פתיחת התפריט הראשי

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר דעתו במקור אחד סותרת את דעתו במקור אחר [1]?

תוספות דלא מצי למימר בשעה שבני אדם נכנסין וכהן חד שעורא הוא דאם כן רבי מאיר היינו רבי אחאי לפי' רשי שפי' שרוב בני אדם נכנסין להסב דהיינו בעש. [וגם כן] לא מסתברא למימר דבני אדם ממהרין כל כך בערבי שבתות כמו בזמן שהכהנים טובלין דהיינו מבעוד יום קודם הערב שמש:

תרי תנאי אליבא שני תנאים חולקים מה היא דעתו של דרבי מאיר;

קשיא דרבי אליעזר שבבריתא אומר "בשעה שקדש היום בערבי שבתות" [2] אדרבי אליעזר על דעתו של רבי אליעזר במשנה "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן (עד סוף האשמורה הראשונה)" [3]? תוספות דלא מצי למימר משקדש היום וכהנים נכנסין לאכול בתרומתן חד שעורא הוא. דאכ ר' אליעזר היינו ר' יהושע:

תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר;
ואיבעית אימא: רישא תחילת המשנה, "משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם" [4]לאו רבי אליעזר איננה של רבי אליעזר (אלא הוא רק אמר את ההמשך: "עד סוף האשמורה הראשונה") היא [5].


עד סוף האשמורה:

מאי קסבר רבי אליעזר[6]? אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה [7]לימא שיאמר 'עד ארבע שעות עד השעה הרביעית של הלילה (הלילה נחלק ל12 שעות "זמניות"), שהיא שליש הלילה', ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה – לימא 'עד שלש שעות'?

לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה, והא קא משמע לן ובכך שהשתמש במילה "אשמורות" הוא בא להשמיע לנו דבר נוסף: דאיכא משמרות ברקיע בעולם העליון (יש משמעות לחלוקת הלילה ל-3 גם מבחינה רוחנית) ואיכא משמרות בארעא [8],
דתניא: רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר [9] "יְהוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג השורש שאג מופיע בפסוק 3 פעמים, כנגד 3 המשמרות עַל נָוֵהוּ" [10], וסימן לדבר: משמרה ראשונה – חמור נוער, שניה – כלבים צועקים, שלישית – תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת מדברת עם בעלה [11];

מאי קא חשיב רבי אליעזר [12]?: אי תחלת אם סימנים אלו באו להציג את תחילת כל משמרת ומשמרת משמרות קא חשיב, תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי? אורתא הוא הרי לא צריך סימן, כיון שזה בתחילת הלילה[13]!? אי סוף משמרות קא חשיב, סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא? יממא הרי תחילת היום הוא!?

אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה, ואמצעית דאמצעיתא.
ואיבעית אימא: כולהו סוף משמרות קא חשיב, וכי תימא אחרונה לא צריך, למאי נפקא מינה? – למיקרי קרית שמע למאן דגני ששוכב, ישן בבית אפל תוספות ואת והלא רבי אליעזר בעי (לקמן ד' ט:) עד שיכיר בין תכלת לכרתי בקש של שחרית. ויל ממ כיון שידע מתי יעלה עמוד השחר. קודם שיקום ויזמן עצמו כבר הגיע אותו עת: ולא ידע זמן קרית שמע אימת האם כבר הגיע: כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו – ליקום עליו לקום וליקרי.


אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב: שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם"!

תניא: אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל; בא אליהו זכור לטוב ושמר המתין לי על הפתח [14] עד שסיימתי תפלתי; לאחר שסיימתי תפלתי – אמר לי: שלום עליך רבי! ואמרתי לו: שלום עליך רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך. ואמרתי לו: מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי יפריעו לי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה תוספות לכאורה משמע שאין זה הביננו. דהא קא בעי לקמן (ד' ל) מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. אכ לפי' הקונ' שפי' בכאן דהיינו הביננו קשה. אלא עכ היינו תפלה אחרינא כדמפרש לקמן צרכי עמך מרובים וכו'. וגם על זה קשה דלקמן אמרינן שאין לומר תפלת של צרכי עמך אלא במקום סכנה. ורבי יוסי לא הוה במקום סכנה פי' במקום לסטים. מדהשיב לו שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ולא השיב שמא יהרגוני לסטים. ונראה לי כפה תפלה קצרה דהכא היינו הביננו. ואעג דלייט עלה אביי אמאן דמתפלל הביננו. היינו דוקא בעיר אבל בשדה מותר. והא דאמרי' לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. הכי קאמר בין תפלה קצרה דאמר בפ' תפלת השחר (דף כט:) כגון צרכי עמך וכו'. אבל ודאי תפלה קצרה דהכא צל הביננו: [15].

באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים:

  • למדתי שאין נכנסין לחורבה
  • למדתי שמתפללין בדרך
  • ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה

ואמר לי: בני! מה קול שמעת בחורבה זו?

ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות!" ואמר לי: חייך וחיי ראשך (לשון של שבועה), לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" – הקב"ה מנענע ראשו ואומר "אשרי המלך שמקלסין שמשבחים אותו בביתו כך [16]; מה לו לאב שהגלה מה נוראה היא ההרגשה לאב שצריך לגרש את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם"! תוספות - יהא שמיה הגדול מבורך מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו תפלה שאנו מתפללין שימלא שמו כדכתיב (שמות יז) כי יד על כס יה שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק ופירושו כך יהא שמיה שם יה רבא כלומר שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם ומבורך לעולם הוי תפלה אחרת כלומ' ומבורך לעולם הבא. וזה לא נראה מדקאמר הכא יהא שמיה הגדול מבורך משמע דתפלה אחת היא ואינו רוצה לומר שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך וגם מה שאומרי' העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו וזה אינו נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט) אין העולם מתקיים אלא אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם:


תנו רבנן: 'מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה:

  • מפני חשד שלא יחשדו באותו אדם שהוא הולך לשם כדי להסתתר עם אישה [17]
  • מפני המפולת [18]
  • ומפני המזיקין השדים'.

"מפני חשד"? ותיפוק ליה למה אי אפשר להסתפק בטעם ש משום מפולת?[19]

עמוד ב
בחדתי חורבה חדשה, במצב טוב, שאין סכנה שתתמוטט [20].

ותיפוק ליה משום מזיקין?

בתרי שני אנשים נכנסים ביחד לחורבה, ואז ה"מזיקין" לא יכולים לפגוע בהם.
אי בתרי, חשד נמי ליכא גם כן אין, כי מותר לשני גברים להיות במקום סגור עם אישה [21]?
בתרי ופריצי ופרוצים, שידועים בכך שהם אינם מקפידים על הילכות צניעות, ולהם איסור "יחוד" הוא גם שני גברים ואישה[22].

"מפני המפולת"? ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין?

בתרי וכשרי בשני אנשים לא שייך ""מזיקין", ואם הם גם כשרים (לא פרוצים), אז גם לא שייך "חשד".

"מפני המזיקין"? ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת?

בחורבה חדתי ובתרי וכשרי;
אי בתרי – מזיקין נמי ליכא?
במקומן במקומות שיש הרבה "מזיקין", חוששים שהם יזיקו גם לשני אנשים [23] חיישינן [24]: תוספות פי' שידוע שרגילין שם המזיקין. וההיא דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין איירי בסתם שאין רגילין:
ואיבעית אימא תשובה אחרת במקום "בחורבה חדתי ובתרי וכשרי": לעולם בחד ובחורבה חדתי דקאי בדברא באדם אחד הנכנס לחורבה חדשה הנמצאת בשדה. חורבה חדשה: אין "מפולת". בשדה: אישה לא נמצאת שם, ולכן אין "חשד". אדם אחד: ולכן צריך את הטעם של "מזיקין"[25], דהתם משום חשד ליכא, דהא אשה בדברא לא שכיחא, ומשום מזיקין איכא.


תנו רבנן: ארבע משמרות הוי הלילה – דברי רבי; רבי נתן אומר: שלש.

מאי טעמא דרבי נתן?

דכתיב [26] "וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה"; תנא: 'אין 'תִּיכוֹנָה' אלא שיש לפניה ולאחריה'!
ורבי איך רבי יסביר את המילה תיכונה בפסוק זה, הרי לשיטתו יש 4 משמרות, ואם כן, יש 2 משמרות שהם "תיכונות"?
מאי 'תִּיכוֹנָה'? – אחת מן התיכונה שבתיכונות.
ורבי נתן?
מי כתיב 'תיכונה שבתיכונות'? 'תִּיכוֹנָה' כתיב!

מאי טעמא דרבי?

אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי: כתוב אחד אומר (תהלים קיט סב): "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ", וכתוב אחד אומר (תהלים קיט קמח): "קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת [לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ]" [27] הא כיצד איך אפשר שדוד קם בחצות הלילה, והיה ער שתי "אַשְׁמֻרוֹת"? – ארבע משמרות הוי הלילה.
ורבי נתן?
סבר לה כרבי יהושע, דתנן[28]: "רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד להתעורר בבוקר בשלש שעות בתחילת השעה השלישית, 2 שעות זמניות לאחר תחילת היום": שית דליליא מחצות הלילה עד הבוקר - 6 שעות [29] ותרתי דיממא ו-2 שעות שדוד קם יותר מוקדם מיתר המלכים בעולם [30] – הוו להו שתי משמרות 8 שעות היה דוד ער לפני כל המלכים, ואם של משמרת היא 4 שעות, אפשר לראות בזה 2 משמרות [31] ;[32]
רב אשי אמר הסבר נוסף להבנת שיטת רבי נתן בפסוקים הנ"ל: משמרה ופלגא משמרת וחצי (6 שעות, מחצות הלילה עד הבוקר) נמי 'משמרות' קרו להו.


ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי: אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת דברים שהוא בעצמו אמר בחייו. כיון שבאמירת דברים אחרים, יש ביזוי למת שאינו יכול לדבר עוד, והאחרים מראים את עליונותם עליו כאשר הם עוסקים בדיבור. תוספות ופסק רב אלפס משום רב האי דוקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודוקא בארבע אמות שלו:

אמר רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא בדברי תורה אסור להגיד דברי הלכה לידו, כי הוא לא יכול גם להגיד[33], אבל מילי דעלמא דברים אחרים, מעינייני העולם [34] לית לן בה;
ואיכא דאמרי אמר ויש אומרים בשם רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא [אפילו] בדברי תורה אפילו דברי תורה שזה מצוה, אסור להגיד לפניו, וכל שכן מילי דעלמא.


ודוד, בפלגא דליליא הוה קאי היה עומד, מתעורר? מאורתא מתחילת הלילה [35] הוה קאי, דכתיב (תהלים קיט קמז): "קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה"! (וממאי דהאי 'נשף' אורתא הוא - דכתיב [36] (משלי ז ט): "בְּנֶשֶׁף, בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה"[37])

אמר רב אושעיא אמר רבי אחא: הכי קאמר כך הכונה בפסוק "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ": [38]: מעולם לא עבר עלי אלא שלפני חצות הלילה הייתי מתעורר חצות לילה בשינה [39].
רבי זירא אמר: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס היה לומד תורה בזמן שהוא ישן חלקית, כמו שהסוסים ישנים חלקית (בעמידה) [40], מכאן ואילך היה מתגבר כארי.
רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות [41].


ו'נשף' – אורתא הוא?: הא 'נשף' צפרא בוקר הוא, דכתיב [42] "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם " [43], מאי מה הפירוש של הפסוק?, לאו מצפרא ועד ליליא?
לא! מאורתא ועד אורתא.
אי הכי – לכתוב 'מהנשף ועד הנשף' או 'מהערב ועד הערב'?!
אלא אמר רבא [44]: תרי נשפי הוו: נשף ליליא עלה הלילה ואתי יממא ובא היום (ובמשמעות זאת המילה "נשף" היא בוקר), נשף יממא ואתי ליליא [45].


ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב [46] "[וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהוָה] כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם"; מאי 'כחצות'?: אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא 'כחצות' – מי איכא ספיקא קמי שמיא האם יש ספק לה' באיזו שעה מדוייקת חל זמן חצות הליל? אלא דאמר ליה <למחר> בַּחצות <כי השתא>’ ואתא איהו ואמר 'כחצות' [47] אלמא מספקא ליה, ודוד הוה ידע? תוספות - ואתא איהו ואמר 'כחצות' ואם תאמר מכל מקום לימא בחצות כמו שאמרו לו מן השמים דהא אמת אמרו לו. ויל שלא רצה לומר להם דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו לו:

דוד – סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא:

כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד [48], וכיון שהגיע חצות לילה – בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו תוספות . פי' לבדה דהא אמרינן בפרק לא יחפור (בב דף כה.) שהיא מנשבת עם כל אחד ואחד: [49];

מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר; כיון שעלה עמוד השחר – נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין פרנסה!

אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה זה ימכור סחורה לזה, ולהפך, ויוצאים כולם מורווחים!

אמרו לו: אין הקומץ כמות אוכל קטנה משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחוליתו בור מים לא מתמלא רק ממי הגשם הנופלים לתוכו, אלא גם ממים הזורמים אליו בתעלות חצובות באיזור שמסביבו (ראה בויקימילון) [50]! תוספות פירש רשי אם יחפור ויחזיר בו עפרו לא יהא מלא. ותימא דאין הנדון דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים. אם היה מצוה ליטול מן העניים ולחזור וליתן להם אז היה דומה למשל. ומפרש רבינו תם מחוליתו מנביעתו כלומר אין הבור מתמלא מן המים הנובעים בו. ובתוספתא יש אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן מושכין לו מים מצד אחר. ורי פירש שאם תחפור מצד זה ותניח מצד אחר לא תמלא. שמה שנותן כאן חסר כאן. כמו כן מה שנוטל מן העשירים יתחסר מן העשירים: אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד תצאו למלחמה!

מיד יועצים באחיתופל [51], ונמלכין בסנהדרין [52], ושואלין באורים ותומים [53].

אמר רב יוסף: מאי קרא מהו מקראה? על איזו פסוק מתבססת האגדה הנ"ל? – דכתיב [54] "וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב";

אחיתופל – זה יועץ, וכן הוא אומר [55] "וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים [כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם]";

הערות

  1. ^ רש"י: לעיל אמר "משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות" והוא שעור מאוחר משל כהן, והכא אמר "משעת טבילה", שהיא קודם בין השמשות
  2. ^ רש"י: דברייתא
  3. ^ רש"י: דמתניתין
  4. ^ רש"י: דמתניתין
  5. ^ רש"י: והא דקתני "דברי רבי אליעזר" – אסוף הזמן קאי דקאמר, "עד סוף האשמורה הראשונה", ופליגי רבנן עליה ואמרי "עד חצות", דרבי אליעזר דריש 'בשכבך' = זמן התחלת שכיבה שבני אדם הולכים לשכב, זה קודם וזה מאוחר, ורבנן דרשי כל זמן שכיבה, דהיינו כל הלילה, אלא שעשו סייג לדבר ואמרו עד חצות, ורבן גמליאל לית ליה אין לו ההוא סייג
  6. ^ רש"י: הוה ליה לומר זמן הניכר
  7. ^ רש"י: דפליגי תנאי לקמן בהא מלתא בדבר זה: איכא מאן יש מי דאמר שלש משמרות הוי הלילה, במשמרות עבודת המלאכים, ושיר שלהם נחלק לשלש חלקים: ראשונה לכת אחת, שניה לכת אחרת, שלישית לכת שלישית, ואיכא מאן דאמר ארבע משמרות הוי הלילה
  8. ^ רש"י: כשנתן לך סימן זמן הקריאה בסוף האשמורה ולא פירש לך סימן מפורש – למדך שיש היכר לכל אדם בדבר, כי היכי דאיכא ברקיע
  9. ^ ירמיהו כה ל
  10. ^ רש"י: 'ישאג' 'שאוג' 'ישאג' – הרי שלש
  11. ^ רש"י: כבר הגיע קרוב ליום, ובני אדם מתעוררים משינתן, והשוכבים יחד מספרים זה עם זה
  12. ^ רש"י: סימנים הללו שנתן למשמרות הארץ היכן נתנו: בתחלת האשמורות או בסופן
  13. ^ רש"י: צאת הכוכבים
  14. ^ רש"י: ושמר = והמתין כמו 'לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת גלולים פלוני' (סנהדרין דף סג:) ובב"ק בפרק 'החובל' (דף צ:) 'שמרה עומדת על פתח חצרה', וכן "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז יא); שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו ב)
  15. ^ רש"י: "הביננו". ולקמן מפרש לה בפרק 'תפלת השחר' (דף כט.)
  16. ^ רש"י: אשרי כל זמן שהיה קלוס זה בתוך בית המקדש
  17. ^ רש"י: שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם
  18. ^ רש"י: שחומת החורבה רעועה ומסוכן הוא פן תפול החומה עליו
  19. ^ רש"י: כלומר: למה לנו שלשה טעמים לדבר אחד – הרי די באחת מהן – אם לא בא ללמדך שיש שעות שאין הטעם הזה, וצריך להניח בשביל זה
  20. ^ רש"י: שנפלה מחדש ???: שהחומה שלה נפלה ועודנה בחזקתה
  21. ^ רש"י: דתנן (במסכת קידושין דף פ:) "אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים"
  22. ^ רש"י: דאמרינן התם "לא שנו אלא בכשרים"
  23. ^ רש"י: במקום שהם מצויין תדיר
  24. ^ רש"י: אפילו בתרי
  25. ^ רש"י: בשדה
  26. ^ שופטים ז יט
  27. ^ רש"י: אלמא: חצות לילה שהיה דוד עומד – שתי משמרות יש בהם
  28. ^ להלן ט,ב
  29. ^ רש"י: חצות לילה הוי שש שעות
  30. ^ רש"י: ששאר מלכים ישנים
  31. ^ רש"י: של שמונה שעות
  32. ^ רש"י: ורבי נתן אמר לך: האי "קדמו עיני אשמורות" דקאמר דוד- קדמו לשאר מלכים קאמר, שדרכן לעמוד בשלש שעות ביום, בתחלת שעה שלישית.
  33. ^ רש"י: דבר הלכה אסור לספר לפניו: שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם, והוה ליה (משלי יז ה): "לועג לרש חרף עושהו"
  34. ^ רש"י: שאין גנאי למחריש בהן
  35. ^ רש"י: מתחלת הלילה
  36. ^ [[]]
  37. ^ רש"י: בנשף בערב יום: בהעריב היום קרוי 'נשף'
  38. ^ רש"י: קרא דחצות לילה
  39. ^ רש"י: שקודם לכן הייתי עומד
  40. ^ רש"י: עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד
  41. ^ רש"י: והכי מפרש בההוא קרא להודות לך וגו'
  42. ^ שמואל א ל יז
  43. ^ רש"י: למחרתם = ליום מחרת של חנייתם שם
  44. ^ גירסת רש"י: רב אשי
  45. ^ רש"י: 'נשף יממא' = קפץ ועלה, כמו 'לנשוף מדוכתיה' (מגילה דף ג.) וכמו 'האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה – טרפה' (חולין דף מב:)
  46. ^ שמות יא ד
  47. ^ רש"י: לפי שלא היה יודע לכוין השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע
  48. ^ רש"י: ונקביו לצד צפון
  49. ^ רש"י: דאמר מר (בבבא בתרא דף כה.) 'ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום: שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית מהלוך החמה, ושש אחרונות רוח דרומית, ובתחלת הלילה רוח מערבית, ובחצות הלילה – רוח צפונית
  50. ^ רש"י: העוקר חוליא מבור כרוי, וחוזר ומשליכו לתוכו – אין מתמלא בכך; אף כאן: אם אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר – אין אנו יכולין לפרנסם משל עצמנו
  51. ^ רש"י: איזה הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית מערך לוחם, וטכסיסי מארב מלחמה
  52. ^ רש"י: נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם
  53. ^ רש"י: אם יצליחו
  54. ^ דברי הימים א כז לד
  55. ^ שמואל ב טז כג


קישורים לאתרים אחרים