ביאור:בבלי ברכות דף טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
יפנה[1] ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קרית שמע ויתפלל, וזו היא דק"ס בכת"י מ' נוסף: קבלת עול מלכות שמים שלמה.
אמר רבי חייא בר אבא דק"ס בכת"י פ': ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית דק"ס בכת"י א: את שמע ומתפלל – מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב דק"ס בכתה"י: שנאמר (תהלים כו ו): "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'".
אמר ליה רבא דק"ס בכת"י פיר': רבי אבא; ובכת"י מ': רבה, ובכת"י א': רב אחא : לא סבר לה מר כאילו טבל, דק"ס בכת"י פיר': טבל: אמר ליה שפיר קאמרת, דכתיב 'ארחץ' ולא כתב 'ארחיץ... כפי'[2]?
אמר ליה רבינא לרבא: דק"ס בכת"י מ': רבא לרפרם בר פפא: חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר: מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית[3] דק"ס בכת"י מ' נוסף: ודיו .
אמר ליה: שפיר קאמר, מי כתיב 'ארחץ במים'? 'בנקיון' כתיב: כל מידי דמנקי, דהא רב חסדא דק"ס נ"א: כח הא דרב חסדא, ובכת"י א': עולא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא; והני מילי לקרית שמע[4], אבל לתפילה[5] מהדר[6], ועד כמה? – עד פרסה דק"ס בכת"י א' נוסף: דאמר ר' אבהו אמר ריש לקיש: ...ולתפילה ולמטילת ידים ארבעה מילין ; והני מילי לקמיה, אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר'; ומינה: מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל חוזר.
משנה:
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו דק"ס בכת"י מ' הוגה: לאזניו – יצא דק"ס בגל' כת"י פיר' נוסף: דברי ר' יהודה ;
רבי יוסי אומר: לא יצא.
קרא ולא דקדק באותיותיה[7]:
רבי יוסי אומר, יצא;
רבי יהודה אומר: לא יצא.
הקורא למפרע לא יצא.
קרא וטעה – יחזור למקום שטעה.
גמרא:
מאי טעמא דרבי יוסי?
משום דכתיב 'שמע': השמע לאזנך דק"ס בכתה"י: לאזניך מה שאתה מוציא מפיך דק"ס בכת"י פיר' וא': בפיך ;
ותנא קמא סבר 'שמע – בכל לשון שאתה שומע' דק"ס בכת"י מ', פ' ופיר' נוסף: הוא דאתא ;
ורבי יוסי? דק"ס בכת"י פיר' נוסף: ור' יוסי אמר לך, לאו ממילא שמעת מינה, בכל לשון שאתה שומע? ותנא קמא, מאי טעמא אמר קרא: "הדברים האלה על לבבך"? אחר כוונת הלב הן הן הדברים תנן. ואידך, (וכעי"ז גם בכתי"י אחרים).
תרתי שמע מינה[8].
תנן התם [תרומות פ"א מ"ב]: חרש המדבר ואינו שומע – לא יתרום[9], ואם תרם – תרומתו תרומה.
מאן תנא חרש המדבר ואינו שומע דיעבד אִין, לכתחילה לא?
אמר רב חסדא: רבי יוסי היא, דתנן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו – יצא, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: לא יצא[10];
עד כאן לא קאמר רבי יוסי 'לא יצא' אלא גבי קרית שמע, דאורייתא, אבל תרומה – משום ברכה הוא, וברכה דרבנן[11], ולא בברכה תליא מילתא! דק"ס בכת"י מ', א' ופ': אבל ברכת תרומה דרבנן לא. ובכת"י פיר': אבל בברכת תרומה דרבנן, דיעבד שפיר דמי.
וממאי דרבי יוסי היא[12] דק"ס בכת"י פיר' נוסף: ודיעבד שפיר דמי ? דילמא רבי יהודה היא, ואמר גבי קרית שמע נמי דיעבד אִין, לכתחילה לא? תדע דק"ס בכת"י פיר': דיקא נמי דקתני הקורא – דיעבד אִין, לכתחילה לא! דק"ס להמשך הסוגיא בכת"י מ': ראו בהרחבה בהערה מ1 למטה מ1
אמרי: דק"ס בכת"י פיר' נוסף: לעולם ר' יהודה, האי דקתני הקורא – להודיעך כחו דרבי יוסי, דאמר דיעבד נמי לא[13]; דאי רבי יהודה, אפילו לכתחילה נמי יצא.
במאי אוקימתא – כרבי יוסי דק"ס בכת"י פיר' נוסף: דאי ר' יהודה, לכתחילה נמי ? ואלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו[14], ואם בירך – יצא, מני? לא רבי יוסי ולא רבי יהודה, דאי רבי יהודה – הא אמר לכתחילה נמי יצא דק"ס בכת"י פיר': שרי , אי רבי יוסי – דיעבד נמי לא[15]!? אלא מאי, רבי יהודה, ו[16] דיעבד – אִין, לכתחילה לא[17] דק"ס בכת"י א': ולכתחילה הוא דלא, הא דיעבד שפיר דמי ! אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחילה – מני?: לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה – הא אמר דיעבד אִין, לכתחלה לא! אי רבי יוסי – הא אמר דיעבד נמי לא!?
אלא לעולם רבי יהודה, ואפילו לכתחילה נמי[18], ולא קשיא: הא דידיה הא דרביה, דתנן דק"ס בכתה"י: דתניא [צ"ל ’דתניא’, כבכתה"י]: רבי יהודה אומר משום רבי דק"ס בכת"י פיר' הוסף: שמעון בן אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר (דברים ו ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד דק"ס בכת"י פיר': שנאמר שמע ישראל, ולהלן הוא אומר הסכת ושמע. וכעי"ז כבת"י מ' ופ'. . אמר ליה רבי מאיר: הרי הוא אומר 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך' – אחר כוונת הלב הן הן הדברים[19] דק"ס בכת"י מ': בכוונת הלב הכתוב מדבר !
השתא דאתית להכי[20] – אפילו תימא רבי יהודה[21] כרביה סבירא ליה,[22] ולא קשיא: הא[23] רבי מאיר, הא רבי יהודה. דק"ס בכת"י מ' וא': והא דתני רב יהודה בריה דר' שמעון בן פזי ר' מאיר היא.
תנן התם (משנה מגילה ב ד): הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן[24]; ורבי יהודה מכשיר בקטן;
- מאן תנא חרש דק"ס בכת"י פ': דדרש דיעבד נמי לא[25]?
אמר רב מתנה: רבי יוסי היא, דתנן: הקורא את שמע דק"ס בכת"י פ': המגילה ולא השמיע לאזנו – יצא, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: לא יצא[26].
ממאי [27] דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא[28]?
דילמא רבי יהודה היא ולכתחילה הוא דלא, הא דיעבד שפיר דמי[29]?
לא סלקא דעתא, דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן: מה שוטה וקטן דק"ס בכת"י פיר: נסמן על תיבת קטן תבנית:למחיקה)). דיעבד נמי לא – אף חרש דיעבד נמי לא.
ודילמא דק"ס בכת"י מ': מידי איריא? דילמא הא כדאיתא והא כדאיתא?
ומי מצית לאוקמה כרבי יהודה? והא מדקתני דק"ס בכת"י פיר': לא סלקא דעתך, דקתני סיפא רבי יהודה מכשיר בקטן דק"ס בכת"י מ': והא מדסיפא ר' יהודה – מכלל דרישא לאו רבי יהודה היא! דק"ס בכת"י א': אלא מדסופא ר' יהודה הוי רישא דלא ר' יהודה.
ודילמא דק"ס בכת"י פיר': וממאי? דילמא. ובכת"י מ': מאי קושיא? דילמא כולה רבי יהודה היא, ותרי גווני קטן דק"ס בכת"י מ' נוסף: קתני, כאן בקטן שהגיע לחינוך, כאן בקטן שלא הגיע לחינוך , וחסורי מחסרא והכי קתני: 'הכל כשרין לקרות את המגילה דק"ס בכת"י פיר' נוסף: אפילו לכתחילה , חוץ מחרש שוטה וקטן[30] דק"ס בכת"י פיר' ומ' נוסף: דיעבד אין, לכתחילה לא ; במה דברים אמורים[31]? – בקטן שלא הגיע לחינוך, אבל קטן שהגיע לחינוך[32] – אפילו לכתחילה כשר דק"ס בכת"י פיר' ומ': קורא [ואפילו לכתחילה] , דברי רבי יהודה, שרבי יהודה מכשיר בקטן'?
במאי אוקימתא[33]? – כרבי יהודה,[34] ודיעבד אִין, לכתחילה לא דק"ס בכת"י פ': ולכתחילה הוא דלא, אבל בדיעבד שפיר דמי ; אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע - תורם לכתחילה[35] – מני?: לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה, דיעבד אִין לכתחילה לא, אי רבי יוסי דיעבד נמי לא!
אלא מאי?: רבי יהודה, ואפילו לכתחילה נמי[36]? דק"ס בכת"י פיר': וכי תימא רבי יהודה אפילו לכתחילה, ובכת"י פ': לעולם ר' יהודה היא ואפילו לכתחילה, ומתניתין דמגילה רבי יוסי היא. אלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה – הא אמר אפילו לכתחילה נמי דק"ס בכת"י א' נוסף: שרי , ואי רבי יוסי, הא אמר אפילו דיעבד נמי לא!? דק"ס בכתה"י: ואי רבי יסוי, דאיעבד נמי לא.
לעולם רבי יהודה היא, ואפילו לכתחילה נמי[37], ולא קשיא: הא דידיה[38], הא[39] דרביה[40] [41], דתניא: אמר רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר: ’שמע ישראל‘ דק"ס בכת"י מ', א' ופ' נוסף: ולהלן הוא אומר: ’הסכת ושמע ישראל‘ . אמר לו רבי מאיר: הרי דק"ס בכת"י מ': והלא הוא אומר: 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך' – אחר כוונת הלב הן הן הדברים דק"ס בכת"י א' ומ': בכוונת הלב הכתוב מדבר [והן הן הדברים] .
השתא דאתית להכי[42] – אפילו תימא רבי יהודה[43] כרביה סבירא ליה דק"ס בכת"י פיר' נוסף: ודיעבד אין, לכתחילה לא, וכעי"ז בכת"י א' ופ'. , ולא קשיא: הא רבי יהודה[44], הא[45] רבי מאיר[46]. דק"ס בכתה"י ליתא: ולא קשיא, אלא ה"ג: והא דתני ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי, [ובכת"י פיר' נוסף: חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחילה], רבי מאיר היא.
אמר רב חסדא אמר רב שילא: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה [שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו], והלכה כרבי יהודה[47]. דק"ס בכתי"י מ', א' ופ' הגירסא: אמר רב חסדא אמר מר עוקסא: הלכה כרבי יהודה; ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכה כרבי יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה.
וצריכא דק"ס בכת"י פיר' ומ': וצריכי : דאי אשמעינן 'הלכה כרבי יהודה', הוה אמינא 'אפילו לכתחלה'[48] – קא משמע לן 'הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה', ואי אשמעינן 'הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה', הוה אמינא צריך ואין לו תקנה[49] – קא משמע לן הלכה כרבי יהודה.
אמר רב יוסף: מחלוקת בקרית שמע דק"ס בכת"י פ' נוסף: דכתיב: "שמע ישראל" , אבל בשאר מצוות[50] – דברי הכל לא יצא, דכתיב (דברים כז ט): ["וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר] הסכת ושמע ישראל [היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך"]!
מיתיבי: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא!?
אלא אי אתמר – הכי אתמר: אמר רב יוסף: מחלוקת בקרית שמע, דכתיב 'שמע ישראל', אבל בשאר מצוות – דברי הכל יצא. דק"ס בכת"י פיר' ומ' נוסף: תניאה נמי הכי: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא.
והכתיב (דברים כז ט): ["וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר] הסכת ושמע ישראל [היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך"]?
ההוא[51] – בדברי תורה כתיב[52].
קרא ולא דקדק באותיותיה[53]:
אמר רבי טבי דק"ס בכת"י מ',פ' וא2: טובי אמר רבי יאשיה: הלכה כדברי שניהם להקל[54].
ואמר רבי טבי דק"ס בכת"י מ',פ' וא2: טובי אמר רבי יאשיה: מאי דכתיב (משלי ל טו): ["לעלוקה שתי בנות הב הב] שלש הנה לא תשבענה [ארבע לא אמרו הון"] (משלי ל טז) "שאוֹל ועצר רחם [ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון"]? וכי מה ענין שאוֹל אצל רחם? – אלא לומר לך: מה רחם מכניס ומוציא[55] – אף שאול[56] מכניס ומוציא; והלא דברים קל וחומר: ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו דק"ס בכת"י פיר': מוציא בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות[57] – אינו דין שמוציאין ממנו דק"ס בכת"י פיר': שאין מוציאין ממנו אלא בקולי קולות! מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה.
תני רבי אושעיא דק"ס בכתה"י: יאשיה קמיה דרבא: "וכתבתם דק"ס בכת"י מ' נוסף: על מזוזות " (דברים ו ט; דברים יא כ)[58]: הכל בכתב, אפילו דק"ס בכת"י פיר', מ' ופ': ואפילו צוואות[59].
אמר ליה: דאמר לך[60] – מני? רבי יהודה היא דאמר גבי סוטה[61]: אלות כותב, צואות אינו כותב[62]; והתם הוא דק"ס בכת"י מ': טעמא מאי, ובכת"י א2: מאי טעמיה דרבי יהודה . , דכתיב (במדבר ה כג) דק"ס בכת"י א נוסף: טעמא דקרא : "וכתב את האלות האלה [ומחה אל מי המרים"], אבל הכא דכתיב 'וכתבתם דק"ס בכת"י מ' נוסף: על מזוזות ' – אפילו צוואות נמי.
אטו טעמיה דרבי יהודה משום דכתיב 'וכתב'? טעמיה דק"ס בכת"י מ': וממאי דטעמיה דרבי יהודה משום דכתיב וכתב? דילמא טעמיה דרבי יהודה משום דכתיב ’[ה]אלות' דק"ס בכת"י פיר' ומ': אלה [63]: אלות – אִין, צוואות – לא[64]!
אצטריך: סלקא דעתך אמינא נילף כתיבה כתיבה מהתם דק"ס כת"י מ' ופ': מסוטה : מה התם אלות אין צוואות לא – אף הכא נמי צוואות לא? כתב רחמנא 'וכתבתם' – אפילו צוואות.
תני רב עובדיה קמיה דרבא: ’"ולמדתם" [אֹתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך] (דברים יא, יט) – דק"ס בכת"י פיר' ומ' נוסף: כדי שיהא לימודך תם: דק"ס בכתה"י נוסף: כדי שיתן ריוח בין הדבקים.[65]
עני רבא בתריה: כגון 'על לבבך' 'על לבבכם' 'בכל לבבך' 'בכל לבבכם' 'עשב בשדך' 'ואבדתם מהרה' 'הכנף פתיל' 'אתכם מארץ'.
אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל הקורא קרית שמע ומדקדק באותיותיה – מצננין לו גיהנם, שנאמר (תהלים סח טו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלמוֹן: אל תקרי 'בְּפָרֵשׂ' אלא 'בפרש', אל תקרי 'בְּצַלמוֹן' אלא בצלמות דק"ס בכת"י פיר': בצל מות [66]!
ואמר רבי חמא ברבי חנינא: דק"ס בכת"י מ' נוסף: בא וראה למה נסמכו דק"ס בכת"י א': למה נסמכה פרשת
דק"ס מורחב
עריכההערה מ1: בכת"י מ', מהלך הסוגיא הוא כדלהלן:
- וכי תימא ר' יהודה אפילו לכתחילה נמי שרי, והא דקתני הקורא – להודיעך כחו דר' יוסי דאפילו דיעבד נמי לא;
- אלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא, מני? לא ר' יוסי ולא ר' יהודה; דאי ר' יהודה – אפילו לכתחילה נמי, ואי ר' יוסי – אפילו דיעבד נמי לא!
- במאי אוקימתא? כר' יהודה, ודיעבד אין לכתחילה לא? ואלא הא דתני רב יהודה בריה דר' שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחילה, מני? לא ר' יהודה ולא ר' יוסי! דאי ר' יהודה – דיעבד אין, לכתחילה לא; ואי ר' יוסי – דיעבד נמי לא!
הערות
עריכה- ^ לנקביו
- ^ ארחץ משמע ארחץ כל הגוף, ולא כתיב 'ארחיץ כפי' – לדרשה אתא: לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאלו טבל כל גופו
- ^ קיסם
- ^ בעידנא דקרית שמע, שזמנה קבוע – פן יעבור הזמן
- ^ דכל היום זמנה הוא
- ^ צריך למהדר אמיא
- ^ לפרשן יפה בשפתיו
- ^ כי דרשת נמי 'שמע – בכל לשון שאתה שומע' – שמע מינה נמי דצריך להשמיע לאזנו
- ^ לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך עליה
- ^ אפילו בדיעבד
- ^ דאמור רבנן (פסחים דף ז:): 'כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן'
- ^ קסלקא דעתא: האי דמוקמי לה כרבי יוסי – משום דסבירא לן דרבי יהודה לכתחילה נמי מכשיר
- ^ דאפילו דיעבד נמי לא יצא
- ^ שלא השמיע לאזנו
- ^ דהא ברכת המזון – דאורייתא היא: "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח י)
- ^ קרית שמע
- ^ והא דתרומה וברכת המזון – דרבי יהודה
- ^ והא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי – רבי יהודה היא; ודתרומה – רבי יוסי היא, ומודה הוא דברכות דרבנן דיעבד שפיר דמי, והא דברכת המזון – רבי יהודה היא משמיה דרביה: רבי אלעזר בן עזריה, דאומר צריך שישמיע לאזנו; וכל 'צריך' – לכתחילה משמע, הא דיעבד שפיר דמי
- ^ ואפילו לכתחילה נמי אינו צריך
- ^ דאשמעת לן פלוגתא דרבי מאיר
- ^ דאמר בקרית שמע נמי 'יצא': דיעבד אין לכתחלה לא, והא דברכת המזון ודתרומה רבי יהודה היא
- ^ ודקא קשיא לך: דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מני? —
- ^ דמכשר לכתחלה
- ^ [כאן 'חרש' הוא חרש המדבר, הרי קורא הוא]
- ^ דקתני גבי שוטה
- ^ 'לא יצא' דיעבד הוא
- ^ ד'חוץ מחרש' דקאמר- דיעבד הוא
- ^ דפסיל דיעבד
- ^ ובהא איכא למימר דאפילו רבי יהודה מודה, דלא שמעינן דפליג בקרית שמע אלא דיעבד
- ^ והא כדאיתא והא כדאיתא
- ^ דקטן לכתחילה לא
- ^ הגיע לחינוך מצות, כגון בן תשע ובן עשר, כדאמרינן ביומא פרק בתרא (פב.)
- ^ למתניתין דמגילה
- ^ ואשמעת לן דכי אמר רבי יהודה 'בקרית שמע יצא'
- ^ ואף על פי שהוא צריך לברך ואין אזניו שומעות
- ^ אלא מאי בעית למימר?: דרבי יהודה היא, דקרית שמע אפילו לכתחלה קאמר, כי היכי דתיקו הא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי אליביה, והאי דאפליגו בדיעבד - להודיעך כחו דרבי יוסי
- ^ מכשיר
- ^ והא דתורם לכתחילה – רבי יהודה
- ^ דברכת המזון
- ^ דאמר רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה, 'צריך להשמיע לאזנו'; והאי לישנא – לכתחילה משמע, אבל דיעבד – יצא
- ^ ודמגילה – רבי יוסי היא, ואפילו דיעבד נמי פסיל
- ^ דאשמעתן הא פלוגתא דרבי מאיר
- ^ דאמר בקרית שמע יצא דיעבד אין, לכתחלה לא
- ^ ומתניתין דמגילה – לכתחילה היא דפסלה לחרש, ורבי יהודה היא, והא דברכת המזון נמי רבי יהודה היא
- ^ ודקא קשיא לך דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מני? –
- ^ דמכשיר לכתחילה
- ^ דקרית שמע שלא השמיע לאזנו - יצא
- ^ הוה אמינא דרבי יהודה לכתחלה נמי אמר, והאי דאפליג דיעבד – משום דרבי יוסי
- ^ אפילו בדיעבד
- ^ בכל הברכות
- ^ הסכת ושמע
- ^ כדאמרינן בפרק 'הרואה' (דף סג:): 'כתתו עצמכם על דברי תורה'
- ^ שמגמגם
- ^ הלכה כרבי יהודה דלא בעי שמיעה, והלכה כרבי יוסי דלא בעי דקדוק
- ^ רחם מכניס הזרע ומוציא הולד
- ^ קבר
- ^ של בכי ומספד
- ^ שתהא כתיבה תמה ושלימה
- ^ שבפרשה, כגון 'וקשרתם...' 'וכתבתם...' - צריך לכתוב בתפילין ומזוזות
- ^ הא דאצטריך ליה קרא לרבות צוואות לכתיבה
- ^ גבי כתיבת פרשת סוטה
- ^ כגון: "והשביע אותה הכהן", "ואמר הכהן", דתנן (סוטה דף יז): 'רבי יהודה אומר: כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה (במדבר ה, כא)
- ^ דמשמע מיעוטא
- ^ הא לא כתיב מיעוטא – הוה משמע כולה מלתא, מ'וכתב', והכא – דליכא מיעוטא – למה ליה לרבויינהו מוכתבתם
- ^ 'הדבקים' = תיבות המדובקות זו בזו אם אינך מפרידן: כשהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה שמלפניה נגמרת – הוא קורא אותן שתי אותיות באות אחת, אם אינו מתעסק ליתן ריוח ביניהן, כדמפרש רבא:
- ^ אם תפרש שדי, ותבדיל תיבות של מלכות שמים [אז] 'מלכים בה תשלג בצלמון': התורה אשר בה מלכים ימלוכו – תשלג ותצנן לך את צל המות