פתיחת התפריט הראשי

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שהקב"ה מתפלל?

שנאמר (ישעיהו נו ז) "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי" - 'תפלתם' לא נאמר, אלא 'תפלתי' - מכאן שהקב"ה מתפלל.

מאי מצלי איזו תפילה הוא מתפלל?

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני, שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין.


תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל עוד אחד משמות ה' יה ה' צבאות, שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי "ישמעאל בני, ברכני! אמרתי לו: "יהי רצון מלפניך, שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין" ונענע לי בראשו[1]'. וקא משמע לן ואנו למדים מכאן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.

ואמר (דבר נוסף שהובא בשמו) רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'מנין שאין מרצין לו מנסים לפייס לאדם בשעת כעסו? דכתיב (שמות לג יד) "[וַיֹּאמַר ה' למשה]: פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ": אמר לו הקב"ה למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך.'

ומי איכא רתחא קמיה האם יש כעס אצל דקודשא בריך הוא?
אִין, דתניא '(תהלים ז יב) "וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם".
וכמה זעמו?
רגע.
וכמה 'רגע'?
אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא 'רגע', ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה (במדבר כד טז) "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן".'


השתא דעת בהמתו מה פירוש "ויודע דעת עליון" - וכי בלעם ממש ידע את להבין את מחשבות ה'? הרי אפילו להבין את האתון שלו לא הוה ידע [2], דעת עליון הוה ידע?
אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה, והיינו דאמר להו נביא לישראל (מיכה ו ה) "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב [וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר... לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה]".
מאי "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה"?
אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי כי אם הייתי כועס - לא נשתייר משונאיהם של ישראל מעם ישראל (לשון סגי נהור) שריד ופליט!
והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: (במדבר כג ח) "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה" - מלמד שכל אותן הימים לא זעם.


וכמה זעמו?

רגע.
וכמה 'רגע'?
אמר רבי אבין, ואיתימא ויש אומרים זאת בשם רבי אבינא: רגע כמימריה כפי הזמן שלוקח לאמר את המילה "רגע".
ומנא לן דרגע רתח [3]?
שנאמר (תהלים ל ו) "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ";
ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו כו כ) "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם".


ואימת רתח?

אמר אביי: בהנך תלת שעי קמייתא באחת משלושת השעות הראשונות של היום [4], כי חיורא כאשר הופכת ללבנה כרבלתא דתרנגולא, וקאי אחד כרעא והוא עומד על רגל אחת.
כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי גם כן הוא עומד כך?
כל שעתא אית ביה שורייקי יש בכרבולת כתמים [5] סומקי אדומים, בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי.


ההוא צדוקי מינא דהוה בשבבותיה בשכנותו דרבי יהושע בן לוי. הוה קא מצער ליה מעציב את רבי יהושע טובא הרבה בקראי בכך שציטט לו פסוקים שלכאורה סותרים עקרונות ביהדות; יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא רגלי המטה ועיין ביה, סבר: כי מטא ההיא שעתא כאשר תגיע אותה שעה, השעה בו הכרבולת שלו לבנה, כלומר השעה בה ה' כועס - אלטייה אקלל את המין הזה; כי מטא ההיא שעתא – ניים נרדם! אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא למעבד הכי שאין זאת דרך ארץ לקלל את הרשעים, ואין להתערב לה' בהנהגתו את העולם: (תהלים קמה ט) "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" כתיב, וכתיב (משלי יז כו) "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב"[6].

בשעה שכל המלכים שה' חלק מכבודו להם, ונתן להם שררה, משתחווים לשמש, הרי הם כופרים בטובה, וזה הדבר שגורם לה' לכעוס בכל יום. יש מפרשים שתיאור צבע כרבולת התנגול לעיל, הוא בעצם משל לכתרים שבראש המלכים, וכפי שהם מניחים את כתריהם, כך כרבולת התרנגול מאבדת את ציבעה.

תנא משמיה דרבי מאיר: בשעה שהחמה זורחת, וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה - מיד כועס הקב"ה.


ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'טובה מרדות אחת בלבו של אדם [7] יותר מכמה מלקיות, שנאמר (הושע ב ט) "וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ [וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא] [8] וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה".'

וריש לקיש אמר: יותר ממאה מלקיות, שנאמר (משלי יז י) "תֵּחַת גְּעָרָה הכנעת גערה ניכרת בְמֵבִין, מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה" [9]


ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו [10]:

1. בקש שתשרה שכינה על ישראל, ונתן לו, שנאמר (שמות לג טז) "[וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲנִי וְעַמֶּךָ?] הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ! [וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה]";
2. בקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם, ונתן לו, שנאמר "וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ";
3. בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה [11], ונתן לו, שנאמר (שמות לג יג) "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ":

אמר לפניו: ריבונו של עולם! מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו?

אמר לו: משה! צדיק וטוב לו = צדיק בן צדיק; צדיק ורע לו = צדיק בן רשע; רשע וטוב לו = רשע בן צדיק; רשע ורע לו = רשע בן רשע.'

אמר מר: צדיק וטוב לו = צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו = צדיק בן רשעאיני כן? האם כך הוא?! והא כתיב (שמות לד ז) "פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים" וכתיב (דברים כד טז) "וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת", ורמינן קראי אהדדי, ומשנינן: לא קשיא: הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם!?

אלא הכי קאמר ליה: צדיק וטוב לו = צדיק גמור; צדיק ורע לו = צדיק שאינו גמור; רשע וטוב לו = רשע שאינו גמור; רשע ורע לו = רשע גמור;

ופליגא רבי יוחנן בשם רבי יוסי שסובר שמשה קיבל את שלושת בקשותיו, חולק על דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר: 'שתים נתנו לו ואחת את בקשתו של משה להבין את דרכי הנהגת ה' - למה הוא לפעמים מעניש צדיקים וגומל טוב לרשעים לא נתנו לו, שנאמר (שמות לג יט) "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" - אף על פי שאינו הגון [12], "וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" - אף על פי שאינו הגון'.


(שמות לג כ) "וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי"; תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: 'כך אמר לו הקב"ה למשה: כשרציתי [13] - לא רצית [14], עכשיו שאתה רוצה - איני רוצה',

ופליגא שיטה זאת, שטוענת שבכך שמשה הסתיר את פניו הוא חטא, חולקת על- [15] דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן [16], דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בשכר שלש זכה לשלש:
  • בשכר (שמות ג ו - "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו, כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים") "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו" זכה לקלסתר פנים [17],
  • בשכר "כִּי יָרֵא" זכה ל"וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו" (שמות לד ל),
  • בשכר "מֵהַבִּיט" זכה ל"וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט" [18] (במדבר יב ח).


(שמות לג כג) "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי"; אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין [19].


ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה, אפילו על תנאי - לא חזר בו;

מנא לן?
ממשה רבינו, שנאמר (דברים ט יד) "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם... וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם" - אף על גב דבעא שביקש משה רחמי עלה דמלתא רחמים על דבר זה ובטלה - אפילו הכי, אוקמה בזרעיה ארעו הדברים בזרעו, שנאמר (דברי הימים א כג טו והלאה) "בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר. [פסוק יז] וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ... וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה", ותני רב יוסף: למעלה מששים רבוא: אתיא 'רביה' 'רביה': כתיב הכא "רָבוּ לְמָעְלָה" וכתיב התם (שמות א ז) "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ".
עמוד ב

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מיום שברא הקב"ה את העולם - לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון, עד שבא אברהם וקראו אדון ומשמעות הדברים היא, שאברהם היה הראשון שהבין שה' הוא אדון העולם, שנאמר (בראשית טו ח): "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי [20] יֱהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?".'

אמר רב: אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, שנאמר (דניאל ט יז) "וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי" – "למענך למה נאמר "למען ה'" בלשון נסתר? והרי דניאל פונה לה', והיה צריך לדבר בלשון נוכח?" מבעי ליה!? אלא למען אברהם שקראך 'אדון'.


ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו? - שנאמר (שמות לג יד) "פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ".


ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה, עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר (בראשית כט לה) "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה" [21]'.


'ראובן' - אמר רבי אלעזר: אמרה לאה "ראו מה בין בני לבן חמי עשו הרשע [22]: דאילו בן חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה מכר את הבכורה שלו, דכתיב (בראשית כה לג) "וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב" - חזו מה כתיב ביה: (בראשית כז מא) "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב ", וכתיב (בראשית כז לו) "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם", ואילו בני, אף על גב דעל כרחיה שקליה לקח יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב (דברי הימים א ה א) "וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף" - אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב (בראשית לז כא) "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם".


'רות' - מאי 'רות'? [23]

אמר רבי יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד, שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות.

מנא לן דשמא גרים?

אמר רבי אלעזר: דאמר קרא (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות ה' אשר שָׂם שַׁמּוֹת בארץ אל תקרי 'שַׁמּוֹת' אלא שֵׁמוֹת.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, שנאמר (תהלים ג א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, וכתיב בתריה (תהלים ג ב) ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי , ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב (תהלים ב א) למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [24], ואילו 'מה רבו צרי' לא כתיב.

(תהלים ג א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו; מזמור לדוד? 'קינה לדוד' מיבעי ליה!?

אמר רבי שמעון בן אבישלום: משל למה הדבר דומה? - לאדם שיצא עליו שטר חוב; קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח; אף כן דוד: כיון שאמר לו הקב"ה (שמואל ב יב יא) [כה אמר ה’] הנני מקים עליך רעה מביתך [ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת] - היה עצב, אמר: שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי; כיון דחזא דאבשלום הוא – שמח, משום הכי אמר מזמור.'

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם.'

תניא נמי הכי [דרך ארץ רבה פ"ב מ"ב]: 'רבי דוסתאי ברבי מתון אומר: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם'; ואם לחשך אדם לומר והא כתיב (תהלים לז א) אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה - אמור לו: מי שלבו נוקפו [25] אומר כן [26], אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים, אל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה! ואומר (משלי כג יז) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום [27].

איני! והאמר רבי יצחק: 'אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו, שנאמר (תהלים י ה) יחילו דרכיו בכל עת [מרום משפטיך מנגדו כל צורריו יפיח בהם] [28], ולא עוד אלא שזוכה בדין, שנאמר 'מרום משפטיך מנגדו' [29], ולא עוד אלא שרואה בצריו, שנאמר 'כל צורריו יפיח בהם [30]'!?

לא קשיא: הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא;

ואיבעית אימא: הא והא במילי דשמיא, ולא קשיא: הא ברשע שהשעה משחקת לו, הא ברשע שאין השעה משחקת לו;

ואיבעית אימא: הא והא ברשע שהשעה משחקת לו, ולא קשיא: הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור, דאמר רב הונא: מאי דכתיב (חבקוק א יג) [טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל] למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו - וכי רשע בולע צדיק? והא כתיב (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו [ולא ירשיענו בהשפטו], וכתיב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און [ורשעים מלאו רע]?

אלא צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע;

ואיבעית אימא: שעה משחקת לו שאני.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'כל הקובע מקום לתפלתו - אויביו נופלים תחתיו, שנאמר (שמואל ב ז י) ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה.

רב הונא רמי: כתיב [31] 'לענותו', וכתיב 'לכלותו ' [בספרינו דברי הימים א יז,ט: ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לבלתו כאשר בראשונה]?

בתחלה [32] לענותו, ולבסוף [33] לכלותו.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, שנאמר (מלכים ב ג יא) [ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר] פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו; 'למד' לא נאמר, אלא 'יצק', מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה.'

אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן [בנו?]: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי?

אמר ליה: לא יכילנא [34].

אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי.

אמר ליה: טריחא לי מלתא.

ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר?

אמר ליה: מאי כולי האי?

אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:

הערותעריכה

  1. ^ כמודה בברכתי ועונה אמן
  2. ^ במסכת עבודה זרה מפרש לה, בפרק קמא
  3. ^ מאי קרא דאף מה הפסוק שמוכיח שכעסו הוי כרגע
  4. ^ באחד מרגעי תלת שעות ראשונות
  5. ^ טיי"ש בלע"ז [כתמים]
  6. ^ לצדיק לא טוב לענוש את הבריות
  7. ^ לשון רדוי והכנעה: שאדם שם על לבו מאליו
  8. ^ וכשתראה שאין עוזר תשים על לבה
  9. ^ תֵּחַת גערה באדם מבין טובה מהכות כסיל מאה: תֵּ֣חַת - הטעם למעלה תחת התי"ו, ולא כמו "אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת" (דברים א כא) שטעמו בחי"ת, אלא למעלה תחת התי"ו ראשון, לומר שהוא שם דבר: שאי אפשר לפותרו לשון תפעל, לומר 'תכניע את האדם', אלא 'תכנע' היא בעצמה, ולכך שינה את נקודתה לומר שהוא שם דבר.
  10. ^ שהרי לסוף שאלתו כתיב "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" (שמות לג יז)
  11. ^ מנהג מדת משפטיו, כגון מפני מה צדיק וטוב לו, רשע ורע לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו
  12. ^ את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה, ואף על פי שאינו כדאי
  13. ^ בסנה
  14. ^ שנאמר "ויסתר משה פניו"
  15. ^ דרבי יהושע בן קרחה שמענישו על כך
  16. ^ שאמר קבל שכר על זה
  17. ^ כי קרן עור פניו (שמות לד כט)
  18. ^ 'זה מראה אחורים' כך שנויה בספרי (פרשת בהעלותך פסקא קג)
  19. ^ קשר של תפילין מאחוריו הוא, ואמרינן לעיל דהקב"ה מניח תפילין
  20. ^ כתוב באל"ף דל"ת
  21. ^ לפי שראתה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים, ולו ארבע נשים, כיון שילדה בן רביעי - הודית על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה
  22. ^ על שם העתיד קראה שמו, כדאמרינן לקמן: שמא גרים וכיצד יתכן שקראה את שמו על שם מאורע שיהיה בעתיד? ששמו של אדם גורם לו לפעול בדרך מסויימת
  23. ^ רות המואביה; משום דאיירי בפירושי השמות נקט לה
  24. ^ למה רגשו גוים - מה תועלת להם, אלמא דבר קל הוא בעיניו
  25. ^ הירא מעבירות שבידו
  26. ^ מפרש אל תתחר במרעים = אל תתקוטט, והוא אינו כן, אלא אל תתחר במרעים להתגרות במעשיהם לומר אעשה כן גם אני
  27. ^ אפשר לומר: אל תתקוטט עם רשעים כי אם ביראת ה' - יראי ה'? אלא על כרחך: אל יקנא לבך לעשות כמותן
  28. ^ יחילו = יצליחו; וחבירו: על כן לא יחיל טובו (איוב כ כא)
  29. ^ מרום משפטיך מנגדו - מסולקין דיניך ברחוק הימנו
  30. ^ בנפיחתו הוא דוחה אותם כקש
  31. ^ בספר שמואל
  32. ^ כשנבנה הבית נבנה על מנת שלא לענות עוד אויבים לישראל
  33. ^ כשחטאו נגזר עליהם ענוי, ותפלתם מגינה עליהם מן הכליון
  34. ^ תש כחי