ביאור:בבלי כתובות דף כה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואלא מאי גדולה חזקה ^[1]?

מעיקרא אכול בתרומה דרבנן ^[2], השתא אכול בתרומה דאורייתא!

ואי בעית אימא: השתא נמי בתרומה דרבנן אכול ^[3], בתרומה דאורייתא ^[4] לא אכול ^[5]; וכי מסקינן מתרומה ליוחסין - בתרומה דאורייתא, בתרומה דרבנן לא מסקינן.

ואלא מאי גדולה חזקה?

דאף על גב דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא ^[6] - לא גזרינן.

ובתרומה דאורייתא לא אכול? והא כתיב (עזרא ב סג: ויאמר התרשתא להם) אשר לא יאכלו מקדש הקדשים [עד עמוד כהן לאורים ותומים] 'מקדש הקדשים' הוא דלא אכול, הא בתרומה דאורייתא אכול!?

הכי קאמר: לא במידי דאיקרי 'קדש' ^[7] דכתיב (ויקרא כב י) וכל זר לא יאכל קדש [תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] ^[8] - ולא במידי דאיקרי קדשים ^[9], דכתיב (ויקרא כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר - היא בתרומת הקדשים לא תאכל, ואמר מר ^[10]: במורם מן הקדשים לא תאכל.

תא שמע: חזקה לכהונה ^[11]: נשיאות כפים בבבל ^[12], ואכילת חלה בסוריא ^[13], וחילוק מתנות ^[14] בכרכין ^[15]. קתני מיהת 'נשיאות כפים' – מאי? לאו ליוחסין?

לא, לתרומה ^[16].

והא דומיא דאכילת חלה קתני: מה אכילת חלה ^[17] ליוחסין - אף נשיאות כפים ליוחסין ^[18]?

לא, אכילת חלה גופה לתרומה.

קסבר חלה בזמן הזה דרבנן ותרומה דאורייתא, ומסקינן מחלה דרבנן לתרומה דאורייתא ^[19], וכדאפיך להו רב הונא בריה דרב יהושע לרבנן ^[20].

תא שמע: חזקה לכהונה נשיאות כפים וחילוק גרנות ^[21] בארץ ישראל ^[22]; ובסוריא ובכל מקום ששלוחי ראש חודש מגיעין ^[23] נשיאות כפים ראיה ^[24], אבל לא חילוק גרנות ^[25]; ובבל כסוריא. רשב"ג אומר: אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה, מפני שבית דין קבועין שם. קתני מיהת נשיאות כפים; מאי? לאו ליוחסין?

לא, לחלה.

הא דומיא דחילוק גרנות קתני: מה חילוק גרנות ליוחסין אף נשיאות כפים ליוחסין!

לא! חילוק גרנות גופה לחלה.

קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן וחלה דאורייתא, ומסקינן מתרומה דרבנן לחלה דאורייתא, וכדאשכחינהו רב הונא בריה דרב יהושע לרבנן, דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: אשכחתינהו לרבנן בבי רב ^[26] דיתבי וקאמרי: אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן - חלה דאורייתא, שהרי שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ^[27] ולא נתחייבו בתרומה ^[28];

ואמינא להו אנא: אדרבה: אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא - חלה דרבנן, דתניא: ’[במדבר טז,יח: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] בבואכם אל הארץ [אשר אני מביא אתכם שמה] אי 'בבואכם' ^[29], יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים? - תלמוד לומר: 'בבואכם' - בביאת כולכם אמרתי, ולא בביאת מקצתכם;' וכי אסקינהו עזרא -

עמוד ב

לאו כולהו סלוק ^[30].

תא שמע: 'חזקה לכהונה: נשיאות כפים וחילוק גרנות ועדות ^[31].'

'עדות' חזקה היא ^[32]? אלא לאו הכי קאמר: נשיאות כפים כי עדות: מה עדות ליוחסין - אף נשיאות כפים ליוחסין!

לא, עדות הבאה מכח חזקה כחזקה ^[33],

כי ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי; אמר ליה: מוחזקני בזה שהוא כהן.

אמר ליה: מה ראית?

אמר ליה: שקרא ראשון בבית הכנסת

[ושאל רבי אמי:] בחזקת שהוא כהן או בחזקת שהוא גדול? ^[34]

[והאיש המעיד ענה:] שקרא אחריו לוי –

והעלהו רבי אמי לכהונה על פיו ^[35].

ההוא דאתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה: מוחזקני בזה שהוא לוי.

אמר ליה: מה ראית?

אמר ליה: שקרא שני בבית הכנסת.

בחזקת שהוא לוי או בחזקת שהוא גדול?

שקרא לפניו כהן ^[36]' והעלהו רבי יהושע בן לוי ללויה ^[37] על פיו.

ההוא דאתא לקמיה דריש לקיש, אמר ליה: מוחזקני בזה שהוא כהן.

אמר ליה: מה ראית?

[אמר ליה:] שקרא ראשון בבית הכנסת.

אמר ליה: ראיתיו שחילק על הגרנות?

אמר לו רבי אלעזר: ואם אין שם גורן ^[38] - בטלה כהונה?

זימנין ^[39] הוו יתבי קמיה דרבי יוחנן; אתא כי הא מעשה לקמיה, אמר ליה ריש לקיש: ראיתיו שחילק על הגורן.

אמר ליה רבי יוחנן: ואם אין שם גורן - בטלה כהונה?

הדר ^[40] חזייה לרבי אלעזר בישות ^[41]; אמר: שמעת מילי דבר נפחא ולא אמרת לן משמיה!?

רבי ורבי חייא: חד העלה בן על פי אביו לכהונה, וחד העלה אח על פי אחיו ללויה.

תסתיים דרבי העלה בן על פי אביו לכהונה, דתניא: 'הרי שבא ואמר "בני זה וכהן הוא" - נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה ^[42] - דברי רבי.

אמר לו רבי חייא: אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה - תאמינו להשיאו אשה! ואם אי אתה מאמינו להשיאו אשה - לא תאמינו לאכול בתרומה!?

אמר לו: אני מאמינו להאכילו בתרומה, שבידו להאכילו בתרומה ^[43], ואיני מאמינו להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה'.

תסתיים.

ומדרבי העלה בן על פי אביו לכהונה - רבי חייא העלה אח על פי אחיו ללויה.

ורבי חייא, מאי שנא בן, דלא דקרוב הוא אצל אביו? אח נמי קרוב הוא אצל אחיו!?

הערות

^ דקאמר רבי יוסי? למה לנו [לחוש] להשבית חזקתם, כי מה יש לחוש לבטלה
^ שהרי בגולה היו, שאין שם תרומה מן התורה, דכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, כדאמרינן בקידושין (לו,ב)
^ תרומת פירות האילן וירק
^ דגן תירוש ויצהר
^ ומש"ה לא קשיא למ"ד 'מעלין מתרומה ליוחסין'
^ שהרי לארץ באו, ומצויה שם תרומה גמורה דאורייתא - מה שלא היה מצוי להם בגולה, ויש לחוש פן יאכילום בה
^ והיינו תרומה
^ בתרומה משתעי, דכתיב בפרשה לעיל מיניה 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' (ויקרא כב ז), ואוקמינן בתרומה [ביבמות ב'הערל' (עד,ב)]
^ אפילו חזה ושוק של שלמים הנאכלים לנשי כהנים ולעבדיהם
^ ביבמות בפרק 'יש מותרות', בבת כהן שניסת לישראל ונעשית אלמנה וגרושה, וזרע אין לה, שחוזרת לתרומת אביה ואינה חוזרת לחזה ושוק, ויליף לה מהאי קרא 'כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל' עוד
^ להעיד עליו שהוא כהן
^ הרואהו נושא כפיו בבבל - מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן ומקבלין הימנו, לפי שיש שם ישיבה ובית דין קבוע - בודקין אחר נושאי כפים; אבל אכילת חלה ותרומה אינה חזקה, דחוצה לארץ לאו דאורייתא תרומה דיליה, ולא קפדי כולי האי
^ היא ארם צובה שכיבשה דוד וחיברה לארץ ישראל, וקסבר האי תנא 'כיבוש יחיד שמיה כיבוש', וחלתה ותרומתה דאורייתא; וקא סלקא דעתא תנא: חלה - והוא הדין לתרומה
^ דהזרוע והלחיים
^ ואף על גב דאיסורן אין איסור לזרים, הואיל וכרכים מקום שווקין הן ומצויין בו עוברים ושבים המכירין בו - אי לאו דכהן הוה לא מחציף נפשיה
^ הרואהו נושא כפיו בבבל, או אוכל חלה דווקא בסוריא, והעיד עליו בארץ ישראל - מקבלין עדותו להאכילו תרומה, אבל לא ליוחסין
^ עדות חזקתה
^ דאי לתרומה – פשיטא: היא [חלה] גופה תרומה היא, וכבר הוחזק בה
^ דאי לאו כהן הוא לא הוו ספו ליה חלה, גזירה משום תרומה
^ לקמן מפרש
^ דתרומה
^ נושאי כפים, דאיכא בית דין קבועין ובדקי; וחילוק גרנות - קא סלקא דעתא השתא דתרומה בזמן הזה דאורייתא, וכיון דעָוֹן מיתה איכא - מסקינן מינה ליוחסין
^ להודיע לגולה יום שקידשו ב"ד את החדש לעשות פסח בזמנו, דהיינו היושבים בתוך מהלך חמשה עשר יום
^ לפי שב"ד קבוע שם שמקבל שליחות החדש של ב"ד הגדול
^ דתרומה דידהו לאו דאורייתא ובסוריא נמי האי תנא סבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ופלוגתא דתנאי היא בהך מילתא (עבודה זרה כא א)
^ בית המדרש קרי 'בי רב'
'^ דכתיב 'בבואכם אל הארץ' (במדבר טו יח) ותניא בספרי [דברים פסקא קי]: רבי ישמעאל אומר: שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר 'כי תבאו' 'כי יביאך', וכאן 'בבואכם' ללמדך שכיון שנכנסו לה - נתחייבו
^ ומעשרות, דכתיב 'דגנך' 'תבואת זרעך' [אולי הכוונה: (דברים יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה. (כג) ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך, למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] - המיוחדת לך; ועוד: שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה, דכתיב (דברים כו יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך) בשנה השלישת--שנת המעשר [ונתתה ללוי, לגר ליתום ולאלמנה, ואכלו בשעריך, ושבעו], ושמטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו, כדאמרינן בסדר עולם ובמסכת ערכין (יב,ב)
^ והכי פירושו: כיון דשינה הכתוב ביאה זו לכתוב בה 'בבואכם' ולא כתב 'כי תבאו'
^ רובן נשארו בבבל, דכתיב כל הקהל כאחד ארבע רבוא (עזרא ב סד)
^ אם באו עדים שהוא כהן: שמכירין את אביו ואת אמו
^ בתמיה: וכי עדות 'חזקה' קרי ליה
^ העדות נקבל, ונאכילו בתרומה כאילו ראינוה אנן לאותה חזקה שזה העיד
^ כדאמרינן בעלמא (גיטין נט ב) רב קרי בכהני ואף על גב דלאו כהן הוה
^ ואי לאו כהן הוא - אין לוי קורא אחריו, דאמרינן במסכת גיטין (שם): אם אין שם כהן - נתפרדה חבילה, ומפרשינן דאין לוי קורא במקום שאין כהן. ויש מפרשים נתפרדה החבילה: שבמקום שאין כהן, אם רוצה ישראל לקרות לפני לוי – קורא, ודוקא דאין שם כהן; אבל היכא דאיכא כהן - לא נתפרדה החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני לוי; והכא כהן אחר הוה התם, הלכך אי לאו דהאי כהן הוה - לא הוה לוי קרי אבתריה
^ ואי לאו דהאי לוי הוא - לא היה קורא שני אלא שלישי: שנים כהנים היו קורין לפניו והוא שלישי, דהכי אמרינן במסכת גיטין: אם אין שם לוי - קורא כהן במקומו
^ לתת לו מעשר ראשון
^ אם אין שם זורעי תבואה במקומו
^ פעם אחרת
^ ריש לקיש
^ החזיר פניו ונסתכל ברבי אלעזר בעין רעה, שהבין שמפי רבי יוחנן שמע לשון זה; וכשאמר לשון זה - לא אמרה בשם רבי יוחנן לפיכך לא קיבלה הימנו
^ שמא ממזר או נתין הוא
^ שהרי הוא כהן והכל חולקין לו תרומה

[1] דקאמר רבי יוסי? למה לנו [לחוש] להשבית חזקתם, כי מה יש לחוש לבטלה

[2] שהרי בגולה היו, שאין שם תרומה מן התורה, דכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, כדאמרינן בקידושין (לו,ב)

[3] תרומת פירות האילן וירק

[4] דגן תירוש ויצהר

[5] ומש"ה לא קשיא למ"ד 'מעלין מתרומה ליוחסין'

[6] שהרי לארץ באו, ומצויה שם תרומה גמורה דאורייתא - מה שלא היה מצוי להם בגולה, ויש לחוש פן יאכילום בה

[7] והיינו תרומה

[8] בתרומה משתעי, דכתיב בפרשה לעיל מיניה 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' (ויקרא כב ז), ואוקמינן בתרומה [ביבמות ב'הערל' (עד,ב)]

[9] אפילו חזה ושוק של שלמים הנאכלים לנשי כהנים ולעבדיהם

[10] ביבמות בפרק 'יש מותרות', בבת כהן שניסת לישראל ונעשית אלמנה וגרושה, וזרע אין לה, שחוזרת לתרומת אביה ואינה חוזרת לחזה ושוק, ויליף לה מהאי קרא 'כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל' עוד

[11] להעיד עליו שהוא כהן

[12] הרואהו נושא כפיו בבבל - מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן ומקבלין הימנו, לפי שיש שם ישיבה ובית דין קבוע - בודקין אחר נושאי כפים; אבל אכילת חלה ותרומה אינה חזקה, דחוצה לארץ לאו דאורייתא תרומה דיליה, ולא קפדי כולי האי

[13] היא ארם צובה שכיבשה דוד וחיברה לארץ ישראל, וקסבר האי תנא 'כיבוש יחיד שמיה כיבוש', וחלתה ותרומתה דאורייתא; וקא סלקא דעתא תנא: חלה - והוא הדין לתרומה

[14] דהזרוע והלחיים

[15] ואף על גב דאיסורן אין איסור לזרים, הואיל וכרכים מקום שווקין הן ומצויין בו עוברים ושבים המכירין בו - אי לאו דכהן הוה לא מחציף נפשיה

[16] הרואהו נושא כפיו בבבל, או אוכל חלה דווקא בסוריא, והעיד עליו בארץ ישראל - מקבלין עדותו להאכילו תרומה, אבל לא ליוחסין

[17] עדות חזקתה

[18] דאי לתרומה – פשיטא: היא [חלה] גופה תרומה היא, וכבר הוחזק בה

[19] דאי לאו כהן הוא לא הוו ספו ליה חלה, גזירה משום תרומה

[20] לקמן מפרש

[21] דתרומה

[22] נושאי כפים, דאיכא בית דין קבועין ובדקי; וחילוק גרנות - קא סלקא דעתא השתא דתרומה בזמן הזה דאורייתא, וכיון דעָוֹן מיתה איכא - מסקינן מינה ליוחסין

[23] להודיע לגולה יום שקידשו ב"ד את החדש לעשות פסח בזמנו, דהיינו היושבים בתוך מהלך חמשה עשר יום

[24] לפי שב"ד קבוע שם שמקבל שליחות החדש של ב"ד הגדול

[25] דתרומה דידהו לאו דאורייתא ובסוריא נמי האי תנא סבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ופלוגתא דתנאי היא בהך מילתא (עבודה זרה כא א)

[26] בית המדרש קרי 'בי רב'

[27] '^ דכתיב 'בבואכם אל הארץ' (במדבר טו יח) ותניא בספרי [דברים פסקא קי]: רבי ישמעאל אומר: שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר 'כי תבאו' 'כי יביאך', וכאן 'בבואכם' ללמדך שכיון שנכנסו לה - נתחייבו

[28] ומעשרות, דכתיב 'דגנך' 'תבואת זרעך' [אולי הכוונה: (דברים יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה. (כג) ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך, למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] - המיוחדת לך; ועוד: שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה, דכתיב (דברים כו יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך) בשנה השלישת--שנת המעשר [ונתתה ללוי, לגר ליתום ולאלמנה, ואכלו בשעריך, ושבעו], ושמטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו, כדאמרינן בסדר עולם ובמסכת ערכין (יב,ב)

[29] והכי פירושו: כיון דשינה הכתוב ביאה זו לכתוב בה 'בבואכם' ולא כתב 'כי תבאו'

[30] רובן נשארו בבבל, דכתיב כל הקהל כאחד ארבע רבוא (עזרא ב סד)

[31] אם באו עדים שהוא כהן: שמכירין את אביו ואת אמו

[32] בתמיה: וכי עדות 'חזקה' קרי ליה

[33] העדות נקבל, ונאכילו בתרומה כאילו ראינוה אנן לאותה חזקה שזה העיד

[34] כדאמרינן בעלמא (גיטין נט ב) רב קרי בכהני ואף על גב דלאו כהן הוה

[35] ואי לאו כהן הוא - אין לוי קורא אחריו, דאמרינן במסכת גיטין (שם): אם אין שם כהן - נתפרדה חבילה, ומפרשינן דאין לוי קורא במקום שאין כהן. ויש מפרשים נתפרדה החבילה: שבמקום שאין כהן, אם רוצה ישראל לקרות לפני לוי – קורא, ודוקא דאין שם כהן; אבל היכא דאיכא כהן - לא נתפרדה החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני לוי; והכא כהן אחר הוה התם, הלכך אי לאו דהאי כהן הוה - לא הוה לוי קרי אבתריה

[36] ואי לאו דהאי לוי הוא - לא היה קורא שני אלא שלישי: שנים כהנים היו קורין לפניו והוא שלישי, דהכי אמרינן במסכת גיטין: אם אין שם לוי - קורא כהן במקומו

[37] לתת לו מעשר ראשון

[38] אם אין שם זורעי תבואה במקומו

[39] פעם אחרת

[40] ריש לקיש

[41] החזיר פניו ונסתכל ברבי אלעזר בעין רעה, שהבין שמפי רבי יוחנן שמע לשון זה; וכשאמר לשון זה - לא אמרה בשם רבי יוחנן לפיכך לא קיבלה הימנו

[42] שמא ממזר או נתין הוא

[43] שהרי הוא כהן והכל חולקין לו תרומה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]