ביאור:בבלי ברכות דף כב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משמשת וראתה נדה אינה צריכה טבילה, אבל בעל קרי גרידא מחייב!
לא תימא [1] מברך, אלא מהרהר.
ומי אית ליה לרבי יהודה הרהור? והתניא: בעל קרי שאין לו מים לטבול קורא קריאת שמע ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ואוכל פתו ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה, אבל מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מוציא בשפתיו!?
אמר רב נחמן בר יצחק: עשאן רבי יהודה [2] כהלכות דרך ארץ [3], דתניא: (דברים ד ט) [רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך] והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה [פסוק י] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב [באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון]; מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע [ספרא שמיני מכילתא דמילואים משנה לז] [4] - אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע; מכאן אמרו: [5] הזבים והמצורעים ובאין על נדות [6] - מותרים לקרות בתורה [7] ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא, ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים [8]; [9]
רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות [10], ובלבד שלא יציע את המשנה [11];
רבי יונתן בן יוסף אומר: מציע הוא את המשנה ואינו מציע את הגמרא [12];
רבי נתן בן אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא, ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו [13];
רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר [14]
ואמרי לה: 'לא יכנס לבית המדרש כל עיקר'
רבי יהודה אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ [15];
מעשה ברבי יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר; אמרו לו תלמידיו: רבינו שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ! ירד וטבל ושנה להם; אמרו לו: לא כך למדתנו רבינו: שונה הוא בהלכות דרך ארץ?
אמר להם: אף על פי שמיקל אני על אחרים - מחמיר אני על עצמי.'
תניא: 'רבי יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה;
מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא [16]; אמר ליה: בני! פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר ''(ירמיהו כג כט) 'הלא כה דברי כאש נאם ה' [וכפטיש יפצץ סלע]: מה אש אינו מקבל טומאה - אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה.
אמר מר: מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא - מסייע ליה לרבי אלעאי [17], דאמר רבי אלעאי אמר רבי אחא בר יעקב משום רבינו [18]: הלכה מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא.
כתנאי: 'מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה בן גמליאל אומר משום רבי חנינא בן גמליאל: זה וזה אסור'
ואמרי לה זה וזה מותר
מאן דאמר זה וזה אסור - כרבי יוחנן הסנדלר; מאן דאמר זה וזה מותר - כרבי יהודה בן בתירא.
אמר רב נחמן בר יצחק: נהוג עלמא כהני תלת סבי [19]: כרבי אלעאי בראשית הגז, כרבי יאשיה בכלאים, כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה:
כרבי אלעאי בראשית הגז – דתניא: רבי אלעאי אומר: ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ [20];
| כרבי יאשיה בכלאים, כדכתיב (דברים כב ט) לא תזרע כרמך כלאים [פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם]: 'רבי יאשיה אומר: לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן [21] במפולת יד [22]'; |
כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה, דתניא: רבי יהודה בן בתירא אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה
כי אתא זעירי, אמר: בטלוה לטבילותא [23], ואמרי לה 'בטלוה לנטילותא';
מאן דאמר 'בטלוה לטבילותא' - כרבי יהודה בן בתירא; מאן דאמר 'בטלוה לנטילותא' - כי הא: דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא.
תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים – טהור; נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא, ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי, ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק; פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד תני 'שְׁנָאָהּ' וחד תני 'לחשה' [24]; מאן דתני 'שנאה' - משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה [25], ומאן דתני 'לחשה' - שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים.
אמר רבי ינאי: שמעתי שמקילין בה [26] ושמעתי שמחמירין בה [27], וכל המחמיר בה על עצמו - מאריכין לו ימיו ושנותיו.
אמר רבי יהושע בן לוי: מה טיבן של טובלי שחרין [28]?
'מה טיבן'? הא איהו דאמר [29] 'בעל קרי אסור בדברי תורה'?
הכי קאמר: מה טיבן בארבעים סאה?: אפשר בתשעה קבין!? מה טיבן בטבילה?: אפשר בנתינה [30]!?
אמר רבי חנינא: גדר גדול גדרו בה [31], דתניא: מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה [32], אמרה לו: ריקא! יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן? מיד פירש.
אמר להו רב הונא לרבנן: רבותי מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו [33]? אי משום צינה - אפשר במרחצאות [34]!?
אמר ליה רב חסדא: וכי יש טבילה בחמין?
אמר ליה: רב אדא בר אהבה קאי כוותך [35].
רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא [36] בי מסותא [בבית המרחץ]; אמר ליה לשמעיה: זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי.
אמר ליה רבי חייא בר אבא: למה ליה למר כולי האי? והא יתיב בגווייהו?
אמר ליה: כארבעים סאה: מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה - אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה.
רב נחמן תקן חצבא בת תשעה קבין [37]; כי אתא רב דימי – אמר: רבי עקיבא ורבי יהודה גלוסטרא אמרו: לא שנו [38] אלא לחולה [39] לאונסו, אבל לחולה המרגיל [40] - ארבעים סאה.
אמר רב יוסף: אתבר חצביה דרב נחמן [41]!
כי אתא רבין, אמר: באושא הוה עובדא
בקילעא [42] דרב אושעיא, אתו ושאלו לרב אסי, אמר להו: לא שנו אלא לחולה המרגיל, אבל לחולה לאונסו - פטור מכלום.
אמר רב יוסף: אצטמיד [43] חצביה דרב נחמן!
מכדי כולהו אמוראי ותנאי - בדעזרא קמיפלגי; ונחזי עזרא היכי תקן?
אמר אביי: עזרא תקן לבריא המרגיל ארבעים סאה, ובריא לאונסו תשעה קבין, ואתו אמוראי [44] ופליגי בחולה: מר סבר: חולה המרגיל כבריא המרגיל, וחולה לאונסו כבריא לאונסו; ומר סבר: חולה המרגיל - כבריא לאונסו, וחולה לאונסו - פטור מכלום.
אמר רבא: נהי דתקן עזרא טבילה, נתינה מי תקן, והאמר מר [45] עזרא תקן טבילה 'לבעלי קריין?
אלא אמר רבא: עזרא תקן טבילה לבריא המרגיל ארבעים סאה, ואתו רבנן והתקינו לבריא לאונסו תשעה קבין, ואתו אמוראי וקא מיפלגי בחולה: מר סבר: חולה המרגיל כבריא המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו, ומר סבר: לבריא המרגיל ארבעים סאה, וחולה המרגיל כבריא לאונסו תשעה קבין, אבל לחולה לאונסו פטור מכלום.
אמר רבא: הלכתא: בריא המרגיל וחולה המרגיל - ארבעים סאה; ובריא לאונסו - תשעה קבין; אבל לחולה לאונסו - פטור מכלום. [46] [## וקשה: כיצד מתיחס רב יוסף לחציבא של רב נחמן הבתרא, הרי הוא היה לפני ה'בתרא'? אלא מסתבר שמדובר בר נחמן בדור של רב יהודה, רבו לש רב יוסף; אך אין זה פותר את בעית ההלכה למעשה שאנו נוהגים.]
תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים – טהור; במה דברים אמורים? – לעצמו [47], אבל [48] לאחרים - ארבעים סאה; רבי יהודה אומר: ארבעים סאה מכל מקום [49].
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, ורבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא – ארישא [50]: חד אמר: הא דאמרת במה דברים אמורים? - לעצמו אבל לאחרים ארבעים סאה - לא שנו אלא לחולה המרגיל, אבל לחולה לאונסו - תשעה קבין; וחד אמר: כל לאחרים, אפילו חולה לאונסו - עד דאיכא ארבעים סאה; וחד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא – אסיפא [51]: חד אמר: הא דאמר רבי יהודה ארבעים סאה מכל מקום, לא שנו אלא בקרקע, אבל בכלים – לא [52]; וחד אמר: אפילו בכלים נמי.
בשלמא למאן דאמר 'אפילו בכלים', היינו דקתני רבי יהודה אומר: ארבעים סאה מכל מקום; אלא למאן דאמר 'בקרקע – אִין, בכלים – לא, 'מכל מקום' לאתויי מאי?
לאתויי מים שאובין.
רב פפא, ורב הונא בריה דרב יהושע, ורבא בר שמואל, כריכו ריפתא בהדי הדדי; אמר להו רב פפא: הבו לי לדידי לברוך, דנפול עילואי תשעה קבין;
אמר להו רבא בר שמואל: תנינא: במה דברים אמורים? – לעצמו, אבל לאחרים - ארבעים סאה [53]! אלא הבו לי לדידי לברוך, דנפול עילואי ארבעים סאה [54]!
אמר להו רב הונא: הבו לי לדידי לברוך, דליכא עילואי לא האי ולא האי [55]!
רב חמא טביל [56] במעלי יומא דפסחא להוציא רבים ידי חובתן [57], ולית הלכתא כוותיה [58].
משנה:
היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק [59] אלא יקצר [60];
ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה - יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו - יתכסה במים ויקרא;
ולא יתכסה לא במים הרעים [61] ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים [62];
וכמה ירחיק מהן [63] ומן הצואה? - ארבע אמות.
גמרא:
תנו רבנן: 'היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק אלא יקצר; היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי - אינו מפסיק ועולה, אלא מגמגם וקורא [64]; רבי מאיר אומר: אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר משלשה פסוקים [65].
תניא אידך: היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו - מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ארבע אמות;
והתניא לצדדין [66]?
לא קשיא: הא דאפשר [67] הא דלא אפשר [68].
היה מתפלל ומצא צואה במקומו - אמר רבה: אף על פי שחטא - תפלתו תפלה.
מתקיף ליה רבא: והא (משלי כא כז) זבח רשעים תועבה [אף כי בזמה יבאנו]!?
אלא אמר רבא: הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל - תפלתו תועבה.
תנו רבנן: היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו - פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל
להיכן חוזר?
רב חסדא ורב המנונא: חד אמר חוזר לראש, וחד אמר למקום שפסק.
לימא בהא קמיפלגי:
הערות
עריכה- ^ במתניתין
- ^ לברכת המזון
- ^ שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו
- ^ דכתיב וירא העם וינועו וגו' (שמות כ טז)
- ^ כל הטמאים:
- ^ אם טבלו לקריין לדברי תורה*
- ^ שאף הם יכולים להיות באימה וברתת
- ^ אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת
- '^ *הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים, אבל לתקנת עזרא עולה להם, כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה
- ^ במשניות השגורות בפיו, שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן
- ^ בטעמי פירושיהן
- ^ ואינו מציע את המדרש גרסינן, מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש
- ^ שבמקראות הנדרשים
- ^ לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק
- ^ כגון דרכן של תלמידי חכמים, שהיא ברייתא [מסכת כלה רבתי פ"ג מ"א], ופרק 'בן עזאי': הנותן ארבעה דברים אל לבו... [מסכת כלה רבתי פ"ו]
- ^ בעל קרי היה
- ^ נראה בעיני דהכי גרסינן: א"ר אלעאי הלכה כו'. ולא גרסינן 'מסייע ליה'
- ^ רב
- ^ וכולהו לקולא
- ^ בשחיטת חולין יליף טעמא, בפרק 'הזרוע'
- ^ שלשתן
- ^ דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת
- ^ דבעלי קריין
- ^ בבן עזאי 'לחשה לתלמידים'
- ^ שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה
- ^ במרחצאות או בנתינת תשעה קבין
- ^ בארבעים סאה
- ^ בעלי קריין הטובלין שחרית
- ^ לעיל בריש שמעתין
- ^ תשעה קבין; ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה, סתם תלמידי חכמים חולים הם, כדאמר במסכת נדרים (דף מט:): כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי? - כרבי יוסי 'קצירי' = חולין; 'מריעי' = רבנן
- ^ במה שהצריכו בארבעים סאה
- ^ אותה אשה פנויה היתה, וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה
- ^ לנהוג כרבי יהודה בן בתירא
- ^ חמין
- ^ דבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות
- ^ גיגית
- ^ ליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה
- ^ דסגי בנתינה
- ^ שראה קרי
- ^ וממשיך את הקרי עליו: שמשמש מטתו
- ^ אינו צריך לנו, דחולה לאונסו לא שכיח
- ^ כניסת הבית: חדר שלפני הטרקלין, שקורין פורטיג"ו בלע"ז
- ^ נתחזקו שבריו ונצמדו, כלומר: צורך לנו עוד בו
- ^ רב דימי ורבין
- ^ גבי עשר תקנות, בבבא קמא בפרק 'מרובה'
- ^ אפלוגתא דאמוראי - הוא דפסק רבא, דפליגי אליבא דרבנן; מיהו השתא - אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן, כדאמר רב נחמן לעיל, ורב נחמן בר יצחק - בתרא הוה.
- ^ לעסוק בתורה לעצמו
- ^ ללמד
- ^ 'ארבעים סאה' שאמרו - בכל ענין שהן; ולקמן מפרש לה
- ^ פליגי ארישא בפירושא דמילתא דתנא קמא
- ^ דרבי יהודה
- ^ לא תימא 'מכל מקום' דרבי יהודה - לאכשורי בכלי אתא, דאין כשר אלא ארבעים סאה בקרקע; ולקמן בעי: אם כן מאי 'מכל מקום'
- ^ והכא נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן - כלאחרים דמי
- ^ 'דנפול עילואי' לאו דוקא, אלא טבלתי בארבעים סאה
- ^ לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי
- ^ ובירך
- ^ רגיל היה לעשות כן דהוה ליה ללמד אחרים; ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא נותן עליו תשעה קבין
- ^ דכי היכי דלעצמו - בנתינה לאחרים נמי בנתינה; אי נמי דקיימא לן כרבי יהודה בן בתירא
- ^ תפלתו לגמרי
- ^ יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל הברכות בקוצר
- ^ מים סרוחים
- ^ ובגמרא (דף כה:) מפרש כמה מיא רמי, ואזיל ומפרש לה ב'חסורי מחסרא והכי קתני': לא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים
- ^ ממי רגלים
- ^ במרוצה
- ^ כגון בבית הכנסת, דאי אפשר לפחות, כדתנן (מגילה פ"ד מ"ד; דף כג:) 'הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים'
- ^ אינו צריך להלך עד שתהא לאחוריו
- ^ דאפשר לילך לפניו - ילך לפניו עד שתהא לאחוריו
- ^ כגון יש נהר לפניו - מסתלק לצדדים