פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

במידי דלא ממאיס נמי [1] לסלקינהו לצד אחד וליברך?

תרגמא רב יצחק קסקסאה קמיה דרבי יוסי בר אבין משמיה דרבי יוחנן: משום שנאמר (תהלים עא ח) ימלא פי תהלתך [כל היום תפארתך].

בעו מיניה מרב חסדא: מי שאכל ושתה ולא ברך [2], מהו שיחזור ויברך [3]?

אמר להו: מי שאכל שום וריחו נודף - יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף [4]?

אמר רבינא: הלכך [5] אפילו גמר סעודתו - יחזור ויברך, דתניא: טבל ועלה - אומר בעלייתו "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה" [6].

ולא היא: התם מעיקרא גברא לא חזי [7], הכא מעיקרא גברא חזי, [8] והואיל ואידחי – אידחי.

תנו רבנן: 'אספרגוס [9] יפה ללב וטוב לעינים, וכל שכן לבני מעים, והרגיל בו יפה לכל גופו, והמשתכר הימנו קשה לכל גופו'; מדקתני 'יפה ללב', מכלל דבחמרא עסקינן [10], וקתני [11] וכל שכן לבני מעים'? והתניא [12]: ללע"ט יפה, לרמ"ת קשה [13]'?

כי תניא ההיא [14] – במיושן [15], כדתנן [נדרים פ"ט מ"ח]: "קונם יין שאני טועם [16] שהיין קשה לבני מעים"; אמרו לו: "והלא מיושן יפה הוא לבני מעים" – ושתק - אסור בחדש ומותר במיושן!

שמע מינה.

תנו רבנן: 'ששה דברים נאמרו באספרגוס: אין שותין אותו אלא כשהוא חי [17] ומלא; מקבלו בימין ושותהו בשמאל; ואין משיחין אחריו, ואין מפסיקין בו [18], ואין מחזירין אותו אלא למי שנתנו לו; ורק אחריו, ואין סומכין אותו [19] אלא במינו.'

והתניא אין סומכין אותו אלא בפת?

לא קשיא: הא בדחמרא [20], הא בדשכרא [21].

תני חדא ללע"ט יפה, לרמ"ת קשה, ותניא אידך לרמ"ת יפה, ללע"ט קשה?

לא קשיא: הא בדחמרא הא בדשכרא.

תני חדא: רק אחריו - לוקה [22] ותניא אידך לא רק אחריו - לוקה?

לא קשיא: הא [23] בדחמרא, הא בדשכרא [24].

אמר רב אשי: השתא דאמרת 'לא רק אחריו - לוקה', מימיו נזרקין אפילו בפני המלך [25].

אמר רבי ישמעאל בן אלישע: שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים [26]: אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש [27], ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך מפני שתכספית [28] - ואמרי לה אסתלגנית של מלאכי חבלה [29] - מצפין לו לאדם ואומרים "אימתי יבא אדם לידי אחד מדברים הללו וילכד"!?' [30]

אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים סח לי מלאך המות: אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל'.

ואי פגע מאי תקנתיה?

לינשוף מדוכתיה ארבע אמות; אי איכא נהרא – ליעבריה, ואי איכא דרכא אחרינא - ליזיל בה, ואי איכא גודא [31] - ליקו אחורא, ואי לא - ליהדר אפיה ולימא: (זכריה ג ב) ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך [ויגער ה' בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש] - עד דחלפי מיניה.

אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה [32]: 1</ref>טעון הדחה, 2</ref>ושטיפה, 3</ref>חי, 4</ref>ומלא, 5</ref>עיטור, 6</ref>ועיטוף, 7</ref>נוטלו בשתי ידיו, 8</ref>ונותנו בימין, 9</ref>ומגביהו מן הקרקע טפח [33], 10</ref>ונותן עיניו בו [34]; ויש אומרים: אף משגרו במתנה [35] לאנשי ביתו [36].

אמר רבי יוחנן: אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי [37], ומלא.

תנא: 'הדחה' - מבפנים, ו'שטיפה' - מבחוץ.

אמר רבי יוחנן: כל המברך על כוס מלא - נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (דברים לג כג) [ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון] ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה;

רבי יוסי בר חנינא אומר: זוכה ונוחל שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא;

'עיטור': רב יהודה מעטרהו בתלמידים [38], רב חסדא מעטר ליה בנטלי [39].

אמר רבי חנן: ובחי.

אמר רב ששת: ובברכת הארץ [40].

עיטוף: רב פפא מעטף [41] ויתיב, רב אסי פריס סודרא על רישיה;

נוטלו בשתי ידיו - אמר רב חיננא בר פפא: מאי קראה? (תהלים קלד ב) שאו ידיכם קדש וברכו את ה'

ונותנו לימין - אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראשונים שאלו: שמאל מהו שתסייע לימין? אמר רב אשי: הואיל וראשונים איבעיא להו ולא איפשט להו -


עמוד ב

אנן נעבד לחומרא [42] ומגביהו מן הקרקע טפח.

אמר רב אחא ברבי חנינא: מאי קראה? - (תהלים קטז יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא;

ונותן עיניו בו - כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה;

ומשגרו לאנשי ביתו במתנה - כי היכי דתתברך דביתהו.

עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא, בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן: לישדר מר כסא דברכתא לילתא

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר (דברים ז יג) [ואהבך וברכך והרבך] וברך פרי בטנך [ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך]; 'פרי בטנה' לא נאמר, אלא 'פרי בטנך';

תניא נמי הכי: רבי נתן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש? - שנאמר 'וברך פרי בטנך': פרי בטנה לא נאמר, אלא פרי בטנך'

אדהכי שמעה ילתא [43], קמה בזיהרא [44], ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא.

אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא.

שלח לה: כל האי [45] - נבגא דברכתא היא [46]. [47]

שלחה ליה: ממהדורי - מילי [48], ומסמרטוטי כלמי [49].

אמר רבי אסי: אין מסיחין על כוס של ברכה [50].

ואמר רב אסי: אין מברכין על כוס של פורענות.

מאי 'כוס של פורענות'?

אמר רב נחמן בר יצחק: כוס שני [51].

תניא נמי הכי: 'השותה כפלים [52] - לא יברך, משום שנאמר (עמוס ד יב) [לכן כה אעשה לך ישראל עקב כי זאת אעשה לך] הכון לקראת אלהיך ישראל [53]' והאי לא מתקן.

אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: 'האוכל ומהלך - מברך מעומד; וכשהוא אוכל מעומד - מברך מיושב; וכשהוא מיסב [54] ואוכל - יושב ומברך.'

והלכתא בכולהו: יושב ומברך.

הדרן עלך שלשה שאכלו

–=–=–=–=–=–=–=–=–=–=–=–=–=–=–עריכה


ברכות פרק שמיני אלו דברים

(ברכות נא ב)

משנה:

אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה [55]:

בית שמאי אומרים: מברך על היום [56] ואחר כך מברך על היין, ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום;

[משנה ב] בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס [57], ובית הלל אומרים: מוזגין את הכוס [58] ואחר כך נוטלין לידים; [59]

[משנה ג] בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה [60] ומניחה על השלחן [61], ובית הלל אומרים: [62] על הכסת [63];

[משנה ד] בית שמאי אומרים: מכבדין את הבית [64] ואחר כך נוטלין לידים [65], ובית הלל אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית;

[משנה ה] בית שמאי אומרים [66]: [67] נר ומזון בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים: נר ובשמים מזון והבדלה;

בית שמאי אומרים: "שברא מאור האש", ובית הלל אומרים: "בורא מאורי האש".

[משנה ו] אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם, ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים, ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה [68];

ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו [69].

[משנה ז] מי שאכל ושכח ולא בירך, בית שמאי אומרים: יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר;

ועד מתי מברך?

עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו [70].

[משנה ח] בא להן יין אחר המזון, אם אין שם אלא אותו כוס - בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים: מברך על המזון ואחר כך מברך על היין [71];

ועונין אמן אחר ישראל המברך [72], ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה כולה [73].

גמרא:

תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ה מ"כה]: 'דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה:

בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין, שהיום גורם ליין שיבא [74], וכבר קדש היום [75] ועדיין יין לא בא [76];

ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום, שהיין גורם לקדושה שתאמר [77];

דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם. [78]

והלכה כדברי בית הלל.'

מאי דבא אחר?

וכי תימא התם תרתי והכא חדא - הכי נמי תרתי נינהו: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

והלכה כדברי בית הלל – פשיטא, דהא נפקא בת קול?

איבעית אימא קודם בת קול, ואיבעית אימא לאחר בת קול,

הערותעריכה

  1. ^ למה לי פולטן?
  2. ^ לפניהם קאי, אברכת "המוציא" וברכת היין
  3. ^ לאחר אכילה ושתיה
  4. ^ כדי שיסריח יותר, כלומר: יוסיף על סרחונו ויעשה ברכה לבטלה
  5. ^ כיון דאם נזכר באמצע יכול לברך
  6. ^ אלמא אף על גב דטבל הויא ברכה
  7. ^ דרוב טבילות משום קרי הם, ובעלי קריין אסורים בברכות: שהם דברי תורה, כדאמרינן בפרק 'מי שמתו' (דף כ:), ודחוי מעיקרא לאו דחוי הוא, ולכי מתקן - הדר מברך
  8. ^ וכיון דגמר – אידחי,
  9. ^ כוס שהיו שותים בכל בקר אליבא ריקנא לרפואה
  10. ^ דאמרינן לקמן בשמעתין 'אספרגוס ללע"ט יפה', ואוקמינן בשל יין, וסימן לע"ט = לב, עין, טחול
  11. ^ קושיא היא, כלומר: בדחמרא קתני
  12. ^ לקמן
  13. ^ אספרגוס של יין; וסימן רמ"ת = ראש, מעים, תחתוניות
  14. ^ דקתני וכל שכן לבני מעים
  15. ^ של שלש שנים, כדתנן בבבא בתרא (פ"ו מ"ג; דף צח.) ישן' - משל אשתקד; 'מיושן' - של שלש שנים
  16. ^ כהקדש יהא עלי יין שאני טועם
  17. ^ יין חי שאינו מזוג
  18. ^ אלא שותהו בבת אחת
  19. ^ לאכול אחריו מיד
  20. ^ סמיכתו בפת
  21. ^ סמיכתו במינו: אם שכר תאנים - סומכו בתאנים, ואם של תמרים הוא - סומכו בתמרים
  22. ^ בחולי
  23. ^ לא ירוק
  24. ^ אם לא רק מים הבאים בפיו אחריו - לוקה
  25. ^ ירוק, ואל יסתכן
  26. ^ מלאך חשוב לבא לפני הקב"ה
  27. ^ אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו
  28. ^ שם חבורת שדים
  29. ^ שם חבורת מלאכי חבלה
  30. ^ רבי ישמעאל עלה לרקיע על ידי שם, בברייתא דמעשה מרכבה.
  31. ^ כותל
  32. ^ ברכת המזון
  33. ^ אם על גבי קרקע הסב, ואם על גבי שלחן - מגביהו מן השלחן
  34. ^ כולהו מפרש להו ואזיל
  35. ^ דרך דורון וחשיבות
  36. ^ לאשתו
  37. ^ שמוזגו במים לאחר שנתנו בכוס חי, אבל לברך עליו חי - הא אמרן במתניתין 'אין מברכין'! אי נמי חי = בלע"ז פריש"ק [שזה עתה הורק מהבקבוק או מהחבית]: להביאו מן החבית לשמו
  38. ^ תלמידיו סובבין אותו כשהוא מברך
  39. ^ כוסות
  40. ^ כשמגיע לברכת הארץ מוסיף עליה
  41. ^ בטליתו
  42. ^ שלא תסייע שמאל לימין בשעת ברכה
  43. ^ שלא ישגר לה כוס של ברכה
  44. ^ עמדה בכעס
  45. ^ כל יין שבחבית
  46. ^ ככוס של ברכה הוא, שתי ממנו
  47. ^ נבגא = כוס, כמו "לשתי מר אנבגא".
  48. ^ ממחזירי בעיירות ירבו תמיד דברים
  49. ^ וממשחקי בגדים בלויים וממורטים ירבו כנים; כנים מתרגמינן 'כלמתא'
  50. ^ משאחזו עד שיברך
  51. ^ שהוא של זוגות, והעומד על שלחנו ושתי זוגות - ניזוק על ידי שדים
  52. ^ זוגות
  53. ^ בדברים נאים ולא בדברי פורענות
  54. ^ במטה דרך הסבה
  55. ^ שנחלקו בהלכות סעודה
  56. ^ בקידוש שבתות וימים טובים
  57. ^ יין הבא לפני המזון, כדאמרינן בפרק 'כיצד מברכין' (דף מג.): 'הסבו, אף על פי שנטל כו', הביאו להם יין וכו', וקאמרי בית שמאי: נוטלין לידים ואחר כך שותים את הכוס ואוכלים סעודתם בההיא נטילה
  58. ^ ושותין אותו
  59. ^ וטעמא דתרוייהו מפרש בגמרא.
  60. ^ מנטילת מים ראשונים
  61. ^ ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל
  62. ^ על הכר או
  63. ^ אחרי כן, ושם יקנח בה ידיו תמיד; וטעמא מפרש בגמרא
  64. ^ מקום שאכלו שם, אם הסבו על גבי קרקע - מכבדים את הקרקע; או אם הסבו על השלחן - מכבדין את השלחן משיורי אוכלין שנתפזרו עליו
  65. ^ מים אחרונים
  66. ^ מי שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת
  67. ^ מניחו עד לאחר המזון וסודר עליו
  68. ^ טעם דכולהו מפרש בגמרא
  69. ^ שיהו נהנים ממנו
  70. ^ מפרש שיעורא בגמרא
  71. ^ בגמרא מפרש פלוגתייהו
  72. ^ אפילו לא שמע אלא סוף ברכה
  73. ^ שמא ברך להר גרזים
  74. ^ כוס זה לא בא אלא בשביל שבת לקידוש
  75. ^ משקבלו עליו, או מצאת הכוכבים
  76. ^ לשלחן; וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה
  77. ^ שאם אין יין - לא מקדשין; והמקדש על הפת - גם הוא במקום יין, וברכת הפת קודמת
  78. ^ תדיר קודם נפקא לן במסכת זבחים מהאי קרא דכתיב במוספין: מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה (במדבר כח כג); מלבד משמע לאחר שהקרבתם התמיד תקריבו המוספין, וקא דרשינן: אשר לעולת התמיד קרא יתירה, למילף דבשביל שהיא תמיד - הקדימה הכתוב, ומכאן אתה למד לכל התמידין.