ביאור:בבלי ברכות דף יא
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
בשלמא בית הלל, קא מפרשי טעמייהו דק"ס בכתה"י: טעמא דידהו וטעמא דבית שמאי; אלא בית שמאי, מאי טעמא לא אמרי כבית הלל?
אמרי לך בית שמאי: אם כן דק"ס בכת"י מ': אי סלקא דעתך להכי הוא דאתא , נימא קרא 'בבקר ובערב'; מאי 'בשכבך ובקומך'? דק"ס בכת"י מ' וא': [אלא] בשכבך ובקומך למה לי? [אלא] שמע מינה – בשעת שכיבה – שכיבה ממש, ובשעת קימה – קימה ממש דק"ס בכת"י פ': אלא שמע מינה תרתי: שמע מינה שעת שכיבה, ושכיבה ממש; ושמע מינה 'ובקומך', שעת קימה, וקימה ממש. .
ובית שמאי, האי 'ובלכתך בדרך' מאי עביד להו? דק"ס בכת"י מ' וא': ובית שמאי [נמי], הכתיב 'ובלכתך בדרך'?
ההוא מבעי להו לכדתניא: ’"בשבתך בביתך" – פרט לעוסק במצוה[1], "ובלכתך בדרך" – פרט לחתן; מכאן אמרו: הכונס את הבתולה – פטור דק"ס בכת"י א2 נוסף: מקריאת שמע [2], ואת האלמנה – חייב'[3];
מאי משמע[4]?
אמר רב פפא: כי דרך דק"ס בכת"י מ', א' וא2: בדרך, ובכת"י פ' כדרך [5]; מה דרך רשות – אף כל רשות דק"ס בכת"י א2 נוסף: לאפוקי האי דבמצוה קא עסיק ;
מי לא עסקינן דקא אזיל לדבר מצוה[6] ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי דק"ס בכת"י מ': חייביה רחמנא דליקרי, וכעי"ז בכת"י פ'. ?
אם כן לכתוב רחמנא 'בשבת ובלכת', מאי 'בשבתך ובלכתך'? - בשבת דידך ובלכת דידך – הוא דמחייבת, הא דמצוה – פטירת.
אי הכי דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: מאי אירייא [או: מאי שנא] הכונס את הבתולה , אפילו כונס את האלמנה נמי?
האי טריד והאי לא טריד. דק"ס בכת"י מ' ופ': בתולה טריד, אלמנה לא טריד.
אי משום טרדא[7] – אפילו טבעה ספינתו בים נמי דק"ס בכת"י פ' נוסף: הואיל וטריד יהא פטור ? וכי תימא הכי נמי – אלמה אמר[8] רבי אבא בר זבדא אמר רב: אָבֵל[9] חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין, שהרי נאמר דק"ס בכת"י פ': הואיל ונאמר בהם 'פאר', שנאמר (יחזקאל כד יז): ["האנק דם מתים אבל לא תעשה] פארך חבוש עליך [ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל"][10]? דק"ס בכת"י מ' נוסף: מכלל דכולי עלמא פטירי, ונרשם בצידו דל"ג ליה.
התם טריד טרדא דמצוה[11], דק"ס בכת"י פ' נוסף: שריוה רבנן; מאי טעמא? דעסיק במצוה, וכל העוסק במצוה פטור מן המצוה, אבל הכא טריד טרדא דרשות.
ובית שמאי?
ההוא מבעי להו 'פרט לשלוחי מצוה'. דק"ס בכת"י פ': ההוא לאפוקי שלוחי מצוה.
ובית הלל אמרי:[12] ממילא שמע מינה[13] דאפילו בדרך נמי קרי. דק"ס בכת"י א': קרינן. ובכת"י פ': ובית הלל שלוחי מצוה חייבין, דלאו מי אמרת פרט לעוסק במצוה, טעמא דעסיק במצוה; אבל שליח, דאכתי במצוה גופיה לא עסיק, חייב. "ובלכתך בדרך" למה לי? שמע מינה לכל אדם קורין כדרכן הוא דאתא.
תנו רבנן: בית הלל אומרים: עומדין וקורין יושבין, וקורין ומטין וקורין, הולכין בדרך וקורין, עושין דק"ס בכתה"י: עוסקין במלאכתן וקורין[14]; ומעשה[15] ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד, והיה רבי ישמעאל מוטה ורבי אלעזר בן עזריה זקוף; כיון שהגיע זמן קריאת שמע – הטה רבי אלעזר דק"ס בכתה"י נוסף: בן עזריה [16] וזקף רבי ישמעאל. דק"ס בכת"י פ' נוסף: אמר לו: מה זה, אלעזר! אמר לו רבי אלעזר בן עזריה לרבי ישמעאל: ישמעאל אחי! אמשול לך משל למה הדבר דומה: משל לאחד שאומרים לו דק"ס בכת"י פ': לאדם שאמרו לו "זקנך [17]מגודל", [18]אמר להם "[19]יהיה כנגד המשחיתים[20]". אף כך אתה: כל זמן שאני זקוף אתה מוטה, עכשיו כשאני הטתי אתה זקפת[21]?
אמר לו: "אני עשיתי כדברי בית הלל, ואתה עשית כדברי בית שמאי; ולא עוד, אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות!"
מאי ולא עוד?
וכי תימא בית הלל נמי אית להו מטין[22] דק"ס בכת"י א': וכי תימא במטין נמי שווין – הני מילי דמטה ואתא דק"ס בכת"י מ': דקא מטית ואתית מעיקרא, אבל הכא – כיון דעד השתא הוית זקוף והשתא מוטה דק"ס בכת"י מ': כיון דזקיפת מעיקרא ומטית השתא [23], [24]אמרי: 'שמע מינה כבית שמאי סבירא להו'; שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות. דק"ס בגל' כת"י מ' נוסף: תאנא: לא זזו משם עד שקבעו הלכה לדורות כבית הלל.
תני רב יחזקאל: עשה כדברי בית שמאי - עשה, כדברי בית הלל – עשה;
רב יוסף אמר: עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום, דתנן (משנה סוכה ב ז): מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית: בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין; אמרו להם בית הלל לבית שמאי: מעשה דק"ס בכתה"י: לא כך היה [ה]מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית דק"ס בכת"י מ' נוסף: בלוד , מצאוהו שהיה דק"ס נ"א נוסף: יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו כלום דק"ס בכתה"י: ולא אמרו [לו] דבר !
אמרו להם דק"ס בכת"י פ' נוסף: בית שמאי לבכית הלל : משם ראיה? אף הם אמרו לו: אם כן היית נוהג – לא קיימת מצות סוכה מימיך![25]
רב נחמן בר יצחק אמר: עשה כדברי בית שמאי – חייב מיתה, דתנן [ברכות פ"א מ"ג]: אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים.
אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל!
משנה:
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה: אחת ארוכה ואחת קצרה[26] [27]. מקום שאמרו דק"ס בכת"י פ' נוסף: חכמים להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך; לחתום[28], אינו רשאי שלא לחתום; שלא דק"ס בכת"י מ' ופ': ושלא לחתום[29], אינו רשאי לחתום.
'גמרא:
מאי מברך[30]?
אמר רבי יעקב דק"ס בכתה"י נוסף: בר אידי אמר רבי אושעיא:
"יוצר אור ובורא חשך [עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה"] (ישעיהו מה ז).[31]
לימא דק"ס בכת"י א': ולימא, ובכת"י מ' ופ': ונימא 'יוצר אור ובורא נוגה'?
כדכתיב קאמרינן[32].
אלא מעתה 'עושה שלום ובורא רע' דק"ס בכת"י מ': אלא מעתה [עושה שלום ובורא את הכל] (בגל'), הכי נמי נימא: "עושה שלום ובורא רע" , מי קא אמרינן כדכתיב? דק"ס בכת"י א': כדכתיב קא אמרינן?! אלא כתיב 'רע' וקרינן 'הכל', לישנא מעליא דק"ס בכת"י מ' ופ': בלישנא מעליא, ובכת"י א' ליתא. ; הכא נמי, לימא 'נוגה' לישנא מעליא?!
אלא אמר רבא דק"ס בכתה"י נוסף: בר עולא, או: בר רב שילא :[33] כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום דק"ס בכת"י מ' ופ' הסדר הפוך: מדת לילה ביום ומדת יום בלילה .
בשלמא מדת לילה ביום, כדאמרינן: 'יוצר אור ובורא חשך'; אלא מדת יום בלילה היכי משכחת לה דק"ס בכתה"י: מאי היא ?
אמר אביי: 'גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור'.
ואידך [הברכה השניה לפני קרית שמע] מאי היא?
אמר רב יהודה אמר שמואל: 'אהבה רבה'; וכן אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה: 'אהבה רבה'. דק"ס בכת"י מ' וא' נוסף כאן: ורבנן אמרי, אהבת עולם.
תניא נמי הכי: ’אין אומרים "אהבת עולם" אלא "אהבה רבה"’.
ורבנן אמרי: דק"ס בכת"י מ' וא', במקום תניא נמי הכי וכו' איתא: תניא נמי הכי, [ר' נתן אומר]: אין אומ' אהבה רבה אלא אהבת עולם, וכן הוא אומר (ירמיהו לא ב): ["מרחוק ה' נראה לי] ואהבת דק"ס בכל כתה"י ודפו"י: אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד".
אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות עד שלא קרא דק"ס בכתה"י: קודם [שיקרא] קרית שמע, צריך לברך ברכת התורה; משקרא דק"ס בכתה"י: לאחר [בכת"י א: שיקרא, בכת"י מ': שקרא] קרית שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה[34].
אמר רב הונא: למקרא דק"ס בדפו"י למקרא ולמדרש; בכת"י א': למקרא ולתלמוד: {{{2}}} צריך לברך, ולמדרש דק"ס בכת"י מ': למשנה ולמדרש; בדפו"י: לתלמוד; בכת"י פ' ובגל' מ': למשנה אינו צריך לברך[35];
ורבי אלעזר אמר: למקרא ולמדרש דק"ס בכת"י מ' וא': אף למדרש נמי; בדפו"י: למקרא ולתלמוד; בכת"י פ' וגל' מ': אף למשנה צריך לברך, למשנה אינו צריך לברך; דק"ס בכת"י א' ליתא: למשנה אינו צריך לברך, ובכת"י מ' [וכן בגל'] ופ': לתלמוד אינו צריך לברך;
ורבי יוחנן אמר: אף למשנה דק"ס בכת"י מ' ופ': לתלמוד, ובכת"י א' ליתא לפיסקאות ר' יוחנן ורבא כלל. נמי צריך לברך, אבל לתלמוד[36] אינו צריך לברך[37]; דק"ס בגל' כת"י מ': רבי יוחנן אמר: אף לתלמוד צריך לברך, למדרש אין צריך לברך;
ורבא אמר: אף לתלמוד דק"ס בגל' כת"י מ': רב אמר: אף למדרש [38] צריך לברך[39], דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב – הוה מקדים וקא משי דק"ס בכת"י מ': הוה קדים ומשי, ובכת"י פ': הוה קדים קאי משי ידיה ובריך[40] ומתני לן פרקין.
מאי מברך?
אמר רב יהודה אמר שמואל דק"ס בכת"י מ' ופ' ליתא: אמר שמואל, ובכת"י א': אמר רב : ’[בא"י אמ"ה] אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי דק"ס בכתה"י: על דברי תורה'.
ורבי יוחנן מסיים[41] בה הכי: דק"ס בכת"י פ' וא': [ו]ר' יוחנן אמר 'הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו[42] ובפיפיות דק"ס בכת"י פ': ובפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל'[43]. דק"ס בכת"י א': [עמך בית ישראל] בצאצאינו ובצאצאיהם, ונהיה כולנו יודעי שמך לומדי תורתך. בא"י למדני חוקיך.
ורב המנונא דק"ס בגל' כת"י מ': הונא אמר: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה';
אמר רב המנונא: דק"ס בכת"י פ': אמר רב הונא: הא דרב המנונא {[ק }} זו היא מעולה שבברכות[44].
{[דקס|בכת"י מ' נוסף|אמר רב פפא}}הלכך לימרינהו לכולהו.
תנן התם[45]:
- 'אמר להם הממונה[46]:
- "ברכו ברכה אחת"[47], – והם ברכו דק"ס בכת"י א' ליתא: והם, ובגל' כת"י מ' נוסף ברכה אחת ,
- וקראו עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר;
- וברכו את העם[48] "שלש ברכות", – אמת ויציב, דק"ס בכת"י א' ליתא: וברכו...ברכות. ובגל' כת"י מ' נוסף לאחר "ויאמר" ואמת ויציב, ונמחק כאן ועבודה[49], דק"ס בגל' כת"י מ': עבודה והודאה וברכת כהנים[50];
- ובשבת מוסיפין ברכה אחת[51] למשמר היוצא דק"ס בכת"י פ': כנגד המשמר היוצא [52]'.
כי הא דרבי אבא ורבי יוסי בר אבא דק"ס בכת"י א': דרבה ורב יוסף, ובכת"י מ': דרבא ורב יוסף בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו: "מאי ברכה אחת?" לא הוה בידייהו, ואתו שיילוהו לרב מתנה; לא הוה בידיה, אתו שיילוהו לרב יהודה;{[דקס אמר להו: הכי אמר שמואל: אהבה רבה.
ואמר רבי זריקא דק"ס בכת"י מ', א' ודפו"ר: ור' זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: יוצר אור!
כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: הא דרבי זריקא – לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר[55], דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: זאת[56] אומרת: ברכות אין מעכבות זו את זו[57]: אי אמרת בשלמא יוצר אור הוו אמרי[58], היינו[59] דברכות אין מעכבות זו את זו: דלא קא אמרי אהבה רבה! דק"ס בכת"י מ' וא': היינו...את זו; אלא אי אמרת דאמרי "אהבה רבה" (דף י"ב ע"א) ולא אמר "יוצר אור", דלמא [משום ד]לא מטא זמנא וכו'
הערות
עריכה- ^ לקמיה מפרש מאי משמע
- ^ שטרוד במחשבת בעילת מצוה
- ^ ואף על גב דחתן נמי עוסק במצוה הוא, אי לאו קרא יתירה לא נפקא לן מקרא קמא: דכיון דעוסק במצוה לא כתיב בקרא בהדיא, אלא מיעוטא בעלמא הוא דקא דרשינן מ'ביתך', וממעטינן מינה עוסק במלאכת מצוה, דאיכא טרדא; אבל חתן – דטרדא דמחשבה בעלמא הוא שמחשב על עסק בתולים – אי לאו קרא יתירה, לא אתמעוט
- ^ 'פרט לעוסק במצוה'
- ^ בשבתך ובלכתך הוקשו לדרך [בשבתך בביתך ובלכתך בדרך]
- ^ כלומר: מנלן דבדרך רשות לחודא איירי קרא? הא קרא דרך סתמא כתיב, וממילא משתמע נמי מיניה דרך מצוה
- ^ דמחשבה פטרת ליה
- ^ כמו 'למה אמר'
- ^ אף על פי שטרוד בצערו
- ^ וכיון דבעו פאר, ואבל מתגולל בצערו בעפר אין זה פאר
- ^ וכיון דאנן מיעוט בעלמא דרשינן פרט לחתן, מסתייך אם ממעטת מיניה טרדא דמצוה
- ^ נהי נמי דקרא למדרש מיניה 'פרט לחתן' אתא –
- ^ בלכת דידך הוא דמחייבת, אלמא
- ^ לקמן מוקמינן לה בפרק שני (דף טז.)
- ^ [המעשה בספרי ואתחנן פסקא לד]
- ^ כבית שמאי
- ^ נאה ו
- ^ והוא
- ^ הואיל וקלסתם אותו – אף הוא, הגידול הזה
- ^ יהיה נתון לתער ולמספרים שאביא עליו ואשחיתנו
- ^ הרי אני כמקלס את מעשיך שהיית מוטה, ואתה נזקפת
- ^ דבמטין נמי שרו, כדאמרינן לעיל מטין וקורין
- ^ כיון דעד השתא היית זקוף ועכשיו הטית
- ^ אם לא נזקפתי אני,
- ^ וכי היכי דעשה כדברי בית הלל לא עשה ולא כלום לדברי בית שמאי, אף העושה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום לדברי בית הלל!
- ^ אשתים לאחריה דערבית קאי (נ"א: ארוכה = אמת ואמונה, קצרה = השכיבנו)
- ^ כדאמר בברכות ירושלמי: שבע ברכות הללו על שם (תהלים קיט קסד) "שבע ביום הללתיך"
- ^ ב'ברוך'
- ^ כגון ברכת הפירות ומצות
- ^ שתים לפניה דשחר מאי ניהו
- ^ לקמיה מפרש אידך מאי היא, דאילו ברכה דישתבח אינה מן המניין, שהיא לאחרי פסוקי דזמרה כמו ברכת הלל, ואומרים אותה קודם זמן קריאת שמע אם ירצו.
- ^ כתיב בקרא: "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע"
- ^ לעולם אין אנו אומרים קרא כדכתיב, אלא לישנא מעליא. ומה טעם אין אנו אומרים "יוצר אור ובורא נוגה"?
- ^ שיש בה מעין ברכת התורה: 'ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדם חקי רצונך'
- ^ מדרש הוא קרוב למקרא, כגון מכילתא וספרא וספרי שהם מדרשי מקראות
- ^ גירסת רש"י: 'לגמרא'
- ^ אפילו קודם אהבה רבה קאמר, והכי מוכח מילתא בפרק שני
- ^ גירסת רש"י: 'לגמרא'
- ^ שהוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצאה; 'גמרא' היינו סברת טעמי משנה, ותירוצי משניות הסותרות זו את זו, וחסורי מחסרא
- ^ ברכת התורה
- ^ דבעי פתיחה ב'ברוך' וחתימה ב'ברוך'
- ^ יערבו עלינו לעסוק בהם מאהבה
- ^ ולא גרסינן ’[בא"י] למדני חקיך', שאין זו ברכה והודאה על שעבר אלא לשון בקשה, ודוד – כי אמרה (בתהלים קיט,יב) – לא לשם ברכה אמרה אלא בלשון בקשה, והכי קאמר: ה' שאתה ברוך – למדני חקיך.
- ^ שבברכות התורה, לפי שיש בה הודאה למקום וקילוס לתורה ולישראל
- ^ במסכת תמיד (פ"ה מ"א) דהתם מסדר לכוליה סדר עבודת השחר, וקאמר דלאחר שסדרו האברים על גבי הכבש ומלחום – ירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע, והדר תני
- ^ והוא סגן הכהנים, כדאיתא ביומא: 'היינו סגן היינו ממונה' (בפירש"י שם טו:)
- ^ לקמן מפרש מאי היא, ומן הברכות שלפני קרית שמע היא
- ^ עִם העם
- ^ בשביל העבודה שעשו היו מברכין אחריה: 'רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל, ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, ברוך... המקבל עבודת עמו ישראל ברצון'; אי נמי 'שאותך לבדך ביראה נעבוד'
- ^ לברך את העם, ובשאר תפילה לא היה להם פנאי; ואף זמן קריאת שמע לא הגיע, כדאמר במסכת יומא (דף לז ע"ב): הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא לפי שאנשי משמר מקדימין וכו'
- ^ לקמיה מפרש לה
- ^ שהמשמרות מתחלפות ביום השבת, כדאמרינן במסכת סוכה (דף נו:): 'משמר היוצא עושה תמיד של שחר ומוספין, ומשמר הנכנס עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין'
- ^ דקתני רישא
- ^ איזו מן הברכות הוא אומר
- ^ לא שמע מפי ריש לקיש שאמר בפירוש 'מאי ברכה אחת? – יוצר אור'
- ^ דקתני ברכו ברכה אחת
- ^ בירך את האחת ולא בירך את השניה – נפקא מיהא ידי חובתו בההיא שבירך, ואין חברתה מעכבת לומר שאין זו מועלת בלא זו; ומהכא שמע רבי זריקא דסבירא ליה לריש לקיש דהך ברכה אחת – יוצר אור היא
- ^ ולא אהבה רבה, ואף על גב דמטא ליה זמנא – שאף בלילה ראוי לומר, כל שכן דכיון דאמרי יוצר אור ודאי מטיא זמנה, ואפילו הכי לא אמרי אלא יוצר אור ותו לא אמרי לה
- ^ דקאמר שמע מינה