ביאור:בבלי ברכות דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אם תלמיד חכם הוא [1] - [2] אין צריך לא צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע על מיטתו אם קרא כבר בבית הכנסת, כיון שממילא הוא כל הזמן חושב על התורה שלמד באותו יום.

אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר צריך לאמר חד פסוקא דרחמי, כגון [3] "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת".


אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז יגביר (על ידי מאבק) אדם יצר טוב על יצר הרע [4], שנאמר [5] "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ" ; אם נצחו – מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם"; אם נצחו – מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר "עַל מִשְׁכַּבְכֶם"; אם נצחו – מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה שנאמר "וְדֹמּוּ סֶלָה" [6].

ואמר (דרך אגב מביאים עוד דבר בשמו) רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב [7]"וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם"?

'לוחות' אלו עשרת הדברות, 'תורה' זה מקרא [8], 'והמצוה' זו משנה [9], 'אשר כתבתי' אלו נביאים וכתובים, 'להורותם' זה גמרא [10], מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.


אמר רבי יצחק: כל הקורא קרית שמע על מטתו - כאלו אוחז חרב של שתי פיות חרב חדה משני קצוותיה בידו [11], שנאמר [12] "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם";

מאי משמע מנין שהפסוק הזה מתייחס לקריאת שמע [13]?
אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: מרישא דענינא מתחילת העיניין, לפי הפסוק הקודם דכתיב [14] יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וכתיב בתריה אחר כך, בפסוק הבא: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם".


ואמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו - מזיקין בדילין הימנו, שנאמר [15] "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" [16], ואין 'עוף' אלא תורה, שנאמר [17] "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ " [18], ואין 'רשף' אלא מזיקין, שנאמר [19] "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי" [20].


אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה - יסורין בדילין הימנו, שנאמר "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" [21], ואין 'עוף' אלא תורה, שנאמר 'התעיף עיניך בו ואיננו', ואין 'רשף' אלא יסורין, שנאמר 'מזי רעב ולחומי רשף'.

אמר ליה רבי יוחנן: הא עובדה זאת, שהתורה שומרת על לומדיה - אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו [22], שנאמר [23] [24] "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ"[25]!
אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, שנאמר [26] "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב [27] וּכְאֵבִי נֶעְכָּר" [28], ואין 'טוב' אלא תורה, שנאמר [29] "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".


אמר רבי זירא, ואיתימא רבי חנינא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב עצוב, כי נאלץ למכור חפץ שלו בשביל הכסף [30] ולוקח שמח; אבל הקב"ה אינו כן: נתן להם תורה לישראל ושמח [31], שנאמר [32] "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".


אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר [33] "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד יְהוָה"; פשפש ולא מצא [34] - יתלה בבטול תורה, שנאמר [35] "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ" [36]; ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה ה' מיסר את האדם למרות שלא חטא, כדי לתת לו יותר שכר בעולם הבא הם, שנאמר [37] "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ" [38].


אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקב"ה חפץ בו - מדכאו ביסורין, שנאמר [39] "וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי [אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח]" [40]; יכול אפילו לא קבלם מאהבה? תלמוד לומר 'אם תשים אשם נפשו' מה אשם הקרבה של קורבן אשם [41] לדעת נעשית מרצונו של המקריב [42] - אף יסורין לדעת; ואם קבלם, מה שכרו? 'יראה זרע יאריך ימים', ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר 'וחפץ ה' בידו יצלח'.


פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא:

  • חד אמר אלו הם יסורין של אהבה: כל שאין בהן בטול תורה שהאם האדם המתייסר סובל כל כך שאיננו יכול ללמוד תורה, סימן הוא שאלו יסורים על חטא, שנאמר [43] "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ",
  • וחד אמר: אלו הם יסורין של אהבה: כל שאין בהן בטול תפלה, שנאמר [44] "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי".


אמר להו להם, לרבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלו ואלו גם אם הוא לא יוכל ללמוד או להתפלל יתכן ש יסורין של אהבה הן, שנאמר [45] "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ",

אלא מה תלמוד לומר 'ומתורתך תלמדנו'?
אל תקרי 'תלַמדנו' אלא 'תלְמדנו': דבר זה [46] מתורתך תלמדנו [47] קל וחומר משן ועין: מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחרות – יסורין, שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה!
והיינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין: נאמר ברית במלח - דכתיב [48] "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית", ונאמר ברית ביסורין, דכתיב [49] [50] "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית" מה ברית האמור במלח - מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין - יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם.


תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין על ידי מאמץ רב; אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא:

תורה מנין? - שנאמר [51] "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ";
ארץ ישראל - דכתיב [52] "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ", וכתיב בתריה בפסוק שלאחריו [53] "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה"
העולם הבא, דכתיב [54] "נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" [55].


תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים

עמוד ב

וקובר את בניו - מוחלין לו על כל עונותיו.

אמר ליה רבי יוחנן: בשלמא תורה וגמילות חסדים, דכתיב [56] "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן ";
'חסד' - זו גמילות חסדים, שנאמר [57] "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד";
'אמת' - זו תורה, שנאמר [58] "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר",
אלא קובר את בניו מנין?
תנא ליה ההוא סבא משום רבי שמעון בן יוחאי: אתיא הביא, למד בגזירה שווה 'עון' 'עון': כתיב הכא 'בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן' וכתיב התם [59] "וּמְשַׁלֵּם עֲו‍ֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם ".


אמר רבי יוחנן: נגעים ובנים הקובר את בניו אינן יסורין של אהבה[60].

ונגעים לא? והתניא: כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו [61] - אינן אלא מזבח כפרה!?
'מזבח כפרה הם אכן כמו מזבח, כלומר מכפרים על עוונות', הוו 'יסורין של אהבה יסורים שבאים ללא חטא כלל' לא הוו;
ואיבעית אימא: הא לן לנו, לאנשי בבל, שהמנוגע לא צריך להתרחק מהישוב [62] והא להו להם, לאנשי ארץ ישראל, ששם המנוגע צריך לצאת מהעיר, ויסורים כאלו קשים לא יכול להיות שהם של אהבה (אלא בוודאי על חטא) [63];
ואי בעית אימא: הא בצנעא [64] הא בפרהסיא בגלוי, במקום שלא מכוסה בבגדים, שיש בזה בושה גדולה ואין הם יסורים של אהבה.
ובנים לא? היכי דמי?: אילימא דהוו להו ומתו - והא אמר רבי יוחנן 'דין גרמא דעשיראה ביר זוהי העצם של בני העשירי. ואם לרבי יוחנן שהיה צדיק גדול מתו כל בניו, בוודאי ששמדובר ביסורין של אהבה [65]!' [66]!?
אלא: הא דלא הוו ליה כלל שלא נולדו לו כלל בנים, ויסורים כאלו הם יסורים של אהבה, והא דהוו ליה ומתו [67].


רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה רבי יוחנן, אמר ליה: חביבין עליך יסורין?

אמר ליה: לא הן ולא שכרן.

אמר ליה: הב לי ידך.

יהב ליה ידיה - ואוקמיה העמידו, ריפא אותו.


רבי יוחנן חלש, על לגביה רבי חנינא, אמר ליה: חביבין עליך יסורין?

אמר ליה: לא הן ולא שכרן.

אמר ליה: הב לי ידך.

יהב ליה ידיה ואוקמיה.


אמאי? לוקים שיעמיד רבי יוחנן לנפשיה את עצמו (הרי הוא הקים את רבי חייא בר אבא)?

אמרי: אין חבוש אסיר מתיר עצמו מבית האסורים.


רבי אליעזר חלש, על לגביה רבי יוחנן; חזא דהוה קא גני שוכב בבית אפל, גלייה [68] לדרעיה את זרועו (הפשיל את שרוולו ונפל נהורא [69]; חזייה דהוה קא בכי רבי אליעזר, אמר ליה: אמאי קא בכית?: אי משום תורה דלא אפשת שלא הרבת (ללמוד) [70] - שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים [71], ואי משום מזוני שאין לך הרבה מזון [72] - לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות גם לשולחן של לימוד תורה וגם לשולחן אוכל (כלומר גם לחכמה וגם לעושר), ואי משום בני שאין לך בנים - דין גרמא דעשיראה ביר!?

אמר ליה: להאי שופרא על היופי שלך דבלי בעפרא שסופו להתבלות באדמה, כשתמות קא בכינא.

אמר ליה: על דא ודאי קא בכית [73], ובכו תרוייהו;

אדהכי והכי בין כך ובין כך, לאחר זמן אמר ליה: חביבין עליך יסורין?

אמר ליה: לא הן ולא שכרן.

אמר ליה: הב לי ידך.

יהב ליה ידיה - ואוקמיה.


רב הונא, תקיפו [74] ליה ארבע מאה דני [75] דחמרא; על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה ויש אומרים שהיו אלו רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה [76]!

אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו?
אמרו ליה: מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא?
אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא – לימא [77]!
אמרו ליה: הכי שמיע לן: דלא יהיב מר שבישא לאריסיה לאריס שלו, לפועל שעובד בשדה בשבילו [78] .
אמר להו: מי קא שביק לי מידי האם הוא משאיר לי משהו מיניה? הא קא גניב ליה כוליה [79]?!
אמרו ליה: היינו דאמרי אינשי 'בתר גנבא גנוב [80] וטעמא טעים'.
אמר להו: קבילנא עלי דיהיבנא ליה!

איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא, ואיכא דאמרי אייקר חלא התייקר החומץ ואיזדבן בדמי דחמרא!


תניא: אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי: על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום.

על תפלתי שתהא לפני מטתי - מאי לפני מטתי?: אילימא לפני מטתי ממש שרצה שתמיד יוכל לעמוד בתפילה אל מול המיטה שישן בה - והאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר? - שנאמר [81] "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל"!
לא תימא 'לפני מטתי' אלא אימא 'סמוך למטתי מיד אחרי שקמתי ממטתי' [82];


ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום [83]' - דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק: כל הנותן מטתו בין צפון לדרום - הויין ליה בנים זכרים, שנאמר [84] "וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים" [85]
רב נחמן בר יצחק אמר: אף אין אשתו מפלת נפלים: כתיב הכא 'וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם' וכתיב התם [86] "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ" [87].


תניא: אבא בנימין אומר: שנים שנכנסו להתפלל, וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא - טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר [88] "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ אתה שגרמת שטיתרף תפילתך בפניך הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ האם חשבת שכאשר תעזוב את החדר גם ה' יעזוב איתך? [וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ]" [89] ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר 'וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ', ואין צור אלא הקב"ה, שנאמר [90] "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי".

ואם המתין לו מה שכרו?

הערותעריכה

  1. ^ רש"י: שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד (כמו בהערת שוליים זו, כך גם כל הבאות הן דברי רש"י, גם אם לא צויין כך בפירוש)
  2. ^ רש"י: דיו בכך
  3. ^ תהלים לא ו
  4. ^ רש"י: שיעשה מלחמה עם יצר הרע
  5. ^ תהלים ד ה
  6. ^ רש"י: יום הדומיה הוא יום המות, שהוא דומיה עולמית
  7. ^ שמות כד יב
  8. ^ חומש: שמצוה לקרות בתורה
  9. ^ שיתעסקו במשנה
  10. ^ סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה; אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם גורמים בליה לעולם, מזיקים לו במסכת סוטה דף כב.
  11. ^ להרוג את המזיקין
  12. ^ תהלים קמט ו
  13. ^ דבקריאת שמע
  14. ^ תהלים קמט ה
  15. ^ איוב ה ז
  16. ^ העוף מסלקם ממך
  17. ^ משלי כג ה
  18. ^ התעיף עיניך בו: אם תכפל וסגרת עיניך בתורה - היא משתכחת ממך
  19. ^ דברים לב כד
  20. ^ קטב מרירי זה שם שד הצהרים במסכת פסחים דף קיא:
  21. ^ ולחומי רשף כתיב בין רעב למזיקין בפסוק "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי", מצד אחד נכתב "רעב", ומצד שני "קטב מרירי" שזה מזיק , נדרש לפניו ולאחריו: יסורין ומזיקין
  22. ^ שהתורה מגינה
  23. ^ שלמדין מספר חומש
  24. ^ שמות טו כו
  25. ^ ואפילו הקטנים שלא הגיעו לספר איוב כבר למדו
  26. ^ תהלים לט ג
  27. ^ מן התורה
  28. ^ מכה עכורה
  29. ^ משלי ד ב
  30. ^ שפירש הימנו דבר חשוב כזה, ומתוך דוחקו מכרו
  31. ^ שהרי הקב"ה מזהירם מלעזוב אותה, ומשבחה לפניהם בלקח טוב אחר שנתנה להם
  32. ^ משלי ד ב
  33. ^ איכה ג מ
  34. ^ לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא
  35. ^ תהלים צד יב
  36. ^ שבשביל יסורין צריך אדם לבא לידי תלמוד תורה
  37. ^ משלי ג יב
  38. ^ הקב"ה מייסרו בעוה"ז בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו
  39. ^ ישעיהו נג יא
  40. ^ וה' חפץ דכאו החלי: מי שהקב"ה חפץ בו מחלהו ביסורין
  41. ^ קרבן
  42. ^ נפשו - מדעתו
  43. ^ תהלים צד יב
  44. ^ תהלים סו כ
  45. ^ משלי ג יב
  46. ^ שאשרי אדם אשר תיסרנו יה
  47. ^ כלומר: מתורתך אנו למדין אותו
  48. ^ ויקרא ב יג
  49. ^ אחר הקללות נאמר במשנה תורה בספר דברים
  50. ^ דברים כח סט
  51. ^ תהלים צד יב
  52. ^ דברים ח ה
  53. ^ דברים ח ז
  54. ^ משלי ו כג
  55. ^ ודרך חיים = חיי העוה"ב - הויין לו תוכחות מוסר לאדם
  56. ^ משלי טז ו
  57. ^ משלי כא כא
  58. ^ משלי כג כג
  59. ^ ירמיהו לב יח
  60. ^ 'ובנים' קא סלקא דעתיה הקובר את בניו
  61. ^ שְׂאֵת ותולדתה, בהרת ותולדתה: בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל; שאת כצמר לבן, שניה לה כקרום ביצה
  62. ^ בבל, שאין טעונין שילוח והן מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה
  63. ^ בארץ ישראל, שערי חומה מקודשות בה, ומצורע טעון שילוח חוצה להן - אינן יסורין של אהבה
  64. ^ תחת בגדיו
  65. ^ זה עצם של בן עשירי שמת לו
  66. ^ 'ביר' כמו בר, וצר; עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש, וגברא רבא כרבי יוחנן לא באו לו יסורין שאינן של אהבה
  67. ^ הוו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עונותיו
  68. ^ רבי יוחנן
  69. ^ שהיה בשרו מבהיק: שיפה היה מאד, כדאמרינן בבבא מציעא ב'השוכר את הפועלים' דף פד.
  70. ^ שלא למדת הרבה כרצונך
  71. ^ לענין קרבנות שנויה, בשלהי מנחות דף קי. נאמר בעולת בהמה 'ריח ניחוח' ובמנחה 'ריח ניחוח' ללמדך שאחד המרבה וכו'
  72. ^ שאינך עשיר
  73. ^ על זה ודאי יש לך לבכות
  74. ^ החמיצו
  75. ^ חביות
  76. ^ יפשפש במעשיו
  77. ^ אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי - יודיעני
  78. ^ 'שבישא'= חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר, ותנן בב"מ דף קג.: 'כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים'; שריגים מתרגמינן שבשין בראשית מ,יב
  79. ^ וכי אינו חשוד בעיניכם, שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו
  80. ^ הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה
  81. ^ ישעיהו לח ב
  82. ^ כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קרית שמע ואתפלל
  83. ^ ראשה ומרגלותיה, זה לצפון וזה לדרום; ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב ??, לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות
  84. ^ תהלים יז יד
  85. ^ וּצְפוּנְךָ - לשון צפון, וסיפיה דקרא "יִשְׂבְּעוּ בָנִים"
  86. ^ בראשית כה כד
  87. ^ תמלא בטנם - תמלא ימי הריונם
  88. ^ איוב יח ד
  89. ^ טורף נפשו באפו לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך, ומה היא ה'נפש'? זו תפלה, כמו שנאמר "וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה" שמואל א א טו, הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ - וכי סבור היית שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו
  90. ^ דברים לב יח