ביאור:בבלי ברכות דף טו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יפנה[1] ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קרית שמע ויתפלל, וזו היא דק"ס בכת"י מ' נוסף: קבלת עול  מלכות שמים שלמה.

אמר רבי חייא בר אבא דק"ס בכת"י פ': ואמר רבה בר בר חנה  אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית דק"ס בכת"י א: את  שמע ומתפלל – מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב דק"ס בכתה"י: שנאמר  (תהלים כו ו): "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'".

אמר ליה רבא דק"ס בכת"י פיר': רבי אבא; ובכת"י מ': רבה, ובכת"י א': רב אחא : לא סבר לה מר כאילו טבל, דק"ס בכת"י פיר': טבל: אמר ליה שפיר קאמרת,  דכתיב 'ארחץ' ולא כתב 'ארחיץ... כפי'[2]?


אמר ליה רבינא לרבא: דק"ס בכת"י מ': רבא לרפרם בר פפא:  חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר: מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית[3] דק"ס בכת"י מ' נוסף: ודיו .

אמר ליה: שפיר קאמר, מי כתיב 'ארחץ במים'? 'בנקיון' כתיב: כל מידי דמנקי, דהא רב חסדא דק"ס נ"א: כח הא דרב חסדא, ובכת"י א': עולא  לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא; והני מילי לקרית שמע[4], אבל לתפילה[5] מהדר[6], ועד כמה? – עד פרסה דק"ס בכת"י א' נוסף: דאמר ר' אבהו אמר ריש לקיש: ...ולתפילה ולמטילת ידים ארבעה מילין ; והני מילי לקמיה, אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר'; ומינה: מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל חוזר.


משנה:

הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו דק"ס בכת"י מ' הוגה: לאזניו  – יצא דק"ס בגל' כת"י פיר' נוסף: דברי ר' יהודה ;

רבי יוסי אומר: לא יצא.

קרא ולא דקדק באותיותיה[7]:

רבי יוסי אומר, יצא;

רבי יהודה אומר: לא יצא.

הקורא למפרע לא יצא.

קרא וטעה – יחזור למקום שטעה.


גמרא:

מאי טעמא דרבי יוסי?

משום דכתיב 'שמע': השמע לאזנך דק"ס בכתה"י: לאזניך  מה שאתה מוציא מפיך דק"ס בכת"י פיר' וא': בפיך ;

ותנא קמא סבר 'שמע – בכל לשון שאתה שומע' דק"ס בכת"י מ', פ' ופיר' נוסף: הוא דאתא ;

ורבי יוסי? דק"ס בכת"י פיר' נוסף: ור' יוסי אמר לך, לאו ממילא שמעת מינה, בכל לשון שאתה שומע? ותנא קמא, מאי טעמא אמר קרא: "הדברים האלה על לבבך"? אחר כוונת הלב הן הן הדברים תנן. ואידך, (וכעי"ז גם בכתי"י אחרים). 

תרתי שמע מינה[8].


תנן התם [תרומות פ"א מ"ב]: חרש המדבר ואינו שומע – לא יתרום[9], ואם תרם – תרומתו תרומה.

מאן תנא חרש המדבר ואינו שומע דיעבד אִין, לכתחילה לא?

אמר רב חסדא: רבי יוסי היא, דתנן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו – יצא, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: לא יצא[10];

עד כאן לא קאמר רבי יוסי 'לא יצא' אלא גבי קרית שמע, דאורייתא, אבל תרומה – משום ברכה הוא, וברכה דרבנן[11], ולא בברכה תליא מילתא! דק"ס בכת"י מ', א' ופ': אבל ברכת תרומה דרבנן לא. ובכת"י פיר': אבל בברכת תרומה דרבנן, דיעבד שפיר דמי. 

וממאי דרבי יוסי היא[12] דק"ס בכת"י פיר' נוסף: ודיעבד שפיר דמי ? דילמא רבי יהודה היא, ואמר גבי קרית שמע נמי דיעבד אִין, לכתחילה לא? תדע דק"ס בכת"י פיר': דיקא נמי  דקתני הקורא – דיעבד אִין, לכתחילה לא! דק"ס להמשך הסוגיא בכת"י מ': ראו בהרחבה בהערה מ1 למטה מ1

אמרי: דק"ס בכת"י פיר' נוסף: לעולם ר' יהודה,  האי דקתני הקורא – להודיעך כחו דרבי יוסי, דאמר דיעבד נמי לא[13]; דאי רבי יהודה, אפילו לכתחילה נמי יצא.

במאי אוקימתא – כרבי יוסי דק"ס בכת"י פיר' נוסף: דאי ר' יהודה, לכתחילה נמי ? ואלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו[14], ואם בירך – יצא, מני? לא רבי יוסי ולא רבי יהודה, דאי רבי יהודה – הא אמר לכתחילה נמי יצא דק"ס בכת"י פיר': שרי , אי רבי יוסי – דיעבד נמי לא[15]!? אלא מאי, רבי יהודה, ו[16] דיעבד – אִין, לכתחילה לא[17] דק"ס בכת"י א': ולכתחילה הוא דלא, הא דיעבד שפיר דמי ! אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחילה – מני?: לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה – הא אמר דיעבד אִין, לכתחלה לא! אי רבי יוסי – הא אמר דיעבד נמי לא!?

אלא לעולם רבי יהודה, ואפילו לכתחילה נמי[18], ולא קשיא: הא דידיה הא דרביה, דתנן דק"ס בכתה"י: דתניא  [צ"ל ’דתניא’, כבכתה"י]: רבי יהודה אומר משום רבי דק"ס בכת"י פיר' הוסף: שמעון בן  אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר (דברים ו ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד דק"ס בכת"י פיר': שנאמר שמע ישראל, ולהלן הוא אומר הסכת ושמע. וכעי"ז כבת"י מ' ופ'. . אמר ליה רבי מאיר: הרי הוא אומר 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך' – אחר כוונת הלב הן הן הדברים[19] דק"ס בכת"י מ': בכוונת הלב הכתוב מדבר !

השתא דאתית להכי[20] – אפילו תימא רבי יהודה[21] כרביה סבירא ליה,[22] ולא קשיא: הא[23] רבי מאיר, הא רבי יהודה. דק"ס בכת"י מ' וא': והא דתני רב יהודה בריה דר' שמעון בן פזי ר' מאיר היא. 


תנן התם (משנה מגילה ב ד): הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן[24]; ורבי יהודה מכשיר בקטן;

מאן תנא חרש דק"ס בכת"י פ': דדרש  דיעבד נמי לא[25]?

אמר רב מתנה: רבי יוסי היא, דתנן: הקורא את שמע דק"ס בכת"י פ': המגילה  ולא השמיע לאזנו – יצא, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: לא יצא[26].

ממאי [27] דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא[28]?


עמוד ב

דילמא רבי יהודה היא ולכתחילה הוא דלא, הא דיעבד שפיר דמי[29]?

לא סלקא דעתא, דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן: מה שוטה וקטן{{דקס|בכת"י פיר|נסמן על תיבת קטן תבנית:למחיקה)). דיעבד נמי לא – אף חרש דיעבד נמי לא.

ודילמא דק"ס בכת"י מ': מידי איריא? דילמא  הא כדאיתא והא כדאיתא?

ומי מצית לאוקמה כרבי יהודה? והא מדקתני דק"ס בכת"י פיר': לא סלקא דעתך, דקתני  סיפא רבי יהודה מכשיר בקטן דק"ס בכת"י מ': והא מדסיפא ר' יהודה  – מכלל דרישא לאו רבי יהודה היא! דק"ס בכת"י א': אלא מדסופא ר' יהודה הוי רישא דלא ר' יהודה. 

ודילמא דק"ס בכת"י פיר': וממאי? דילמא. ובכת"י מ': מאי קושיא? דילמא  כולה רבי יהודה היא, ותרי גווני קטן דק"ס בכת"י מ' נוסף: קתני, כאן בקטן שהגיע לחינוך, כאן בקטן שלא הגיע לחינוך , וחסורי מחסרא והכי קתני: 'הכל כשרין לקרות את המגילה דק"ס בכת"י פיר' נוסף: אפילו לכתחילה , חוץ מחרש שוטה וקטן[30] דק"ס בכת"י פיר' ומ' נוסף: דיעבד אין, לכתחילה לא ; במה דברים אמורים[31]? – בקטן שלא הגיע לחינוך, אבל קטן שהגיע לחינוך[32] – אפילו לכתחילה כשר דק"ס בכת"י פיר' ומ': קורא [ואפילו לכתחילה] , דברי רבי יהודה, שרבי יהודה מכשיר בקטן'?

במאי אוקימתא[33]? – כרבי יהודה,[34] ודיעבד אִין, לכתחילה לא דק"ס בכת"י פ': ולכתחילה הוא דלא, אבל בדיעבד שפיר דמי ; אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע - תורם לכתחילה[35] – מני?: לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה, דיעבד אִין לכתחילה לא, אי רבי יוסי דיעבד נמי לא!

אלא מאי?: רבי יהודה, ואפילו לכתחילה נמי[36]דק"ס בכת"י פיר': וכי תימא רבי יהודה אפילו לכתחילה, ובכת"י פ': לעולם ר' יהודה היא ואפילו לכתחילה, ומתניתין דמגילה רבי יוסי היא.  אלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה – הא אמר אפילו לכתחילה נמי דק"ס בכת"י א' נוסף: שרי , ואי רבי יוסי, הא אמר אפילו דיעבד נמי לא!? דק"ס בכתה"י: ואי רבי יסוי, דאיעבד נמי לא. 

לעולם רבי יהודה היא, ואפילו לכתחילה נמי[37], ולא קשיא: הא דידיה[38], הא[39] דרביה[40][41], דתניא: אמר רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר: ’שמע ישראל‘ דק"ס בכת"י מ', א' ופ' נוסף: ולהלן הוא אומר: ’הסכת ושמע ישראל‘ . אמר לו רבי מאיר: הרי דק"ס בכת"י מ': והלא  הוא אומר: 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך' – אחר כוונת הלב הן הן הדברים דק"ס בכת"י א' ומ': בכוונת הלב הכתוב מדבר [והן הן הדברים] .

השתא דאתית להכי[42] – אפילו תימא רבי יהודה[43] כרביה סבירא ליה דק"ס בכת"י פיר' נוסף: ודיעבד אין, לכתחילה לא, וכעי"ז בכת"י א' ופ'. , ולא קשיא: הא רבי יהודה[44], הא[45] רבי מאיר[46]דק"ס בכתה"י ליתא: ולא קשיא, אלא ה"ג: והא דתני ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי, [ובכת"י פיר' נוסף: חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחילה], רבי מאיר היא. 


אמר רב חסדא אמר רב שילא: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה [שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו], והלכה כרבי יהודה[47]דק"ס בכתי"י מ', א' ופ' הגירסא: אמר רב חסדא אמר מר עוקסא: הלכה כרבי יהודה; ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכה כרבי יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה. 

וצריכא דק"ס בכת"י פיר' ומ': וצריכי : דאי אשמעינן 'הלכה כרבי יהודה', הוה אמינא 'אפילו לכתחלה'[48] – קא משמע לן 'הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה', ואי אשמעינן 'הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה', הוה אמינא צריך ואין לו תקנה[49] – קא משמע לן הלכה כרבי יהודה.

אמר רב יוסף: מחלוקת בקרית שמע דק"ס בכת"י פ' נוסף: דכתיב: "שמע ישראל" , אבל בשאר מצוות[50] – דברי הכל לא יצא, דכתיב (דברים כז ט): ["וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר] הסכת ושמע ישראל [היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך"]!

מיתיבי: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא!?

אלא אי אתמר – הכי אתמר: אמר רב יוסף: מחלוקת בקרית שמע, דכתיב 'שמע ישראל', אבל בשאר מצוות – דברי הכל יצא. דק"ס בכת"י פיר' ומ' נוסף: תניאה נמי הכי: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא. 

והכתיב (דברים כז ט): ["וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר] הסכת ושמע ישראל [היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך"]?

ההוא[51] – בדברי תורה כתיב[52].


קרא ולא דקדק באותיותיה[53]:

אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: הלכה כדברי שניהם להקל[54].

ואמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: מאי דכתיב (משלי ל טו) [לעלוקה שתי בנות הב הב] שלש הנה לא תשבענה [ארבע לא אמרו] (משלי ל טז) שאוֹל ועצר רחם [ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון]? וכי מה ענין שאוֹל אצל רחם? - אלא לומר לך: מה רחם מכניס ומוציא [55] - אף שאול [56] מכניס ומוציא; והלא דברים קל וחומר: ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות [57] - אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות! מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה.

תני רבי אושעיא קמיה דרבא: וכתבתם (דברים ו ט; דברים יא,כ) [58]: הכל בכתב, אפילו צואות [59].

אמר ליה: דאמר לך [60] - מני? רבי יהודה היא דאמר גבי סוטה [61]: אלות כותב, צואות אינו כותב [62], והתם הוא, דכתיב (במדבר ה כג) וכתב את האלות האלה [ומחה אל מי המרים] אבל הכא דכתיב 'וכתבתם' - אפילו צואות נמי?

אטו טעמיה דרבי יהודה משום דכתיב 'וכתב'? טעמיה דרבי יהודה משום דכתיב ’[ה]אלות' [63]: אלות – אִין, צואות – לא [64]!

אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'נילף כתיבה כתיבה מהתם: מה התם אלות אין צואות לא - אף הכא נמי צואות לא'? כתב רחמנא 'וכתבתם' - אפילו צואות.

תני רב עובדיה קמיה דרבא: ’[דברים יא,יט] ולמדתם [אֹתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך] - שיהא למודך תם: שיתן ריוח בין הדבקים. [65]

עני רבא בתריה: כגון 'על לבבך' 'על לבבכם' 'בכל לבבך' 'בכל לבבכם' 'עשב בשדך' 'ואבדתם מהרה' 'הכנף פתיל' 'אתכם מארץ'.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל הקורא קרית שמע ומדקדק באותיותיה - מצננין לו גיהנם, שנאמר (תהלים סח טו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלמוֹן: אל תקרי 'בְּפָרֵשׂ' אלא 'בפרש', אל תקרי ' בְּצַלמוֹן' אלא בצלמות [66]!

ואמר רבי חמא ברבי חנינא: למה נסמכו

דק"ס מורחבעריכה

הערה מ1: בכת"י מ', מהלך הסוגיא הוא כדלהלן:

וכי תימא ר' יהודה אפילו לכתחילה נמי שרי, והא דקתני הקורא – להודיעך כחו דר' יוסי דאפילו דיעבד נמי לא;
אלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא, מני? לא ר' יוסי ולא ר' יהודה; דאי ר' יהודה – אפילו לכתחילה נמי, ואי ר' יוסי – אפילו דיעבד נמי לא!
במאי אוקימתא? כר' יהודה, ודיעבד אין לכתחילה לא? ואלא הא דתני רב יהודה בריה דר' שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחילה, מני? לא ר' יהודה ולא ר' יוסי! דאי ר' יהודה – דיעבד אין, לכתחילה לא; ואי ר' יוסי – דיעבד נמי לא!

הערותעריכה

  1. ^ לנקביו
  2. ^ ארחץ משמע ארחץ כל הגוף, ולא כתיב 'ארחיץ כפי' – לדרשה אתא: לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאלו טבל כל גופו
  3. ^ קיסם
  4. ^ בעידנא דקרית שמע, שזמנה קבוע – פן יעבור הזמן
  5. ^ דכל היום זמנה הוא
  6. ^ צריך למהדר אמיא
  7. ^ לפרשן יפה בשפתיו
  8. ^ כי דרשת נמי 'שמע – בכל לשון שאתה שומע' – שמע מינה נמי דצריך להשמיע לאזנו
  9. ^ לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך עליה
  10. ^ אפילו בדיעבד
  11. ^ דאמור רבנן (פסחים דף ז:): 'כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן'
  12. ^ קסלקא דעתא: האי דמוקמי לה כרבי יוסי – משום דסבירא לן דרבי יהודה לכתחילה נמי מכשיר
  13. ^ דאפילו דיעבד נמי לא יצא
  14. ^ שלא השמיע לאזנו
  15. ^ דהא ברכת המזון – דאורייתא היא: "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח י)
  16. ^ קרית שמע
  17. ^ והא דתרומה וברכת המזון – דרבי יהודה
  18. ^ והא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי – רבי יהודה היא; ודתרומה – רבי יוסי היא, ומודה הוא דברכות דרבנן דיעבד שפיר דמי, והא דברכת המזון – רבי יהודה היא משמיה דרביה: רבי אלעזר בן עזריה, דאומר צריך שישמיע לאזנו; וכל 'צריך' – לכתחילה משמע, הא דיעבד שפיר דמי
  19. ^ ואפילו לכתחילה נמי אינו צריך
  20. ^ דאשמעת לן פלוגתא דרבי מאיר
  21. ^ דאמר בקרית שמע נמי 'יצא': דיעבד אין לכתחלה לא, והא דברכת המזון ודתרומה רבי יהודה היא
  22. ^ ודקא קשיא לך: דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מני? —
  23. ^ דמכשר לכתחלה
  24. ^ [כאן 'חרש' הוא חרש המדבר, הרי קורא הוא]
  25. ^ דקתני גבי שוטה
  26. ^ 'לא יצא' דיעבד הוא
  27. ^ ד'חוץ מחרש' דקאמר- דיעבד הוא
  28. ^ דפסיל דיעבד
  29. ^ ובהא איכא למימר דאפילו רבי יהודה מודה, דלא שמעינן דפליג בקרית שמע אלא דיעבד
  30. ^ והא כדאיתא והא כדאיתא
  31. ^ דקטן לכתחילה לא
  32. ^ הגיע לחינוך מצות, כגון בן תשע ובן עשר, כדאמרינן ביומא פרק בתרא (פב.)
  33. ^ למתניתין דמגילה
  34. ^ ואשמעת לן דכי אמר רבי יהודה 'בקרית שמע יצא'
  35. ^ ואף על פי שהוא צריך לברך ואין אזניו שומעות
  36. ^ אלא מאי בעית למימר?: דרבי יהודה היא, דקרית שמע אפילו לכתחלה קאמר, כי היכי דתיקו הא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי אליביה, והאי דאפליגו בדיעבד - להודיעך כחו דרבי יוסי
  37. ^ מכשיר
  38. ^ והא דתורם לכתחילה – רבי יהודה
  39. ^ דברכת המזון
  40. ^ דאמר רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה, 'צריך להשמיע לאזנו'; והאי לישנא – לכתחילה משמע, אבל דיעבד – יצא
  41. ^ ודמגילה – רבי יוסי היא, ואפילו דיעבד נמי פסיל
  42. ^ דאשמעתן הא פלוגתא דרבי מאיר
  43. ^ דאמר בקרית שמע יצא דיעבד אין, לכתחלה לא
  44. ^ ומתניתין דמגילה – לכתחילה היא דפסלה לחרש, ורבי יהודה היא, והא דברכת המזון נמי רבי יהודה היא
  45. ^ ודקא קשיא לך דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מני? –
  46. ^ דמכשיר לכתחילה
  47. ^ דקרית שמע שלא השמיע לאזנו - יצא
  48. ^ הוה אמינא דרבי יהודה לכתחלה נמי אמר, והאי דאפליג דיעבד – משום דרבי יוסי
  49. ^ אפילו בדיעבד
  50. ^ בכל הברכות
  51. ^ הסכת ושמע
  52. ^ כדאמרינן בפרק 'הרואה' (דף סג:): 'כתתו עצמכם על דברי תורה'
  53. ^ שמגמגם
  54. ^ הלכה כרבי יהודה דלא בעי שמיעה, והלכה כרבי יוסי דלא בעי דקדוק
  55. ^ רחם מכניס הזרע ומוציא הולד
  56. ^ קבר
  57. ^ של בכי ומספד
  58. ^ שתהא כתיבה תמה ושלימה
  59. ^ שבפרשה, כגון 'וקשרתם...' 'וכתבתם...' - צריך לכתוב בתפילין ומזוזות
  60. ^ הא דאצטריך ליה קרא לרבות צוואות לכתיבה
  61. ^ גבי כתיבת פרשת סוטה
  62. ^ כגון: והשביע אותה הכהן ואמר הכהן דתנן (סוטה דף יז) 'רבי יהודה אומר: כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה [במדבר ה,כא]’
  63. ^ דמשמע מיעוטא
  64. ^ הא לא כתיב מיעוטא - הוה משמע כולה מלתא, מ'וכתב', והכא - דליכא מיעוטא - למה ליה לרבויינהו מוכתבתם
  65. ^ 'הדבקים' = תיבות המדובקות זו בזו אם אינך מפרידן: כשהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה שמלפניה נגמרת - הוא קורא אותן שתי אותיות באות אחת, אם אינו מתעסק ליתן ריוח ביניהן, כדמפרש רבא:
  66. ^ אם תפרש שדי, ותבדיל תיבות של מלכות שמים [אז]’מלכים בה תשלג בצלמון: התורה אשר בה מלכים ימלוכו - תשלג ותצנן לך את צל המות