ביאור:בבלי ברכות דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי [ולא אמרו יוצר אור], מאי 'ברכות אין מעכבות זו את זו'^[1]? דלמא האי דלא אמרי יוצר אור – משום דלא מטא זמן יוצר אור, וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי^[2]? ^{דק"ס ראו שינו"ס לקטע זה: בדף הקודם.} 

ואי מכללא^[3] – מאי^[4]?

^[5]דאי מכללא, ^[6]לעולם^[7] אהבה רבה הוו אמרי, וכי מטא זמן יוצר אור – הוו אמרי ליה, ומאי 'ברכות אין מעכבות זו את זו'? סדר ברכות ^{דק"ס בכת"י פ': לכסדרן [8]}.

וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים; אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן^[9], אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין^[10].

תניא נמי הכי: רבי נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נשמט: תניא נמי...המינין.} 

רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא; אמר ליה רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין!

אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא; אמר ליה רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין.

ובשבת ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': בשבת}  מוסיפין ברכה אחת למשמר ^{דק"ס בכת"י מ': כנגד משמר, ובכת"י פ': מפני משמר}  היוצא;

מאי 'ברכה אחת' ^{דק"ס בגל' כת"י מ' נוסף: למשמר היוצא, ובכת"י א': מאי משמר היוצא} ?

אמר רב חלבו: משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: "מי ששכן את שמו בבית הזה – הוא ישכין ביניכם ^{דק"ס בכת"י א': ביניהם}  אהבה ואחוה ושלום וריעות".

מקום שאמרו להאריך:

פשיטא, היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה ^{דק"ס בכת"י מ': פשיטא היכא דנקיט כסא דחמרא וקסבר כסא (דחמרא) [דשכרא] הוא (ופתח ומברך אדעתא דשכרא ואמר בא"י אמ"ה שהכל נהיה בדברו, יצא. כסא דחמרא בידיה) וכו'. והתיבות שבסגוריים עגולות, נסמן עליהם למחיקה.}  וקסבר דשכרא הוא, ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא^[11] – ^[12]יצא, דאי נמי ^{דק"ס בכת"י א': ולא עוד אלא אפילו  [13]}אם אמר 'שהכל נהיה בדברו' – יצא ^{דק"ס בכת"י מ': דאפילו סיים בדשכרא נמי יצא} , דהא תנן (משנה ברכות ו ב): על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא; אלא^[14] היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא, פתח ובריך אדעתא דחמרא^[15] וסיים בדשכרא^[16] – מאי? בתר עיקר ברכה אזלינן^[17]? או בתר חתימה ^{דק"ס בכתי"י מ' ופ': חתום ברכה}  אזלינן?

תא שמע ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: דתניא} :

"שחרית פתח ב'יוצר אור'^[18] וסיים ב'מעריב ערבים'^[19] – לא יצא; פתח ב'מעריב ערבים' וסיים ב'יוצר אור' – יצא;

ערבית ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': בערבית} , פתח ב'מעריב ערבים' וסיים ב'יוצר אור' – לא יצא; פתח ב'יוצר אור' וסיים ב'מעריב ערבים' – יצא;

כללו של דבר: הכל הולך אחר החתום ^{דק"ס בכת"י מ': חתום ברכות; בכת"י פ': חתום ברכה; בכת"י א' החותם} "!

שאני התם דקאמר: 'ברוך יוצר המאורות' ^{דק"ס בכת"י א': שאני הכא דהא בריך ברוך אתה י"י יוצר המאורות [20]}.

הניחא לרב, דאמר: כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה – שפיר; אלא לרבי יוחנן, דאמר: כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה – מאי איכא למימר^[21]?

אלא ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: לאו לעולם בתר פתיחה אזלינן, והכא מאי טעמא דיצא? דהוי פתיחה מעלייא} , כיון דאמר ^{דק"ס בכת"י א': כדאמר}  רבה בר עולא: 'כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום', כי קאמר ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': הכא נמי כיון דקאמר, וכעי"ז בכת"י א'.}  ברכה ומלכות מעיקרא – אתרוייהו קאמר^[22].

תא שמע מסיפא: ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: דאמר מר:}  'כללו של דבר הכל הולך אחר החתום' ^{דק"ס בכת"י מ': חתום ברכות; בכת"י פ': חיתום ברכה; ובכת"י א': החותם.} ; 'כללו של דבר' לאתויי מאי? לאו לאתויי הא דאמרן^[23]?

לא, לאתויי ^{דק"ס בכת"י מ': כגון דאכל, ובכת"י פ': היכא דאכל.}  נהמא ותמרי.

היכי דמי? אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל ^{דק"ס בכת"י מ': תמרי הוא דאכל} , ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא – היינו בעיין ^{דק"ס בכת"י פ': ופתח אדעתא דתמרי – מי קא נפיק? [24]}?

לא! צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל, ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי – יצא, דאפילו ^{דק"ס בכת"י א': ולא עוד, אפילו}  סיים בדנהמא נמי יצא; מאי טעמא? – דתמרי ^{דק"ס בכת"י מ' ודפו"י: תמרי}  נמי מיזן זייני.

אמר רבה בר חיננא ^{דק"ס בכתה"י ודפו"י: חנינא}  סבא משמיה דרב: כל שלא אמר ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': שאינו אומר}  'אמת ויציב' שחרית^[25], ו'אמת ואמונה' ערבית ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': בשחרית...בערבית}  – לא יצא ידי חובתו, שנאמר (תהלים צב ג): "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות"^[26].

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: המתפלל, כשהוא כורע^[27] – כורע ב'ברוך', וכשהוא זוקף – זוקף בשם^[28].

אמר שמואל: מאי טעמא דרב? – דכתיב (תהלים קמו ח) [ה' פוקח עורים] "ה' זוקף כפופים" [ה' אוהב צדיקים].

מיתיבי (מלאכי ב ה): [בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ו]"מפני שמי נחת הוא"^[29] [כלומר: כשאומרים את השם צריך לכרוע]?

מי כתיב 'בשמי'? 'מפני שמי' כתיב ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: מקמי דנמטי לשמי}  [ולכן קורעים לפני אמירת השם].

אמר ליה שמואל לחייא בר רב: בר אוריאן! ^{דק"ס נ"א: בר אוריא, אירייא, אריוא}  תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך! הכי אמר אבוך: ^{דק"ס בכת"י מ' וא': ...מעלייתא דהוה קא עביד אבוך:}  'כשהוא כורע – כורע בברוך, כשהוא זוקף – זוקף בשם'.

עמוד ב

רב ששת, כי כרע – כרע כחיזרא^[30]; כי קא זקיף – זקיף כחיויא^{[31] דק"ס בכת"י פ': רב ששת אמר: כשהוא כורע, כורע מחיזרא דדיקלא; וכשהוא זוקף, זוקף כחיוייא} .

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל 'האל הקדוש' 'מלך אוהב צדקה ומשפט' ^{דק"ס בכת"י מ' וא': 'האל המשפט'; בכת"י פ': 'ואוהב המשפט'} , חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים, שמתפלל ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: אדם}  'המלך הקדוש'^[32] 'והמלך המשפט'^[33]; ורבי אלעזר אמר: אפילו אמר 'האל הקדוש' ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: והאל המשפט}  – יצא, שנאמר (ישעיהו ה טז): "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה"; אימתי 'ויגבה ה' צבאות במשפט'? - אלו עשרה ימים ^{דק"ס בכת"י פ': באלו עשרת ימי רחמים}  שמראש השנה ועד יום הכפורים ^{דק"ס בכתה"י: שבין ראש השנה ליום הכיפורים} , וקאמר ^{דק"ס בכת"י מ': וכתיב; בכת"י פ' וא': וקא קרי ליה}  'האל הקדוש' ^{דק"ס בכת"י א' נוסף: והאל המשפט} !

מאי הוה עלה?

אמר רב יוסף: ^{דק"ס בכתה"י: רב יוסף אמר}  'האל הקדוש' ו'מלך אוהב צדקה ומשפט' ^{דק"ס בכת"י מ': והאל המשפט; בכת"י פ': ואוהב משפט. בכת"י א': רב יוסף אמר: מלך קדוש ומלך משפט} .

רבה ^{דק"ס בכת"י א': רבא}  אמר: 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט'.

והלכתא כרבה ^{דק"ס בכת"י פ' וא': כרבא} .

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש - נקרא חוטא, ^{דק"ס בכת"י א' נוסף: מאי טעמא? משום}  שנאמר^[34]: "גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם [והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה"].

אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא – צריך שיחלה עצמו עליו^[35];

מאי טעמא? אילימא משום ^{דק"ס בכת"י מ': מנלן? אילימא משאול,}  דכתיב (שמואל א כב ח): ["כי קשרתם כלכם עלי ואין גלה את אזני בכרת בני עם בן ישי] ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני [כי הקים בני את עבדי עלי לארב כיום הזה"],

דילמא מלך שאני?

אלא מהכא (תהלים לה יג): "ואני בחלותם לבושי [שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב"]^[36].

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו – מוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר (יחזקאל טז סג): "למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים"!

דילמא ^{דק"ס בכתה"י: ודילמא}  ציבור שאני?

אלא מהכא (שמואל א כח טו): "ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה" – ^[37]ואילו 'אורים ותמים' לא קאמר ^{דק"ס בכתה"י נוסף: ליה, מאי טעמא?} , משום דקטליה לנוב עיר הכהנים^[38].

ומניין דאחילו ליה מן שמיא?

שנאמר (שמואל א כח יט): ["ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים] ומחר אתה ובניך עמי [גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים"], ואמר רבי יוחנן: ^{דק"ס נ"א נוסף: מאי 'עמי'?}  'עמי' = במחיצתי;

ורבנן אמרי מהכא^[39]: (שמואל ב כא ו) ["ינתן לנו שבעה אנשים מבניו] והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' [ויאמר המלך אני אתן"]^[40] – יצתה בת קול ואמרה: "בחיר ה’"^[41]. ^{דק"ס בגל' כת"י מ' נוסף: בחר ה' לא נאמר אלא בחיר ה'. והיינו שלא רק בעבר בחר בו ה' ואח"כ נדחה, אלא גם עכשיו במיתתו עדיין הוא בחיר ה'.} 

אמר רבי אבהו בן זוטרתי ^{דק"ס בכת"י פירנצה: רבה בר זבדא; בכת"י מ': רבין בר זוטרתי; בכת"י פ': שאול בר זוטרתי}  אמר רבי יהודה בר זבידא ^{דק"ס בכת"י א': זבינא} : בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה? משום ^{דק"ס בכל כתה"י: מפני}  טורח צבור;

מאי טעמא? אילימא משום דכתיב בה^[42] אל מוציאם ממצרים [כתועפת ראם לו] – לימא פרשת רבית ופרשת משקלות, דכתיב בהן יציאת מצרים^[43]!?

אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה ^{דק"ס בכת"י פירנצה נוסף: נמי}  האי קרא (במדבר כד ט) כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו [מברכיך ברוך וארריך ארור]^[44]? ולימא האי פסוקא ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': הני תרתי פסוקי}  ותו לא^[45]?

גמירי: כל פרשה ^{דק"ס בכת"י א': פסוקא}  דפסקה משה רבינו – פסקינן ^{דק"ס בכת"י פירנצה: דפסקה משה – אנן נמי פסקינן לה. ובשאר כתה"י ליתא דפסקה... פסקינן} , דלא פסקה משה רבינו – לא ^{דק"ס בכתה"י: משה – אנן לא}  פסקינן ^{דק"ס בכתה"י נוסף: ל[י]ה} .

 ^{דק"ס בכת"י פירנצה: אמר רבי יוסי בר אבין, וליתא בהמשך אמר רב יהודה בר חביבא.} פרשת ^{דק"ס בכת"י מ', פ' וא': ופרשת}  ציצית, מפני מה קבעוה? ^{דק"ס בכת"י מ', פ' וא': מאי טעמא קבעוה [רבנן]?} 

אמר רב יהודה בר חביבא ^{דק"ס נ"א: רב יוסי בר זבידא, או: רב יהודה בר זבידא} : מפני שיש בה חמשה דברים ^{דק"ס בכת"י מ' נ': הללו, ובכת"י א' נ' אלו הן, ובכת"י פ' נ' שניהם.} : 1.מצות ציצית, 2.יציאת מצרים ^{דק"ס בכתה"י: יציאת מצרים, וציצית, ועול וכו'} , 3.עול מצות^[46], 4.ודעת מינים^{[47] דק"ס בכתה"י ליתא: ודעת מינים} , 5.הרהור עבירה והרהור עבודה זרה.

בשלמא הני תלת – מפרשן: עול מצות, דכתיב (במדבר טו לט): ["והיה לכם לציצת] וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' [ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם"]; ציצית – דכתיב: "ועשו להם ציצית" (במדבר טו לח)^[48]; יציאת מצרים – דכתיב (במדבר טו מא): ["אני ה' אלקיכם] אשר הוצאתי [אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם"]. אלא דעת מינים, הרהור עבירה והרהור עבודה זרה מנלן? דתניא [ספרי שלח פסקא קטו, בשינויים מעטים]: ["והיה לכם לציצת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" (במדבר טו לט)]. 'אחרי לבבכם' זו מינות [בספרי: 'מינות כנען’], וכן הוא אומר (תהלים יד א; תהלים נג,ב): "אמר נבל בלבו אין אלהים"^[49]; 'אחרי עיניכם' זה הרהור עבירה, שנאמר ^{דק"ס בכתה"י: וכן הוא אומר}  (שופטים יד ג): ["ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים] ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני"; 'אתם זונים' ^{דק"ס בכתה"י: אשר אתם זונים אחריהם, תני (או: אמר) רב הונא בר רבא, או: רב חנן בר רבא, או: רבא בר חנין, או: רבה בר רב חנן} , זה הרהור עבודה זרה, וכן הוא אומר ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': שנאמר}  (שופטים ח לג): ["ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל] ויזנו אחרי הבעלים [וישימו להם בעל ברית לאלהים"]. ^{דק"ס בכת"י א': "ויזנו אחרי הבעל וישתחו" וגו', וליכא במקרא.} 

משנה:

מזכירין יציאת מצרים^[50] בלילות^[51].

אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה^[52] ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא^[53], שנאמר (דברים טז ג): ["לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים] למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך": 'ימי חייך' – הימים; 'כל ימי חייך' – הלילות ^{דק"ס בכת"י מ': כל – להביא הלילות} .

וחכמים אומרים: 'ימי חייך' – העולם הזה; 'כל' ^{דק"ס בכת"י פירנצה: 'כל ימיך', ותוקן: 'כל ימי חייך'}  – להביא לימות המשיח.

גמרא:

תניא תוספתא ברכות פ"א הי"ב: 'אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר (ירמיהו כג ז-ח): ["לכן] הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו ^{דק"ס בכת"י פירנצה, מ' ופ': יאמר}  עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם [וישבו על אדמתם"]!

אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא ^{דק"ס בכת"י מ', פ' וס"פ: שיהא}  שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו; כיוצא בו ^{דק"ס בכתה"י: בדבר}  אתה אומר ^{דק"ס בכת"י פ': מוצא}  (בראשית לה י): ["ויאמר לו אלהים שמך יעקב] לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך [ויקרא את שמו ישראל"];

הערות

1. היכי שמע מינה
2. ואף על גב דקרו אינהו קרית שמע – לא מטא זמניה, כדאמרינן בעלמא (יומא לז:) 'הקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא', שאנשי משמר מקדימין
3. וכי אמר ליה מכללא
4. מאי גריעותא איכא, דאמר 'לאו בפירוש אתמר'? הא שפיר מצי למשמע מכללא דיוצר אור קא אמרי
5. ומשנינן: ליכא למשמע מהכא
6. דילמא
7. אימא לך
8. אם הקדים המאוחרות
9. לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע
10. המינין = עכו"ם: שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני
11. תחלת הברכה אמר על מנת 'שהכל', וכיון שהגיע ל'מלך העולם' נזכר שהוא יין, ואמר 'פרי הגפן'
12. פשיטא לן ד
13. דהא אפילו סיים כל הברכה כדעת פתיחתה ו
14. קא מבעיא לן
15. כדי לסיים 'בורא פרי הגפן', וכשהגיע ל'מלך העולם' נזכר שהוא שכר
16. 'שהכל'
17. ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה, והוי כמו שסיים ביין, ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר: שאין השכר מן הגפן
18. כלומר: אדעתא דלימא יוצר אור, כשאמר 'מלך העולם' נזכר
19. 'אשר בדברו מעריב ערבים'
20. כלומר: דלמא פתיחה אינה כלום, והא דקתני יצא – לפי שחוזר וחותם בה ב'ברוך יוצר המאורות', ועל ידי חתימתה קאמר דיצא; אלא 'שהכל', שאין חותם בה בברוך, ופתיחתה אדעתא דבורא פרי הגפן הוא – אימא דלא יצא?
21. היכי נפיק משום חתימתה? הא אין מלכות בחתימתה
22. אלא לא תימא משום חתימתה יצא, אלא פתיחתה נמי מעלייתא היא, ולא תפשוט מיניה לחמרא ושכרא: דלגבי ברכות ערבית ושחרית – הוא דמצי למימר דכי פתח בזו וסיים בזו יצא, דהא כי פתח בשחרית אדעתא דמעריב ערבים – הוה דעתיה לאדכורי בה מדת היום בלילה, כגון 'גולל אור', וכי פתח ערבית אדעתא דיוצר אור – הוה דעתיה לאדכורי בה מדת לילה, כגון 'ובורא חשך' – הלכך אדעתא דתרוייהו הויא
23. כגון שכרא וחמרא
24. דהא ברכת התמרים 'על העץ ועל פרי העץ' אינה עולה לברכת הלחם, ואי בהא פשטת דהכל הולך אחר חתום ברכות – הוא הדין לחמרא ושכרא
25. כמו שתקנוה
26. וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו היא: שהוציאם ממצרים, ובקע להם הים, והעבירם; וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו: לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים, ולשום נפשנו בחיים, ולהדריכנו על במות אויבינו, כל אלה הנסים התדירים תמיד
27. באבות ובהודאה
28. וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם
29. 'נחת' = לשון הכנעה
30. שבט ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת
31. בנחת: ראשו תחלה ואחר כך גופו, שלא תראה כריעתו עליו כמשוי, 'כחויא' – כנחש הזה: כשהוא זוקף עצמו – מגביה הראש תחלה, ונזקף מעט מעט
32. לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם
33. כמו 'מלך המשפט', כמו נושאי הארון הברית (יהושע ג יד) כמו ארון הברית, וכן המסגרות המכונות (מלכים ב טז יז) שהוא כמו מסגרות המכונות, וכן העמק הפגרים (ירמיהו לא לט) כמו עמק הפגרים
34. שמואל א יב כג
35. הכי גרסינן: ואם תלמיד חכם הוא וצריך לרחמים, צריך שיחלה עצמו עליו: אם תלמיד חכם הוא זה שצריך לרחמים – צריך שיחלה חבירו עצמו עליו
36. על דואג ואחיתופל הוא אומר, שהיו תלמידי חכמים
37. 'גם בחלומות גם בנביאים'
38. לפי שנתבייש ממנו, שלא יאמר לו: "אתה גרמת לעצמך שלא נענית באורים ותומים, לפי שהרגת את הכהנים"
39. שמעינן דאחילו לו
40. גבעונים אמרו לדוד בסוף ימיו, שהיה רעָב שלש שנים, וישאל דוד בה' (שמואל ב כא א) ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים: שהרג את הכהנים שהיו מספיקים לגבעונים לחם ומים; שהגבעונים – נתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים למזבח; (שמואל ב כא ג) ויאמר דוד אל הגבעונים ובמה אכפר לכם וברכו את נחלת ה' והם אמרו לו יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום בגבעת שאול
41. דוודאי הם לא אמרו "בחיר ה’", שהרי לגנותו היו באין ולא לכבודו
42. במדבר כג כג
43. פרשת רבית: אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' (ויקרא כה לו) וסמיך ליה יציאת מצרים (ויקרא כה לח: אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים), ופרשת משקלות: אבני צדק וגו' (ויקרא יט לו); סיפיה דקרא אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים
44. 'כרע שכב' דדמי ל'בשכבך ובקומך' שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא
45. וליכא טורח צבור
46. ועשיתם את כל מצותי
47. אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל
48. [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] ועשו להם ציצית [על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת]
49. ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים
50. פרשת ציצית בקרית שמע
51. ואף על פי שאין לילה זמן ציצית, דכתיב: "וראיתם אותו וזכרתם" (במדבר טו לט) – אומרים אותה בלילה, מפני יציאת מצרים שבה
52. כבר הייתי נראה זקן, ולא זקן ממש: שבאת עליו שיבה יום שהעבירו רבן גמליאל מנשיאותו ומינו רבי אלעזר בן עזריה נשיא, כדאיתא לקמן בפרק 'תפלת השחר' (כח.)
53. ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה