פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הכל לטובה [1].

ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה, שנאמר (קהלת ה א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.

דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב (בראשית ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם [עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה] בשני יודי"ן? - שני יצרים ברא הקב"ה, אחד יצר טוב ואחד יצר רע.

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, בהמה - דלא כתיב בה 'וייצר' - לית לה יצרא? והא קא חזינן דמזקא [2] ונשכא ובעטא!? אלא כדרבי שמעון בן פזי, דאמר רבי שמעון בן פזי: אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי [3]! אי נמי כדרבי ירמיה בן אלעזר, דאמר רבי ירמיה בן אלעזר: דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון [4], שנאמר (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני [ותשת עלי כפכה] [5].

(בראשית ב כב) ויבן ה' אלהים את הצלע [אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם]: רב ושמואל, חד אמר פרצוף, וחד אמר זנב;

בשלמא למאן דאמר פרצוף - היינו דכתיב 'אחור וקדם צרתני' אלא למאן דאמר זנב - מאי 'אחור וקדם צרתני'?

כדרבי אמי, דאמר רבי אמי: אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות!

בשלמא אחור למעשה בראשית - דלא אברי עד מעלי שבתא, אלא וקדם לפורענות?: פורענות דמאי? אילימא פורענות דנחש – והתניא [דומה לספרא שמיני מכילתא דמילואים מ"לט]: 'רבי אומר: בגדולה - מתחילין מן הגדול, ובקללה - מתחילין מן הקטן: בגדולה מתחילין מן הגדול - דכתיב (ויקרא י יב) וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו [את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא]; בקללה מתחילין מן הקטן: בתחלה נתקלל נחש, ולבסוף נתקללה חוה, ולבסוף נתקלל אדם'!?

אלא פורענות דמבול, דכתיב (בראשית ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה [עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה]: ברישא אדם והדר בהמה;

בשלמא למאן דאמר פרצוף - היינו דכתיב 'וייצר' בשני יודי"ן, אלא למאן דאמר זנב - מאי 'וייצר'?

כדרבי שמעון בן פזי, דאמר רבי שמעון בן פזי: אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי!

בשלמא למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם [ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם], אלא למאן דאמר זנב - מאי 'זכר ונקבה בראם'?

כדר' אבהו, דרבי אבהו רמי: כתיב (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם [ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם] [6], וכתיב (בראשית ט ו) [שפך דם האדם באדם דמו ישפך] כי בצלם אלהים עשה את האדם, הא כיצד? - בתחלה עלה במחשבה לבראת שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד.

בשלמא למאן דאמר פרצוף - היינו דכתיב (בראשית ב כא) [ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו] ויסגור בשר תחתנה, אלא למאן דאמר זנב - מאי 'ויסגור בשר תחתנה'?

אמר רבי ירמיה, ואיתימא רב זביד, ואיתימא רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא למקום חתך.

בשלמא למאן דאמר זנב, היינו דכתיב 'ויבן' [7], אלא למאן דאמר פרצוף - מאי 'ויבן' [8]?

לכדרבי שמעון בן מנסיא, דדרש רבי שמעון בן מנסיא: מאי דכתיב (בראשית ב כב) ויבן ה' [אלהים] את הצלע [אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם]? - מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקליעתא 'בנייתא';

דבר אחר 'ויבן' אמר רב חסדא, ואמרי לה במתניתא תנא: מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר: מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות [9], אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד;

'ויביאה אל האדם' - אמר רבי ירמיה בן אלעזר: מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון [10]; מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו.

ולמאן דאמר פרצוף [11] - הי מינייהו סגי ברישא [12]?

אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דגברא סגי ברישא, דתניא: 'לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך, ואפילו אשתו [13]; נזדמנה לו על הגשר [14] - יסלקנה לצדדין [15]; וכל העובר אחורי אשה בנהר [16] - אין לו חלק לעולם הבא.'

תנו רבנן [מםכת כלה פ"א מ"א]: 'המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר (משלי יא כא) יד ליד לא ינקה רע [וזרע צדיקים נמלט]: לא ינקה מדינה של גיהנם [17].'

אמר רב נחמן: מנוח - עם הארץ היה [18], דכתיב (שופטים יג א) [ויקם] וילך מנוח אחרי אשתו [ויבא אל האיש ויאמר לו האתה האיש אשר דברת אל האשה ויאמר אני].

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, גבי אלקנה, דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו (שמואל א ב יא: וילך אלקנה הרמתה על ביתו והנער היה משרת את ה' את פני עלי

הכהן), וגבי אלישע, דכתיב (מלכים ב ד ל) [ותאמר אם הנער חי ה' וחי נפשך אם אעזבך] ויקם וילך אחריה - הכי נמי אחריה ממש? אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה - הכא נמי אחרי דבריה ואחרי עצתה.

אמר רב אשי: ולמאי דקאמר רב נחמן 'מנוח עם הארץ היה' [19] - [20] אפילו בי רב [21] נמי לא קרא, שנאמר (בראשית כד סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש [ויקח העבד את רבקה וילך] - ולא לפני האיש!

אמר רבי יוחנן: אחורי ארי ולא אחורי אשה; אחורי אשה ולא אחורי עכו"ם; אחורי עכו"ם ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין [22]; ולא אמרן אלא דלא דרי מידי, ואי דרי מידי - לית לן בה [23]; ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא, ואי איכא פתחא אחרינא לית לן בה [24]; ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא, אבל רכיב חמרא לית לן בה; ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין, אבל מנח תפילין לית לן בה.

אמר רב: יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר: (קהלת י א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח [יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט] [25];

ושמואל אמר: כמין חטה הוא דומה, שנאמר (בראשית ד ז) [הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב] לפתח חטאת רובץ [ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו] [26].

תנו רבנן: שתי כליות יש בו באדם: אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה'; ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב (קהלת י ב) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.

תנו רבנן: 'כליות יועצות [27], לב מבין [28], לשון מחתך [29], פה [30] גומר [31], ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל, קנה מוציא קול,


עמוד ב

ריאה שואבת כל מיני משקין [32], כבד כועס, מרה זורקת בו טפה [33] ומניחתו [34], טחול שׂוֹחֵק [35], קרקבן [36] טוחן [37], קיבה ישֵׁנָה, אף [38] נעור [39]; נעור הישן ישן הנעור [40] - נמוק והולך לו [41].'

תנא: אם שניהם ישנים או שניהם נעורים - מיד מת.

תניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: צדיקים - יצר טוב שופטן [מנהיגן, כמו שופטים ב,טז: ויקם ה' שופטים ויושיעום מיד שוסיהם], שנאמר (תהלים קט כב) [כי עני ואביון אנכי] ולבי חלל בקרבי [42]; רשעים - יצר רע שופטן, שנאמר (תהלים לו ב) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו [43]; בינונים - זה וזה שופטן, שנאמר (תהלים קט לא) [כי] יעמוד [44] לימין אביון להושיע משופטי נפשו [45].'

אמר רבה: כגון אנו – בינונים.

אמר ליה אביי: לא שביק מר חיי לכל בריה [46]!

ואמר רבא: לא איברי עלמא [47] אלא לרשיעי גמורי [48] או לצדיקי גמורי [49].

אמר רבא: לידע אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא אם לאו.

אמר רב: לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולרבי חנינא בן דוסא: לאחאב בן עמרי - העולם הזה, ולרבי חנינא בן דוסא - העולם הבא.

ואהבת את י"י אלהיך [בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך]:

תניא [ספרי ואתחנן פסקא לב]: 'רבי אליעזר [בספרי: בן יעקב] אומר: אם נאמר 'בכל נפשך' למה נאמר 'בכל מאדך', ואם נאמר 'בכל מאדך' למה נאמר 'בכל נפשך'? אלא: אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר 'בכל נפשך', ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר 'בכל מאדך' [50];

רבי עקיבא אומר: 'בכל נפשך' - אפילו נוטל את נפשך.'

תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה; בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה, אמר ליה: עקיבא! אי אתה מתירא מפני מלכות הרשעה? אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה:

לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום; אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם!

אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם?

אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה אלא טפש אתה: ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!

אף אנחנו: עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים ל כ) [לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו] כי הוא חייך ואורך ימיך [לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם] כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה!

אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו; אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה - זמן קרית שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים [51]. אמרו לו תלמידיו: רבינו! עד כאן!?

אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך; אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו! ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?

היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'; יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך ב'אחד'.

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: זו תורה וזו שכרה? (תהלים יז יד) ממתים ידך י"י ממתים [מחלד חלקם בחיים וצפונך [52] תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם] [53]!

אמר להם: 'חלקם בחיים'; יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים:

אמר רב יהודה אמר רב: לא אמרו אלא מן הצופים [54] ולפנים, וברואה [55].

איתמר נמי: אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי יוחנן: לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים, וברואה, ובשאין גדר [56], ובזמן שהשכינה שורה [57].

תנו רבנן: 'הנפנה ביהודה - לא יפנה מזרח ומערב [58] אלא צפון ודרום [59], ובגליל [60] - לא יפנה אלא מזרח ומערב [61]; ורבי יוסי מתיר, שהיה רבי יוסי אומר: לא אסרו אלא ברואה ובמקום שאין שם גדר ובזמן שהשכינה שורה; וחכמים אוסרים.' [62]

חכמים היינו תנא קמא [63]?

איכא בינייהו צדדין [64].

תניא אידך 'הנפנה ביהודה - לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ובגליל צפון ודרום אסור, מזרח ומערב מותר; ורבי יוסי מתיר, שהיה רבי יוסי אומר: לא אסרו אלא ברואה; רבי יהודה אומר: בזמן שבית המקדש קיים – אסור, בזמן שאין בית המקדש קיים – מותר; רבי עקיבא אוסר בכל מקום [65].';

רבי עקיבא היינו תנא קמא?

איכא בינייהו חוץ לארץ.

רבה הוו שדיין ליה לבני מזרח ומערב [66]; אזל אביי שדנהו צפון ודרום [67]; על רבה – תרצנהו; אמר: מאן האי דקמצער לי? אנא כרבי עקיבא סבירא לי, דאמר בכל מקום אסור.

הערותעריכה

  1. ^ אילו היה נר דלוק - היה הגייס רואה אותי, ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא - היה הגייס בא ושובה אותי
  2. ^ שמזקת
  3. ^ אוי לי מיוֹצרי אם אלך אחרי יצרי, ואם לא אלך אחריו - אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים
  4. ^ שני פרצופין בראו תחלה: אחד מלפניו ואחד מאחריו, וצלָחוֹ לִשנַיִם, ועשה מן האחד חוה
  5. ^ אחור וקדם צרתני - לשון צורה, דהיינו שני פרצופין
  6. ^ משמע מתחלת ברייתם תרי הוו
  7. ^ שהיה צריך בנין
  8. ^ והלא כבר נבנה
  9. ^ שאם יהיה קצר מלמטה ורחב מלמעלה תהא התבואה דוחפת את הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא מכביד עליהם
  10. ^ משתדל בחופתו ובזיווגו
  11. ^ ומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה מצד אחר
  12. ^ איזהו פרצוף היה מהלך לפנים
  13. ^ גנאי הדבר
  14. ^ אשת איש והיא לפניו
  15. ^ עד שיעבור לפניה
  16. ^ אחורי אשת איש מגבהת בגדיה מפני המים וזה מסתכל בה
  17. ^ אפילו כמשה רבינו שקבל תורה מימינו של הקב"ה [=יד ליד] לא ינקה רע; וקרא באשה משתעי
  18. ^ לא שמש תלמידי חכמים שלא למד משנה זו ששנינו 'לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו'
  19. ^ שהלך אחריה ממש
  20. ^ אם כן
  21. ^ עם תינוקות של בית רבן
  22. ^ דכיון שאינו נכנס - נראה כפורק עול, ומבזה בית הכנסת
  23. ^ אין כאן גנאי: דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס - מפני המשוי
  24. ^ אין כאן בזוי, דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול
  25. ^ 'יביע' - לשון אבעבועות; כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות
  26. ^ 'חטאת' - לשון חטה דריש ליה
  27. ^ את הלב "עשה כן"
  28. ^ מה יש לו לעשות: אם ישמע לעצת הכליות אם לאו; ומנין שהכליות יועצות? שנאמר (תהלים טז ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי; ומנין שהלב מבין? שנאמר (ישעיהו ו י) ולבבו יבין
  29. ^ הדבור להוציא מפיו
  30. ^ הם השפתים
  31. ^ ומוציאו
  32. ^ אף על פי שהן נכנסין בכרס דרך הושט - הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכרס
  33. ^ מרה
  34. ^ מן הכעס
  35. ^ שׂחוֹק
  36. ^ 'קרקבן' בעוף - הוא 'המסס' בבהמה
  37. ^ המאכל
  38. ^ החוטם
  39. ^ מקיצו משנתו
  40. ^ שנתחלפה ובאה השינה מן האף והקיבה נעורת
  41. ^ מתנונה והולך לו ונמשך למיתה; לשון אחר 'נעור הישן' = הקיבה, ונמצאו קיבה ואף נעורים שאינו ישן כלל, או ישן הנעור ונמצאו שניהם ישנים ואינו נעור כי אם בקושי
  42. ^ יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו
  43. ^ אמר דוד: בקרב לבי יש, ואומר אני שהפשע - נאם לרשע, כלומר: שהיצר הרע אומר לרשע: אל יהא פחד אלהים לנגד עיניך; אלמא יצר הרע שופטו עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו
  44. ^ הקב"ה
  45. ^ שמע מינה יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים
  46. ^ אם אתה מן הבינונים - אין לך צדיק גמור בעולם
  47. ^ העולם הזה
  48. ^ שאין להם בעולם הבא כלום וצריכין ליטול שכרן כאן, כגון: אחאב, שהיה עשיר מאד, דקאמר ליה בן הדד כספך וזהבך לי הוא (מלכים א כ ג)
  49. ^ העולם הבא, שאין להם בעולם הזה כלום, כגון רבי חנינא בן דוסא, שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית כד:)
  50. ^ מן החביב עליך
  51. ^ קורא קריאת שמע
  52. ^ וצפינך
  53. ^ מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם
  54. ^ מקום שיכולין לראות משם הר הבית, ומשם והלאה אין יכולין לראותו
  55. ^ שיכול לראות משם, פרט אם מקום נמוך הוא
  56. ^ מפסיק בינו להר הבית
  57. ^ שבית המקדש קיים
  58. ^ אחוריו למזרח ופניו למערב, ולא אחוריו למערב ופניו למזרח, מפני שירושלים בארץ יהודה היא, בצפונה של ארץ יהודה, בגבול שבין יהודה לבנימין, ויש מארץ יהודה הימנה [למזרח] עד סוף ארץ ישראל, והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל, שארץ יהודה - על פני כל אורך ארץ ישראל היא: מן המזרח למערב, כרצועה ארוכה וקצרה, ואם יפנה מזרח ומערב - יהיה פרועו לצד ירושלים: או פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו
  59. ^ אבל צפון ודרום יפנה, ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש [כאשר הוא] בדרומה של ארץ יהודה
  60. ^ שהיא בצפונה של ארץ ישראל
  61. ^ לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח ומערב
  62. ^ ולא גרסינן 'בכל מקום'.
  63. ^ דאמר 'לא יפנה', ולא מפליג בין רואה ללא רואה, בין בזמן הבית בין בזמן הזה
  64. ^ צדדים דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש: לתנא קמא צדדין נמי אסירי, דהא 'הנפנה ביהודה' קאמר = כל יהודה משמע, ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור, אבל לצדדין – מותר, דהא אדרבי יוסי קיימי, דאמר 'לא אסרו אלא ברואה' אבל ברחוק לא, ואפילו כנגד ירושלים ממש, ואתו רבנן למימר 'וחכמים אוסרים' אפילו שלא ברואה, ואפילו בזמן הזה, ומיהו נגד ירושלים לא [יפנה]
  65. ^ בדרבי עקיבא גרסינן 'בכל מקום', הלכך בחוצה לארץ נמי קאמר
  66. ^ לבנים שישב עליהן לפנות היו מתוקנים וזקופות על צדיהן, ראשן אחד למזרח והשני למערב, לבנה אחת לצפון ולבנה אחת לדרום, והוא יושב על האחת ונפנה בינתים; נמצא הוא נפנה צפון ודרום, ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב, לפי שבבל במזרחה של ארץ ישראל עומדת, שלא יהא פרועו לא מלפניו ולא מלאחריו לצד ארץ ישראל
  67. ^ לראות אם יקפיד רבו על כך: אי סבירא ליה כרבי עקיבא דאמר בחוצה לארץ נמי קפדינן עלה דמילתא