ביאור:בבלי ברכות דף י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כל פרשה דק"ס בגל' כת"י מ' הגיה: פרשה זו  שהיתה דק"ס בכתה"י: שהיא  חביבה על דוד – פתח בה ב'אשרי' וסיים בה ב'אשרי'; פתח דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: בה  באשרי – דכתיב (תהלים א א): "אשרי האיש [אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך רשעים לא עמד ובמושב לצים לא ישב"], וסיים ב'אשרי', דכתיב (תהלים ב יב): ["נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו] אשרי כל חוסי בו"[1] דק"ס בכת"י פ' נוסף: אלמא חדא פרשתא היא .

הנהו דק"ס כת"י ב': הנך  בריוני[2] דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא; דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: שמתינהו.  הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו דק"ס בכת"י א': הוה...עלויהו דליבדו, ובשאר כתה"י: בעא לאבדינהו. ; אמרה ליה ברוריא דק"ס ברוב כתה"י ודפו"י: ברוריה  דביתהו: מאי דעתך? דק"ס בכת"י מ' נוסף: אי  משום דכתיב (תהלים קד לה): "יתמו חטאים [מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי הללויה"], מי כתיב דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: יתמו  'חוֹטאים'?  דק"ס בכת"י פ' נוסף: יתמו 'חַטָּאִים' כתיב[3]! ועוד: שפיל לסיפיה דקרא[4] דק"ס בכת"י ס"פ נוסף: דכתיב : 'ורשעים עוד אינם': כיון דיתמו חטאים – ורשעים עוד אינם? אלא דק"ס בכת"י מ' ופ': אדרבה,  בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה דק"ס בכת"י פ': כי היכי דלהדרו בתשובה, ובכת"י מ': דליהדרינהו בתשובה. ובכת"י ס"פ: וליהדרינהו לתשובה שלמה; וכיון דאהדרינהו לתשובה – מיד ורשעים וכו'. ובכת"י א' נוסף: ; כיון דיהדרו בתשובה  – ורשעים עוד אינם! בעא רחמי עלויהו – והדרו דק"ס בכת"י בו' וס"פ: ואהדרינהו  בתשובה.

אמר לה ההוא מינא לברוריא: כתיב (ישעיהו נד א), "רני עקרה לא ילדה [פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר יי"]. משום דלא ילדה דק"ס בכת"י מ' ופ': דעקרה  – רני? אמרה ליה: שטיא, שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב: "כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר יי"! אלא מאי 'עקרה לא ילדה'? דק"ס בכת"י מ' ופ': אלא מאי 'רני עקרה'? ובכת"י א' ובו' ליתא מאי...ילדה.  – רני כנסת ישראל שדומה לאשה דק"ס בכת"י מ': שהיא דומה כאשה, ובכת"י פ': שהיא כאשה  עקרה, שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו.

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו דק"ס בכת"י בו': לר' יהושע בן חנניה : כתיב (תהלים ג א): "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו", וכתיב (תהלים נז א): ["למנצח אל תשחת] לדוד מכתם דק"ס בכתה"י: מזמור לדוד  בברחו מפני שאול במערה"; הי מעשה הוה ברישא? דק"ס בכת"י מ' ופ': הי מינייהו קדים? מעשה דאבשלום קדים או מעשה דשאול קדים?  מכדי מעשה שאול הוה ברישא, לכתוב ברישא דק"ס בכת"י מ': פשיטא דמעשה דשאול קדים ברישא, נקדמיה ונכתביה !? אמר ליה: אתון דלא דרשיתון סמוכין – קשיא לכו דק"ס בכתה"י נוסף: קראי אהדדי ; אנן דדרשינן סמוכים – לא קשיא לן, דאמר רבי יוחנן: סמוכין מן התורה מנין? שנאמר (תהלים קיא ח): "סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר"[5]. למה נסמכה פרשת אבשלום (תהלים פרק ג) לפרשת גוג ומגוג (תהלים פרק ב: למה רגשו גויים ...)? –  דק"ס בכתה"י נוסף: לומר לך שאם יאמר לך אדם: "כלום יש עבד [גוג] שמורד ברבו [שקם על ה' ועל משיחו (תהלים ג ב)]"[6]? – אף אתה דק"ס בכתה"י ליתא: אף אתה, ונוסף בכת"י מ' בגי'.  אמור לו: "כלום יש דק"ס בכת"י מ' ובו' נוסף: לך  בן שמורד באביו?! אלא [7]הוה [אבשלום] – הכא נמי הוה דק"ס בכת"י א', מ' ופ': הוי [8]!"


אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב (משלי לא כו): "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה"? כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? – לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים דק"ס בכת"י מ' ופ': עולמות  ואמר שירה[9] דק"ס בגי' כת"י מ': ועל כולם [אמר שירה], ובכת"י פ': ואמר שירה כנגד כולם :

1. דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג א): ["לדוד] ברכי נפשי את יי וכל קרבי את שם קדשו"[10];

2. יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג כ): "ברכו יי מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", "ברכו יי כל צבאיו [משרתיו עשי רצונו]" [11];

3. ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה דק"ס בכת"י מ', פ' וא' ליתא: ונסתכל בדדיה  ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג ב): "ברכי נפשי את יי ואל תשכחי כל גמוליו".

מאי 'כל גמוליו'?
אמר רבי אבהו:  דק"ס בכת"י מ' נוסף: זו אשה, ובכת"י פ' וא': מלמד שעשה לה דדים במקום בינה[12];
טעמא מאי? דק"ס בכתה"י: מאי טעמא? 
אמר רב יהודה: כדי שלא יסתכל במקום ערוה דק"ס בכתה"י: כדי שלא יסתכל בערוה ;
רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום דק"ס בכת"י פ' ובו': במקום  הטינופת.

4. ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד לה): "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי הללויה".

5. נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד א): "ברכי נפשי את יי, יי אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת";

מאי משמע דעל יום המיתה נאמר? דק"ס בכת"י מ': מאי משמע "הוד והדר" דביום המיתה כתיב? 
אמר רבה בר רב שילא: מסיפא דעניינא, דכתיב דק"ס בכת"י פ': בסיפא דעניינא כתיב  (תהלים קד כט): "תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון [ואל עפרם ישובון"].


רב שימי בר עוקבא דק"ס בכת"י א: בר עקביה. ובכתה"י ליתא ואמרי לה מר עוקבא  – ואמרי לה מר עוקבא – הוה שכיח דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: בשמעת[ת]א  קמיה דרבי שמעון בן פזי, והוה דק"ס בכתה"י: דהוה  מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי; אמר ליה: מאי דכתיב (תהלים קג א): "[ברכי נפשי את יי] וכל קרבי את שם קדשו"?‏[13]

אמר ליה[14]: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל דק"ס בכת"י מ': בתוך הכותל, ובכת"י פ': בכותל  ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים; והקב"ה אינו כן: צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים. והיינו דאמרה חנה (שמואל א ב ב): "אין קדוש כיי כי אין בלתך ואין צור כאלהינו"; מאי 'אין צור כאלהינו'? – אין צייר כאלהינו. דק"ס בכת"י מ': אמר רב יהודה בר מנש': אל תקרי צור אלא צייר. 

מאי 'כי אין בלתך'? אמר רבי יהודה בר מנסיא דק"ס בכתה"י: מנשיא, או מנשה : אל תקרי כי 'אין בלתך' אלא 'אין לבלותך' דק"ס בכת"י א': אלא בלותיך : שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם – מעשה ידיו דק"ס בכת"י פ', א' ובו': מעשיו  מבלין אותו, והקב"ה דק"ס בכת"י מ', בו' וס"פ: אבל הקב"ה; ובכת"י פ' וא': מדת הקב"ה. ונוסף ברוב כתה"י: הוא  מבלה מעשיו.

אמר ליה: אנא הכי קא אמינא לך דק"ס בכת"י א': אנא הכי שמיע לי : הני חמשה 'ברכי נפשי'[15] – כנגד מי אמרן דוד? – לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה דק"ס בכת"י מ' ופ': אלא כנגד מידותיו של הקב"ה. ובכת"י ס"פ וד' וא"ח: אלא כנגד הקב"ה ונשמה. ובכת"י א': הני חמשה ברכי נפשי – כנגד הקב"ה. :

1. מה הקב"ה מלא כל העולם – אף נשמה מלאה את כל הגוף; דק"ס בכת"י מ': מה...כל העולם כולו (וכן בכת"י בו'), אף הנשמה...כל הגוף כולו. ובכת"י א': הקב"ה מלא את כל העולם וכו', וליתא מה, וכן ליתא "מה" בהמשך. 

2. מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה – אף נשמה דק"ס בכת"י מ', פ' ובו': הנשמה, וכן בהמשך.  רואה ואינה נראית;

3. מה הקב"ה זן את כל העולם כולו דק"ס בכת"י א' ליתא: כולו  – אף נשמה זנה את כל הגוף דק"ס בכת"י מ' נוסף: כולו ;

4. מה הקב"ה טהור – אף נשמה טהורה;

5. מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים – אף נשמה יושבת בחדרי חדרים;

יבא מי שיש בו דק"ס בכת"י מ', פ' וא': אמר דוד: תבא נשמה שיש בה  חמשה דברים הללו וישבח דק"ס בכת"י פ': ותודה, ובכת"י א': ותשבח, ובכת"י מ': ותודה ותשבח  למי שיש בו חמשה דברים הללו.


אמר רב המנונא[16]: מאי דכתיב (קהלת ח א): "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר [חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא"]? – מי כהקדוש ברוך הוא, שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים: בין חזקיהו לישעיהו. חזקיהו אמר: ליתי ישעיהו גבאי, דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב, שנאמר (מלכים א יח ב): "וילך אליהו להראות אל אחאב [והרעב חזק בשמרון"] דק"ס בכתה"י ליתא: שנאמר... עד כאן. ובכת"י א': כי היכי דאזל אליהו לגבי אחאב . ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי, דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע דק"ס בכת"י מ' וא': כי היכי דאזל יורם בן אחאב לגבי אלישע [17]דק"ס בכת"י מ' נוסף: אמר הקב"ה: עלי לעשות פשרה ביניהם.  מה עשה הקב"ה[18]? – הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה דק"ס בכת"י א' נוסף: בחליו ! שנאמר דק"ס בכת"י פ': והיינו דכתיב  (מלכים ב כ א; ישעיהו לח א): "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה".

מאי 'כי מת אתה ולא תחיה'? דק"ס משפט זה ליתא בכל כתה"י ודפו"י. ובכת"י פ': אמר ליה: 
מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא.
אמר ליה: מאי כולי האי?
אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. דק"ס בכת"י מ' נוסף: דלא נסבת איתתא ולא הוו לך בנין. ובכת"י א' הנוסח: מאי טעמא? משום דלא נסבת איתתא ולא הוו לך בני, וליתא אמר ליה מאי כולי האי. 
אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דק"ס בדפ' וא"ח: הא אמרו לי חוזאי. ובכת"י פ': הא קאמרו לי ברוח הקדש. ובכת"י א': חזאי ברוח הקדש, וליתא משום.  דנפקי מינאי בנין דלא מעלו! דק"ס בכת"י מ' פ': דלא נפיק מינאי זרעא מעלייא. ובכת"י א': בנין דנפקי מנאי לא מעלו. 
אמר ליה: בהדי דק"ס נ"א: את גבי  כבשי דרחמנא דק"ס כת"י פ': דמרי עלמא, ובכת"י א': דקודשא בריך הוא [19] למה לך? מאי דמפקדת – איבעי לך למעבד, דק"ס נ"א: את איבעי לך עסוקי, ובכת"י א' ודפ' וא"ח: איבעי לך לאיעסוקי בפריה ורביה, וליתא מאי דמפקדת.  ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד! דק"ס בכת"י פ': ומאי דניחא קמי קב"ה ליהוי. ובכת"י א': ומאי דניחא קמיה עביד. 
אמר ליה: דק"ס נ"א: אם כן הוא,  השתא דק"ס בכת"י א' נוסף: נמי  הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך דק"ס בכת"י מ' ופ': אפשר מיני ומינך תסתייע (או: מסתייעא) מילתא. ובכת"י א': דילמא מסתייעא מילתא מיני ומינך , ונפקי מנאי בנין דמעלו דק"ס בכת"י מ': דנפקי מינן זרעא דמעלי. ובכת"י א': ונפיק מינן איניש מעליא .
אמר ליה: דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: הא קאמינא לך צו לביתך, ואת אמרת הב לי ברתך?!  כבר נגזרה עליך גזירה דק"ס בכת"י פ' וא': גזירה עליך [20].
אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני דק"ס בכת"י מ' ופ': כך אני מקובל  מבית אבי אבא[21]: אפילו חרב חדה דק"ס בדפ' וא"ח: חרב פשוטה  מונחת על צוארו של אדם – אל ימנע עצמו מן הרחמים דק"ס בכתה"י נוסף: שנאמר (איוב יג טו): "הן יקטלני לו אייחל" .
אתמר נמי: רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו: אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר (איוב יג טו): "הן יקטלני לו איחל [אך דרכי אל פניו אוכיח"].


עמוד ב
אמר רב חנן דק"ס בכת"י מ', פ', א2 ודפ' וא"ח: חנין : אפילו דק"ס בכת"י מ' וא' ועוד: אם בא, ובכת"י פ': אם יבוא  בעל החלומות אומר דק"ס בכתה"י: ואומר  לו לאדם: למחר הוא מת – אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר (קהלת ה ו): "כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה, דק"ס בכת"י א' נוסף: וכתיב בסופיה:  כי את האלהים ירא". דק"ס בכת"י מ' נוסף: לבסוף הב ליה ברתיה, נפק מיניה מנשה ורב שקה. יומא חד ארכבינהו אכתפיה וקא מטי להו לבי כנשתא [בגי': לבי מדרשא]. חד אמר: יפה קרחא דאבא למיתבר בה אמגוזי [בגי': למטווי בה גילדני]; וחד אמר: למטווי בה נוני [לאקרובי עלה תקרובתא לעבודה זרה]. חבטינהו שדא להו לארעא. רב שקה מית, מנשה לא מית. קרי עלייהו: "וכילי כליו רעים (ו)הוא (מ)זימות יעץ" (ישעיהו לב, ז). 
מיד (ישעיהו לח ב) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'".


מאי 'קיר' דק"ס בכת"י מ': אל הקיר ?

אמר רבי שמעון בן לקיש: דק"ס בכתה"י נוסף: [מלמד] שהתפלל  מקירות לבו, שנאמר (ירמיהו ד יט): "מעי מעי אוחילה קירות לבי [קירות לבי המה לי לבי לא אחרש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה"].
רבי לוי דק"ס נ"א: רבי יהושע בן לוי  אמר: על עסקי הקיר דק"ס בכתה"י: על עסקי קיר קטנה ; אמר לפניו: רבונו של עולם! ומה שונמית, שלא עשתה דק"ס בכתה"י נוסף: לפניך  אלא קיר אחת קטנה דק"ס בכת"י מ' נוסף: לאלישע  – החיית את בנה; אבי אבא[22], שחיפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב דק"ס בכת"י מ': בטבלאות של זהב טהור , על אחת כמה וכמה!

"זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב דק"ס בכת"י מ' וא': ובלבב  שלם והטוב בעיניך עשיתי [ויבך חזקיהו בכי גדול]" (ישעיהו לח ג).

מאי 'והטוב בעיניך עשיתי'?
אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה!
רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות[23].

תנו רבנן דק"ס בכת"י מ' ודפ' ש': כדתניא  (פסחים פ"ד מ"ט): ששה דברים עשה חזקיהו המלך דק"ס בכת"י מ': מלך יהודה. בכת"י פ' נוסף: מדעתו. בכת"י א' ליתא המלך , על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו.

על שלשה הודו לו: דק"ס שורה זו ליתא בכתה"י:  
1. גנז ספר רפואות, והודו לו;
2. כתת נחש הנחושת דק"ס בדפ' וא"ח נוסף: שעשה משה , והודו לו;
3. גירר עצמות אביו על מטה דק"ס בכת"י א' ודפ' וא"ח: במטה  של חבלים[24], והודו לו.
ועל שלשה לא הודו לו:
1. סתם מי גיחון דק"ס בכת"י פ' נוסף: העליון [25], ולא הודו לו;
2. קצץ דלתות היכל דק"ס בכת"י פ', א' ודפ' וא"ח: ההיכל  ושגרם למלך אשור, ולא הודו לו;
3. עיבר ניסן בניסן[26], ולא הודו לו.

ומי לית ליה דק"ס בכת"י מ' ופ': ולית ליה  לחזקיהו '(שמות יב ב) "החדש הזה לכם ראש חדשים" [ראשון הוא לכם לחדשי השנה] – זה ניסן ואין אחר ניסן[27]'? אלא טעה בדשמואל דק"ס בכת"י מ': חזקיהו בדשמואל טעה, וליתא אלא. וכעי"ז בשאר כתה"י. , דאמר שמואל: 'אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר[28], הואיל וראוי לקובעו ניסן'; סבר דק"ס נ"א: והוא סבר, או: חזקיהו סבר , 'הואיל וראוי' דק"ס בכת"י מ' ופ' ובדפ' וא"ח נוסף: לקבעו ניסן  לא אמרינן. דק"ס בכת"י פ' נוסף: אלא כיון שעדיין לא קדשוהו בית דין, מעברין אדר שני, ויום שלשים של אדר הראשון. הילכך, כיון שראוי יום שלשים לקבוע בו ניסן וקבע בו אדר שני, הואיל וראוי לקביעות ניסן, כאילו עיבר ניסן בניסן. 


אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא דק"ס בכת"י א': משום רשב"י : 'כל התולה בזכות עצמו[29] – תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים – תולין לו בזכות עצמו'.

משה תלה בזכות אחרים, שנאמר (שמות לב יג): "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך [אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם"] –  דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: לפיכך תלו לו בזכות עצמו, שנאמר (תהלים קו כג): "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית".
חזקיהו תלה בזכות עצמו, דכתיב (ישעיהו לח ג): "זכר נא את אשר התהלכתי לפניך [באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי ויבך חזקיהו בכי גדול"] –  דק"ס בכת"י מ' נוסף: לפיכך תלו לו בזכות אחרים, שנאמר (מלכים ב יט לד): "וגנותי אל דק"ס בכתה"י: על  העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי".
והיינו דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (ישעיהו לח יז): "הנה לשלום מר לי מר [ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל חטאי"]? – אפילו בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום דק"ס בכת"י מ' נוסף: לחזקיה  – מר הוא לו.


נעשה נא עליית קיר קטנה [ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה] (מלכים ב ד י). דק"ס בכת"י מ' נוסף: מאי עליית קיר קטנה?  רב ושמואל, חד אמר: עלייה פרועה היתה[30] וקירוה, וחד אמר: אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים.

בשלמא למאן דאמר אכסדרה – היינו דכתיב 'קיר'; אלא למאן דאמר 'עלייה', מאי 'קיר'?
שקירוה.
בשלמא למאן דאמר עלייה – היינו דכתיב 'עליית דק"ס בכת"י פ' וא' נוסף: קיר '; אלא למאן דאמר אכסדרה, מאי 'עליית' דק"ס בכת"י פ' וא' נוסף: קיר ?
מעולה שבבתים.

'ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה': אמר אביי דק"ס בגיל' כת"י מ' ובכת"י א': רבא; ובכת"י פ' ובגוף כת"י מ': אמר רבה [או: רבא] בר יצחק, וליתא ואיתימא. , ואיתימא רבי יצחק: הרוצה להנות[31] – יהנה[32], כאלישע[33], ושאינו רוצה להנות[34] – אל יהנה[35], כשמואל הרמתי[36]דק"ס בכת"י מ' נוסף: כל הרוצה ליהנות יהנה, כאלישע, דכתיב: "ונשים לו שם מטה ושלחן כסא ומנורה", ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה, (כאלישע) כשמואל,  שנאמר (שמואל א ז יז): "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו [ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה’"][37]דק"ס בכת"י מ' נוסף: מאי כי שם ביתו?  ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם – ביתו עמו[38].

(מלכים ב ד ט) "ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא [עובר עלינו תמיד"]: אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש.

'קדוש הוא' דק"ס בכת"י פ': 'איש אלהים קדוש'  – מנא ידעה?
רב ושמואל; חד אמר: שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו, וחד אמר: סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו.{[דקס|בכתה"י הסדר הפוך|חד אמר סדין... וחד אמר שלא ראתה זבוב....}}

'קדוש הוא': אמר רבי יוסי ברבי חנינא: הוא קדוש, ומשרתו אינו קדוש דק"ס בכת"י פ': ואין משרתו קדוש, ובכת"י מ': ואין משרתיו קדושים . (שנאמר) ["ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו] ויגש גיחזי להדפה [ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה וה' העלים ממני ולא הגיד לי"] (מלכים ב ד כז) – אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שאחזה דק"ס בכת"י מ' ופ': אמר ריש לקיש: ובהם וכן בכת"י א': מלמד שדחפה  בהוד יפיה[39].

'עובר עלינו תמיד' – אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל המארח דק"ס בכתה"י: המכניס  תלמיד חכם בתוך ביתו דק"ס בכתה"י נוסף: ומאכילו ומשקהו  ומהנהו מנכסיו – מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.


ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: אל יעמוד אדם דק"ס בכתה"י: מניין למתפלל שלא יעמוד  במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל, שנאמר (תהלים קל א): ["שיר המעלות] ממעמקים קראתיך ה'".

תניא נמי הכי: לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר (תהלים קל א): ["שיר המעלות] ממעמקים קראתיך ה'", וכתיב (תהלים קב א): "תפלה לעני כי יעטוף [ולפני ה' ישפך שיחו"][40].

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: המתפלל צריך שיכוין את רגליו[41], שנאמר (יחזקאל א ז): "ורגליהם רגל ישרה [וכף רגליהם ככף רגל עגל ונצצים כעין נחשת קלל"][42].

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: מאי דכתיב (ויקרא יט כו): "לא תאכלו על הדם [לא תנחשו ולא תעוננו"]? – לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.

איכא דאמרי, אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל – עליו הכתוב אומר (מלכים א יד ט): ["ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך ותלך ותעשה לך אלהים אחרים ומסכות להכעיסני] ואותי השלכת אחרי גויך"; אל תקרי 'גויך' אלא 'גאיך': אמר הקב"ה: לאחר שנתגאה זה, קבל עליו מלכות שמים?!


רבי יהושע אומר עד שלש שעות [שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות]:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע.

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד [43]:

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: ובלבד שלא יאמר 'יוצר אור'.

מיתיבי: 'הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה, אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה' - תיובתא דרב חסדא?

תיובתא.

איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מאי 'לא הפסיד'? - שלא הפסיד ברכות.

תניא נמי הכי: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה

אמר רבי מני: גדול הקורא קרית שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה: מדקתני 'הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה' מכלל דקורא בעונתה עדיף.

משנה:

בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטה [44] ויקרא, ובבקר יעמוד שנאמר (דברים ו ז) [ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך] ובשכבך ובקומך [וכן דברים יא,יט: ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך] [45];

ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו [46] שנאמר 'ובלכתך בדרך'; אם כן למה נאמר 'ובשכבך ובקומך' בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים.

אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים.

אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל!

הערותעריכה

  1. ^ אלמא חדא היא: ד'אשרי כל חוסי בו' – סיומא ד'למה רגשו גוים' הוא
  2. ^ פריצים
  3. ^ קרי ביה חֲטָאִים: שיכלה יצר הרע
  4. ^ השפיל עצמך לסוף המקרא; כל דבר שהוא בסוף קרוי שפילו של דבר
  5. ^ בדברי תורה כתיב, אחרי 'נאמנים כל פקודיו' (סוף פסוק ז), 'סמוכים': סמיכת כל פקודיו עשויים באמת וישר, ולצורך ולא דבר רֵק
  6. ^ ויבא להכחיש את דברי הנביא
  7. ^ והא חזינן ד
  8. ^ סופיה להיות
  9. ^ כנגד כולם אמר שירה לכששרתה רוח הקודש עליו
  10. ^ וכל קרבי – על שם קרבי אמו שדר בתוכן
  11. ^ [בני משה האיר שכנראה שצריך להיות (תהלים קג כב): "ברכו יי כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את יי", שהרי להלן הגמרא אומרת: "הני חמשה 'ברכי נפשי'", ורש"י אומר: "לעיל חשיב להו" – וכאן יש רק ארבעה]
  12. ^ [מהרש"א: דהיינו כנגד הלב, שבו הבינה; ואפשר דנקט האי לישנא 'בינה' ברמז על פי מה שכתוב במסכת נדה [מה,ב] ויבן ה' את הצלע – שנתן הקב"ה בינה באשה יותר מבאיש]
  13. ^ לא ברור לי מי היה מסדר אגדתא לפני ריב"ל: רשב"ע או רשב"פ, ומי שאל את מי. וצ"ע. וקצת נראה שרשב"ע היה מסדר אגדתא לפני ריב"ל, ורשב"ע שאל את ריב"ל, וכשהשיב ריב"ל לרשב"ע, מסר רשב"ע לריב"ל את מה ששמע מרשב"פ. נ.ו.
  14. ^ הוא סבר דהכי בעי: מאי שנא 'קרבים' דנקט. רש"י. ובכתה"י השאלה היא "מאי דכתיב וכל קרבי" וכו'.
  15. ^ לעיל חשיב להו
  16. ^ משום דאיירי בסופה [בתחילת דף י עמוד ב, בדברי רב יהודה אמר רב] בסמיכת גאולה לתפלה נקט ליה.
  17. ^ כשהלכו על מואב הוא ויהושפט מלכים ב ג)
  18. ^ דמתוך שלא היו הולכים זה אצל זה – לא היה מוכיחו על שלא נשא אשה
  19. ^ סתרים דהקב"ה; כמו 'רישא בכבשא' (חולין צג ב) בהטמנת האפר
  20. ^ שתמות
  21. ^ דוד, שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו [בסוף ספר שמואל (ב כד) בדברי הימים א כא טז], ולא מנע עצמו מן הרחמים
  22. ^ שלמה
  23. ^ כדי שיבקשו רחמים
  24. ^ לפי שהיה רשע – בִּזָּהוּ ולא נהג בו כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במטות זהב וכסף
  25. ^ מי שילוח, דברי הימים ב לב ג-ד); ולמה? – כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות. ולא זהו גיחון הנהר הגדול, דההוא לאו בא"י הוא; אלא מעיין קטן הוא סמוך לירושלים, שנאמר: "והורדתם אותו אל גיחון" (מלכים א א לג), ומתרגמינן: 'ותחתון יתיה לשילוחא'
  26. ^ קסלקא דעתא, משנתקדש החודש לשם ניסן, נמלך לעבר את השנה ועשאו אדר, כמו שנאמר בדברי הימים (ב ל,ב): "ויועץ המלך ... לעשות הפסח בחדש השני"
  27. ^ דומה למכילתא בא מסכת דפסחא פרשה ב
  28. ^ ואף על פי שלא נתקדש החדש, שעדיין לא באו עדים
  29. ^ שאומר בתפלתו "עשה לי בזכותי"
  30. ^ מגולה: שניטלה תקרה שלה
  31. ^ משל אחרים
  32. ^ ואין איסור בדבר
  33. ^ כמו שמצינו באלישע שנהנה
  34. ^ משל אחרים
  35. ^ ואין בדבר לא משום גסות רוח ולא משום שנאה
  36. ^ כמו שמצינו בשמואל הרמתי שלא רצה להנות
  37. ^ לעיל מיניה כתיב (שמואל א ז טז): "והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו"; וכי איני יודע ששם ביתו?
  38. ^ אלא אכולהו מקומות דקרא דלעיל מיניה קאי: שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי בית עמו ואהל חנייתו, שלא להנות מן אחרים
  39. ^ בדדיה
  40. ^ תפלה לעני – דרך עניות
  41. ^ זו אצל זו
  42. ^ ורגליהם רגל ישרה = נראין כרגל אחד
  43. ^ שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה, ואף על פי שלא יצא ידי קרית שמע יש לו קבול שכר כעוסק בתורה
  44. ^ על צדו
  45. ^ בשכבך דרך שכיבה; יעמוד - דכתיב ובקומך
  46. ^ או בקימה או בשכיבה או בישיבה או מהלך