פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רב: "טול ברוך" קח וברך "טול ברוך" - אינו צריך לברך [1]; "הבא מלח" "הבא לפתן" - צריך לברך;

ורבי יוחנן אמר: אפילו ,הביאו מלח" "הביאו לפתן" - נמי אינו צריך לברך [2]; "גביל לתורי [3]" "גביל לתורי" - צריך לברך.

ורב ששת אמר: אפילו "גביל לתורי" נמי אינו צריך לברך, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר (דברים יא טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת.

אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד.

רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא, אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא הוציא לו לחם ובצע אותו מיד [4]; אמרו ליה: הדר מר משמעתיה?

אמר להו: לית דין צריך בשש לבשוש [5].

ואמר רבא בר שמואל משום רבי חייא: אין מי רגלים כלים [6] אלא בישיבה [7].

אמר רב כהנא: ובעפר תיחוח - אפילו בעמידה [8], ואי ליכא עפר תיחוח - יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון.

ואמר רבא בר שמואל משמיה דרבי חייא: אחר כל אכילתך - אכול מלח, ואחר כל שתייתך - שתה מים, ואי אתה נזוק.

תניא נמי הכי: אחר כל אכילתך - אכול מלח, ואחר כל שתייתך - שתה מים, ואי אתה נזוק.

תניא אידך: 'אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקין ולא שתה מים, ביום ידאג מן ריח הפה, ובלילה ידאג מפני אסכרה [9]'.

תנו רבנן: 'המקפה אכילתו במים [10] - אינו בא לידי חולי מעים';

וכמה?

אמר רב חסדא: קיתון לפת.

אמר רב מרי אמר רבי יוחנן: הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום - מונע אסכרה מתוך ביתו [11], אבל כל יומא – לא; מאי טעמא? - משום דקשה לריח הפה.

ואמר רב מרי אמר רבי יוחנן: הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום - מונע חלאים מתוך ביתו, אבל כל יומא – לא; מאי טעמא? - משום דקשה לחולשא דלבא קשה ללב, כלומר חרדל לא בריא ללב .

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: הרגיל בקצח [12] - אינו בא לידי כאב לב.

מיתיבי: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: קצח - אחד מששים סמני המות הוא, והישן למזרח גרנו [13] - דמו בראשו'?

לא קשיא: הא בריחו הא בטעמו [14].

אימיה דרבי ירמיה אפיא ליה ריפתא, ומדבקא ליה [15] ומקלפא ליה [מורידה אחר כך את הקפח הקליפה של הלחם] [16] [שלא יזיק].

רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים:

אמר רבי זירא ואיתימא רב חיננא בר פפא: אין הלכה כרבי יהודה.

ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חיננא בר פפא: מאי טעמא דרבי יהודה? - אמר קרא (תהלים סח כ) ברוך ה' יום יום [יעמס לנו האל ישועתנו סלה]; וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו? - אלא לומר לך: כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו [17], הכא נמי: כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו.

ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חיננא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק; אבל הקב"ה אינו כן: מלא [18] מחזיק, ריקן אינו מחזיק, שנאמר (שמות טו כו) ויאמר אם שמוע תשמע [לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך]: אם שמוע [19] – תשמע [20], ואם לאו - לא תשמע. [נראה לי שצריך להיות לא מהפסוק בשמות, אלא מהפסוק דברים כח,א: והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ, שזהו בברכה, וההמשך – בקללה:]

דבר אחר: אם שמוע בישן [21], תשמע בחדש; (דברים ל יז: ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם) ואם יפנה לבבך - שוב לא תשמע.

משנה:

בירך על פירות האילן "בורא פרי האדמה" – יצא; ועל פירות הארץ "בורא פרי העץ" - לא יצא;

ועל כולם אם אמר "שהכל נהיה בדברו" – יצא.

גמרא:

מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא [22]?

אמר רב נחמן בר יצחק: רבי יהודה היא, דתנן [בכורים פ"א מ"ו]: 'יבש המעין ונקצץ האילן [23] - מביא ואינו קורא [24]; רבי יהודה אומר: מביא וקורא [25].'

על פירות הארץ ["בורא פרי העץ" - לא יצא]:

פשיטא!?

אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לרבי יהודה, דאמר: חטה - מין אילן היא, דתניא: 'אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין [26], שנאמר (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר [ויתגל בתוך אהלה]; רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו – נתקנו, שנאמר (בראשית ג ז) [ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם] ויתפרו עלה תאנה [ויעשו להם חגרת]; רבי יהודה אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות 'אבא' ו'אמא' עד שיטעום טעם דגן [27]'; סלקא דעתא אמינא: הואיל ואמר רבי יהודה 'חטה מין אילן היא' ליברך עליה "בורא פרי העץ" - קמשמע לן: היכא מברכינן "בורא פרי העץ,? - היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא [28] והדר מפיק [29],


עמוד ב

אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא, דהדר מפיק - לא מברכינן עליה "בורא פרי העץ" אלא "בורא פרי האדמה".

ועל כולן אם אמר "שהכל [נהיה בדברו" – יצא.]:

אתמר: רב הונא אמר: חוץ מן הפת ומן היין [30].

ורבי יוחנן אמר: אפילו פת ויין.

נימא כתנאי: ראה פת ואמר "כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה" – יצא; ראה תאנה ואמר "כמה נאה תאנה זו, ברוך המקום שבראה" – יצא, דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו; נימא רב הונא דאמר כרבי יוסי ורבי יוחנן דאמר כרבי מאיר?

אמר לך רב הונא: אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר: עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא היכא דקא מדכר שמיה דפת, אבל היכא דלא קא מדכר שמיה דפת - אפילו רבי מאיר מודה;

ורבי יוחנן אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי: עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא משום דקאמר ברכה דלא תקינו רבנן, אבל אמר "שהכל נהיה בדברו" דתקינו רבנן - אפילו רבי יוסי מודה.

בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר "בריך מריה דהאי פיתא"! אמר רב: יצא!

והאמר רב 'כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה'?

דאמר "בריך רחמנא מריה דהאי פיתא".

והא בעינן שלש ברכות?

מאי 'יצא' דקאמר רב - נמי יצא ידי ברכה ראשונה [31].

מאי קמשמע לן?

אף על גב דאמרה בלשון חול.

תנינא [סוטה פ"ז מ"א]: 'ואלו נאמרים בכל לשון: פרשת סוטה [32] וידוי מעשר [33] וקריאת שמע ותפלה וברכת המזון...'?

אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'הני מילי דאמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש, אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אימא לא' - קא משמע לן.

גופא אמר רב: כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה; ורבי יוחנן אמר: כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה.

אמר אביי: כוותיה דרב מסתברא, דתניא '(דברים כו יג) [ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני] לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי: לא עברתי – מלברכך [34], ולא שכחתי - מלהזכיר שמך עליו'; ואילו מלכות לא קתני!

ורבי יוחנן תני: ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו.

משנה:

ועל דבר שאין גדולו מן הארץ - אומר "שהכל נהיה בדברו";

על החומץ ועל הנובלות [35] ועל הגובאי [36] אומר "שהכל נהיה בדברו";

רבי יהודה אומר: כל שהוא מין קללה - אין מברכין עליו [37].

היו לפניו מינין הרבה: רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה - עליו הוא מברך;

וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה.

גמרא:

תנו רבנן: 'על דבר שאין גדולו מן הארץ, כגון: בשר בהמות חיות ועופות ודגים - אומר "שהכל נהיה בדברו";

על החלב ועל הביצים ועל הגבינה - אומר "שהכל";

על הפת שעפשה ועל היין שהקרים [38] ועל התבשיל שעבר צורתו - אומר "שהכל";

על המלח ועל הזמית ועל כמהין סוג מאכל ופטריות - אומר "שהכל"' - למימרא דכמהין ופטריות לאו גדולי קרקע נינהו? והתניא הנודר מפירות הארץ - אסור בפירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות, ואם אמר "כל גדולי קרקע עלי" - אסור אף בכמהין ופטריות?

אמר אביי: מירבא רבו מהלחות הם גדלים מארעא [39], מינקי לא ינקי מארעא הם לא יונקים מתוך האדמה.

והא על דבר שאין גדולו מן הארץ קתני?

תני על דבר שאין יונק מן הארץ.

ועל הנובלות:

מאי נובלות?

רבי זירא ורבי אילעא: חד אמר בושלי כמרא [40], וחד אמר תמרי דזיקא תמרים ברוח [41].

תנן: רבי יהודה אומר: כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו; בשלמא למאן דאמר 'בושלי כמרא מבושלים בחום', היינו דקרי ליה 'מין קללה', אלא למאן דאמר 'תמרי דזיקא' - מאי מין קללה?

אשארא [42].

איכא דאמרי: בשלמא למאן דאמר 'בושלי כמרא', היינו דמברכינן עלייהו "שהכל", אלא למאן דאמר 'תמרי דזיקא', "שהכל"? "בורא פרי העץ" מבעי ליה לברוכי [43]?

אלא בנובלות סתמא כולי עלמא לא פליגי דבושלי כמרא נינהו, כי פליגי בנובלות תמרה, דתנן [דמאי פ"א מ"א]: 'הקלין שבדמאי [44]: השיתין, והרימין והעוזרדין, בנות שוח, ובנות שקמה, וגופנין, ונצפה, ונובלות תמרה... [45]':

שיתין - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מין תאנים;

'רימין' – כנדי [פירות השיזף];

העוזרדין – טולשי [46];

בנות שוח - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: תאיני חיורתא [תאנים לבנות];

בנות שקמה - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דובלי [פרי עץ השקמה];

גופנין שילהי – גופני [47];

נצפה – פרחה [פרי הצלף];

נובלות תמרה - רבי אילעא ורבי זירא: חד אמר בושלי כמרא, וחד אמר תמרי דזיקא.

בשלמא למאן דאמר בושלי כמרא, היינו דקתני הקלין שבדמאי: ספיקן הוא דפטור, הא ודאן [48] - חייב; אלא למאן דאמר תמרי דזיקא - ודאן חייב? הפקרא נינהו!?

הכא במאי עסקינן - שעשאן גורן [49], דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב: 'הלקט והשכחה והפאה [50] שעשאן גורן [51] - הוקבעו למעשר [52]'.

איכא דאמרי:

הערותעריכה

  1. ^ הבוצע קודם שטעם מן הפרוסה בצע ממנה והושיט למי שאצלו, ואמר ליה "טול מפרוסת הברכה", אף על פי שסח בינתים - אין צריך לחזור לברך, ואף על גב דשיחה הויא הפסקה, כדאמרינן במנחות (פרק ג' דף לו.) 'סח בין תפילין לתפילין צריך לברך', וכן בכסוי הדם - הך שיחה 'צורך ברכה', ולא מפסקא
  2. ^ הביאו מלח נמי אין צריך לברך, שאף זו צורך ברכה: שתהא פרוסה של ברכה נאכלת בטעם
  3. ^ גביל את המורסן במים לצורך השוורים
  4. ^ כלומר: מיד, ולא המתין למלח ולפתן
  5. ^ עכוב, כמו בושש רכבו (שופטים ה כח), כלומר: פת נקיה היא זו, ואין צריכה לפתן
  6. ^ מן הגוף
  7. ^ לפי שכשהקלוח קרוב לפיסוק - הוא דואג שלא יפלו נצוצות על רגליו, ומפסיק
  8. ^ בעפר תיחוח ליכא נצוצות
  9. ^ בו"ן מלאנ"ט
  10. ^ שותה מים הרבה אחר אכילתו עד שאכילתו צפה במים; ויצף הברזל מתרגמינן 'וקפא פרזלא' (מלכים ב ו ו)
  11. ^ שהחולי בא מחמת עצור בני מעים, והעדשים משלשלים
  12. ^ רבותינו מפרשים נייל"א בלע"ז , אבל אני שמעתי מין זרעים שזורעין אותו בארץ ישמעאל
  13. ^ של קצח, שרוח מערבית רוח לחה ומתונתה היא, ומכנסת הריח בתוך הגוף
  14. ^ הריח קשה והטעם טוב
  15. ^ [קפח] בריפתא עד שקלט הטעם
  16. ^ בשביל הריח
  17. ^ בשבת מעין שבת, ביום טוב מעין יום טוב
  18. ^ אדם חכם
  19. ^ פעם אחת
  20. ^ סופך שתטה אזן פעם אחרת
  21. ^ ששנית ושלשת מה ששמעת אשתקד
  22. ^ דעיקר כל הפירות היא הארץ, והכל גדל הימנה
  23. ^ היה לו בית השלחין ובו מעין שהוא משקהו ממנו וקצר בכורים ממנו ואחר כך יבש המעין וכן שדה האילן וקצץ בכורים ממנו ואח"כ נקצץ האילן
  24. ^ שאינו יכול לומר "מן האדמה אשר נתתה לי (דברים כו י): דכיון דיבש המעין ונקצץ האילן ממנה - בטלה לה ארעא
  25. ^ שהארץ היא עיקר
  26. ^ וזה הביא מיתה
  27. ^ וזה נקרא 'עץ הדעת'
  28. ^ הענף של עץ
  29. ^ פירי אחריני
  30. ^ כדאמרינן (לקמן דף מב.), שגורם ברכות הרבה לעצמו: בקדוש ובהבדלה ובברכת חתנים
  31. ^ ברכת הזן
  32. ^ כשהכהן משביעה
  33. ^ בערתי הקדש מן הבית (דברים כו יג)
  34. ^ ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשר
  35. ^ מפרש בגמרא
  36. ^ חגבים טהורים
  37. ^ חומץ ונובלות וגובאי - על ידי קללה הן באין
  38. ^ בוטי"ר בלע"ז
  39. ^ מלחלוחית הארץ הם גדלים על העצים ועל הכלים
  40. ^ כמו 'שרופי חמה': שבשלם ושרפם החום ויבשו, ותמרים הם; 'כמרא' = חום, כמו 'מכמר בשרא' (פסחים דף נח.)
  41. ^ שהרוח משירן
  42. ^ אחומץ וגובאי פליג רבי יהודה
  43. ^ שהרי לא נשתנו לקלקול
  44. ^ פירות שהקלו חכמים בדמאי שלהן: שהלוקחן מעם הארץ אין צריך לעשרן, אלו הן
  45. ^ שאינן חשובים ואין עם הארץ חש עליהם מלעשרן
  46. ^ קולמשי
  47. ^ ענבים סתווניות
  48. ^ אם ידוע שלא הופרש מהן מעשר
  49. ^ העני או מי שלקטן העמיד מהן ערימת כרי
  50. ^ אף על פי שפטורים מן המעשר
  51. ^ לקטן עני ועשאן גורן
  52. ^ מדרבנן; דמאן דחזי סבר שתבואת קרקעו היא