ביאור:בבלי ברכות דף יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא שיעקר יעקב ממקומו[1], אלא דק"ס בכתה"י נ': שיהא  ישראל עיקר, ויעקב טפל לו.

[תוספתא ברכות פ"א הי"ג] וכן הוא אומר דק"ס בכת"י א': כיוצא בדבר אתה אומר; ובכת"י בולוניא: ואומר  (ישעיהו מג יח): "אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו"; 'אל תזכרו ראשונות' – זה שעבוד מלכיות דק"ס בכת"י פ': זה שעבוד מצרים , 'וקדמוניות אל תתבוננו' – זו יציאת מצרים דק"ס בכת"י פ': זה שעבוד מלכיות .

 דק"ס בכת"י פירנצה ומ' נוסף: וכן הוא אומר; ובכת"י א': ואומר: [2]"הנני עושה חדשה עתה תצמח [הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות"] – תני רב יוסף: דק"ס בכת"י בו' נוסף: 'הנני [עושה] חדשה', אלו ימות המשיח; 'עתה תצמח',  זו מלחמת גוג ומגוג. משל למה הדבר דומה? – לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב דק"ס בקט"ג: דוב , וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב; פגע בו ארי וניצל ממנו –  דק"ס בקט"ג נוסף: ושכח מעשה דוב והיה מספר והולך מעשה ארי; דק"ס בכת"י פירנצה, מ' ובו' נוסף: פגע בו דוב ונוצל הימנו, שכח מעשה ארי, היה מספר והולך מעשה דוב;  פגע בו נחש דק"ס בכת"י א': דוב ועוד  וניצל ממנו – שכח מעשה שניהם דק"ס בכת"י א': הארי  והיה מספר והולך מעשה נחש דק"ס בכת"י א': הדוב . אף כך ישראל: צרות אחרונות דק"ס בכת"י מ': האחרונות  משכחות את הראשונות.

"אברם הוא אברהם" (דברי הימים א א, כז): בתחלה נעשה דק"ס בכת"י פירנצה: היה  אב לארם[3], ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו דק"ס בכת"י פירנצה: נעשה אב לכולם [4].

שרי היא שרה‏[5]: בתחילה נעשית שרי[6] לאומתה, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו.


תני דק"ס בכתה"י: דרש  בר קפרא: 'כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר (בראשית יז ה): ["ולא יקרא עוד את שמך אברם] והיה שמך אברהם [כי אב המון גוים נתתיך"];

רבי אליעזר דק"ס בכת"י א' ובול': אלעזר  אומר: עובר בלאו, שנאמר: "ולא יקרא עוד את שמך אברם".'

אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי?

התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם דק"ס בכת"י מ' ופ': התם לאברהם הוא דקמזהר ליה רחמנא  (בראשית יז טו): ["ויאמר אלהים אל אברהם] שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה".

אלא מעתה הקורא ליעקב דק"ס בכת"י מ' ופ': לישראל  'יעקב' הכי נמי דק"ס בכת"י פ' נוסף: דעובר בלאו ?

שאני התם: דהדר אהדריה קרא, דכתיב (בראשית מו ב): "ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב [ויאמר הנני"].

מתיב רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא (עזרא ט ז): דק"ס בכת"י מ' נוסף: אטו אברהם מי לא אהדריה קרא? והכתיב. ובכת"י פ': אטו רחמנא לא הדר קרייה רחמנא אברם?  "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם [והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם"]!?

אמר ליה דק"ס בכת"י מ' ופ': אמרי : התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא דק"ס בכתה"י: דאברהם, ובכת"י מ' ופ' נוסף: קמי קודשא בריך הוא  מאי דהוה מעיקרא דק"ס בכת"י מ': וקאמר: הכי הוה אברהם מעיקרא והכי שוויתיה והכי רביתיה [7].


הערה *א: [תני בר קפרא: כל הקורא ... רבי אליעזר אומר: אם דברי התנא קמא הם דברי בר קפרא עצמו, כיצד שם עצמו לפני רבי אליעזר? וכי לא ידע את דברי רבי אליעזר? אלא ודאי – אם הגירסא היא אמנם שהתנא השני הוא רבי אליעזר, מוכרח שהתנא קמא אינו בר קפרא. לחילופין, התנא קמא הוא בר קפרא, והחולק הוא רבי אלעזר [בן פדת] ולא רבי אליעזר. וראו במדור דק"ס לעיל. והנה בכל מקום שכתוב "תני בר קפרא", לכאורה אינו חידוש שלו, אלא ששונה דברי התנאים שקדמו לו, ואם כן שנה דברי התנא קמא בסתם, והביא דברי ר' אליעזר המוסיף עליו, ודו"ק].

הדרן עלך מאימתי

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-עריכה



ברכות פרק שני היה קורא בתורהעריכה

משנה:

היה קורא[8] בתורה, והגיע זמן המקרא[9]: אם כיוון לבו – יצא דק"ס בכתה"י נוסף: ואם לאו – לא יצא .

בפרקים[10] – שואל מפני הכבוד[11] ומשיב[12]; ובאמצע[13] – שואל מפני היראה[14] ומשיב – דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: באמצע – שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים – שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.[15]

אלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה ל'שמע', בין 'שמע' ל'והיה אם שמוע' בין 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר', בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב'; רבי יהודה אומר: בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' לא יפסיק [16].

אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת שמע ל'והיה אם שמוע'? - כדי שיקבל דק"ס בכת"י פיר' וא': לקבל  עליו עול מלכות שמים תחלה דק"ס בכת"י בול': מתחילה , ואחר כך מקבל עליו דק"ס בכת"י א': והדר  עול מצות; 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר'? – ש'והיה אם שמוע' נוהג בין ביום ובין בלילה דק"ס בכת"י פיר' ומ': ביום ובלילה [17], 'ויאמר' אינו נוהג אלא ביום בלבד דק"ס בכתה"י ליתא: בלבד [18].


גמרא:

 דק"ס בכת"י מ' (וכעי"ז בכתי"י נוספים) נוסף: מאי אם כיוון לבו? אילימא אם כיוון לבו לצאת, שמע דק"ס בכתה"י שבהם זה לא בר"ת: שמעת  מינה מצות צריכות כוונה[19]!?

מאי אם כוון לבו? – לקרות דק"ס בכת"י פיר': [לא], מאי כיוון? כיוון לקרות [20].

לקרות? והא קא קרי[21]?

 דק"ס בכת"י א' נוסף: דילמא בקורא להגיה[22].


תנו רבנן: 'קרית שמע ככתבה[23] – דברי רבי; וחכמים אומרים: בכל לשון'.

מאי טעמא דרבי?

אמר קרא (דברים ו ו): 'והיו [הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך] - בהוייתן יהו.

ורבנן מאי טעמייהו?

אמר קרא (דברים ו ד): 'שמע [ישראל ה' אלקינו ה' אחד]’ - בכל לשון שאתה שומע.

ולרבי נמי הא כתיב 'שמע'?

ההוא מבעי ליה 'השמע דק"ס בכרת"י מ': להשמיע. ובכת"י א': השמיע  לאזניך מה שאתה מוציא מפיך דק"ס בכת"י א': מוצא בפיך; ובכת"י פ': מוצא מפיך '.

ורבנן סברי להו דק"ס בכתה"י: לה; ובכת"י בול': סבירא להו  כמאן דאמר דק"ס בכת"י מ' וא': כר' יהודה דאמר  'לא דק"ס בכתה"י: הקורא את שמע ולא  השמיע לאזנו – יצא'. דק"ס בכת"י מ' וא' נוסף: ור' סבר לה כרבנן. 

ולרבנן נמי, הא כתיב 'והיו'?

ההוא מבעי להו 'שלא יקרא למפרע'.

ורבי, שלא יקרא למפרע מנא ליה?

נפקא ליה מ'דברים הדברים'[24]

ורבנן?

'דברים הדברים' לא דרשי דק"ס בכת"י פירנצה: לא משמע להו .

למימרא דסבר דק"ס בכת"י פירנצה: לימא קסבר  רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה, דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה, 'והיו' דכתב רחמנא למה לי[25]?

איצטריך, משום דכתיב 'שמע'[26].

למימרא דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה, דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה – 'שמע' דכתב רחמנא למה לי?

איצטריך משום דק"ס בכת"י פ': לעולם אימא לך בכל לשון נאמרה, ואף על פי כן למיכתב והיו איצטריך [ורב סבר בכל לשון נאמרה, דאי סלקא דעתך ... הקדש, והיו דכתב רחמנא למה לי?] (משום)  דכתיב 'והיו'.


תנו רבנן: ["והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו, ו)], 'והיו' – שלא יקרא למפרע. 'הדברים על לבבך': – יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה? – תלמוד לומר 'האלה': עד כאן[27] צריכה כוונה, מכאן ואילך אין צריכה כוונה – דברי רבי אליעזר. אמר לו רבי עקיבא: הרי הוא אומר דק"ס בכת"י פיר': והלא כבר נאמר ,


עמוד ב

'אשר אנכי מצוך היום על לבבך'; מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה דק"ס בכת"י א': לימד על כל הפרשה כולה שתהא צריכה (וכעי"ז בכתי"י נוספים).  כוונה.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא.

איכא דמתני לה[28] אהא, דתניא (תוספתא ברכות פ"ב מ"ב):

'הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו דק"ס בכת"י פ', מ' וא' נוסף: בכולה, ובכת"י א' נוסף גם: דברי רבי. ; רבי אחא דק"ס בכת"י א' ופ': אחאי  משום רבי יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון[29] – שוב אינו צריך דק"ס בכת"י א' נוסף: כוונה ';
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה.

תניא אידך: 'והיו' – שלא יקרא למפרע.

דק"ס בכתה"י נוסף: [ה]דברים [עד] על לבבך' – רבי זוטרא דק"ס בכת"י מ' ופ': אליעזר  אומר: עד כאן[30] – מצות כוונה[31], מכאן ואילך[32] – מצות קריאה.
רבי יאשיה דק"ס בכת"י מ' וס"פ: יהושע  אומר: עד כאן מצות קריאה, מכאן ואילך מצות כוונה.'[33] דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף כאן: אמר מר: ר' (אליעזר) [זוטרא] אומר...קריאה. 

מאי שנא מכאן ואילך מצות קריאה? –  דק"ס בכת"י א' נוסף: אילימא משום דכתיב: 'לדבר בם' ("ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" דברים יא יט)? הכא נמי הא כתיב: 'ודברת בם' ("ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" דברים ו ז)?

הכי דק"ס בכת"י פ' נוסף: נמי  קאמר: עד כאן מצות כוונה וקריאה, מכאן ואילך קריאה בלא כוונה;
ומאי שנא עד דק"ס בכת"י א': דעד  כאן מצות דק"ס בכת"י מ' ופ': דבעינ(א)[ן]  כוונה וקריאה? דכתיב: 'על לבבך... ודברת בם'? התם דק"ס בכת"י מ' ופ': הכא  נמי הא כתיב: 'על לבבכם... לדבר בם'?!
ההוא מבעי ליה לכדרבי יצחק, דאמר (דברים יא יח): "ושמתם את דברי אלה [על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם"] – צריכה שתהא שימה כנגד הלב[34].

אמר מר: רבי יאשיה דק"ס בכת"י מ' וא': יהושע  אומר: עד כאן מצות קריאה, מכאן ואילך מצות כוונה; מאי שנא מכאן ואילך מצות כוונה, משום דכתיב: 'על לבבכם'? הכא נמי הא כתיב: 'על לבבך'?

הכי קאמר: דק"ס בכת"י פיר': אלא הכי קאמר; ובכת"י פ': הכי נמי קאמר:  'עד כאן מצות קריאה וכוונה, מכאן ואילך כוונה בלא קריאה';
ומאי שנא עד כאן מצות קריאה וכוונה דק"ס בכת"י פ': ומאי שנא הכא דבעינא נמי קריאה , דכתיב: 'על לבבך... ודברת בם'? התם נמי הא כתיב: 'על לבבכם... לדבר בם'?
ההוא בדברי תורה כתיב[35]; והכי דק"ס בכת"י פ' וא': ההוא מיבעי ליה הכי  קאמר רחמנא: אגמירו בנייכו תורה, כי היכי דליגרסו בהו.

תנו רבנן: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד) – עד כאן[36] צריכה כוונת הלב דק"ס בכת"י מ': כוונה , דברי רבי מאיר.

אמר רבא: הלכה כרבי מאיר.


תניא: 'סומכוס דק"ס בכתה"י נוסף: בן יוסף, ובחלקם: ס[י]פקוס בן יוסף  אומר: כל המאריך באחד – מאריכין לו ימיו ושנותיו.'

אמר רב אחא בר יעקב: ובדלי"ת[37].

אמר רב אשי: ובלבד שלא יחטוף בחי"ת[38].[39]

רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא דק"ס נ"א: דר' זירא , חזייה דהוה מאריך טובא, אמר ליה: דק"ס בחלק מכתה"י נוסף כאן במקום ההמשך: למה ליה למר כולי האי? א"ל, אלא עד כמה? א"ל: כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע פינות העולם.  כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים[40] – תו לא צריכת.


אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה: 'על לבבך' - בעמידה[41].

'על לבבך' סלקא דעתך? אלא אימא 'עד 'על לבבך' בעמידה, מכאן ואילך – לא דק"ס בכתה"י ליתא: מכאן ואילך לא ;

ורבי יוחנן אמר: כל הפרשה כולה בעמידה.

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא דק"ס בכת"י מ' וא': אח[א]י  שאמר משום רבי יהודה[42].


תנו רבנן: דק"ס בכת"י פיר', מ' ופ': אמר רב יהודה אמר שמואל:  'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד) – זו קרית שמע של רבי יהודה הנשיא.'

אמר ליה רב לרבי חייא: לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים[43]!?

אמר ליה: בר פחתי! בשעה דק"ס בכת"י א': כיון  שמעביר ידיו על פניו, מקבל עליו עול מלכות שמים.

 דק"ס בכת"י פ' נוסף: איבעיא להו: חוזר וגומרה[44] או אינו חוזר וגומרה?

בר קפרא אומר: אינו חוזר וגומרה; רבי שמעון ברבי אומר: חוזר וגומרה.

אמר ליה בר קפרא לרבי שמעון ברבי: בשלמא לדידי, דאמינא אינו חוזר וגומרה - היינו דמהדר רבי אשמעתא דאית בה דק"ס בכת"י מ' ופ': שמעתתא דאית בהו  יציאת מצרים [45], אלא לדידך, דאמרת חוזר וגומרה - למה ליה לאהדורי? דק"ס בכת"י מ': אמאי מהדר אשמעתתא דאית בהו יציאת מצרים? 

כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה[46].


אמר רב אילא דק"ס בכתה"י: יצחק, או: יהודה  בריה דרב שמואל בר מרתא משמיה דרב: אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה – יצא.

אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: בפסוקא קמא[47] – צערן[48], טפי דק"ס בכת"י פיר', מ', ופ': מכאן ואילך  לא תצערן.

אמר ליה רב יוסף דק"ס כת"י מ': רב נחמן בר יצחק  לרב יוסף בריה דרבה דק"ס בכתה"י: דרבא : אבוך היכי הוה עביד?

אמר ליה: בפסוקא קמא הוה קא מצער נפשיה, טפי דק"ס בכת"י פיר' ומ': מכאן ואילך  לא הוה מצער נפשיה.


אמר רב יוסף: פרקדן[49] לא יקרא קריאת שמע.

מקרא דק"ס נ"א: קריאת שמע  הוא דלא ליקרי, הא מיגנא דק"ס בכת"י פ' נוסף: ומגרס  שפיר דמי? והא רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דק"ס בכת"י מ', א' ופ': מאן  דגני אפרקיד[50]!?

אמרי: מיגנא[51] כי מצלי דק"ס בכת"י מ' נוסף: פורתא  [בהטייה, קצת על צדו] – שפיר דמי[52]; מקרא דק"ס בכת"י פיר, מ' ופ': מקרי , אף על גב דמצלי – נמי אסור.

והא רבי יוחנן מצלי וקרי?

שאני רבי יוחנן דבעל בשר הוה.


ובפרקים שואל [מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם]:

משיב מחמת מאי? אילימא מפני הכבוד - השתא משאל שאיל, אהדורי מבעיא? אלא שואל מפני הכבוד ומשיב דק"ס נ"א: אלא פשיטא שהוא משיב  שלום לכל אדם[53]? אימא סיפא דק"ס בכת"י פיר' נוסף הגהה: [מצעיתא] : ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב משיב מחמת מאי?: אילימא מפני היראה, השתא משאל שאיל, אהדורי מבעיא? אלא דק"ס בכת"י פיר': אלא מאי משיב? משיב. ובכת"י מ': פשיטא משיב מחמת הכבוד וכעי"ז בכת"י פ'.  מפני הכבוד? דק"ס בכת"י פיר' נוסף: ר' מאיר  היינו דרבי יהודה, דתנן דק"ס בכת"י מ': דקתני סיפא : רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם?

חסורי מחסרא[54] והכי קתני:

בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב, ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב – דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד,

הערותעריכה

  1. ^ שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אחר זאת ברדתו למצרים, שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית מו ב)
  2. ^ בתר 'אל תזכרו ראשונות' כתיב (ישעיהו מג יט)
  3. ^ לאנשי מדינתו. שמארץ ארם היה, שנאמר: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם" (יהושע כד, ב), ואומר: "אל ארם נהרים אל עיר נחור" (בראשית כד, י).
  4. ^ אב המון גוים (בראשית יז, ה)
  5. ^ על פי בראשית יז טו.
  6. ^ לשון יחיד משמע, שרתי.
  7. ^ אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם
  8. ^ פרשת קרית שמע
  9. ^ זמן קרית שמע
  10. ^ בין ההפסקות; ולקמן מפרש להו במתניתין: בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע כו'
  11. ^ שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום
  12. ^ "שלום" אם הקדימו לו; ובגמרא פריך: כיון דשואל – פשיטא דמשיב!?
  13. ^ באמצע הברכה או הפרשה
  14. ^ אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו, אבל מפני הכבוד – לא
  15. ^ בגמרא מפרש פלוגתייהו.
  16. ^ בגמרא (דף יד) מפרש טעמייהו
  17. ^ דמשתעי בתלמוד תורה, דכתיב (דברים יא יט): "ולמדתם אותם את בניכם"
  18. ^ דמשתעי בציצית, שאינה נוהגת אלא ביום, דכתיב: 'וראיתם אותו' – פרט לכסות לילה (שבת כז ב)
  19. ^ שיהא מתכוין לשם מצות, ותקשה לרבה, דאמר במסכת ראש השנה (דף כח.): 'התוקע לשיר – יצא'
  20. ^ אבל לצאת ידי מצוה – לא בעינן שיהא מתכוין, אלא לקרות בתורה בעלמא
  21. ^ הא בקורא קא עסיק תנא ואתי, דקתני היה קורא בתורה
  22. ^ את הספר אם יש בו טעות: דאפילו לקריאה נמי לא מתכוין
  23. ^ בלשון הקדש
  24. ^ דהוה ליה למכתב 'והיו דברים אלה' למדרש שיקרא הדברים כסדרן, ולא למפרע, כגון 'ובשעריך ביתך מזוזות'
  25. ^ מדאיצטריך ליה קרא לקרית שמע שתהא ככתבה - סבירא ליה בשאר כל התורה בכל לשון נאמרה לקרות
  26. ^ דלא תדרוש 'שמע - בכל לשון שאתה שומע' כרבנן
  27. ^ עד על לבבך
  28. ^ להא דרבה בב"ח
  29. ^ כל פרשת שמע
  30. ^ פרק ראשון
  31. ^ קסלקא דעתא דכוונה בלא קריאה
  32. ^ פרשת והיה אם שמוע
  33. ^ כולה מפרש לה ואזיל. [עיין הגהות הב"ח אות א: הסברי רש"י כולם על דברי רבי זוטרא]
  34. ^ דהא 'ושמתם' דכתיב – לאו בקריאה וכוונה איירי, אלא בשימת תפילין של יד, שיהא שם אותה על גובה של יד כנגד הלב, על קיבורת הזרוע; ברדו"ן
  35. ^ כדמוכח קרא: "ולמדתם אותם את בניכם [לדבר בם"] (דברים יא יט)
  36. ^ פסוק ראשון לבדו
  37. ^ ולא בחי"ת: דכל כמה דאמר 'אח' בלא דל"ת – לא משתמע מידי, ומה בצע בהארכתו! אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים בארץ ולארבע רוחותיה, כדמפרש לקמן
  38. ^ בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאתה: שלא יקראנה בחטף בלא פתח, ואין זה כלום
  39. ^ וכיצד מאריך בדל"ת? כמו שעושים עולי תימן ואחרים מעדות דוברות ערבית: כמו th רפה באנגלית, כמו במלה then; לעומת זאת את האות 'ת' רפה הוגים כמו th במלה think. המבארים.
  40. ^ שהארכת שיעור שתחשוב בלבך "ה' אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה"
  41. ^ אפילו לבית הלל, דאמרי [(לעיל יא.)] עוסקין במלאכתן וקורין ומהלכין וקורין - מודים הם שצריך לעמוד במקום אחד עד המקרא הזה, לפי שעד כאן מצות כוונה
  42. ^ [כיון שכוון לבו בפרק ראשון – שוב אינו צריך]
  43. ^ שהיה שונה לתלמידיו מקודם זמן קרית שמע, וכשהגיע הזמן – לא ראיתיו מפסיק
  44. ^ לאחר שעמדו התלמידים
  45. ^ לשנות לתלמידים בכל יום שמעתא דאית בה יציאת מצרים במקום פרשת ציצית ואמת ויציב
  46. ^ בזמן קרית שמע
  47. ^ אם ראיתני מנמנם
  48. ^ צערני עד שאנער יפה בפסוק ראשון
  49. ^ שוכב על גבו ופניו למעלה
  50. ^ שמא יתקשה אברו בתוך שנתו ונראה לרבים והוא דרך גנאי
  51. ^ לישן
  52. ^ כשהוא מוטה על צדו מעט שפיר דמי אבל מקרי ק"ש אפילו מצלי נמי אסור שמקבל עליו מלכות שמים דרך שררה וגאוה
  53. ^ אפילו אינו נכבד
  54. ^ דהוה ליה למתני בתרווייהו 'אין צריך לומר', ותו ליכא למקשי מידי