ביאור:בבלי ברכות דף כג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מר סבר: [1] אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש [2], ומר סבר: למקום שפסק.
אמר רב אשי: האי 'אם שהה' 'אם לא שהה' מיבעי ליה [3]! אלא דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש, והתם בדלא שהה קמיפלגי: דמר סבר גברא דחויא הוא [4], ואין ראוי, ואין תפלתו תפלה [5], ומר סבר: גברא חזיא הוא, [6] ותפלתו תפלה [7].
תנו רבנן: הנצרך לנקביו - אל יתפלל; ואם התפלל - תפלתו תועבה.
אמר רב זביד, ואיתימא רב יהודה: לא שנו אלא שאינו יכול לשהות בעצמו, אבל אם יכול לשהות בעצמו - תפלתו תפלה.
ועד כמה [8]?
אמר רב ששת: עד פרסה.
איכא דמתני לה [9] – אמתניתא [10]: במה דברים אמורים? - כשאין יכול לעמוד על עצמו, אבל אם יכול לעמוד על עצמו - תפלתו תפלה; ועד כמה? אמר רב זביד: עד פרסה.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הנצרך לנקביו - הרי זה לא יתפלל, משום שנאמר (עמוס ד יב) [לכן כה אעשה לך ישראל עקב כי זאת אעשה לך] הכון לקראת אלהיך ישראל.
ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (קהלת ד יח) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים [וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע]? שמור עצמך שלא תחטא [11], ואם תחטא - הבא קרבן לפָני.
'וקרוב לשמוע' - אמר רבא: הוי קרוב לשמוע דברי חכמים, שאם חוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה [12];
'מתת הכסילים זבח' [13]: אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה
'כי אינם יודעים לעשות רע' - אי הכי צדיקים נינהו!?
אלא: אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים; אמר הקב"ה: בין טוב לרע אינן מבחינים, והם מביאים קרבן לפני?
רב אשי, ואיתימא רבי חנינא בר פפא – אמר: שמור נקביך [14] בשעה שאתה עומד בתפלה לפני [15].
תנו רבנן [מסכת תפילין פ"א מ"א]: הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס; אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: לא שנו אלא בית הכסא קבוע [16] אבל בית הכסא עראי [17] - חולץ ונפנה לאלתר [18], וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן, מפני שעשאו בית הכסא קבוע.
איבעיא להו: מהו שיכנס אדם בתפילין [19] לבית הכסא קבוע להשתין מים?
רבינא שרי, רב אדא בר מתנא אסר; אתו שיילוה לרבא, אמר להו: אסור: חיישינן שמא יפנה בהן [20]; ואמרי לה שמא יפיח בהן.
תניא אידך: 'הנכנס לבית הכסא קבוע - חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ומניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים, ונכנס; וכשהוא יוצא מרחיק ארבע אמות ומניחן - דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים: אוחזן בידו ונכנס; רבי עקיבא אומר: אוחזן בבגדו ונכנס;
'בבגדו' סלקא דעתא? זימנין מישתלי להו ונפלי!? אלא אימא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס;
ומניחם בחורין הסמוכים לבית הכסא [21], ולא יניחם בחורין הסמוכים לרשות הרבים [22] שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד;
ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפיליו בחורין הסמוכים לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן, ובאת לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי פלוני בשכרי! כיון ששמע אותו תלמיד כך - עלה לראש הגג ונפל ומת; באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס.'
תנו רבנן: בראשונה היו מניחין תפילין בחורין הסמוכין לבית הכסא ובאין עכברים ונוטלין אותן; התקינו שיהו מניחין אותן בחלונות הסמוכות לרשות הרבים - ובאין עוברי דרכים ונוטלין אותן! התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס.
אמר רבי מיאשא בריה דרבי יהושע בן לוי: הלכה גוללן [23] כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו [24].
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח [25]
אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי זירא: לא שנו אלא שיש שהות ביום ללבשן, אבל אין שהות ביום ללבשן - עושה להן כמין כיס טפח ומניחן.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ביום [26] גוללן כמין ספר [27] ומניחן בידו כנגד לבו, ובלילה [28] - עושה להן כמין כיס [29] טפח [30] ומניחן.
אמר אביי: לא שנו [31] אלא בכלי שהוא כליין [32], אבל בכלי שאינו כליין - אפילו פחות מטפח.
אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: תדע שהרי פכין קטנים מצילין [33] באהל המת [34].
ואמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן, כי הוה בעי למיעל לבית הכסא, כי הוה נקיט ספרא דאגדתא - הוה יהיב לן; כי הוה נקיט תפילין - לא הוה יהיב לן, אמר: הואיל ושרונהו רבנן [35] -
ננטרן [36]!
אמר רבא: כי הוה אזלינן בתריה דרב נחמן, כי הוה נקיט ספרא דאגדתא - יהיב לן; כי הוה נקיט תפילין - לא יהיב לן, אמר: הואיל ושרונהו רבנן – ננטרן.
תנו רבנן: לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל [37], ולא ישתין בהן מים, ולא יישן בהן - לא שינת קבע ולא שינת עראי [38].
אמר שמואל: סכין, ומעות, וקערה, וככר - הרי אלו כיוצא בהן [39].
אמר רבא אמר רב ששת: לית הלכתא כי הא מתניתא [40], דבית שמאי היא [41], דאי בית הלל – השתא: [42] בית הכסא קבוע שרי, בית הכסא עראי [43] מיבעיא?
מיתיבי: דברים שהתרתי לך כאן - אסרתי לך כאן מאי? לאו תפילין [44]? אי אמרת בשלמא בית הלל התרתי לך כאן - [45] קבוע, אסרתי לך כאן - בית הכסא עראי; אלא אי אמרת בית שמאי, הא לא שרו [46] ולא מידי?
כי תניא ההיא [47] לענין [48] טפח וטפחיים [49], דתני חדא: כשהוא נפנה - מגלה לאחריו טפח [50] ולפניו טפחיים [51]', ותניא אידך: לאחריו טפח, ולפניו ולא כלום', מאי? לאו אידי ואידי באיש, ולא קשיא: כאן לגדולים כאן לקטנים [52]!?
ותסברא? אי בקטנים, לאחריו טפח למה לי? אלא אידי ואידי בגדולים [53], ולא קשיא: הא באיש הא באשה [54].
אי הכי [55] - הא דקתני עלה [56] זהו קל וחומר שאין עליו תשובה [57]' - מאי אין עליו תשובה' [58]? דרכא דמילתא הכי איתא [59]! אלא לאו תפילין ותיובתא דרבא [60]?
אמר רב ששת: תיובתא? מכל מקום קשיא: השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי לא כל שכן?
הכי קאמר: בית הכסא קבוע - דליכא ניצוצות [61] – שרי; בית הכסא עראי [62] - דאיכא ניצוצות [63] – אסרי.
אי הכי אמאי אין עליו תשובה? תשובה מעלייתא היא!?
הכי קאמר: הא מילתא [64] תיתי לה בתורת טעמא [65] ולא תיתי לה בקל וחומר, דאי אתיא לה בתורת קל וחומר [66] - זהו קל וחומר שאין עליו תשובה [67].
תנו רבנן: 'הרוצה ליכנס לסעודת קבע [68], מהלך עשרה פעמים ארבע אמות - או ארבע פעמים עשר אמות [69], ויפנה, ואחר כך נכנס.
אמר רבי יצחק: הנכנס לסעודת קבע - חולץ תפיליו ואחר כך נכנס [70].
ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: מניחן על שלחנו וכן הדור לו [71].
ועד אימת?
אמר רב נחמן בר יצחק: עד זמן ברכה.
תני חדא: צורר אדם תפיליו עם מעותיו [72] באפרקסותו [73], ותניא אידך לא יצור'!?
לא קשיא: הא דאזמניה הא דלא אזמניה [74], דאמר רב חסדא: האי סודרא דתפילין דאזמניה למיצר ביה תפילין: צר ביה תפילין - אסור למיצר ביה פשיטי; אזמניה ולא צר ביה, צר ביה ולא אזמניה - שרי למיצר ביה זוזי [75] !
ולאביי, דאמר 'הזמנה מילתא היא' [76] - אזמניה אף על גב דלא צר ביה, צר ביה אי אזמניה – אסיר, אי לא אזמניה – לא.
בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה: מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו [77]?: תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי, שנוהג בהן מנהג בזיון, כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו – מאי?
אמר ליה: הכי אמר שמואל: מותר אפילו אשתו עמו.
מיתיבי 'לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם דרך בזיון, אבל מניחן תחת מראשותיו; ואם היתה אשתו עמו – אסור;
היה מקום שגבוה שלשה טפחים [78] או נמוך שלשה טפחים [79] – מותר' - תיובתא דשמואל?
תיובתא.
אמר רבא: אף על גב דתניא תיובתא דשמואל - הלכתא כוותיה; מאי טעמא? -
הערות
עריכה- ^ כל המפסיק בתפלתו,
- ^ כדאמרינן גבי קרית שמע לקמן בפירקין (דף כד:), ובשהה קא מיפלגי הכא
- ^ במילתא דרב חסדא ורב המנונא מיבעי ליה לאפלוגי בין שהה ללא שהה; ומדלא אפליג - שמע מינה אפילו בדלא שהה קאמר
- ^ כשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו - דחוי הוא מלהתפלל,
- ^ הלכך מה שהתפלל - אינה תפלה וחוזר לראש
- ^ אף על פי שאינו יכול להמתין עד שיסיים
- ^ תפלתו מה שהתפלל קודם שתיתה - תפלה ראויה היא
- ^ יכול להעמיד עצמו מנקביו שיהא מותר להתחיל בתפלה
- ^ להאי 'במה דברים אמורים'
- ^ במתניתא גופא, ולא משמעתא דרב זביד ורב יהודה, וכי איירי אינהו - בשיעורא הוא דאיירי
- ^ ותצטרך רגלך ללכת אל בית האלהים להביא חטאת
- ^ בהבאת קרבנך
- ^ בלא תשובה
- ^ מבין רגליך
- ^ כמו להסך את רגליו (שמואל א כד ד): שמור נקביך שלא יפיחו
- ^ שיש בו צואה; וכל בתי כסאות שבגמרא - על פני השדה הם בלא חפירה
- ^ שזה מתחיל עכשיו לעשותו בית הכסא
- ^ ויאחז תפילין בידו, כדאמרינן לקמן; ובקבוע נמי אוחזן בידו, אלא שצריך לחלצן ברחוק ארבע אמות: שבזמן שהם בראשו הם בגלוי, וגנאי הדבר
- ^ בראשו
- ^ גדולים
- ^ לפנים מן הגדר, בשדה שהוא נפנה בה - נותנן בחורים שבכותל
- ^ חורי כותלי מחיצות השדה שאין עכברים מצוין במקום הילוך בני אדם, והוא יכנס לאחורי הגדר לפנות
- ^ ברצועות שלהן
- ^ שלא בבגדו, כדי שלא יפלו
- ^ רצועה - שיש בה קדושה: שהרי בהן הוא קושרן, ובקשר נראה בעשייתו כמין דל"ת על שם אחת מאותיות של שדי והשי"ן עשויה בכותלי הקציצה החיצונה והיו"ד עשויה בראש רצועת תפילין של יד ורצועה קטנה מאד כפוף ראשה ונראית כמין יו"ד!
- ^ כשהוא חולצן בשביל בית הכסא
- ^ כדאמרן
- ^ כשהוא חולצן בביתו על מנת להצניע עד הבקר
- ^ דחללו
- ^ דחשיב הכלי 'אהל' להפסיק בינם לקרקע
- ^ דבעי טפח
- ^ כיס העשוי לצרכן, דכליין קרוב להיות בטל אצלם, הילכך בעינן דבר הניכר שיהא חוצץ בפניהם
- ^ בהיקף צמיד פתיל
- ^ ואף על גב דלא הוו טפח חייצי
- ^ לאוחזן בידו משום שמירתן
- ^ ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין
- ^ שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה, שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו
- ^ שמא יפיח
- ^ לענין תפלה, שדואג עליהן: שלא תפול הסכין ותזיקנו, והקערה תשפך, והמעות יאבדו, והככר יטנף
- ^ דקתני לא ישתין בתפילין
- ^ דאמרי לעיל 'מניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ולא יכניסם בידו ויכנס
- ^ הא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס
- ^ כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה
- ^ שאמרו בית הלל 'אוחזן בידו ונכנס לבית הכסא קבוע', ולהשתין בהם אסרו, כדמפרש טעמא לקמן
- ^ בבית הכסא
- ^ בבית הכסא קבוע
- ^ לאו לענין תפילין תניא, אלא
- ^ גלוי
- ^ דלגדולים אינו מגלה אלא טפח, ולקטנים מגלה טפחיים, ועלה קאי: 'גלוי טפחיים שהתרתי לך כאן - אסרתי לך כאן'
- ^ ולא יותר משום צניעות
- ^ משום קילוח מי רגלים הנתזין למרחוק
- ^ והיינו דקאמר לעיל 'דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי - אסרתי לך בקבוע'
- ^ ומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים
- ^ הלכך באיש מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים, ובאשה מלפניה ולא כלום, והכי קאמר: הא דלעיל דברים שאסרתי לך באשה – התרתי לך באיש
- ^ דלענין טפח וטפחיים קתני דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן
- ^ בסיפא דידה
- ^ בדבר הזה יש לך להשיבני קל וחומר ואין לי עליו תשובה להחזיר לך
- ^ אי אמרת בשלמא בתפילין קאמר, וכדאמרן, ובית הלל היא - היינו דקתני דיש כאן להקשות קל וחומר: השתא בית הכסא קבוע שרי, בית הכסא עראי מיבעיא? ואין לי תשובה להשיבך עליו; אלא אי אמרת לענין טפח וטפחיים - מאי קל וחומר יש להקשות כאן
- ^ שהאיש צריך לגלות לפניו ולא האשה
- ^ תיובתא דרבא אמר רב ששת, דאמר 'בית שמאי היא ולא בית הלל', דאם כן לא משכחת מידי לאוקמה הך ברייתא דקתני 'מאי שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן'
- ^ שיהא צריך לשפשפן בימינו מעל רגליו
- ^ לקטנים
- ^ הניתזין על גבי רגליו, ואמרינן במסכת יומא (דף ל.) מצוה לשפשפן: שאסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו, שמא יראה ככרות שפכה - ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים, הילכך אי אפשר לאחוז תפילין בידו
- ^ דתפילין דבית הכסא עראי וקבוע
- ^ להתיר בבית הכסא קבוע את האסור בבית הכסא עראי, משום טעמא דניצוצות
- ^ לומר: דין הוא להקל בבית הכסא עראי – קל, ולהחמיר בבית הכסא – חמור, ולא תזול בתר טעמא אלא בתר חומרא וקולא, ואנן עבדינן איפכא
- ^ אין לי עליו מה להשיבך, שאין לי למצוא שיהא בשום מקום בית הכסא עראי חמור מן הקבוע שאוכל להשיבך 'אם התרתי בקבוע שהוא קל בדבר פלוני נתיר בשל עראי שהוא חמור בה'; אבל טעמא איכא למאי דעבדינן: דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא, ודבר זה לאו קל וחומר: לא קל ולא חמור
- ^ וגנאי הוא שיצטרך לנקביו בתוך הסעודה
- ^ ובכל פעם ופעם בודק עצמו ויושב: אולי יוכל להפנות?: שההילוך מוריד הגדולים לנקב
- ^ שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו
- ^ שיהו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה
- ^ לא עם המעות ממש אלא שני קשרים זה אצל זה
- ^ סודר של ראשו
- ^ לההיא סודר לתפילין: דכיון דאזמניה - שוב אסור לצור בו מעות, מאחר שהקצו לכך [לתפילין]
- ^ צר ביה אי אזמניה – אִין [אסור], אי לא אזמניה - לא קדיש ושרי למיצר ביה, דהכי תניא בהדיא בסנהדרין (מח:) הניח בו תפיליו - יניח בו מעות
- ^ גבי אורג בגד למת, בסנהדרין בפרק 'נגמר הדין' (דף מז:)
- ^ בלילה כשהוא ישן
- ^ למעלה מראשותיו ועליו נותן התפילין
- ^ או למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה