פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא! לעולם יממא הוא, והאי דקרו ליה 'ליליא' [1] - דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא [2].

אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא.

אמר רבי זירא: ובלבד שלא יאמר 'השכיבנו'. [3]

כי אתא רב יצחק בר יוסף – אמר: הא דרבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי - לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר: דההוא זוגא דרבנן דאשתכור [4] בהלולא דבריה דרבי יהושע בן לוי, אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר: כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק [5].

מעשה שבאו בניו [מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע! אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר - חייבין אתם לקרות]:

ועד השתא לא שמיע להו הא דרבן גמליאל?

הכי קאמרי ליה: רבנן פליגי עילווך [6], ויחיד ורבים הלכה כרבים? או דלמא רבנן כוותך סבירא להו [7], והאי דקאמרי 'עד חצות' - [8] כדי להרחיק אדם מן העבירה [9]?

אמר להו: רבנן כוותי סבירא להו, וחייבין אתם [10], והאי דקאמרי 'עד חצות' - כדי להרחיק אדם מן העבירה.

ולא זו בלבד אמרו אלא [כל מה שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר]:

ורבן גמליאל, מי קאמר עד חצות, דקתני ולא זו בלבד אמרו?

הכי קאמר להו רבן גמליאל לבניה: אפילו לרבנן, דקאמרי עד חצות - מצותה עד שיעלה עמוד השחר, והאי דקא אמרי עד חצות - כדי להרחיק אדם מן העבירה.

הקטר חלבים [ואברים - מצותן עד שיעלה עמוד השחר, וכל הנאכלים ליום אחד - מצותן עד שיעלה עמוד השחר]:

ואילו 'אכילת פסחים' לא קתני! ורמינהי 'קרית שמע ערבית, והלל בלילי פסחים, ואכילת פסח - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'!?

אמר רב יוסף: לא קשיא: הא רבי אלעזר בן עזריה, הא רבי עקיבא, דתניא: '(שמות יב ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה [צלי אש ומצות על מררים יאכלהו]: רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן 'בלילה הזה' ונאמר להלן (שמות יב יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה [והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה’] - מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות.

אמר ליה רבי עקיבא: והלא כבר נאמר (שמות יב יא) [וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו] בחפזון [פסח הוא לה’] = עד שעת חפזון [11], אם כן מה תלמוד לומר 'בלילה'? יכול יהא נאכל כקדשים [12] ביום [13]? תלמוד לומר 'בלילה': בלילה הוא נאכל, ולא ביום'; בשלמא לרבי אלעזר בן עזריה דאית ליה גזירה שוה - אצטריך למכתב ליה 'הזה', אלא לרבי עקיבא, האי 'הזה' מאי עביד ליה?

למעוטי לילה אחר הוא דאתא, סלקא דעתך אמינא: הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד [14] אף פסח נאכל שתי לילות במקום שני ימים [15], ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד [16] - קא משמע לן 'בלילה הזה': בלילה הזה הוא נאכל, ואינו נאכל בלילה אחר.

ורבי אלעזר בן עזריה?

מ'לא תותירו עד בקר [והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו (שמות יב י)]’ נפקא.

ורבי עקיבא?

אי מהתם הוה אמינא 'מאי 'בקר' - בקר שני.

ורבי אלעזר?

אמר לך כל 'בקר' - בקר ראשון הוא.

והני תנאי - כהני תנאי, דתניא [ספרי ראה פסקה קלג-ד]: '(דברים טז ו) [כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו] שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים; רבי אליעזר אומר: [17] בערב אתה זובח [18], וכבוא השמש אתה אוכל [19], ומועד צאתך ממצרים אתה שורף [20]; רבי יהושע אומר: בערב אתה זובח, כבוא השמש אתה אוכל, ועד מתי אתה אוכל והולך? - עד מועד צאתך ממצרים [21].'

אמר רבי אבא: הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים - לא נגאלו [22] אלא בערב, שנאמר (דברים טז א) [שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך כי בחדש האביב] הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה, וכשיצאו - לא יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג ג) [ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון] ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה [לעיני כל מצרים]; על מה נחלקו? - על שעת חפזון: רבי אלעזר בן עזריה סבר: מאי 'חפזון'? - חפזון דמצרים [23], ורבי עקיבא סבר: מאי 'חפזון'? - חפזון דישראל [24]. [25] [דברי רבי אבא דומים למכילתא בא מסכת דפסחא פרשה ז]

תניא נמי הכי: '(דברים טז א) [שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך כי בחדש האביב] הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה; וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג ג) [ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון] ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה [לעיני כל מצרים]?! אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב.'

(שמות יא ב) דבר נא באזני העם [וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב]; אמרי דבי רבי ינאי: אין 'נא' אלא לשון בקשה; אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם: שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר


עמוד ב

אותו צדיק [26] 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם (בראשית טו יג: ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה [פסוק יד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול], 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם;

אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו!

משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם "מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה", ואומר להם "בבקשה מכם הוציאוני היום, ואיני מבקש כלום".

(שמות יב לו) [וה' נתן את חן העם בעיני מצרים] וישאלום [וינצלו את מצרים]; אמר רבי אמי: מלמד שהשאילום בעל כרחם;

איכא דאמרי בעל כרחם דמצרים, ואיכא דאמרי בעל כרחם דישראל; מאן דאמר בעל כרחם דמצרים = דכתיב (תהלים סח יג) [מלכי צבאות ידדון ידדון] ונות בית תחלק שלל ; מאן דאמר בעל כרחם דישראל - משום משוי.

(שמות יב לו) [וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום] וינצלו את מצרים; אמר רבי אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן [27];

וריש לקיש אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים [28].

(שמות ג יד) [ויאמר אלקים אל משה] אהיה אשר אהיה [ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם];

אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות!

אמר לפניו: ריבונו של עולם! דיה לצרה בשעתה [29]!

אמר לו הקב"ה: לך אמור להם 'אהיה שלחני אליכם'.

(מלכים א יח לז) ענני ה' ענני [וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים ואתה הסבת את לבם אחרנית]; אמר רבי אבהו: למה אמר אליהו 'ענני' שתי פעמים? - מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני שתסיח דעתם [30] כדי שלא יאמרו "מעשה כשפים הם [31]", שנאמר 'ואתה הסבות את לבם אחורנית'.

משנה:

מאימתי קורין את שמע בשחרית?

משיכיר בין תכלת ללבן [32].

רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי;

<וגומרה> עד הנץ החמה; רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות;

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה.

גמרא:

מאי בין תכלת ללבן?: אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא - הא בליליא נמי מידע ידעי! אלא בין תכלת שבה ללבן שבה [33].

תניא: רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב; רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד [34]; ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו.

אמר רב הונא: הלכה כאחרים

אמר אביי: לתפילין [35] - כאחרים [36]; לקרית שמע – כותיקין [37], דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה.

תניא נמי הכי: 'ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ונמצא מתפלל ביום [38].

אמר רבי זירא: מאי קראה [39]? (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש [40] ולפני ירח דור דורים [41]. [42]

העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה - אינו נזוק כל היום כולו.

אמר רבי זירא: איני! והא אנא סמכי ואיתזקי?

אמרו ליה: במאי איתזקת דאמטיית אסא לבי מלכא התם נמי מבעי לך למיהב אגרא למחזי אפי מלכא, דאמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה [43] - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם [44].

אמר ליה רבי אלעא: לעולא כי עיילת להתם - שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא, ושמח במצות; זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא.

היכי מצי סמיך, והא אמר רבי יוחנן: בתחלה הוא אומר (תהלים נא יז) ה' שפתי תפתח [ופי יגיד תהלתך] ולבסוף הוא אומר (תהלים יט טו) יהיו לרצון אמרי פי [והגיון לבי לפניך ה' צורי וגאלי]?

אמר רבי אלעזר: תהא [45] בתפלה של ערבית [46].

והא אמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זהו הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית!?

אלא אמר רבי אלעזר תהא בתפלת המנחה.

רב אשי אמר: אפילו תימא אכולהו, וכיון דקבעוה רבנן בתפלה - כתפלה אריכתא דמיא; דאי לא תימא הכי - ערבית היכי מצי סמיך, והא בעי למימר 'השכיבנו'? אלא כיון דתקינו רבנן 'השכיבנו' - כגאולה אריכתא דמיא, הכי נמי כיון דקבעוה רבנן בתפלה - כתפלה אריכתא דמיא.

מכדי האי 'יהיו לרצון אמרי פי' משמע לבסוף ומשמע מעיקרא דבעינא למימר, מאי טעמא תקנוהו רבנן לאחר י"ח ברכות? לימרו מעיקרא?

[ד]אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר י"ח פרשיות - לפיכך תקינו רבנן לאחר י"ח ברכות.

הני י"ח [פרשיות] - י"ט הויין!?

'אשרי האיש' ו'למה רגשו גוים' [תהלים פרק א ופרק ב] - חדא פרשה היא, דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: ק"ג פרשיות אמר דוד, ולא אמר 'הללויה' עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר (תהלים קד לה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה; הני ק"ג - ק"ד הויין!? אלא שמע מינה 'אשרי האיש' ו'למה רגשו גוים' - חדא פרשה היא, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן:

הערותעריכה

  1. ^ דקאמר יוצא בו קרית שמע של לילה
  2. ^ וקרינא ביה ובשכבך (דברים ו ז)
  3. ^ הקורא קרית שמע של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר - לא יאמר 'השכיבנו', שאין עוד זמן תחלת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה.
  4. ^ וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר
  5. ^ אבל שלא בשעת הדחק - לא
  6. ^ כלומר: מי פליגי רבנן עליך, דהא דאמרי עד חצות- דוקא קאמרי: דלא משמע להו 'ובשכבך = כל זמן שכיבה' אלא 'כל זמן שדרך בני אדם להתעסק לילך ולשכב', ומיהו בהא פליגי אדרבי אליעזר: דאלו רבי אליעזר סבירא ליה זמן עסק שכיבה אינו אלא עד האשמורה הראשונה, ולרבנן עד חצות, ואת סבירא לך 'ובשכבך = כל זמן שבני אדם שוכבים, והיינו כל הלילה'
  7. ^ ומשמע להו 'ובשכבך = כל זמן שכיבה'
  8. ^ הרחקה הוא:
  9. ^ כדי לזרז, ומיהו היכא דאתניס ולא קרא קודם חצות - עדיין זמן חיובא הוא, ומחייבי, ונפקי ידי קרית שמע בזמנו
  10. ^ 'וחייבין אתם לקרות' גרסינן, ולא גרסינן 'מותרים': דאפילו שלא בזמנו תנן (עמוד ב) הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה
  11. ^ שנחפזו לצאת, והיינו עמוד השחר, כדכתיב לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (שמות יב כב)
  12. ^ כשאר קדשים:
  13. ^ ביום שחיטתו, כדרך תודה: שאף היא זמן אכילתה יום אחד, ואוכל והולך כל יום שחיטתה והלילה עד הבקר, כדין תודה, דכתיב ביום קרבנו יאכל (ויקרא ז טו)
  14. ^ שבינתים, דכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת (ויקרא יט ו)
  15. ^ אף פסח נמי: הואיל ואינו נאכל אלא בלילה
  16. ^ נוקים שני לילות במקום שני ימים דשלמים, ויהא נאכל בשני לילות ויום אחד: לא שיאכלנו ביום, אלא שיהא שהות זמן: שלא יפסל באכילה בשביל המתָנת היום, ויאכלנו בלילה השנית
  17. ^ הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים: בערב = כי ינטו צללי ערב, היינו לאחר חצות, שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב; כבא השמש = משחשכה; מועד צאתך ממצרים = בבקר! כיצד יתקיימו כולם?
  18. ^ בערב = לזמן שחיטה
  19. ^ כבא השמש = התחלת זמן אכילה
  20. ^ מועד צאתך = זמן שריפה, כלומר: בבקר הוא נעשה נותר שהגיע זמן שריפה, אלא לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב ממתינין לו עד בקר שני
  21. ^ היינו כרבי עקיבא; אבל לתנא קמא - עד חצות לילה הוי זמן אכילה ותו לא, דאי לא - מאי בינייהו?
  22. ^ נתנו להם רשות לצאת
  23. ^ מכת הבכורים, שעל ידם נחפזו למהר לשלחם
  24. ^ לא שמעו להם לצאת עד בקר
  25. ^ הכל מודים [שנאמר בתחילת דברי רבי אבא, פירושו:] רבי עקיבא גופיה מודה שהלילה מחצות ואילך היתה שעת חפזון למצרים לשלחם מן הארץ.
  26. ^ אברהם
  27. ^ דרך ציידי עופות לזרוק דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין, וכשאין בה דגן - אין עוף פונה אליה; כך ריקנו המצרים מכל ממונם וינצלו - כתרגומו: 'ורוקינו'
  28. ^ כמו מצולות ים, כלומר: בתוך התהום אין מצויין דגים אלא על שפת הים, היכא דאיכא מזון
  29. ^ דיה לצרה שיתאוננו בה בשעה שתבא עליהם, למה תדאיבם עכשיו בבשורה קשה?
  30. ^ מלבא בלבם מזמה של רשע, להכחישני:
  31. ^ על ידי כשפים הבאתי האש הזאת
  32. ^ תכלת ירוק הוא, וקרוב לצבע כרתי שקורין פוריי"ש
  33. ^ גיזת צמר שצבעה תכלת, ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה
  34. ^ חמור הבר
  35. ^ להניח תפילין
  36. ^ שמצות הנחתן קודם קרית שמע [בפרק שני (יד:)]
  37. ^ אנשים ענוים ומחבבין מצוה
  38. ^ דהנץ החמה לדברי הכל יום הוא
  39. ^ דמצוה להתפלל עם הנץ החמה
  40. ^ עם שמש כלומר: כשהשמש יוצא, היינו עם הנץ החמה
  41. ^ מתי מתיראין ממך? - כשמוראך מקבלים עליהם, דהיינו מלכות שמים שמקבלין עליהם בקרית שמע
  42. ^ ולפני ירח - אף תפלת המנחה מצותה עם דמדומי חמה.
  43. ^ לעולם הבא לראות גדולתן של ישראל
  44. ^ יבחין כמה הרבה גדולתן יותר על האומות עכשיו
  45. ^ הא דרבי יוחנן
  46. ^ דלא חיישינן לסמוך גאולה לתפלה, דגאולה ביממא הואי!