פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אייתי כסא דמוקרא [1] בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו, ואעציבו.

רב אשי עבד הלולא לבריה; חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא -אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו.

אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא: לישרי לן מר [ישיר לנו כבודו]!

אמר להו [שר להם]: "ווי לן דמיתנן! ווי לן דמיתנן!"

אמרי ליה: אנן מה נעני בתרך?

אמר ליה: "הי תורה והי מצוה דמגנו עלן" [2]!

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה [אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה] , אימתי? בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה.

אמרו עליו על ריש לקיש שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה.

תנו רבנן: 'אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה [3]'

והיכי דמי הלכה פסוקה?

אמר אביי: כי הא דרבי זירא, דאמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים [4].

רבא אמר: כי הא דרב הושעיא, דאמר רב הושעיא: 'מערים אדם על תבואתו ומכניסה [5] במוץ שלה [6] כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר' [7];

ואיבעית אימא כי הא דרב הונא, דאמר רב הונא אמר רבי זעירא: המקיז דם בבהמת קדשים - אסור בהנאה ומועלין בו [8].

רבנן עבדי כמתניתין [9], רב אשי עביד כברייתא [10].

תנו רבנן: 'אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה [11], ולא מתוך קלות ראש [12], ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה [13]; וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים.'

וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא: 'אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו', כי הא דרב כהנא אלוייה [14] לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צניתא [15] דבבל; כי מטא להתם - אמר ליה: מר ודאי [אדוני שמע בבירור] דאמרי אינשי 'הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא'!

אמר ליה: אדכרתן מילתא דרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב (ירמיהו ב ו) [ולא אמרו איה ה' המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות] בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם; וכי מאחר דלא עבר - היאך ישב? אלא לומר לך: כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב – נתישבה, וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב - לא נתישבה [16].

רב מרדכי אלוייה לרבי שימי בר אשי מהגרוניא ועד בי כיפי - ואמרי לה עד בי דורא.

תנו רבנן: 'המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים; אבא שאול אומר: סימן לדבר (תהלים י יז) [תאות ענוים שמעת ה’] תכין לבם תקשיב אזנך [17].'

תניא: אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא: כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מקצר ועולה מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו, אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה? - מפני כריעות והשתחויות.

אמר רבי חייא בר אבא: לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות, שנאמר (דניאל ו יא) [ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה] וכוין פתיחן ליה [בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה]; יכול יתפלל אדם כל היום כלו? - כבר מפורש על ידי דניאל: 'וזמנין תלתא [ביום]’ [18]; יכול משבא לגולה הוחלה [19]? - כבר נאמר 'די הוא עבד מן קדמת דנא'; יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה? - תלמוד לומר: 'נגד ירושלם'; יכול יהא כוללן [20] בבת אחת? - כבר מפורש על ידי דוד, דכתיב (תהלים נה יח) ערב ובקר וצהרים [אשיחה ואהמה וישמע קולי]; יכול ישמיע קולו בתפלתו? - כבר מפורש על ידי חנה, שנאמר (שמואל א א) וקולה לא ישמע; יכול ישאל אדם צרכיו [21] ואחר כך יתפלל [22]? - כבר מפורש על ידי שלמה, שנאמר (מלכים א ח כח) [ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו ה' אלהי] לשמוע אל הרנה ואל התפלה [אשר עבדך מתפלל לפניך היום]: 'רנה' - זו תפלה [23], 'תפלה' זו בקשה [24]; אין אומר דבר <בקשה> אחר אמת ויציב [25], אבל אחר התפלה - אפילו כסדר וידוי של יה"כ אומר.

איתמר נמי: אמר רב חייא בר אשי אמר רב: אף על פי שאמרו 'שואל אדם צרכיו בשומע תפלה', אם בא לומר אחר תפלתו - אפילו כסדר של יום הכפורים - אומר.

אמר רב המנונא: כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה:

(שמואל א א יג: וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה; פסוק יד: ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך; פסוק טו: ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את נפשי לפני ה'; פסוק טז: אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה; פסוק יז: ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו)

'וחנה היא מדברת על לבה' - מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו;

'רק שפתיה נעות' - מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו;

'וקולה לא ישמע' - מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו

'ויחשבה עלי לשכרה' - מכאן ששכור אסור להתפלל;

'ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין וגו' - אמר רבי אלעזר: מכאן לרואה בחברו


עמוד ב

דבר שאינו הגון - צריך להוכיחו;

'ותען חנה ותאמר לא אדני' - אמר עולא, ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא: אמרה ליה: לא אָדוֹן אתה בדבר זה, ולא רוח הקודש שורה עליך שאתה חושדני בדבר זה;

איכא דאמרי הכי אמרה ליה: לא אדון אתה: לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות; מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי?

אמר רבי אלעזר: מכאן לנחשד בדבר שאין בו - שצריך להודיעו [26];

'אל תתן את אמתך לפני בת בליעל' - אמר רבי אלעזר: מכאן לשכור שמתפלל כאלו עובד עבודה זרה: כתיב הכא 'לפני בת בליעל' [27] וכתיב התם (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך [וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם] מה להלן עבודה זרה - אף כאן עבודה זרה;

'ויען עלי ויאמר לכי לשלום'; אמר רבי אלעזר: מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו - שצריך לפייסו, ולא עוד - אלא שצריך לברכו, שנאמר 'ואלהי ישראל יתן את שלתך'.

(שמואל א א יא: ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראש)

'ותדר נדר ותאמר ה' צבאות' - אמר רבי אלעזר: מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה 'צבאות' עד שבאתה חנה וקראתו 'צבאות'; אמרה חנה לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם! מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד"? משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו; בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם: תנו לי פרוסה אחת! - ולא השגיחו עליו; דחק ונכנס אצל המלך, אמר לו: "אדוני המלך! מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת"?

'אם ראה תראה' אמר רבי אלעזר: אמרה חנה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! אם ראה – מוטב, ואם לאו – תראה: אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי [28], וכיון דמסתתרנא - משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר [29], שנאמר (במדבר ה כח) [ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא] ונקתה ונזרעה זרע!

הניחא למאן דאמר 'אם היתה עקרה - נפקדת' – שפיר, אלא למאן דאמר 'אם היתה יולדת בצער - יולדת בריוח, נקבות - יולדת זכרים, שחורים - יולדת לבנים, קצרים - יולדת ארוכים' מאי איכא למימר?: דתניא: '(במדבר ה כח) [ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא] ונקתה ונזרעה זרע - מלמד שאם היתה עקרה – נפקדת, דברי רבי ישמעאל; אמר לו רבי עקיבא: אם כן, ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו, וזו שלא קלקלה נפקדת! אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער - יולדת בריוח; קצרים - יולדת ארוכים; שחורים - יולדת לבנים; אחד - יולדת שנים!' מאי 'אם ראה תראה'?

דברה תורה כלשון בני אדם.

'בעני אמתך אל [ולא] תשכח את אמתך ונתתה לאמתך' - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלש 'אמתות' הללו למה? - אמרה חנה לפני הקב"ה [30]: ריבונו של עולם! שלשה בדקי מיתה בראת באשה [31], ואמרי לה שלשה דבקי מיתה, ואלו הן: נדה, וחלה, והדלקת הנר [32]; כלום עברתי על אחת מהן?

'ונתתה לאמתך זרע אנשים' מאי 'זרע אנשים'?

אמר רב: גברא בגוברין.

ושמואל אמר: זרע שמושח שני אנשים, ומאן אינון? - שאול ודוד;

ורבי יוחנן אמר: זרע ששקול כשני אנשים, ומאן אינון? - משה ואהרן, שנאמר (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו [קראים אל ה' והוא יענם];

ורבנן אמרי: 'זרע אנשים' = זרע שמובלע בין אנשים.

כי אתא רב דימי, אמר [33]: לא ארוך ולא גוץ ולא קטן ולא אלם [34], ולא צחור [35] ולא גיחור [36] ולא חכם [37] ולא טפש.

[שמואל א א,כו: ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה’]

'אני האשה הנצבת עמכה בזה' - אמר רבי יהושע בן לוי: [38] מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה.

(שמואל א א כז: אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו)

'אל הנער הזה התפללתי' [39] - אמר רבי אלעזר: שמואל מורה הלכה לפני רבו היה, שנאמר ' (שמואל א א כה) וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי'; משום ד'וישחטו את הפר' – 'הביאו הנער אל עלי'? אלא אמר להן עלי: קראו כהן, ליתי ולשחוט! חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט? שחיטה בזר כשרה!?

אייתוהו לקמיה דעלי, אמר ליה: מנא לך הא?

אמר ליה מי כתיב 'ושחט הכהן'? 'והקריבו הכהנים' (ויקרא א ה: ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד) כתיב: מקבלה ואילך מצות כהונה [40] - מכאן לשחיטה שכשרה בזר.

אמר ליה: מימר שפיר קא אמרת, מיהו מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה! - אתיא חנה וקא צוחה קמיה: 'אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו'; אמר לה: שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה! אמרה ליה 'אל הנער הזה התפללתי'.

(שמואל א א יג: וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה)

'וחנה היא מדברת על לבה' - אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: על עסקי לבה; אמרה לפניו: רבונו של עולם! כל מה שבראת באשה - לא בראת דבר אחד לבטלה: עינים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידים לעשות בהם מלאכה, רגלים להלך בהן, דדים להניק בהן; דדים הללו שנתת על לבי - למה לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן!

ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה [41] ואף על פי כן - חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת.

מאי תקנתיה?

אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא [42].

ואמר רבי אלעזר: חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר (שמואל א א י) ’[והיא מרת נפש] ותתפלל על ה' [ובכה תבכה]’ [43] - מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה.

ואמר רבי אלעזר: אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר (מלכים א יח לז) [ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים] ואתה הסבות את לבם אחורנית.

אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו [44]?

הערותעריכה

  1. ^ כוס של זכוכית לבנה
  2. ^ היכן התורה שעסקנו, והיכן המצות שאנו מקיימין שיגינו עלינו מדינה של גיהנם
  3. ^ שאינה צריכה עיון: שלא יהא מהרהר בה בתפלתו
  4. ^ לבד מאותו יום שפוסקת, והתורה לא הצריכה שבעה נקיים אלא לזבה, שנאמר (ויקרא טו כח) ואם טהרה מזובה , ואין זבה אלא הרואה שלשה ימים רצופין בתוך י"א יום שבין נדה לנדה
  5. ^ בבית
  6. ^ קודם שיזרה אותה
  7. ^ שאין מתחייב במעשר מן התורה אלא בראיית פני הבית ומשנמרח בכרי, אבל לפני מירוח - אין ראיית פני הבית קובעתו, דגבי תרומה ומעשר כתיב 'דגן': ראשית דגנך (דברים יח ד) והוא המירוח, לפיכך כשמכניסה לבית קודם מירוח - לא הוקבעה למעשר מן התורה, ורבנן הוא דאסרו אכילת קבע בדבר שלא נגמר מלאכתו, אבל אכילת עראי לא אסרו, ומאכל בהמה - עראי הוא, דתנן במסכת פאה (פ"א מ"ו): מאכיל לבהמה חיה ועוף עד שימרח; הלכך בהמתו אוכלת ופטורה, אבל איהו אסור באכילת קבע
  8. ^ ואף על גב דקיימא לן אין מועלין בדמים, וילפינן לה מקראי במסכת יומא (דף נט:) ובשחיטת חולין (דף קיז.) - הני מילי כשנשחטו בעזרה, דאיכא למימר נתתיו לכם על המזבח לכפר (ויקרא יז יא): לכפר נתתיו לך ולא למעילה; אבל בדם הקזה מועלין, כלומר: אם נהנה - מביא קרבן מעילה; והנך הויין הלכות פסוקות שאין עליהן קושיות ותירוצים שיהא צריך להרהר בהן
  9. ^ מתוך כובד ראש
  10. ^ מתוך הלכה פסוקה
  11. ^ ליצנות
  12. ^ חילוף של כובד ראש: מתוך זחות לב ועתק [מלשון יצא עתק מפיכם (שמואל א ב ג), ופרש"י: דבר חזק או דבר סרה]
  13. ^ כגון דברי תנחומים של תורה, כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד, שהוא של שבח ותנחומין, כגון רצון יראיו יעשה, שומר ה' את כל אוהביו [תהלים קמה יט, כ], וכגון מקראות הסדורות בתפלת ערבית כי לא יטוש ה' את עמו (שמואל א יב כב) וכיוצא בהן
  14. ^ ליוהו בדרך
  15. ^ דקלים
  16. ^ וזה שאומרים 'מימות אדם הראשון הם' - שהוא גזר על אותו מקום לישוב דקלים
  17. ^ אם תכין לבם - אז תקשיב אזנך
  18. ^ שחרית מנחה וערבית
  19. ^ הוחלה התפלה הזאת; 'הוחלה' כמו 'נתחלה'; אבל קודם לכן לא היה רגיל בכך
  20. ^ לשלש תפלות הללו בשעה אחת
  21. ^ כגון ברכות דאתה חונן עד שומע תפלה
  22. ^ שלש ברכות ראשונות שהן של שבח
  23. ^ של שבח
  24. ^ שאלת צרכיו
  25. ^ קודם שלש ראשונות
  26. ^ הנחשד צריך לנקות את עצמו ולהודיע את חושדו שאין בו אותו דבר מגונה
  27. ^ אל תתנני כבת בליעל לחשדני בשכרות
  28. ^ אתייחד עם אחרים ויחשדני בעלי
  29. ^ שקר
  30. ^ דריש להו לשון מיתה
  31. ^ שהאשה נבדקת בהן בשעת הסכנה שאם ימצא בה אחד מהם תמות
  32. ^ של שבת; על שלש עברות הללו נשים מתות; וטעמא יליף במסכת שבת (לא:)
  33. ^ רב דימי מפרש לה
  34. ^ פירוש:עב
  35. ^ רו"ש בלע"ז
  36. ^ שהוא לבן יותר מדאי
  37. ^ יותר מדאי, שלא יהיה תימה בעיני הבריות, ומתוך שנדברין בו שולטת בו עין הרע
  38. ^ הנצבת עמכה - משמע אף הוא עמה בעמידה
  39. ^ על זה, ולא לאחֵר; מכאן שחטא לעלי ורצה לענשו ולהתפלל שינתן לה בן אחר
  40. ^ אמרו בפרק קמא דחגיגה (דף יא.) 'והקריבו' זה קבלת הדם
  41. ^ כלומר: אפילו נגזר עליו מנעוריו, לפי שתענית קשה בשבת, לפי שהכל מתענגים בו והוא מתענה
  42. ^ יתענה למחר
  43. ^ כך כתוב הוא במקרא, ולא גרסינן הכא 'אל תקרי'
  44. ^ לדבריו הודה, לאחר זמן, בנבואת נביאים אחרים