ביאור:בבלי ברכות דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא! לעולם יממא הוא, והאי דקרו דק"ס נ"א: דקרי  ליה 'ליליא'[1] –  דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: משום דאיכא אינשי דגנו בההיא דק"ס בכת"י ב': בהך  שעתא[2].

אמר רבי אחא ברבי דק"ס בכת"י מ': ב"ר, ובכתי"י האחרים בר  חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא.

אמר רבי זירא: ובלבד שלא יאמר 'השכיבנו'[3].

כי אתא רב יצחק בר יוסף – אמר: הא דרבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי דק"ס בכת"י פ' וא': הא דרבי יהושע בן לוי  – לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר; דההוא דק"ס נ"א: דהנהו  זוגא דרבנן דאשתכור[4] בהלולא דבריה דרבי יהושע בן לוי, אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי, דק"ס בקט"ג נוסף: אמרו ליה: מה הוא שנקרא קרית שמע? ובכת"י א': ואמרי ליה: מהו למיקרי קרית שמע האידנא?  אמר דק"ס בכתה"י נוסף: להו : כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק[5].


מעשה שבאו בניו [מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע! אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר – חייבין אתם לקרות]:

ועד השתא לא שמיע להו הא דרבן גמליאל? דק"ס בכתה"י: ובני[ו ד]רבן גמליאל, עד השתא לא שמיע להו [הא דר"ג] \ [מיניה הא דר"ג] \ [מאבוהון]? אלא 

הכי קאמרי ליה: רבנן דק"ס בכת"י מ' נוסף: מיפלג  פליגי עילווך[6], ויחיד ורבים הלכה כרבים? או דלמא רבנן כוותך סבירא להו[7], והאי דקאמרי 'עד חצות' – [8] כדי להרחיק אדם דק"ס בכתה"י: את האדם  מן העבירה[9]?

אמר להו: רבנן כוותי סבירא להו, וחייבין אתם[10], והאי דקאמרי 'עד חצות' – כדי להרחיק אדם מן העבירה.


ולא זו בלבד אמרו אלא [כל מה שאמרו חכמים עד חצות – מצותן עד שיעלה עמוד השחר]:

ורבן גמליאל, מי קאמר עד חצות, דקתני ולא זו בלבד אמרו?

 דק"ס בדפו"י נוסף: אלא הכי קאמר להו רבן גמליאל לבניה: אפילו לרבנן, דקאמרי עד חצות – מצותה עד שיעלה עמוד השחר, והאי דקא אמרי עד חצות – כדי להרחיק אדם מן העבירה.


הקטר חלבים [ואברים – מצותן עד שיעלה עמוד השחר, וכל הנאכלים ליום אחד – מצותן עד שיעלה עמוד השחר]:

ואילו 'אכילת פסחים' לא קתני! ורמינהי: 'קרית שמע ערבית, והלל בלילי פסחים, ואכילת פסח דק"ס בכתה"י: פסחים  – מצותן עד שיעלה עמוד השחר'!?

אמר רב יוסף: לא קשיא: הא רבי אלעזר בן עזריה, הא רבי עקיבא, דתניא: '(שמות יב ח) "ואכלו את הבשר בלילה הזה" [צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו]: רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן "בלילה הזה", ונאמר להלן (שמות יב יב) "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" [והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה’]; מה להלן עד חצות, אף כאן דק"ס בכת"י מ' וא' נוסף: נמי  עד חצות.

אמר ליה רבי עקיבא: והלא כבר נאמר (שמות יב יא) [וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו] "בחפזון" [פסח הוא לה’] = עד שעת חפזון[11]דק"ס בכת"י מ' נוסף: אמר לו ראב"ע:  אם כן מה תלמוד לומר 'בלילה'? יכול דק"ס בכת" מ': א"ל רבי עקיבא: שיכול, ובכת"י פ': מה ת"ל 'בלילה הזה'? שיכול  יהא נאכל כקדשים[12] ביום דק"ס בכת"י מ' נוסף: שחיטתן [13]? תלמוד לומר 'בלילה': בלילה הוא נאכל, ולא ביום';

בשלמא לרבי אלעזר בן עזריה דאית ליה גזירה שוה – אצטריך למכתב ליה דק"ס בכתה"י ליתא: ליה  'הזה', אלא לרבי עקיבא, האי 'הזה' מאי עביד ליה?

 דק"ס בכת"י פ' וא' נוסף: [ההוא] מיבעי לה למעוטי לילה אחר הוא דאתא דק"ס בכת"י מ': למעוטי לילה אחרת. והאי מהכא נפקא? מ'ולא תותירו ממנו עד בקר' נפקא! איצטריך, אי מהתם הוה אמינא מאי בקר? בקר שני , סלקא דעתך אמינא: הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד[14] – אף פסח נאכל שתי לילות במקום שני ימים דק"ס בכת"י מ' ופ': אף פסח [נמי] [נוקים] \ [אוקים] לילות בהדי ימים [ואוקים יום במקום לילה ונאכל לשני וכו']. ובכת"י א': אף פסח נוקים לילות כשני ימים. [15], ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד[16] – קא משמע לן 'בלילה הזה': בלילה הזה הוא נאכל, ואינו נאכל בלילה אחר דק"ס בכת"י מ': ואינו נאכל לשני לילות. ובכת"י א': קמ"ל למעוטי לילה אחד. .

ורבי אלעזר בן עזריה?

מ'לא תותירו עד בקר [והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו (שמות יב י)]' נפקא. דק"ס בכת"י מ': 'בקר' כתיב, ולמעוטי לילה אחר לא צריך קרא. ובכת"י א': וראב"ע דמפיק 'בלילה הזה' לגזירה שוה, למעוטי לילה אחד מנא ליה? נפקא ליה מ'והנותר ממנו עד בקר', דכל היכא דכתיב 'בקר', בקר ראשון הוא. 

ורבי עקיבא? דק"ס בכת"י מ': ואידך? 

אי מהתם הוה אמינא 'מאי 'בקר' – בקר שני. דק"ס בכת"י פ' נוסף: כתב רחמנא 'הזה'. 

ורבי אלעזר? דק"ס בכת"י פ': ואידך? 

אמר לך: כל דק"ס בכת"י פ' נוסף: היכא דכתיב  'בקר' – בקר ראשון הוא.


והני תנאי – כהני תנאי, דתניא (ספרי ראה פסקה קלג-ד): ["כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו] 'שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים" (דברים טז ו); רבי אליעזר אומר:[17] בערב אתה זובח[18], וכבוא השמש אתה אוכל[19], ומועד צאתך ממצרים אתה שורף דק"ס בכת"י א': ועד מתי אתה שורף? עד מועד צאתך ממצרים. [20]; רבי יהושע אומר: בערב אתה זובח, כבוא השמש אתה אוכל, ועד מתי אתה אוכל והולך? - עד מועד צאתך ממצרים[21].'


אמר רבי אבא דק"ס בכת"י מ' ופ': רבא : הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים – לא דק"ס בכת"י מ' ופ': הכל מודים לעניין גאולה, שלא  נגאלו[22] אלא בערב דק"ס בכת"י פ': מבערב, ובכת"י א': בלילה , שנאמר (דברים טז א): ["שמור את חדש האביב ועשית פסח ליי אלהיך כי בחדש האביב] הוציאך יי אלהיך ממצרים לילה"; וכשיצאו – לא דק"ס בכת"י מ' ופ': והכל מודים שלא  יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג ג): ["ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון] ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה [לעיני כל מצרים"]. על מה נחלקו? – על שעת חפזון דק"ס בכת"י מ' ופ': לא נחלקו אלא בשעת חפזון . רבי אלעזר בן עזריה סבר: מאי 'חפזון'? – חפזון דמצרים[23]; ורבי עקיבא סבר: מאי 'חפזון'? – חפזון דישראל[24]דק"ס בכת"י מ' ופ': ר' יהושע סבר בחפזון דישראל, ור' אלעזר סבר בחפזון דמצרים. [25] [דברי רבי אבא דומים למכילתא בא מסכת דפסחא פרשה ז].

תניא נמי הכי דק"ס בכת"י מ' ופ': [ו]כדתניא : ["שמור את חדש האביב ועשית פסח ליי אלהיך כי בחדש האביב] 'הוציאך יי אלהיך ממצרים לילה" (דברים טז א); וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום דק"ס בכת"י מ' וא': והלא ביום יצאו , שנאמר (במדבר לג ג): "[ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון] ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה [לעיני כל מצרים"]?! אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב.' דק"ס בכת"י מ': אם כן מה ת"ל הוציאך יי אלהיך ממצרים לילה? מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב והוציאן ביום, שנאמר ממחרת...רמה לעיני כל מצרים. 

"דבר נא באזני העם [וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב"] (שמות יא ב); אמרי דבי רבי ינאי: אין 'נא' אלא לשון בקשה; אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם: שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב דק"ס בכת"י מ' נוסף: ושמלות , שלא יאמר


עמוד ב

אותו צדיק[26]: ["ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם] 'ועבדום וענו אותם' [ארבע מאות שנה"] (בראשית טו יג) קיים בהם, ["וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי] 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול'" (שם, יד) לא קיים בהם;

אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו דק"ס בכת"י א': בעצמותנו !

משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: "מוציאין אותך למחר דק"ס בכת"י פ': למחר אתה יוצא, ובכת"י מ' וא': למחר מוציאין אותך  מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה"; ואומר דק"ס בכתה"י: אמר  להם: "בבקשה מכם הוציאוני היום, ואיני מבקש כלום".


["ויי נתן את חן העם בעיני מצרים] 'וישאילום' [וינצלו את מצרים"] (שמות יב לו); אמר רבי אמי: מלמד שהשאילום בעל כרחם;

איכא דאמרי: בעל כרחם דמצרים דק"ס בכת"י פ' וא': דמצראי , ואיכא דאמרי: בעל כרחם דישראל דק"ס בכת"י פ': אמרי לה... ואמרי לה, והסדר הפוך . מאן דאמר בעל כרחם דמצרים דק"ס בכת"י פ' וא': דמצראי  = דכתיב (תהלים סח יג): ["מלכי צבאות ידדון ידדון] ונות בית תחלק שלל"; מאן דאמר דק"ס בכת"י מ' ופ': ומאן דאמר; ובכת"י א' כאן ולעיל: למאן דאמר  בעל כרחם דישראל = משום משוי. דק"ס בכת"י פ': משום שנאמר: "וינצלו את מצרים". אמר רבי אמי וכו'. 

["ויי נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום] וינצלו את מצרים" (שמות יב לו); אמר רבי אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן דק"ס בכת"י א': דגה [27].

וריש לקיש אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים דק"ס בכת"י א': דגן [28].


["ויאמר אלהים אל משה] 'אהיה אשר אהיה' [ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם"] (שמות ג יד); דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: אמר רבי אמי: 

אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי דק"ס בכת"י מ' ופ': אהיה  עמכם בשעבוד זה, ואני דק"ס בכת"י א': אף אני  אהיה עמכם בשעבוד מלכיות.

אמר לפניו: ריבונו של עולם! דיה לצרה בשעתה דק"ס בכת"י א': דיה לצרה שעתה. ובכת"י פ': לצרה זו שעתה. [29]!

אמר לו הקב"ה דק"ס בכת"י מ' וא' נוסף: למשה : לך אמור להם דק"ס בכתה"י נוסף: לישראל : 'אהיה שלחני אליכם'.


"ענני יי ענני [וידעו העם הזה כי אתה יי האלהים ואתה הסבת את לבם אחרנית"] (מל"א יח,לז); אמר רבי אבהו: למה אמר אליהו 'ענני' שתי פעמים? – מלמד שאמר אליהו דק"ס בכתה"י: ענני יי ענני; [אמר רבי אמי], אמר אליהו  לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! ענני, שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח דק"ס בכתה"י: ותאכלם ; וענני דק"ס בכתה"י: ענני , שתסיח דעתם[30] דק"ס בכת"י מ' ופ': שישיחו מדעתם נביאי הבעל, ובכת"י א': שישיחו מדעתן , כדי שלא יאמרו: דק"ס בכת"י פ' נוסף: מעשי תהו הם (וכעי"ז בכת"י מ'),  "מעשה כשפים הם[31]"; שנאמר: 'ואתה הסבות את לבם אחורנית'. דק"ס בכת"י פ' וא' ליתא: שנאמר...אחורנית. 


משנה:עריכה

מאימתי קורין את שמע בשחרית?

משיכיר דק"ס בכת"י מ' ופ': משיכירו  בין תכלת ללבן[32].

רבי אליעזר אומר: דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: משיכירו  בין תכלת לכרתי דק"ס בכת"י פ': לכרתן .

(וגומרה) דק"ס ליתא בכתה"י:   עד הנץ החמה.

רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: בני  מלכים לעמוד בשלש שעות.

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה דק"ס בכת"י פ': אלא הוא כאדם שהוא קורא בתורה .


גמרא:עריכה

מאי בין תכלת ללבן?: אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא דק"ס בכת"י מ': לגבבא דעמרא אוכמא, אי נמי בין גבבא וכו' כלפנינו. ובכת"י פ': בין גבבא דעמרא אוכמא לגבבא דעמרא חיורא  – הא בליליא נמי מידע ידעי! אלא דק"ס בכתה"י: תנא:  בין תכלת שבה ללבן שבה[33].

תניא, רבי מאיר אומר: משיכיר דק"ס בכת"י מ' ופ': כדי שיכיר  בין זאב לכלב; רבי עקיבא אומר: דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: כדי שיכיר, ובכת"י א': משיכיר  בין חמור לערוד[34]; ואחרים אומרים: משיראה דק"ס בכת"י מ': כדי שיראה; פ': כדי שיעמוד וליתא "את"; א': בלבד שרואה  את חברו רחוק דק"ס בכתה"י: ברחוק  ארבע אמות ויכירנו דק"ס בכתה"י: ויכירהו .

אמר רב הונא: הלכה כאחרים.


אמר אביי: לתפילין[35] דק"ס בכת"י מ': לתפילה  – כאחרים[36]; לקרית שמע – כותיקין[37], דאמר רבי יוחנן דק"ס בכת"י פ': רבי יצחק : ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה.

תניא נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ונמצא מתפלל ביום[38]דק"ס נוסח כת"י פ': תניא נמי הכי: רבי יהודה בן תימא אומר: מצוותן עם הנץ...ביום. 

אמר רבי זירא: מאי קראה[39]? (תהלים עב ה) "ייראוך עם שמש[40] ולפני ירח דור דורים"[41].[42]

העיד רבי יוסי דק"ס בכת"י פ': אמי  בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה – אינו נזוק כל היום כולו דק"ס בכת"י פ' וא': כל אותו היום .

אמר רבי זירא: איני! והא אנא דק"ס בכת"י פ' וא': איני? והא אמר רבי זירא: אנא  סמכי ואיתזקי?

אמרו ליה: במאי איתזקת? דאמטיית דק"ס בכת"י מ': דאמט[א]י, ובכת"י פ' משום דאמטי, ובקט"ג: שחרין לאמטויי, והיינו שגייסוהו לעבודת המלך להביא לפניו הדס.  אסא לבי מלכא? התם נמי מבעי לך למיהב אגרא למחזי אפי מלכא דק"ס בכת"י מ': התם אגרא הוה לך למיהב; פ': התם יהבי אינשי אגרא והדר עיילי וחזו; א': אגרא יהבי למיחזי אפי מלכא , דאמר רבי יוחנן דק"ס בגל' כת"י מ' נוסף: משום רשב"י : לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל דק"ס בכתה"י: לקראת פני [ה]מלכים , ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת דק"ס בכתה"י נוסף: פני  מלכי אומות העולם, שאם יזכה[43] – יבחין דק"ס בכת"י פ': יראה ויבחין  בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם[44].

אמר ליה רבי אלעא דק"ס בכתה"י: אלעזר  לעולא: כי עיילת להתם – שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא דק"ס בכת"י מ' נוסף: בתורה , ושמח במצות; זימנא חדא דק"ס בכת"י מ' ופ': יומא חד  סמך גאולה לתפילה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא.


היכי דק"ס בכת"י מ': ומי  מצי סמיך? והא אמר רבי יוחנן: בתחילה הוא אומר (תהלים נא יז) "יי שפתי תפתח [ופי יגיד תהלתך]", ולבסוף הוא אומר (תהלים יט טו) "יהיו לרצון אמרי פי [והגיון לבי לפניך יי צורי וגאלי"]?

אמר רבי אלעזר: תהא[45] בתפילה של ערבית[46].

והא אמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? – זהו הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית!?

אלא אמר רבי אלעזר תהא בתפלת המנחה.

רב אשי אמר: אפילו תימא אכולהו דק"ס בכת"י מ': רב אסי אמר: אפילו בתפילה של שחרית , וכיון דק"ס בכתה"י: כיון  דקבעוה רבנן בתפילה – כתפילה דק"ס בכת"י פ': בצלותא – כצלותא  אריכתא דמיא. דאי לא תימא הכי, ערבית היכי מצי סמיך, והא בעי למימר 'השכיבנו'? דק"ס בכת"י פ': דאי לא תימא הכי, השכיבנו היכי קאמ[רינן]?  אלא כיון דתקינו רבנן 'השכיבנו' דק"ס בכת"י פ': בגאולה  – כגאולה אריכתא דמיא; הכא נמי, כיון דקבעוה רבנן בתפילה – כתפילה אריכתא דמיא. דק"ס בכת"י מ' וא' ליתא: דאי לא תימא...הכא נמי...דמיא. 

מכדי האי 'יהיו לרצון אמרי פי' משמע לבסוף ומשמע מעיקרא דבעינא למימר דק"ס בכת"י מ' וא': משמע מעיקרא ומשמע לבסוף, לימרינהו\[לומרה] מעיקרא. ובנ"א: משמע דאמר ומשמע דבעי למימר , מאי טעמא תקנוהו רבנן לאחר י"ח ברכות? לימרו מעיקרא? דק"ס בכתה"י ליתא כאן: לימרו מעיקרא. 

אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: דק"ס בכת"י א' ליתא: אמר...פזי  הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר י"ח פרשיות – לפיכך תקינו רבנן דק"ס בכת"י מ' ופ': אף חכמים לא תקנוהו אלא. ובכת"י א': לפיכך תקנו רבותינו  לאחר י"ח ברכות.

הני י"ח ‏‏[פרשיות] – י"ט הויין!?

'אשרי האיש' ו'למה רגשו גוים' (תהלים פרק א ופרק ב) – חדא פרשה היא, דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאה ושלש פרשיות אמר דוד דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: בספר תילים , ולא אמר דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: בהן  'הללויה' עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר (תהלים קד לה): "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי הללויה"; הני מאה ושלש – מאה וארבע הויין!? אלא שמע מינה דק"ס בכתה"י ליתא: שמע מינה  'אשרי האיש' ו'למה רגשו גוים' – חדא פרשה היא, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן דק"ס בכתה"י ודפ"ש: יונתן :

הערותעריכה

  1. ^ דקאמר יוצא בו קרית שמע של לילה
  2. ^ וקרינא ביה "ובשכבך" (דברים ו ז)
  3. ^ הקורא קרית שמע של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר – לא יאמר 'השכיבנו', שאין עוד זמן תחלת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה.
  4. ^ וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר
  5. ^ אבל שלא בשעת הדחק – לא
  6. ^ כלומר: מי פליגי רבנן עליך, דהא דאמרי עד חצותדוקא קאמרי: דלא משמע להו 'ובשכבך = כל זמן שכיבה' אלא 'כל זמן שדרך בני אדם להתעסק לילך ולשכב', ומיהו בהא פליגי אדרבי אליעזר: דאלו רבי אליעזר סבירא ליה זמן עסק שכיבה אינו אלא עד האשמורה הראשונה, ולרבנן עד חצות, ואת סבירא לך 'ובשכבך = כל זמן שבני אדם שוכבים, והיינו כל הלילה'
  7. ^ ומשמע להו 'ובשכבך = כל זמן שכיבה'
  8. ^ הרחקה הוא:
  9. ^ כדי לזרז, ומיהו היכא דאתניס ולא קרא קודם חצות – עדיין זמן חיובא הוא, ומחייבי, ונפקי ידי קרית שמע בזמנו
  10. ^ 'וחייבין אתם לקרות' גרסינן, ולא גרסינן 'מותרים': דאפילו שלא בזמנו תנן (עמוד ב) הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה
  11. ^ שנחפזו לצאת, והיינו עמוד השחר, כדכתיב: "לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר" (שמות יב כב)
  12. ^ כשאר קדשים:
  13. ^ ביום שחיטתו, כדרך תודה: שאף היא זמן אכילתה יום אחד, ואוכל והולך כל יום שחיטתה והלילה עד הבקר, כדין תודה, דכתיב: "ביום קרבנו יאכל" (ויקרא ז טו)
  14. ^ שבינתים, דכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת (ויקרא יט ו)
  15. ^ אף פסח נמי: הואיל ואינו נאכל אלא בלילה
  16. ^ נוקים שני לילות במקום שני ימים דשלמים, ויהא נאכל בשני לילות ויום אחד: לא שיאכלנו ביום, אלא שיהא שהות זמן: שלא יפסל באכילה בשביל המתָנת היום, ויאכלנו בלילה השנית?
  17. ^ הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים: בערב = כי ינטו צללי ערב, היינו לאחר חצות, שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב; כבא השמש = משחשכה; מועד צאתך ממצרים = בבקר! כיצד יתקיימו כולם?
  18. ^ בערב = לזמן שחיטה
  19. ^ כבא השמש = התחלת זמן אכילה
  20. ^ מועד צאתך = זמן שריפה, כלומר: בבקר הוא נעשה נותר שהגיע זמן שריפה, אלא לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב ממתינין לו עד בקר שני
  21. ^ היינו כרבי עקיבא; אבל לתנא קמא – עד חצות לילה הוי זמן אכילה ותו לא, דאי לא – מאי בינייהו?
  22. ^ נתנו להם רשות לצאת
  23. ^ מכת הבכורים, שעל ידם נחפזו למהר לשלחם
  24. ^ לא שמעו להם לצאת עד בקר
  25. ^ הכל מודים [שנאמר בתחילת דברי רבי אבא, פירושו:] רבי עקיבא גופיה מודה שהלילה מחצות ואילך היתה שעת חפזון למצרים, לשלחם מן הארץ.
  26. ^ אברהם
  27. ^ דרך ציידי עופות לזרוק דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין, וכשאין בה דגן – אין עוף פונה אליה; כך ריקנו המצרים מכל ממונם. 'וינצלו' – כתרגומו: 'ורוקינו'
  28. ^ כמו מצולות ים, כלומר: בתוך התהום אין מצויין דגים אלא על שפת הים, היכא דאיכא מזון
  29. ^ דיה לצרה שיתאוננו בה בשעה שתבא עליהם, למה תדאיבם עכשיו בבשורה קשה?
  30. ^ מלבא בלבם מזמה של רשע, להכחישני
  31. ^ על ידי כשפים הבאתי האש הזאת
  32. ^ תכלת ירוק הוא, וקרוב לצבע כרתי שקורין פוריי"ש
  33. ^ גיזת צמר שצבעה תכלת, ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה
  34. ^ חמור הבר
  35. ^ להניח תפילין
  36. ^ שמצות הנחתן קודם קרית שמע [בפרק שני (יד:)]
  37. ^ אנשים ענוים ומחבבין מצוה
  38. ^ דהנץ החמה לדברי הכל יום הוא
  39. ^ דמצוה להתפלל עם הנץ החמה
  40. ^ עם שמש כלומר: כשהשמש יוצא, היינו עם הנץ החמה
  41. ^ מתי מתיראין ממך? - כשמוראך מקבלים עליהם, דהיינו מלכות שמים שמקבלין עליהם בקרית שמע
  42. ^ ולפני ירח – אף תפילת המנחה מצותה עם דמדומי חמה.
  43. ^ לעולם הבא לראות גדולתן של ישראל
  44. ^ יבחין כמה הרבה גדולתן יותר על האומות עכשיו
  45. ^ הא דרבי יוחנן
  46. ^ דלא חיישינן לסמוך גאולה לתפלה, דגאולה ביממא הואי!