ביאור:בבלי ברכות דף לה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
כיצד מברכין על הפירות?
על פירות האילן הוא אומר "בורא פרי העץ" - חוץ מן היין [1], שעל היין הוא אומר "בורא פרי הגפן";
ועל פירות הארץ הוא אומר "בורא פרי האדמה" - חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר "המוציא לחם מן הארץ";
ועל הירקות הוא אומר "בורא פרי האדמה";
רבי יהודה אומר "בורא מיני דשאים" [2].
גמרא:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן (ויקרא יט כד) [ובשנה הרביעת יהיה כל פריו] קדש הלולים לה' - מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם; מכאן אמר רבי עקיבא: אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך [3].' והאי 'קדש הלולים' להכי הוא דאתא? האי [4] מיבעי ליה: חד, דאמר רחמנא אחליה והדר אכליה [5], ואידך [6] - דָבָר הטעון שירה טעון חלול ושאינו טעון שירה אין טעון חלול [7], וכדרבי שמואל בר נחמני אמר רב יונתן, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים [8] שירה [9] אלא על היין [10]? שנאמר (שופטים ט יג) ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים [והלכתי לנוע על העצים]; אם אנשים משמח, אלהים במה משמח? - מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין'; הניחא למאן דתני 'נטע רבעי' [11], אלא למאן דתני 'כרם רבעי' מאי איכא למימר [12]?: דאתמר: רבי חייא ורבי שמעון ברבי, חד תני 'כרם רבעי' [13] וחד תני 'נטע רבעי'?
ולמאן דתני 'כרם רבעי', הניחא אי יליף גזירה שוה [14], דתניא: 'רבי אומר: נאמר כאן (ויקרא יט כה) [ובשנה החמישת תאכלו את פריו] להוסיף לכם תבואתו [אני ה' אלקיכם], ונאמר להלן (דברים כב ט) [לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע] ותבואת הכרם; מה להלן כרם - אף כאן כרם' - אייתר ליה חד הלול לברכה; ואי לא יליף גזרה שוה ברכה מנא ליה?
ואי נמי יליף גזרה שוה, אשכחן לאחריו [15], לפניו מנין?
הא - לא קשיא, דאתיא בקל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן!
אשכחן כרם, שאר מינין מנין? דיליף מכרם?: מה כרם דבר שנהנה וטעון ברכה - אף כל דבר שנהנה טעון ברכה!? איכא למפרך: מה לכרם שכן חייב בעוללות [16]!
קמה תוכיח [17]!
מה לקמה שכן חייבת בחלה?
כרם יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן 'דבר שנהנה וטעון ברכה' - אף כל דבר שנהנה טעון ברכה.
מה להצד השוה שבהן שכן יש בו צד מזבח [18]?
[אמנם לפי זה] ואתי נמי זית דאית ביה צד מזבח [שמן של המנחות]!
וזית מצד מזבח אתי? והא בהדיא כתיב ביה 'כרם', דכתיב (שופטים טו ה) [ויבער אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים] ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית!
אמר רב פפא: 'כרם זית' אקרי, 'כרם' סתמא לא אקרי.
מכל מקום קשיא: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח? אלא דיליף לה משבעת המינין [19]: מה שבעת המינין דבר שנהנה וטעון ברכה - אף כל דבר שנהנה טעון ברכה.
מה לשבעת המינין שכן חייבין בבכורים [20]? ועוד: התינח לאחריו, לפניו מנין?
הא - לא קשיא, דאתי בקל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן!
ולמאן דתני 'נטע רבעי', הא תינח 'כל דבר נטיעה', דלאו בר נטיעה כגון בשר ביצים ודגים מנא ליה?
[21] אלא סברא הוא: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה [22]!
תנו רבנן: 'אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מָעַל [23]'.
מאי תקנתיה?
לך אצל חכם.
'ילך אצל חכם'? מאי עביד ליה? הא עביד ליה איסורא!?
אלא אמר רבא: ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה - כאילו נהנה מקדשי שמים, שנאמר (תהלים כד א) [לדוד מזמור] לה' הארץ ומלואה [תבל וישבי בה]!
רבי לוי רמי: כתיב 'לה' הארץ ומלואה' וכתיב (תהלים קטו טו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם!?
לא קשיא: כאן קודם ברכה
כאן לאחר ברכה [24].
אמר רב חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו גוזל להקב"ה [25] וכנסת ישראל [26], שנאמר: (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, ואין 'אביו' אלא הקב"ה, שנאמר (דברים לב ו) [ה לה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם] הלא הוא אביך קנך [הוא עשך ויכננך], ואין 'אמו' אלא כנסת ישראל, שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.
מאי 'חבר הוא לאיש משחית'?
אמר רב חנינא בר פפא: חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים [27].
רב חנינא בר פפא רמי: כתיב (הושע ב יא) [לכן אשוב] ולקחתי דגני בעתו [ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה], וכתיב (דברים יא יד) [ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש] ואספת דגנך [ותירשך ויצהרך]?
לא קשיא:: כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום [28], כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום [29].
תנו רבנן: '(דברים יא יד) [ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש] ואספת דגנך [ותירשך ויצהרך] מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך [והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל], יכול דברים ככתבן [30]? - תלמוד לומר 'ואספת דגנך': הנהג בהן [31] מנהג דרך ארץ [32], דברי רבי ישמעאל;
רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר [33] אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה? - אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנא' (ישעיהו סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם [ובני נכר אכריכם וכרמיכם], ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר (דברים יא יד) [ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש] ואספת דגנך [ותירשך ויצהרך]; ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר (דברים כח מח) ועבדת את אויביך [אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על צוארך עד השמידו אתך].'
אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.
אמר ליה רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן [34] וביומי תשרי [35] לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים: דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, זו וזו נתקיימה בידן; דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי, זו וזו לא נתקיימה בידן.
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים: דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון [36] כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר, דאמר רבי ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר [37] עד שיראה פני הבית [38], שנאמר (דברים כו יג) [ואמרת לפני ה' אלקיך] בערתי הקדש מן הבית [וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא
שכחתי];
ורבי יוחנן אמר: אפילו חצר קובעת, שנאמר (דברים כו יב) [כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו.
חוץ מן היין [שעל היין הוא אומר "בורא פרי הגפן"]:
מאי שנא יין?: אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה, והרי שמן דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה, דאמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: 'שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ'!?
אמרי: התם - משום דלא אפשר: היכי נבריך? נבריך 'בורא פרי הזית' - פירא גופיה 'זית' אקרי [39]!?
ונבריך עליה 'בורא פרי עץ זית'?
אלא אמר מר זוטרא: חמרא זיין [40], משחא לא זיין.
ומשחא לא זיין? והתנן [עירובין פ"ג מ"א] הנודר מן המזון מותר במים ובמלח, והוינן בה: מים ומלח - הוא דלא אקרי מזון, הא כל מילי אקרי מזון, נימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל, דאמרי 'אין מברכין בורא מיני מזונות אלא בחמשה המינין בלבד', ואמר רב הונא: [41] באומר "כל הזן עלי [42]" [43] - אלמא משחא זיין!?
אלא: חמרא סעיד [44] ומשחא לא סעיד.
וחמרא מי סעיד? והא רבא הוה שתי חמרי כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרריה ללביה וניכול מצה?
טפי טובא גריר, פורתא סעיד.
ומי סעיד כלל? והכתיב (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש [להצהיל פנים משמן] ולחם לבב אנוש יסעד [45] נהמא הוא דסעיד, חמרא לא סעיד!
[46] אלא חמרא אית ביה תרתי: סעיד ומשמח, נהמא מסעד סעיד, שמוחי לא משמח [47].
אי הכי [48] - נבריך עליה שלש ברכות [49]?
לא קבעי אינשי סעודתייהו עלויה.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: אי קבע עלויה סעודתיה מאי?
אמר ליה: לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא קביעותא; השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם.
גופא: אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: שמן זית - מברכין עליו בורא פרי העץ; היכי דמי?: אילימא דקא שתי ליה - אוזוקי מזיק ליה [50], דתניא [51]: 'השותה שמן של תרומה [52] - משלם את הקרן [53] ואינו משלם את החומש [54]; הסך שמן של תרומה - משלם את הקרן ומשלם את החומש'!?
אלא דקא אכיל ליה על ידי פת [55].
אי הכי - הויא ליה פת עיקר והוא טפל, ותנן [ברכות פ"ו מ"ז]: זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה!?
אלא דקא שתי ליה על ידי אניגרון [56], דאמר רבה בר שמואל: 'אניגרון' = מיא דסלקא [57]; 'אנסיגרון' = מיא
הערות
עריכה- ^ שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו, וכן הפת [להלן]
- ^ לפי שיש בכלל פרי האדמה דשאים וזרעים, כגון קטניות, ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין
- ^ קדש הלולים בנטע רבעי כתיב, ומשמע: שני הלולים טעון באכילתו כשתאכלנו בשנה הרביעית, שהוא מותר באכילה
- ^ הלולים - לשון חלולים
- ^ הוציאהו לחולין על ידי פדיון אם באת לאוכלו חוץ לירושלים
- ^ וחד
- ^ ללמדך שלא נאמרה תורת רבעי אלא בכרם, שנאמר קדש הלולים: דבר שמהללין בו טעון חלול, וזהו יין
- ^ הלוים
- ^ שיר של קרבן במקדש
- ^ כשמנסכין נסכי מזבח
- ^ כולה סיומא דפרכא הוא, והכי קאמר: הניחא הא דילפת ברכה מהכא למאן דתני 'נטע רבעי': דאית ליה כל פירות האילן בתורת רבעי, ולא דריש מהכא 'דבר דטעון הלול טעון חלול', - אייתר ליה חד הלול לברכה
- ^ הא מיבעי ליה למדרש שאין חלול אלא במקום הלול
- ^ בכל מקום שיש במשנה 'נטע' רבעי תני איהו 'כרם'
- ^ אי דריש למלתיה בגזירה שוה, ואייתר ליה חד הלול לברכה
- ^ כדאשכחן בברכת המזון, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח י)
- ^ וכרמך לא תעולל (ויקרא יט י): איזהו 'עוללות'? - כל שאין להן פסיגין: לא כתף ולא נטף, אלא שורה יחידית של ענבים
- ^ דאשכחן דאצרכה רחמנא ברכה, דכתיב תאכל בה לחם וגו' (דברים ח ט) וסמיך ליה ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח י)
- ^ יין לנסכים וסלת למנחות
- ^ האמורים ב'ארץ חטה ושעורה וגו' (דברים ח ח) ובתרייהו כתיב ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח י)
- ^ דהכי אמרינן במנחות (פ"ט דף פד:) 'נאמר כאן 'ארץ' [כי באתי אל הארץ (דברים כו ג)] ונאמר להלן 'ארץ חטה ושעורה'; מה להלן שבח הארץ אף כאן שבח הארץ
- ^ לתרווייהו אית להו פירכא: למאן דתני 'כרם' ויליף ברכה משבעת המינים איכא פירכא: שכן טעונים בכורים! ולמאן דתני 'נטע רבעי' איכא למפרך: התינח מידי דבר נטיעה, דלאו בר נטיעה מנלן?
- ^ דכיון דנהנה - צריך להודות למי שבראם
- ^ כנהנה מן ההקדש, דכתיב לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א) כדאמרינן לקמן
- ^ לאחר ברכה הרי היא לבני אדם
- ^ את ברכתו
- ^ שכשחטאו - הפירות לוקין
- ^ שחטא והחטיא את ישראל - כך הוא חוטא ומחטיא: לפי שהוא מיקל - רואים האחרים ולמדין ממנו לעשות כן: ליהנות מן העולם בלא ברכה, ולכך נקרא זה המיקל חבר לאיש משחית
- ^ הדגן שלהם
- ^ נוטלו ומראה להם שהוא שלו
- ^ שלא יעסוק בדרך ארץ
- ^ עם דברי תורה
- ^ שאם תבא לידי צורך הבריות סופך ליבטל מדברי תורה
- ^ בתמיה: אפשר כדבריך?
- ^ ימי הקציר
- ^ דריכת הגתות והבדים
- ^ דרך שערי החצר והבית
- ^ מן התורה; אבל אכילת קבע אסור לאכול מדרבנן
- ^ פתח כניסה ויציאה
- ^ והוה ליה 'בורא פרי הפרי' שהפרי קרוי זית; ואין זו בריאת שמים, כי בידי אדם היא בריאה זו, אבל גבי גפן - הגפן היא העץ והענבים הם 'פרי הגפן'
- ^ להכי חשיב לקבוע לו ברכה לעצמו
- ^ הא דקתני 'מותר במים ובמלח' - ואסור בשאר אוכלין ומשקין, לאו באומר "קונם מזון עלי", דאין מזון אלא מחמשה מיני דגן: חטין, ושעורין, וכוסמין, ושבולת שועל, ושיפון, אלא
- ^ קונם
- ^ וכל מילי נהי דלא אקרו מזון מיהו מיזן זייני בר ממים ומלח
- ^ חשיב טפי ממזון
- ^ סיפא דקרא ולחם לבב אנוש יסעד, משמע: אבל יין אינו אלא משמח
- ^ ומשני: לאו כדקאמרת,
- ^ לחם יסעד ולא ישמח, אבל יין סועד ומשמח
- ^ דזיין וסעיד - מזון הוא
- ^ לאחריו, ואנן אמרינן לקמן (בפרקין דף לז.) כל שהוא משבעת המינין ולא מין דגן - חכמים אומרים ברכה אחת
- ^ ואין זו אכילה שטעונה ברכה, דגבי ברכה ואכלת כתיב
- ^ דלאו בר אכילה היא
- ^ בשוגג
- ^ כשאחד מזיק את חבירו בממונו
- ^ דגבי חומש אכילה כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה (ויקרא כב יד) - פרט למזיק
- ^ משום לפתן
- ^ מין מאכל הוא, ונותנים לתוכו שמן; ושנוי במשנה בכמה מקומות
- ^ מים ששלקו בהן תרדין