פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי [ולא אמרו יוצר אור], מאי 'ברכות אין מעכבות זו את זו' [1]? דלמא האי דלא אמרי יוצר אור - משום דלא מטא זמן יוצר אור, וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי [2]?

ואי מכללא [3] - מאי [4]?

[5] דאי מכללא, [6] לעולם [7] אהבה רבה הוו אמרי, וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה, ומאי 'ברכות אין מעכבות זו את זו' - סדר ברכות [8]?.

וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים; אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן [9], אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין [10].

תניא נמי הכי: רבי נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין.

רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא; אמר ליה רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין!

אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא; אמר ליה רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין.

ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא;

מאי 'ברכה אחת'?

אמר רב חלבו: משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: "מי ששכן את שמו בבית הזה - הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות".

מקום שאמרו להאריך:

פשיטא! היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא, ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא [11] - [12]יצא, דאי נמי [13]אם אמר 'שהכל נהיה בדברו' – יצא, דהא תנן [ברכות פ"ו מ"ב]: על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא; אלא [14] היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא, פתח ובריך אדעתא דחמרא [15] וסיים בדשכרא [16] - מאי? בתר עיקר ברכה אזלינן [17]? או בתר חתימה אזלינן?

תא שמע:

'שחרית פתח ב'יוצר אור' [18] וסיים ב'מעריב ערבים' [19] - לא יצא; פתח ב'מעריב ערבים' וסיים ב'יוצר אור' – יצא;

ערבית פתח ב'מעריב ערבים' וסיים ב'יוצר אור' - לא יצא; פתח ב'יוצר אור' וסיים ב'מעריב ערבים' – יצא;

כללו של דבר: הכל הולך אחר החתום'!?

שאני התם דקאמר 'ברוך יוצר המאורות' [20].

הניחא לרב, דאמר: כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה – שפיר, אלא לרבי יוחנן, דאמר: כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה - מאי איכא למימר [21]?

אלא כיון דאמר רבה בר עולא 'כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום', כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא - אתרוייהו קאמר [22].

תא שמע מסיפא: 'כללו של דבר הכל הולך אחר החתום'; 'כללו של דבר' לאתויי מאי? לאו לאתויי הא דאמרן [23]?

לא, לאתויי נהמא ותמרי.

היכי דמי? אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל, ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא - היינו בעיין [24]?

לא! צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל, ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי – יצא, דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא; מאי טעמא? - דתמרי נמי מיזן זייני.

אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שלא אמר 'אמת ויציב' שחרית [25], ו'אמת ואמונה' ערבית - לא יצא ידי חובתו, שנאמר (תהלים צב ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות [26].

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: המתפלל, כשהוא כורע [27] - כורע ב'ברוך', וכשהוא זוקף - זוקף בשם [28].

אמר שמואל: מאי טעמא דרב? - דכתיב (תהלים קמו ח) [ה' פקח עורים] ה' זקף כפופים [ה' אהב צדיקים].

מיתיבי (מלאכי ב ה) [בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ו]מפני שמי נחת הוא [29] [כלומר: כשאומרים את השם צריך לכרוע]?

מי כתיב 'בשמי'? 'מפני שמי' כתיב [ולכן קורעים לפני אמירת השם].

אמר ליה שמואל לחייא בר רב: בר אוריאן! תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך! הכי אמר אבוך: 'כשהוא כורע - כורע בברוך, כשהוא זוקף - זוקף בשם'.


עמוד ב

רב ששת, כי כרע - כרע כחיזרא [30]; כי קא זקיף - זקיף כחיויא [31].

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל 'האל הקדוש' 'מלך אוהב צדקה ומשפט' חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים, שמתפלל 'המלך הקדוש' [32] 'והמלך המשפט' [33]; ורבי אלעזר אמר: אפילו אמר 'האל הקדוש' – יצא, שנאמר (ישעיהו ה טז) ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה; אימתי 'ויגבה ה' צבאות במשפט'? - אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, וקאמר 'האל הקדוש'!

מאי הוה עלה?

אמר רב יוסף: 'האל הקדוש' ו'מלך אוהב צדקה ומשפט'.

רבה אמר: 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט'.

והלכתא כרבה.

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש - נקרא חוטא, שנאמר [34] גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם [והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה].

אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא - צריך שיחלה עצמו עליו [35];

מאי טעמא?: אילימא משום דכתיב (שמואל א כב ח) [כי קשרתם כלכם עלי ואין גלה את אזני בכרת בני עם בן ישי] ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני [כי הקים בני את עבדי עלי לארב כיום הזה]!

דילמא מלך שאני?

אלא מהכא (תהלים לה יג) ואני בחלותם לבושי [שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב] [36], ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו - מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (יחזקאל טז סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים!

דילמא צבור שאני.

אלא מהכא: (שמואל א כח),טו ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה - [37] ואילו 'אורים ותמים' לא קאמר, משום דקטליה לנוב עיר הכהנים [38].

ומנין דאחילו ליה מן שמיא?

שנאמר (שמואל א כח יט) [ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים] ומחר אתה ובניך עמי [גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים] ואמר רבי יוחנן: 'עמי' = במחיצתי;

ורבנן אמרי מהכא [39]: (שמואל ב כא ו) [ינתן לנו שבעה אנשים מבניו] והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' [ויאמר המלך אני אתן] [40] - יצתה בת קול ואמרה: 'בחיר ה’’ [41].

אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה? משום טורח צבור;

מאי טעמא? אילימא משום דכתיב בה [42] אל מוציאם ממצרים [כתועפת ראם לו] - לימא פרשת רבית ופרשת משקלות, דכתיב בהן יציאת מצרים [43]!?

אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא (במדבר כד ט) כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור] [44]? ולימא האי פסוקא ותו לא [45]?

גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן, דלא פסקה משה רבינו - לא פסקינן.

פרשת ציצית, מפני מה קבעוה?

אמר רב יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים: 1.מצות ציצית, 2.יציאת מצרים, 3.עול מצות [46], 4.ודעת מינים [47], 5.הרהור עבירה והרהור עבודה זרה.

בשלמא הני תלת – מפרשן: עול מצות, דכתיב (במדבר טו לט) [והיה לכם לציצת] וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' [ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם]; ציצית - דכתיב ועשו להם ציצית (במדבר טו לח) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] ועשו להם ציצית [על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת]; יציאת מצרים - דכתיב (במדבר טו מא) [אני ה' אלקיכם] אשר הוצאתי [אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם], אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור עבודה זרה מנלן? דתניא [ספרי שלח פסקא קטו, בשנויים מעטים]: (במדבר טו לט) [והיה לכם לציצת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם] 'אחרי לבבכם' זו מינות [בספרי: 'מינות כנען’], וכן הוא אומר (תהלים יד א; תהלים נג,ב) אמר נבל בלבו אין אלהים [48]; 'אחרי עיניכם' זה הרהור עבירה, שנאמר (שופטים יד ג) [ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים] ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני; 'אתם זונים' זה הרהור עבודה זרה, וכן הוא אומר (שופטים ח לג) [ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל] ויזנו אחרי הבעלים [וישימו להם בעל ברית לאלקים].

משנה:

מזכירין יציאת מצרים [49] בלילות [50];

אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה [51] ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא [52]: שנאמר (דברים טז ג) [לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים] למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך: 'ימי חייך' - הימים; 'כל ימי חייך' – הלילות!

וחכמים אומרים: 'ימי חייך' - העוה"ז; 'כל' - להביא לימות המשיח.

גמרא:

תניא [תוספתא ברכות פ"א מ"יא]: 'אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר (ירמיהו כג ז) [לכן] הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים [53] כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם [וישבו על אדמתם]!

אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו; כיוצא בו אתה אומר (בראשית לה י) [ויאמר לו אלקים שמך יעקב] לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך [ויקרא את שמו ישראל]:

הערותעריכה

  1. ^ היכי שמע מינה
  2. ^ ואף על גב דקרו אינהו קרית שמע - לא מטא זמניה, כדאמרינן בעלמא (יומא לז:) 'הקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא', שאנשי משמר מקדימין
  3. ^ וכי אמר ליה מכללא
  4. ^ מאי גריעותא איכא, דאמר 'לאו בפירוש אתמר'? הא שפיר מצי למשמע מכללא דיוצר אור קא אמרי
  5. ^ ומשנינן: ליכא למשמע מהכא
  6. ^ דילמא
  7. ^ אימא לך
  8. ^ אם הקדים המאוחרות
  9. ^ לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע
  10. ^ המינין = עכו"ם: שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני
  11. ^ תחלת הברכה אמר על מנת 'שהכל', וכיון שהגיע ל'מלך העולם' נזכר שהוא יין, ואמר 'פרי הגפן'
  12. ^ פשיטא לן ד
  13. ^ דהא אפילו סיים כל הברכה כדעת פתיחתה ו
  14. ^ קא מבעיא לן
  15. ^ כדי לסיים 'בורא פרי הגפן', וכשהגיע ל'מלך העולם' נזכר שהוא שכר
  16. ^ 'שהכל'
  17. ^ ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה, והוי כמו שסיים ביין, ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר: שאין השכר מן הגפן
  18. ^ כלומר: אדעתא דלימא יוצר אור, כשאמר 'מלך העולם' נזכר
  19. ^ 'אשר בדברו מעריב ערבים'
  20. ^ כלומר: דלמא פתיחה אינה כלום, והא דקתני יצא - לפי שחוזר וחותם בה ב'ברוך יוצר המאורות', ועל ידי חתימתה קאמר דיצא, אלא 'שהכל', שאין חותם בה בברוך, ופתיחתה אדעתא דבורא פרי הגפן הוא - אימא דלא יצא!
  21. ^ היכי נפיק משום חתימתה? הא אין מלכות בחתימתה
  22. ^ אלא לא תימא משום חתימתה יצא, אלא פתיחתה נמי מעלייתא היא, ולא תפשוט מיניה לחמרא ושכרא: דלגבי ברכות ערבית ושחרית - הוא דמצי למימר דכי פתח בזו וסיים בזו יצא, דהא כי פתח בשחרית אדעתא דמעריב ערבים - הוה דעתיה לאדכורי בה מדת היום בלילה, כגון 'גולל אור', וכי פתח ערבית אדעתא דיוצר אור - הוה דעתיה לאדכורי בה מדת לילה, כגון 'ובורא חשך' - הלכך אדעתא דתרוייהו הויא
  23. ^ כגון שכרא וחמרא
  24. ^ דהא ברכת התמרים 'על העץ ועל פרי העץ' אינה עולה לברכת הלחם, ואי בהא פשטת דהכל הולך אחר חתום ברכות - הוא הדין לחמרא ושכרא
  25. ^ כמו שתקנוה
  26. ^ וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו היא: שהוציאם ממצרים, ובקע להם הים, והעבירם; וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו: לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים, ולשום נפשנו בחיים, ולהדריכנו על במות אויבינו, כל אלה הנסים התדירים תמיד
  27. ^ באבות ובהודאה
  28. ^ וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם
  29. ^ 'נחת' = לשון הכנעה
  30. ^ שבט ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת
  31. ^ בנחת: ראשו תחלה ואחר כך גופו, שלא תראה כריעתו עליו כמשוי, 'כחויא' - כנחש הזה: כשהוא זוקף עצמו - מגביה הראש תחלה, ונזקף מעט מעט
  32. ^ לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם
  33. ^ כמו 'מלך המשפט', כמו נושאי הארון הברית (יהושע ג יד) כמו ארון הברית, וכן המסגרות המכונות (מלכים ב טז יז) שהוא כמו מסגרות המכונות, וכן העמק הפגרים (ירמיהו לא לט) כמו עמק הפגרים
  34. ^ שמואל א יב,כדג
  35. ^ הכי גרסינן: ואם תלמיד חכם הוא וצריך לרחמים צריך שיחלה עצמו עליו: אם תלמיד חכם הוא זה שצריך לרחמים - צריך שיחלה חבירו עצמו עליו
  36. ^ על דואג ואחיתופל הוא אומר, שהיו תלמידי חכמים
  37. ^ 'גם בחלומות גם בנביאים'
  38. ^ לפי שנתבייש ממנו שלא יאמר לו "אתה גרמת לעצמך שלא נענית באורים ותומים לפי שהרגת את הכהנים"
  39. ^ שמעינן דאחילו לו
  40. ^ גבעונים אמרו לדוד בסוף ימיו שהיה רעָב שלש שנים, וישאל דוד בה' (שמואל ב כא א) ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים: שהרג את הכהנים שהיו מספיקים לגבעונים לחם ומים; שהגבעונים - נתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים למזבח; (שמואל ב כא ג) ויאמר דוד אל הגבעונים ובמה אכפר לכם וברכו את נחלת ה' והם אמרו לו יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום בגבעת שאול
  41. ^ דודאי הם לא אמרו 'בחיר ה’’, שהרי לגנותו היו באין ולא לכבודו
  42. ^ במדבר כג,כנ
  43. ^ פרשת רבית: אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' (ויקרא כה לו) וסמיך ליה יציאת מצרים (ויקרא כה לח: אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים), ופרשת משקלות: אבני צדק וגו' (ויקרא יט לו); סיפיה דקרא אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים
  44. ^ 'כרע שכב' דדמי ל'בשכבך ובקומך' שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא
  45. ^ וליכא טורח צבור
  46. ^ ועשיתם את כל מצותי
  47. ^ אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל
  48. ^ ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים
  49. ^ פרשת ציצית בקרית שמע
  50. ^ ואף על פי שאין לילה זמן ציצית, דכתיב וראיתם אותו וזכרתם (במדבר טו לט) - אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה
  51. ^ כבר הייתי נראה זקן, ולא זקן ממש: שבאת עליו שיבה יום שהעבירו רבן גמליאל מנשיאותו ומינו רבי אלעזר בן עזריה נשיא, כדאיתא לקמן בפרק 'תפלת השחר' (כח.)
  52. ^ ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה
  53. ^ שם, פסוקח