנהוג: דק"ס נ"א: אלא  אדם בא מן השדה דק"ס נ"א: ממלאכתו  בערב, נכנס דק"ס בכת"י פ': וילך  לבית הכנסת דק"ס נ"א נוסף: או לבית המדרש : אם רגיל לקרות – קורא, ואם רגיל לשנות – שונה, וקורא דק"ס בכת"י פ': ואחר כך קורא  קרית שמע ומתפלל תוספות מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן קריאת שמע של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל ערבית: ואוכל דק"ס בכת"י פ': ואחר כך אוכל  פתו ומברך דק"ס בכת"י מ' נוסף: תחילה וסוף ; וכל העובר על דברי חכמים - חייב מיתה'!

מאי שנא בכל דוכתא מקום דלא קתני  דק"ס בכתי"י מ' ופ' נוסף: כל העובר על דברי חכמים  חייב מיתה דק"ס בכת"י א': כל העובר  ומאי שנא הכא דקתני  דק"ס בכתי"י נוסף: כל העובר על דברי חכמים  חייב מיתה דק"ס בכת"י א': העובר ?

איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה כאן יש חשש גדול שאדם יכול להרדם אם הוא לא נזהר, ולכן החמירו יותר [48] דק"ס בכתי"י מ' ופ' נוסף: דלמא פשע ;
ואיבעית אימא לאפוקי ממאן להוציא, לבטל את דעתו של מי דאמר [49] 'תפילת ערבית רשות' – קא משמע לן בא להשמיע לנו, ללמד אותנו

להרחבה ראה כאן
דחובה.


אמר מר אמר התנא בבריתא לעיל: "קורא קרית שמע[50] ומתפלל"[51]

מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה דק"ס בכתי"י נוסף: של ערבית  לתפילה של ערבית שבתפילת ערבית אומר את קריאת שמע ובירכותיה המסתיימות ב"גאל ישראל" ומיד מתפלל תפילת עמידה דק"ס בכת"י מ' גורס: לתפילה, ובגליון: של ערבית, וכל שכן של שחרית. בכת"י א': לתפילה של ערבית, וגאולה של שחרית לתפילה של שחרית. [52][53].

רבי יהושע בן לוי אומר: תפילות - באמצע תקנום בין שתי קריאות שמע, כלומר: בשחרית קריאת שמע, 18, 18 של מנחה, 18 של ערבית, ולבסוף שמע בערבית [54].

במאי קא מפלגי?

אי בעית אימא קרא אי תרצה אמור הסבר על סמך פסוק מהמקרא, איבעית אימא סברא על פי סברה הגיונית:
איבעית אימא סברא:
  • דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא בערב דק"ס בכת"י מ': באורתא  נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא דק"ס בכתה"י ל"ג: מאחרי תיבת הוי עד עד צפרא, אלא בדברי ריב"ל וכדלקמן ,
  • ורבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא - לא הויא גאולה מעלייתא[55] דק"ס בכת"י מ' ל"ג מתיבת: כיון עד תיבת מעלייתא, וגרס במקום זה כאן: וריב"ל סבר גאולה מעלייתא לא הואי אלא עד צפרא, ובכת"י א': וריב"ל סבר: אין, גאולה מאורתא הואי, אלא גאולה מעלייתא לא הואי עד צפרא ;
ואיבעית אימא קרא, ושניהם מקרא אחד דרשו דק"ס בכתה"י ל"ג תיבות: ושניהם... דרשו , דכתיב[56] "בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ":
  • רבי יוחנן סבר: מקיש שכיבה לקימה: מה קימה קרית שמע ואחר כך תפלה [57] - אף שכיבה נמי קרית שמע ואחר כך תפלה;
  • רבי יהושע בן לוי סבר,‏[58] מקיש שכיבה לקימה: מה קימה קרית שמע סמוך למטתו דק"ס בכת"י מ' וא': למטתך, וכן בסמוך.  – אף שכיבה נמי קרית שמע סמוך למטתו.

מתיב מקשה מר בריה דרבינא: בערב דק"ס בכתי"י מתחיל: בשחר מברך שתים לאחריה ואחת לאחריה ובערב  מברך שתים לפניה ושתים לאחריה;
ואי אמרת בעי שצריך (גם בערבית) לסמוך – הא לא קא סמך גאולה לתפלה, דהא בעי למימר 'השכיבנו'!? דק"ס בכת"י מ': ואי אמרת בעי למיסמך גאולה לתפילה, בערב היכי מצי למיסמך גאולה לתפילה? והא בעי וכו'. בכת"י פ': אמאי האי לא סמיך גאולה לתפילה? ואולי צ"ל שם הא בלא י', ועם פסיק לפניו. ובכת"י א': ואי אמרת בעי מסמך – היכי סמוך? והא 

אמרי: דק"ס בכת"י מ' וא': אלא הכי קאמר ר' יוחנן: ליקרי קרית שמע ברישא ואחר כך מתפלל. אי הכי, לימא בהאי לשנא? אלא לעולם מסמך ממש;  כיון דתקינו רבנן השכיבנו – כגאולה דק"ס בכת"י פ': השכיבנו בתפילה – כתפילה. ובכת"י א': כיון דקבעוה בתפילה, כגאולה  אריכתא דמיא;
דאי לא תימא הכי, שחרית דק"ס בכת"י מ': בשחרית  היכי מצי סמיך איך יכול לסמוך גאולה לתפילה? והא אמר רבי יוחנן בתחלה אומר[59]: "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" ולבסוף הוא אומר[60]: "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי"? אלא התם כיון דתקינו דק"ס בכת"י פ': דקבעי  רבנן למימר ה' שפתי תפתח דק"ס בכתי"י מ' ופ' נוסף: בתפילה. ובכת"י א': אלא כיון דקבעוה רבנן בתפילה, כתפילה אריכתא דמיא; הכא נמי; ול"ג כיון וכו' כגאולה וכו'.  – כתפילה אריכתא דמיא, הכא נמי כיון דתקינו דק"ס בכת"י מ': דקביעי  רבנן למימר השכיבנו – כגאולה אריכתא דמיא.


אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא: 'כל האומר "תְּהִלָּה לְדָוִד..." [61] בכל יום שלש פעמים [62] - מובטח לו שהוא בן העולם הבא'.

מאי טעמא?: אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת - נימא "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ..." [63], דאתיא בתמניא אפין שבא בשמונה פנים, הא"ב חוזר על עצמו שמונה פעמים! אלא משום דאית ביה [64] "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ"? - נימא הלל הגדול, דכתיב ביה [65] "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר "?

אלא משום דאית ביה תרתי שני היתרונות שצוינו לעיל (א"ב, ושבח לה' שמכין לנו מזון) [66].


אמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי בתהלים קמה אין פסוק המתחיל באות נו"ן?

מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל ישראל (בלשון סגי נהור), דכתיב [67] "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל".
במערבא מתרצי לה הכי: נפלה - ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל.
אמר רב נחמן בר יצחק: אפילו הכי [68] חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, שנאמר [69]"סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל הַנֹּפְלִים".

אמר רבי אלעזר בר אבינא: גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאילו במיכאל כתיב [70] "וַיָּעָף במעוף אחד רצוף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים " [71], ואלו גבי גבריאל כתיב [72] "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף בשתי תעופות, עם הפסקה בין לבין, המעידה על דרגה נמוכה יותר"[73].

מאי משמע דהאי אחד - מיכאל הוא?

אמר רבי יוחנן: אתיא 'אחד' 'אחד' הקיש שני פסוקים שיש בהם את המילה 'אחד' כדי לקשר ביניהם: כתיב הכא 'וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים' וכתיב התם [74] "וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי ";

תנא: מיכאל - באחת, גבריאל - בשתים, אליהו - בארבע, ומלאך המות - בשמנה, ובשעת המגפה – באחת.


אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קרית שמע בבית הכנסת - מצוה לקרותו על מטתו.

אמר רבי יוסי [רב אסי או רב יוסף]: מאי קרא? [75] "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה"[76].

אמר רב נחמן:

הערותעריכה

  1. ^ רש"י: שהיה אב בית דין
  2. ^ רש"י: שכל ימי דוד היה נשאל באביתר היה דוד שואל את ה' על ידי האורים והתומים שביד אביתר עד מלחמת אבשלום ששאל אביתר ולא עלתה לו, ושאל צדוק ועלתה לו, כדאמרינן בסדר עולם, ונסתלק אז מן הכהונה [הגדולה]
  3. ^ שמואל ב כ כג
  4. ^ רש"י: ראשון וקודם להם: שבתחילה נוטלים רשות, ואחר כך שואלים אם יצליחו
  5. ^ רש"י: שאומרים דברים קצובים וגמורים; שלא יפחתו ולא יוסיפו
  6. ^ רש"י: להוליך אנשי המלחמה
  7. ^ רש"י: דכנור היה תלוי למעלה ממטתו ומעוררו
  8. ^ תהלים נז ט
  9. ^ רש"י: עורה כבודי: אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים; אעירה שחר: שאר מלכים השחר מעוררן, ואני מעורר את השחר קם לפני הבוקר, וכאילו מעיר את השחר
  10. ^ רש"י: אם אני יודע לכוין השעה - הם אינם יודעים לכוין השעה, וקודם שיגיע חצות יהו סבורים שהגיע ועדיין לא באה המכה
  11. ^ רש"י: הלכך טוב לאחוז לשון 'איני יודע'
  12. ^ רש"י: במסכת דרך ארץ זוטא, פ"ג מ"ב; מסכת כלה רבתי פ"ה מ"א
  13. ^ רש"י: תהא נאחז ונכשל בדבריך
  14. ^ רש"י: ליל שעבר שלשה עשר ולמחרת יגיע ארבעה עשר
  15. ^ תהלים פו ב
  16. ^ תהלים קיט סב
  17. ^ רש"י: שהנשים מראות לו דם נדה אם טמא אם טהור שיש מראות דם טהור באשה
  18. ^ רש"י: הוא עור הולד שהעצמות והגידים והבשר נצורים בתוכו. ויש שפיר שהאשה יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה ואי זה זה המרוקם ובמס' נדה (דף כד ב) מפרש לה ויש שפיר מלא מים ודם שאינו חשוב ולד לישב עליו טומאת יולדת וימי טהרתה
  19. ^ רש"י: דתנן (שם כו.) אין שליא בלא ולד, והוא כמין לבוש שהולד שוכב בתוכה, וקורין ושטי"דור בלע"ז, ותניא (שם) אין שליא פחותה מטפח, ותחלתה כחוט של ערב וסופה כתורמוס, והיו מביאין אותה לפניו לראות אם יש בה כשיעור ואם עשויה כדת שליא שנחזיקנה שהיה ולד בתוכה ונמוח, ותשב עליו ימי טומאה וטהרה אם לאו
  20. ^ רש"י: 'זכיתי' ו'חייבתי' שייך בדיני ממונות ודיני נפשות, 'טמאתי' ו'טהרתי' - בהלכות טומאה וטהרה
  21. ^ תהלים קיט מו
  22. ^ רש"י: [מפיבושת = מפי בושת] בדברי הלכה היוצאין מפיו היה בושת לדוד: שפעמים שהיה טועה והוא אומר לו "טעית"
  23. ^ רש"י: בזכות שהיה דוד מקטין עצמו
  24. ^ רש"י: במקום אחד אומר (שמואל ב ג ג) וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וגו' ובמקום אחר אומר: והשֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל (דברי הימים א ג א)
  25. ^ רש"י: כלאב מכלים את הרב, שהיה אב בהוראות
  26. ^ משלי כג טו
  27. ^ משלי כז יא
  28. ^ תהלים כז יג
  29. ^ רש"י: לולא האמנתי לראות בטוב ה' - כבר טרדוני מיראתך, כמו שנאמר 'כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים' (שמואל א כו יט)
  30. ^ רש"י: - לדרוש את הנקודה שהיא ממעטת את משמעות הכתוב, לומר שלא דבר ברור היה לו לראות בטוב ה'; 'לולא' לשון 'אם לא', כמו "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי " (בראשית לא מב)
  31. ^ רש"י: תירוצא הוא: לעולם מוחזק בידו שהוא חסיד, וזה שספק בידו אם יראה בטוב ה' - לפי שהיה ירא שמא יחטא ויגרום החטא מלראות בטוב
  32. ^ בראשית כח טו
  33. ^ בראשית לב ח
  34. ^ רש"י: ויירא יעקב שמא אחר הבטחה חטאתי
  35. ^ רש"י: שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת
  36. ^ שמות טו טז
  37. ^ רש"י: שבאו בימי יהושע
  38. ^ רש"י: כשעלו מגלות בבל בימי עזרא
  39. ^ רש"י: לבוא ביד רמה
  40. ^ רש"י: ולא הלכו אלא ברשות כורש, וכל ימי מלכי פרס - נשתעבדו להם: לכורש, ולאחשורוש, ולדריוש האחרון
  41. ^ רש"י: במשמעות 'בשכבך' האמור בתורה
  42. ^ רש"י: דאית ליה 'בשכבך כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכב: זה מקדים וזה מאחר'
  43. ^ רש"י: דאמר סוף האשמורה הראשונה דודאי כל שדעתו לישן כבר שכב וישן
  44. ^ רש"י: דמשמע ליה 'בשכבך - כל זמן שבני אדם שוכבים', ויש בכלל הזה כל הלילה
  45. ^ רש"י: עד עמוד השחר
  46. ^ רש"י: שמא יסמוך על שהות שיש לו
  47. ^ רש"י: מעט
  48. ^ רש"י: התוקפתו לעבור על דברי חכמים הוזקקו להזהירו יותר
  49. ^ רש"י: לקמן בפרק 'תפילת השחר' (דף כז:)
  50. ^ רש"י: של ערבית תחילה
  51. ^ רש"י: ואחר כך מתפלל
  52. ^ רש"י: וכל שכן דשחרית, דעיקר גאולת מצרים - בשחרית הוה, כדכתיב "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לג ג), וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים, דכתיב "יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי" (תהלים יט טו), וסמיך ליה "יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה" (תהלים כ ב), ואמרינן בברכות ירושלמי (פ"א ה"א): 'מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה? - לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך; יצא המלך ומצאו שהפליג שהלך לו והתרחק - אף הוא הפליג!', אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו'.
  53. ^ תוספות: ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו. נראה הואיל ותקינו להו רבנן ה"ל כגאולה אריכתא דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבהכ"נ עד שיגמור כל אחד תפלתו. וגם יש באותם פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמנה עשרה ואגב שתקנו לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו. והלכה כר' יוחנן דברייתא מסייע ליה וכן פסק ה"ג. ואם כן יש ליזהר שלא לספר בין גאולה דערבית לשמנה עשרה. ומיהו בסדר רב עמרם פי' מה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית לאשמעינן דלא בעינן מסמך גאולה דערבית לתפלה משום דתפלת ערבית רשות. ולא נהירא [דאם כן] ר' יוחנן סבירא ליה תפלת ערבית חובה דפלוגתא היא דרב ור' יוחנן והלכה כר' יוחנן. ונכון להחמיר ולהזהר מלספר בינתים ואי תימא קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן תפלת ערבית רשות והכא פסקינן כרבי יוחנן צריך לומר דאפילו אי סובר רבי יוחנן כרב דאמר רשות היא מכל מקום מחייב לסמוך. אם כן גם לנו יש לסמוך:
  54. ^ רש"י: בין שני קרית שמע תקנו כל תפלות של יום; דקא סבר תפלת ערבית קודמת לקרית שמע. [הברייתא הנ"ל] מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר: ערבית נמי קרית שמע ואחר כך תפלה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ודלא כרבי יהושע בן לוי דאמר: תפילה ואחר כך קרית שמע
  55. ^ רש"י: הילכך גאולה דאורתא לא חשיבא לאהדורי עלה סמיכת תפלה
  56. ^ דברים ו ז
  57. ^ רש"י: דבשחרית כולהו מודו דבעי מסמך
  58. ^ בנוסח אחד מכת"י נוסף כאן הסבר לדברי ריב"ל: מקיש ערבית לשחרית: מה שחרית פותח בשבחו של מקום ואחר כך מתפלל, אף ערבית, מתפלל וחותם בשבחו של מקום, והוו להו תפילות באמצע בשבחו של מקום מיכן ומיכן, ע"כ.
  59. ^ תהלים נא יז
  60. ^ תהלים יט טו
  61. ^ תהלים קמה הפרק שאנו רגילים לפתוח אותו ב"אשרי"
  62. ^ רש"י: כנגד שלש תפילות
  63. ^ תהלים קיט
  64. ^ תהלים קמה טז
  65. ^ תהלים קלו כה
  66. ^ רש"י: דאתי באל"ף בי"ת, ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי
  67. ^ עמוס ה ב
  68. ^ רש"י: אף על פי שהפסיק נו"ן מפני נפילה שבה ולא אבה לרמזה חזר ורמז סמיכת הנפילה תכף לה
  69. ^ תהלים קמה יד
  70. ^ ישעיהו ו ו
  71. ^ רש"י: ויעף אלי - בפריחה אחת ולא הרגיע בינתים
  72. ^ דניאל ט כא
  73. ^ רש"י: מועף ביעף = שתי פריחות
  74. ^ דניאל י יג
  75. ^ תהלים ד ה
  76. ^ רש"י: אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם - אמרו מה שכתוב 'עַל לְבָבֶךָ' (דברים ו ו); עַל מִשְׁכַּבְכֶם - שנאמר 'וּבְשָׁכְבְּךָ' (שם,ז); וְדֹמּוּ - בשינה אחרי כן