ביאור:בבלי כתובות דף סז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מציעין תחתיו [1], ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו!'? איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד, ואיבעית אימא: כדבעי ליה למיעבד לא עבד, כדאמרי אינשי 'לפום גמלא שיחנא [2]'.
תניא: 'אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: אראה בנחמה אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו; קראתי עליה מקרא זה (שיר השירים א ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים [3] - צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך [על משכנות הרעים] [4] - אל תקרי 'גדיותיך' אלא 'גויותיך'.
ותני רבי חייא בר רב מדיפתי: 'רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים: כתיב הכא (דברים טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל [לאמר: קרבה שנת השבע שנת השמטה, ורעה עינך באחיך האביון, ולא תתן לו; וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא] וכתיב התם (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל [מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר: נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם] מה להלן עבודת כוכבים - אף כאן עבודת כוכבים.
תנו רבנן: 'המסמא את עינו [5], והמצבה את בטנו והמקפח את שוקו [6] - אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך;
המקבל צדקה ואין צריך לכך סופו אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך.'
תנן התם: [7] אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו' [8]
ולא? והתניא: היה משתמש בכלי זהב - ישתמש בכלי כסף, בכלי כסף - ישתמש בכלי נחושת!?
אמר רב זביד: לא קשיא: הא במטה ושולחן, הא בכוסות וקערות.
מאי שנא כוסות וקערות דלא? - דאמר: מאיסי לי? מטה ושולחן נמי אמר "לא מקבל עילואי"?
אמר רבא בריה דרבה: במחרישה דכספא [חולק על רב זביד, ואומר: אינו שחייב למכור אלא דברי מותרות שכל אדם אינו נזקק להם, כגון מחרישה מכסף; פירוש אחר: עמוד עשוי מכסף].
רב פפא אמר: לא קשיא: כאן קודם שיבא לידי גיבוי [9] כאן לאחר שיבא לידי גיבוי [10].
משנה:
יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה, וכתבו לה במאה או בחמשים זוז - יכולה היא משתגדיל להוציא מִיָּדָן מה שראוי להנתן לה [11].
רבי יהודה: אומר אם השיא [12] את הבת הראשונה - ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה [13]. [14]
וחכמים אומרים: פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני! אלא שמין את הנכסים ונותנין לה.
גמרא:
אמר שמואל: לפרנסה שמין באב [15].
מתיבי: הבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן; כיצד? - אין אומרים "אילו אביה קיים כך וכך היה נותן לה" אלא שמין את הנכסים ונותנין לה [16] - מאי? לאו פרנסת הבעל [17]?
אמר רב נחמן בר יצחק: לא, בפרנסת עצמה [18].
הא 'ניזונות ומתפרנסות' קתני!? מאי לאו - אחת פרנסת הבעל ואחת פרנסת עצמה?
לא, אידי ואידי בפרנסת עצמה, ולא קשיא: הא באכילה ובשתיה והא בלבושא וכיסויא.
תנן: וחכמים אומרים: פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין הנכסים ונותנין לה; מאי עני ומאי עשיר? אי נימא עני = עני בנכסים, עשיר = עשיר בנכסים\, מכלל דתנא קמא סבר אפילו עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה? הא לית ליה! אלא לאו: עני = עני בדעת [19] , עשיר - עשיר בדעת, וקתני שמין את הנכסים ונותנין לה, אלמא לא אזלינן בתר אומדנא, ותיובתא דשמואל?
הוא דאמר כרבי יהודה, דתנן: רבי יהודה אומר: אם השיא בת הראשונה - ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה.
ונימא 'הלכה כרבי יהודה'?
אי אמר 'הלכה כרבי יהודה' - הוה אמינא דוקא השיאה, דגלי דעתיה, אבל לא השיאה לא - קא משמע לן טעמא דרבי יהודה דאזלינן בתר אומדנא, לא שנא השיאה ולא שנא לא השיאה, והאי דקתני השיאה - להודיעך כחן דרבנן: דאף על גב דהשיאה וגלי דעתיה - לא אזלינן בתר אומדנא.
אמר ליה רבא לרב חסדא: דרשינן משמך 'הלכה כרבי יהודה'!
אמר ליה: יהא רעוא כל כי הני מילי מעלייתא תדרשו משמאי.
ומי אמר רבא הכי? והתניא: 'רבי אומר: בת הניזונת מן האחין - נוטלת עישור נכסים [20]' ואמר רבא: הלכתא כרבי!?
לא קשיא: הא דאמידניה, הא דלא אמידניה [21].
הכי נמי מסתברא [22], דאמר רב אדא בר אהבה: מעשה ונתן לה רבי אחד משנים עשר בנכסים קשיין אהדדי? אלא לאו שמע מינה: הא דאמידניה הא דלא אמידניה?
שמע מינה.
גופא: 'אמר רבי: בת הניזונת מן האחין נוטלת עישור נכסים; אמרו לו לרבי: לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן - אין לו לבן במקום בנות כלום?
אמר להן: כך אני אומר: ראשונה [23] נוטלת עישור נכסים, שניה במה ששיירה ושלישית במה ששיירה, וחוזרות וחולקות בשוה';
כל חדא וחדא דנפשה שקלה [24]?
הכי קאמר: אם באו כולם להנשא כאחת - חולקות [25] בשוה [26].
מסייע ליה לרב מתנה, דאמר רב מתנה: אם באו להנשא כולם כאחת נוטלות עישור אחד; 'עישור אחד' סלקא דעתך? אלא 'נוטלות עישור כאחד'.
תנו רבנן: 'הבנות - בין בגרו עד שלא נישאו, ובין נישאו עד שלא בגרו -איבדו מזונותיהן [27] ולא איבדו פרנסתן, דברי רבי;
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף איבדו פרנסתן [28]; כיצד הן עושות? - שוכרות להן בעלים [29] ומוציאין להן פרנסתן.'
הערות
עריכה- ^ תחת רגליו להלך עליהם
- ^ לפי כח הגמל יטעינוהו משא
- ^ אם לא תתני לב כנסת ישראל לשמור את התורה
- ^ סופך לצאת בעקבי הצאן ולרעות את גדיותיך
- ^ מראה את עצמו כאילו עינו סמויה
- ^ כאילו שוקו נכווצת
- ^ רישא דמתניתין: 'מי שיש לו מאתים זוז - לא יטול לקט שכחה ופאה;
- ^ להשלים מאתים זוז כדי שלא יטול
- ^ שבית דין גובין הימנו
- ^ הא דתנן אין מחייבין - מעיקרא קאי, כשבא ליטול לקט ולא היו לו מאתים זוז, ואם היה מוכר כלי תשמישו היה משיג למאתים זוז - אין מחייבין אותו למכור; והא דתנן מחייבין - לאחר שבא לידי גיבוי: לאחר שהביא עצמו לידי כך שבית דין גובין הימנו כגון שהיה לו מאתים זוז, ונטל לקט שכחה ופאה, ונודע שעשיר היה – בית דין באין וגובין הימנו מה שנטל, ואם אין לו כדי לשלם - מוכר כלי תשמישו היקרים ומשתמש בפחותים
- ^ עישור נכסים
- ^ האב בחייו
- ^ בין שהוא עישור בין שהוא פחות בין שהוא יותר
- ^ רבותא קא משמע לן: דאף על פי שנתרצית - אין מחילתה מחילה!
- ^ הבת יתומה, שבאת לינשא - נותנים לה נדוניא כפי אומד שאנו בקיאין באביה: וותרן או קמצן
- ^ שמין הנכסים: אם עני הוא - נותנין לה כפי מה ששנינו ב[פרק]’אף על פי' (לעיל סד,ב) במשרה את אשתו על ידי שליש, ואם הנכסים מרובים הכל לפי הכבוד
- ^ נדוניא של נשואין
- ^ מזונות בעודה אצל אחין
- ^ אין בדעתו ליתן לה נדוניית עשיר אלא נדוניית עני
- ^ ולא שמין באב
- ^ הא דאמר רבי עישור נכסים - בדלא אמידניה לאב: שלא גר בינינו ולא עמדנו על סוף דעתו אם וותרן אם קמצן
- ^ דהיכא דאמידניה מודה רבי דשמין באב
- ^ קא סלקא דעתין הבאה ראשונה לינשא
- ^ וחכמים תקנו להם נדוניית נשואין עישור נכסים, והנישאת ראשון ראשון זכתה בעישור שבפניה, ולמה יחזרו ויחלקו עישוריהן שוב בשוה
- ^ עישוריהן
- ^ שאין כאן קודמת לזכות, הלכך בשביל הראוי לישאר לפני הבן נוטלת האחת עישור והשניה עישור במה ששיירה, וכן כולם, והמותר לבן: אם היו מאה מנה האחת נוטלת עשר מנים והשניה תשע והשלישית שמונה מנה ועישור של מנה, וכן כולם כדי לברר ירושת הבן; והן חוזרות וחולקות עישוריהן בשוה
- ^ שכך כתב להן: 'או עד דתבגרן או עד דתלקחון לגוברין'
- ^ עישור נכסים; דקסבר: לא תקון לה נדוניא אלא היכא דמינסבא בקטנות או בנערות, אבל בגרה - איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי, וכן נשאת בנערות - הואיל וגדולה היא ונתרצית - איבדה פרנסתה אלא מה שפסקו, אבל בניסת בקטנות לא פליג
- ^ שישאו אותן עד שלא יבגרו ומוציאים להם פרנסתם