ביאור:בבלי ברכות דף נ
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'אף "ברכו" [1], ומכל מקום "נברך" עדיף [2], דאמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב: תנינא [3]: [ברכות פ"ז מ"ד] ששה [4] נחלקין [5], עד עשרה [6]'; אי אמרת בשלמא "נברך" עדיף, משום הכי נחלקין, אלא אי אמרת "ברכו" עדיף, אמאי [7] נחלקין [8]? אלא לאו שמע מינה [9] "נברך" עדיף [10]?
שמע מינה.
תניא נמי הכי [11]: 'בין שאמר "ברכו" בין שאמר "נברך" - אין תופסין אותו על כך; והנקדנין [12] תופסין אותו על כך [13], ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו; כיצד? - רבי אומר: "ובטובו" - הרי זה תלמיד חכם; "ומטובו" הרי זה בור [14]'.
אמר ליה אביי לרב דימי: והכתיב (שמואל ב ז כט) [ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה ד' ה' דברת] ומברכתך יברך בית עבדך לעולם?
בשאלה שאני [15].
בשאלה נמי, הכתיב (תהלים פא יא) [אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים] הרחב פיך [16] ואמלאהו?
ההוא - בדברי תורה כתיב.
תניא: 'רבי אומר: "בטובו חיינו" הרי זה תלמיד חכם; "חיים" - הרי זה בור [17].'
נהרבלאי מתני איפכא [18], ולית הלכתא כנהרבלאי.
אמר רבי יוחנן: "נברך שאכלנו משלו" - הרי זה תלמיד חכם [19]; "למי שאכלנו משלו" - הרי זה בור [20].
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: והא אמרינן "למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו"?
אמר ליה: התם מוכחא מילתא [21]: מאן עביד ניסי? - קודשא בריך הוא.
אמר רבי יוחנן: "ברוך שאכלנו משלו" - הרי זה תלמיד חכם; "על המזון שאכלנו" [22] - הרי זה בור.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן אלא בשלשה, דליכא שם שמים, אבל בעשרה דאיכא שם שמים - מוכחא מילתא, כדתנן: כענין שהוא מברך - כך עונין אחריו "ברוך ה' אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו".
אחד עשרה ואחד עשרה רבוא:
הא גופא קשיא: אמרת 'אחד עשרה ואחד עשרה רבוא', אלמא כי הדדי נינהו, והדר קתני 'במאה אומר... באלף אומר... ברבוא אומר...'?
אמר רב יוסף: לא קשיא: הא רבי יוסי הגלילי, הא רבי עקיבא, דתנן: 'רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל הם מברכין, שנאמר (תהלים סח כז) במקהלות ברכו אלהים [ה' ממקור ישראל]’.
אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת [אחד מרובים ואחד מועטים - אומר "ברכו את ה'"; רבי ישמעאל אומר" "ברכו את ה' המבורך"]:
ורבי עקיבא, האי קרא דרבי יוסי הגלילי מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא [מכיתא בשלח מסכת דשירה פרשה א]: היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים? שנאמר '(תהלים סח כז) 'במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל;
ואידך?
אמר רבא: הלכה כרבי עקיבא [25].
רבינא ורב חמא בר בוזי אקלעו לבי ריש גלותא; קם רב חמא וקא מהדר אבי מאה; אמר ליה רבינא: לא צריכת, הכי אמר רבא: הלכה כרבי עקיבא.
אמר רבא: כי אכלינן רפתא בי ריש גלותא, מברכינן שלשה שלשה [26]. [27]
וליברכו עשרה עשרה?
[28] שמע ריש גלותא ואיקפד [29].
וניפקו בברכתא דריש גלותא?
איידי דאוושו כולי עלמא - לא שמעי.
אמר רבה תוספאה: הני שלשה דכרכי רפתא בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך לדעתיה [30], אינון נפקין בזמון דידיה, איהו לא נפיק בזמון דידהו, לפי שאין זמון למפרע [31].
רבי ישמעאל אומר [ברכו את ה' המבורך]:
רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גיבר, קם קרא בספרא ואמר "ברכו את ה'", ואשתיק ולא אמר "המבורך". אוושו כולי עלמא "ברכו את ה' המבורך".
אמר רבא: פתיא [32] אוכמא בהדי פלוגתא למה לך [33]? ועוד, הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל!
משנה:
שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק [34], וכן ארבעה [35] וכן חמשה; ששה נחלקין [36], עד עשרה, ועשרה אין נחלקין [37] עד [38] עשרים [39];
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד: בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו - אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן;
אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: מברכין.
גמרא:
מאי קא משמע לן?: תנינא חדא זימנא: 'שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן'!?
הא קא משמע לן, כי הא דאמר רבי אבא אמר שמואל: שלשה שישבו לאכול כאחת ועדיין לא אכלו - אינן רשאין ליחלק.
לישנא אחרינא: אמר רבי אבא אמר שמואל: הכי קתני: שלשה שישבו לאכול כאחת, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו - אינן רשאין ליחלק;
אי נמי כי הא דרב הונא, דאמר רב הונא: שלשה שבאו משלש חבורות - אינן רשאין ליחלק. [40] אמר רב חסדא: והוא שבאו משלש חבורות של שלשה בני אדם [41].
אמר רבא:
ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך [42] ואזמון עלייהו בדוכתייהו [43], אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו [44]- [45]פרח זימון מינייהו [46].
אמר רבא: מנא אמינא לה? – דתנן [כלים יח,ט]: מטה שנגנבה חציה או שאבדה חציה או שחלקוה אחין או שותפין – טהורה; החזירוה - מקבלת טומאה מכאן ולהבא; מכאן ולהבא – אִין, למפרע – לא; אלמא כיון דפלגוה פרח לה טומאה מינה [47]; הכא נמי: כיון דאזמון עלייהו - פרח זימון מינייהו [48].
ב' חבורות [שהיו אוכלות בבית אחד: בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו - אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן]:
תנא: אם יש שמש ביניהם [49]- שמש מצרפן [50].
אין מברכין על היין [עד שיתן לתוכו מים - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: מברכין]:
תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ד מ"ג]: 'יין, עד שלא נתן לתוכו מים - אין מברכין עליו "בורא פרי הגפן" [51] אלא [52] "בורא פרי העץ", ונוטלין ממנו לידים [53]; משנתן לתוכו מים [54] - מברכין עליו "בורא פרי הגפן", ואין נוטלין ממנו לידים [55] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: בין כך ובין כך מברכין עליו "בורא פרי הגפן", ואין נוטלין הימנו לידים';
כמאן אזלא הא דאמר שמואל 'עושה אדם כל צרכיו בפת'?
כמאן? כרבי אליעזר [57].
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים.
מאי טעמא?
אמר רב אושעיא: בעינן מצוה מן המובחר
ורבנן, למאי חזי [58]?
אמר רבי זירא: חזי לקורייטי [59].
תנו רבנן: ארבעה דברים נאמרו בפת: אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת [60], ואין זורקין את הפת, ואין סומכין את הקערה בפת.
אמימר ומר זוטרא ורב אשי כרכו ריפתא בהדי הדדי; אייתי לקמייהו תמרי ורמוני; שקל מר זוטרא, פתק [61] לקמיה דרב אשי דסתנא [62]; אמר ליה: לא סבר לה מר להא דתניא אין זורקין את האוכלין?
ההיא בפת תניא.
והתניא כשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין את האוכלין? אמר ליה: והתניא אף על פי שאין זורקין את הפת, אבל זורקין את האוכלין? - אלא לא קשיא: הא במידי דממאיס [63], הא במידי דלא ממאיס [64].
תנו רבנן: 'ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה [65], וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה [66] אבל לא בימות הגשמים, אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [67].'
אמר רב יהודה: שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה - מסלקן לצד אחד ומברך.
תניא חדא 'בולען [68]', ותניא אידך 'פולטן [69]', ותניא אידך 'מסלקן'; לא קשיא: הא דתניא 'בולען' – במשקין [70]; והא דתניא 'פולטן' - במידי דלא ממאיס [71], והא דתניא 'מסלקן' - במידי דממאיס.
הערותעריכה
- ^ שפיר דמי
- ^ ומיהו טוב לו להיות בכלל המברכים
- ^ סיעתא לשמואל
- ^ אם רצו ליחלק לשתי חבורות ולזמן אלו לעצמן ואלו לעצמן
- ^ רשאין הן, שהרי יש זימון כאן וכאן
- ^ כלומר: וכן שבעה וכן שמונה לשתי חבורות, וכן תשעה לשתי חבורות או לשלשה, עד עשרה; אבל אם היו עשרה חלה עליהן הזכרת השם, ואם יחלקו לא יהיה שם הזכרה - אין נחלקין, עד שיהיו שם עשרים
- ^ ששה
- ^ אם ירצו? הא מעיקרא יכולין לומר "ברכו" והשתא תו לא אמרי
- ^ 'אף "ברכו"' קאמר מתניתין
- ^ וכיון דמתניין 'אף "ברכו"' קאמר, מסתברא היא שטוב לו לאדם להיות מן המברכים, וסייעתא דשמואל
- ^ דמתניתין – 'אף "ברכו"' קאמר
- ^ דווקנין
- ^ על שהוציא עצמו מן הכלל
- ^ שממעט בתגמוליו של מקום, דמשמע דבר מועט כדי חיים
- ^ שהשואל שואל כעני על פתח, שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה
- ^ לשאול כל תאותך
- ^ דהוציא עצמו מן הכלל
- ^ חיים עדיף: שכולל את כל באי עולם
- ^ "משלו" משמע שהוא יחידי שהכל אוכלים משלו
- ^ "למי שאכלנו משלו" משמע מרובים הן, זה זן את זה, וזה זן את זה, ולפי דבריו - מברך את בעל הבית
- ^ דבמעשה נסים ליכא למימר מרובין
- ^ ולא קתני "משלו"
- ^ עוברים -
- ^ ואנן – מ'מקהלות' דרשינן
- ^ בברכת המזון: דאחד עשרה, ואחד עשרה רבוא
- ^ ריש גלותא מאריך בסעודתו ואנן כל שלשה ושלשה שגמרו סעודתן - מזמנין בקול נמוך, ויושבין אחר הברכה עד שגמר ריש גלותא, ויזמנו הוא והיושבין אצלו בקול רם
- ^ ולקמן פריך: וניפקו בברכה דריש גלותא?
- ^ אם היו מזמנין עשרה עשרה, היה צריך המברך להגביה קולו
- ^ וישמע ריש גלותא ויחרה לו שאנו עושין חבורה לעצמנו בפרהסיא אף על גב דמפקי נפשייהו מידי זמון של הזכרת השם, וכי הדר מזמן ריש גלותא - בהזכרת השם לאו אינהו נפקי ביה, כדאמר רבה תוספאה דאין זמון למפרע - אפילו הכי ניחא להו בהכי, משום דאוושי כולי עלמא: שהיו שם מסובין רבים, ואין קול המברך נשמע
- ^ לעצמו בלא זימון
- ^ משבירך, וידי זמון לא יצא
- ^ כלי חרס, כדאמר (עבודה זרה לג:) 'הני פתיותא דבי מכסי'
- ^ טוב לך לאחוז דברי רבי ישמעאל, שאף רבי עקיבא מודה דכי אמר "המבורך" טפי עדיף, אלא שאין צריך
- ^ דאיתחייבו להו בזמון
- ^ אין השלשה מזמנין והיחיד יחלק מהם, דאיהו נמי איקבע בחובת זמון
- ^ כדי זמון לכאן וכדי זמון לכאן
- ^ דאיתחייבו להו בזמון הזכרת השם
- ^ שיהא
- ^ ואז יחלקו אם ירצו לשתי חבורות
- ^ וכדמסיים רב חסדא:
- ^ שלשה בני אדם בכל חבורה, ונתחייבו אלו בזמון, ועמד אחד מכל חבורה ונצטרפו שלשה לחבורה אחת - חייבין לזמן ואינן רשאין ליחלק, שכבר הוקבעו ואפילו לא אכלו אלו השלשה משנצטרפו יחד: שכבר גמרו סעודתן עם הראשונים
- ^ חבורות שפרשו אלו מהן
- ^ כגון אם היו ארבעה בכל חבורה, ונשאר בכל אחת כדי זימון, והפורשים הללו היו צריכים לצאת לשוק קודם שגמרו החבורות את סעודתם
- ^ כגון שנצטרפו אלו עמהם לזימון, כדאמרינן לעיל: קורין לו ומזמנים עליו, וברכו החבורות, ואלו לא היו שם אלא כדי "נברך" ו"ברוך הוא", ועכשיו הם באים לברך
- ^ לא מזמני, ד
- ^ פרח מינייהו חובת זימון, ותו לא הדר עלייהו
- ^ כיון דפלגוה פקע שם מטה מינה, ושם טומאה – אף על גב דהדר הדרוה והרי היא מטה - לא הדרה טומאתה
- ^ כיון דפקע שם שלשה מינייהו בהפרדם, ושם זימון על ידי שזימנו הראשונים עליהם, אף על גב דהדרי לכלל שם שלשה - לא הדרי לכלל זימון, אבל כי לא אזמון - לא פקע חובת זימון מהן אף לפי פרידתם
- ^ שמשמש לשתיהם
- ^ אף על פי שאין אלו רואין את אלו, כגון יריעה פרוסה ביניהם
- ^ לפי שהיה יינם חזק מאד ואין ראוי לשתיה בלא מים, הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה
- ^ הרי הוא כענבים, וברכתו
- ^ דשם מים עליו דמי פירות בעלמא מקרי
- ^ שם 'יין' עליו
- ^ אין נוטלין אלא במים
- ^ לשון אחר הכי גרסינו: יין, עד שלא נתן לתוכו מים - מברכין עליו "בורא פרי העץ" ואין נוטלין הימנו לידים; משנתן לתוכו מים - מברכין עליו "בורא פרי הגפן" ונוטלין הימנו לידים - דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים: בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים; וטעמייהו דרבנן משום הפסד אוכלין; כך מצאתי בהלכות גדולות אצל קידוש והבדלה, ובדקתי בתוספתא ולא גרסינן בה הכי אלא כמו שהוא בספרים.
- ^ דאמר 'נוטלין הימנו לידים', ולא חייש להפסד אוכלין
- ^ לשתיה, דמברכין עליו ברכת היין
- ^ פיישו"ן בלע"ז [משקה לרפואה – אוצר לועזי רש"י], ובלשון חכמים: 'אנומלית' ו'אלונתית'
- ^ שלא ישפך על הפת ותהא הפת בזויה
- ^ זרק
- ^ אמינישטרישו"ן בלע"ז מנה של בשר מבושל
- ^ שמתמעך בזריקתו כגון תאנים שבשלו כל צרכם ותותים
- ^ רמון ואגוז וכל דבר קשה
- ^ משום סימן טוב, ואין כאן משום בזיון והפסד לפי שמקבלים אותו בראש פי הצנור בכלי
- ^ שאין טיט בדרכים
- ^ שהרי אף בימות החמה הן נמאסין בזריקתן
- ^ בלא ברכה
- ^ ומברך וחוזר ואוכלן
- ^ שאי אפשר לסלקן לאחד מלוגמיו ולברך, ולא לפולטם: שמפסידן
- ^ במה שנתנו בפיו ויכול לחזור ולאוכלו