פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא שיעקר יעקב ממקומו [1], אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו; [תוספתא ברכות פ"א מ"יב] וכן הוא אומר "(ישעיהו מג יח) אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו: 'אל תזכרו ראשונות' זה שעבוד מלכיות, 'וקדמוניות אל תתבוננו' - זו יציאת מצרים;

[2] הנני עושה חדשה עתה תצמח [הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות] - תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג; משל למה הדבר דומה? - לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב, וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב; פגע בו ארי וניצל ממנו - והיה מספר והולך מעשה ארי; פגע בו נחש וניצל ממנו - שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש; אף כך ישראל: צרות אחרונות משכחות את הראשונות.

תני בר קפרא: 'כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר (בראשית יז ה) [ולא יקרא עוד את שמך אברם] והיה שמך אברהם [כי אב המון גוים נתתיך];

רבי אליעזר אומר*: עובר בלאו, שנאמר 'ולא יקרא עוד את שמך אברם'.'

אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי?

התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם (בראשית יז טו) [ויאמר אלקים אל אברהם] שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה

אלא מעתה הקורא ליעקב 'יעקב' הכי נמי?

שאני התם: דהדר אהדריה קרא, דכתיב (בראשית מו ב) ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב [ויאמר הנני].

מתיב רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: (עזרא ט ז) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם [והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם]!?

אמר ליה: התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא [3].

[*תני בר קפרא: כל הקורא ...רבי אליעזר אומר: אם דברי התנא קמא הם דברי בר קפרא עצמו, כיצד שם עצמו לפני רבי אליעזר? וכי לא ידע את דברי רבי אליעזר? אלא ודאי – אם הגירסא היא אמנם שהתנא השני הוא רבי אליעזר, מוכרח שהתנא קמא אינו בר קפרא. לחילופין, התנא קמא הוא בר קפרא, והחולק הוא רבי אלעזר ולא רבי אליעזר.]

הדרן עלך מאימתי

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-עריכה


ברכות פרק שני היה קורא בתורה


משנה:

היה קורא [4] בתורה, והגיע זמן המקרא [5]: אם כוון לבו – יצא.

בפרקים [6] - שואל מפני הכבוד [7] ומשיב [8]; ובאמצע [9] - שואל מפני היראה [10] ומשיב - דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: באמצע - שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים - שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. [11]

אלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה ל'שמע', בין 'שמע' ל'והיה אם שמוע' בין 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר', בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב'; רבי יהודה אומר: בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' לא יפסיק [12].

אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת שמע ל'והיה אם שמוע'? - כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות; 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר'? – ש'והיה אם שמוע' נוהג בין ביום ובין בלילה [13], 'ויאמר' אינו נוהג אלא ביום בלבד [14].

גמרא:

שמע מינה מצות צריכות כוונה [15]!?

מאי אם כוון לבו? – לקרות [16].

לקרות? והא קא קרי [17]?

בקורא להגיה [18].

תנו רבנן: 'קרית שמע ככתבה [19] - דברי רבי; וחכמים אומרים: בכל לשון'.

מאי טעמא דרבי?

אמר קרא (דברים ו ו): 'והיו [הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך] - בהוייתן יהו.

ורבנן מאי טעמייהו?

אמר קרא (דברים ו ד): 'שמע [ישראל ה' אלקינו ה' אחד]’ - בכל לשון שאתה שומע.

ולרבי נמי הא כתיב 'שמע'?

ההוא מבעי ליה 'השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך'.

ורבנן סברי להו כמאן דאמר 'לא השמיע לאזנו – יצא'.

ולרבנן נמי, הא כתיב 'והיו'?

ההוא מבעי להו 'שלא יקרא למפרע'.

ורבי, שלא יקרא למפרע מנא ליה?

נפקא ליה מ'דברים הדברים' [20]

ורבנן?

'דברים הדברים' לא דרשי.

למימרא דסבר רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה, דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה, 'והיו' דכתב רחמנא למה לי [21]?

איצטריך, משום דכתיב 'שמע' [22].

למימרא דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה, דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה – 'שמע' דכתב רחמנא למה לי?

איצטריך משום דכתיב 'והיו'.

תנו רבנן: ’[דברים ו,ו]: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך] 'והיו' - שלא יקרא למפרע; 'הדברים על לבבך' - יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה? - תלמוד לומר 'האלה' עד כאן [23] צריכה כוונה, מכאן ואילך אין צריכה כוונה - דברי רבי אליעזר; אמר לו רבי עקיבא: הרי הוא אומר


עמוד ב

'אשר אנכי מצוך היום על לבבך' מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כוונה!'

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא.

איכא דמתני לה [24] אהא, דתניא [תוספתא ברכות פ"ב מ"ב]: הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו; רבי אחא משום רבי יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון [25] - שוב אינו צריך; אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה.

תניא אידך: 'והיו' - שלא יקרא למפרע; 'על לבבך' - רבי זוטרא אומר: עד כאן [26] מצות כוונה [27], מכאן ואילך [28] מצות קריאה.

רבי יאשיה אומר: עד כאן מצות קריאה, מכאן ואילך מצות כוונה!' [29] [עיין הגהות הב"ח אות א: הסברי רש""י כולם על דברי רבי זוטרא]

מאי שנא מכאן ואילך מצות קריאה? - דכתיב 'לדבר בם' (דברים יא יט: ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך)? הכא נמי הא כתיב 'ודברת בם' (דברים ו ז: ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך)?

הכי קאמר: עד כאן מצות כוונה וקריאה, מכאן ואילך קריאה בלא כוונה;

ומאי שנא עד כאן מצות כוונה וקריאה? דכתיב 'על לבבך... ודברת בם'? התם נמי הא כתיב 'על לבבכם... לדבר בם'?!

ההוא מבעי ליה לכדרבי יצחק, דאמר (דברים יא יח) ושמתם את דברי אלה [על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם] - צריכה שתהא שימה כנגד הלב [30].

אמר מר: רבי יאשיה אומר: עד כאן מצות קריאה, מכאן ואילך מצות כוונה; מאי שנא מכאן ואילך מצות כוונה, משום דכתיב 'על לבבכם'? הכא נמי הא כתיב 'על לבבך'?

הכי קאמר: 'עד כאן מצות קריאה וכוונה, מכאן ואילך כוונה בלא קריאה';

ומאי שנא עד כאן מצות קריאה וכוונה, דכתיב 'על לבבך... ודברת בם' התם נמי הא כתיב 'על לבבכם... לדבר בם'?

ההוא בדברי תורה כתיב [31], והכי קאמר רחמנא: אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו.

תנו רבנן: '(דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - עד כאן [32] צריכה כוונת הלב, דברי רבי מאיר.'

אמר רבא: הלכה כרבי מאיר.

תניא: 'סומכוס אומר: כל המאריך באחד - מאריכין לו ימיו ושנותיו.'

אמר רב אחא בר יעקב: ובדלי"ת [33].

אמר רב אשי: ובלבד שלא יחטוף בחי"ת [34].

[## וכיצד מאריך בדל"ת? כמו שעושים עולי תימן ואחרים מעדות דוברות ערבית: כמו th רפה באנגלית, כמו במלה then; לעומת זאת את האות 'ת' רפה הוגים כמו th במלה think.]

רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא, חזייה דהוה מאריך טובא, אמר ליה: כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים [35] - תו לא צריכת.

אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה: 'על לבבך' - בעמידה [36].

'על לבבך' סלקא דעתך? אלא אימא 'עד 'על לבבך' בעמידה, מכאן ואילך – לא;

ורבי יוחנן אמר: כל הפרשה כולה בעמידה.

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה [כיון שכוון לבו בפרק ראשון - שוב אינו צריך].

תנו רבנן: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד) - זו קרית שמע של רבי יהודה הנשיא.'

אמר ליה רב לרבי חייא: לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים [37]!?

אמר ליה: בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים.

חוזר וגומרה [38] או אינו חוזר וגומרה?

בר קפרא אומר: אינו חוזר וגומרה; רבי שמעון ברבי אומר: חוזר וגומרה.

אמר ליה בר קפרא לרבי שמעון ברבי: בשלמא לדידי, דאמינא אינו חוזר וגומרה - היינו דמהדר רבי אשמעתא דאית בה יציאת מצרים [39], אלא לדידך, דאמרת חוזר וגומרה - למה ליה לאהדורי?

כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה [40].

אמר רב אילא בריה דרב שמואל בר מרתא משמיה דרב: אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה – יצא.

אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: בפסוקא קמא [41] - צערן[42], טפי לא תצערן.

אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך היכי הוה עביד?

אמר ליה: בפסוקא קמא הוה קא מצער נפשיה, טפי לא הוה מצער נפשיה.

אמר רב יוסף: פרקדן [43] לא יקרא קריאת שמע.

מקרא הוא דלא ליקרי, הא מיגנא שפיר דמי? והא רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד [44]!?

אמרי: מיגנא [45] כי מצלי [בהטייה, קצת על צדו] - שפיר דמי [46]; מקרא, אף על גב דמצלי - נמי אסור.

והא רבי יוחנן מצלי וקרי?

שאני רבי יוחנן דבעל בשר הוה.

ובפרקים שואל [מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם]:

משיב מחמת מאי? אילימא מפני הכבוד - השתא משאל שאיל, אהדורי מבעיא? אלא שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם [47]? אימא סיפא: ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב משיב מחמת מאי?: אילימא מפני היראה, השתא משאל שאיל, אהדורי מבעיא? אלא מפני הכבוד? היינו דרבי יהודה, דתנן רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם?

חסורי מחסרא [48] והכי קתני: בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב, ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד,

הערותעריכה

  1. ^ שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אחר זאת ברדתו למצרים, שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית מו ב)
  2. ^ בתר 'אל תזכרו ראשונות' כתיב (ישעיהו מג יט)
  3. ^ אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם
  4. ^ פרשת קרית שמע
  5. ^ זמן קרית שמע
  6. ^ בין ההפסקות; ולקמן מפרש להו במתניתין: בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע כו'
  7. ^ שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום
  8. ^ "שלום" אם הקדימו לו; ובגמרא פריך: כיון דשואל - פשיטא דמשיב!?
  9. ^ באמצע הברכה או הפרשה
  10. ^ אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו, אבל מפני הכבוד - לא
  11. ^ בגמרא מפרש פלוגתייהו.
  12. ^ בגמרא (דף יד) מפרש טעמייהו
  13. ^ דמשתעי בתלמוד תורה, דכתיב (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם
  14. ^ דמשתעי בציצית, שאינה נוהגת אלא ביום, דכתיב וראיתם אותו - פרט לכסות לילה (שבת דף כז:)
  15. ^ שיהא מתכוין לשם מצות, ותקשה לרבה, דאמר במסכת ראש השנה (דף כח.) 'התוקע לשיר – יצא'
  16. ^ אבל לצאת ידי מצוה - לא בעינן שיהא מתכוין, אלא לקרות בתורה בעלמא
  17. ^ הא בקורא קא עסיק תנא ואתי, דקתני היה קורא בתורה
  18. ^ את הספר אם יש בו טעות: דאפילו לקריאה נמי לא מתכוין
  19. ^ בלשון הקדש
  20. ^ דהוה ליה למכתב 'והיו דברים אלה' למדרש שיקרא הדברים כסדרן, ולא למפרע, כגון 'ובשעריך ביתך מזוזות'
  21. ^ מדאיצטריך ליה קרא לקרית שמע שתהא ככתבה - סבירא ליה בשאר כל התורה בכל לשון נאמרה לקרות
  22. ^ דלא תדרוש 'שמע - בכל לשון שאתה שומע' כרבנן
  23. ^ עד על לבבך
  24. ^ להא דרבה בב"ח
  25. ^ כל פרשת שמע
  26. ^ פרק ראשון
  27. ^ קסלקא דעתא דכוונה בלא קריאה
  28. ^ פרשת והיה אם שמוע
  29. ^ כולה מפרש לה ואזיל.
  30. ^ דהא ושמתם דכתיב - לאו בקריאה וכוונה איירי, אלא בשימת תפילין של יד: שיהא שם אותה על גובה של יד כנגד הלב: על קבורת הזרוע; ברדו"ן
  31. ^ כדמוכח קרא ולמדתם אותם את בניכם [לדבר בם] (דברים יא יט)
  32. ^ פסוק ראשון לבדו
  33. ^ ולא בחי"ת: דכל כמה דאמר 'אח' בלא דל"ת - לא משתמע מידי, ומה בצע בהארכתו! אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים בארץ ולארבע רוחותיה, כדמפרש לקמן
  34. ^ בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאתה: שלא יקראנה בחטף בלא פתח, ואין זה כלום
  35. ^ שהארכת שיעור שתחשוב בלבך "ה' אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה"
  36. ^ אפילו לבית הלל, דאמרי [(לעיל יא.)] עוסקין במלאכתן וקורין ומהלכין וקורין - מודים הם שצריך לעמוד במקום אחד עד המקרא הזה, לפי שעד כאן מצות כוונה
  37. ^ שהיה שונה לתלמידיו מקודם זמן קרית שמע, וכשהגיע הזמן - לא ראיתיו מפסיק
  38. ^ לאחר שעמדו התלמידים
  39. ^ לשנות לתלמידים בכל יום שמעתא דאית בה יציאת מצרים במקום פרשת ציצית ואמת ויציב
  40. ^ בזמן קרית שמע
  41. ^ אם ראיתני מנמנם
  42. ^ צערני עד שאנער יפה בפסוק ראשון
  43. ^ שוכב על גבו ופניו למעלה
  44. ^ שמא יתקשה אברו בתוך שנתו ונראה לרבים והוא דרך גנאי
  45. ^ לישן
  46. ^ כשהוא מוטה על צדו מעט שפיר דמי אבל מקרי ק"ש אפילו מצלי נמי אסור שמקבל עליו מלכות שמים דרך שררה וגאוה
  47. ^ אפילו אינו נכבד
  48. ^ דהוה ליה למתני בתרווייהו 'אין צריך לומר', ותו ליכא למקשי מידי